בשיתוף פלייטיקה
"אחריה" לוסי אהריש ומירי נבו בשיחה אישית
(צילום: ירון שרון)
כשמגישת הטלוויזיה והספורט מירי נבו היתה זמרת בלהקת "מנגו" היא שקעה בדיכאון. "לא הייתי אני. הרגשתי שאני משחקת איזו דמות שלא מתקיימת אצלי באמת, ופשוט הלכתי ודעכתי ברמה שלא לקום מהמיטה", היא מספרת בפתיחות בשיחה אישית עם המגישה והעיתונאית לוסי אהריש. דווקא מתוך הדיכאון נבו גילתה כוח. היא חזרה לעולם ההתעמלות האומנותית ממנו באה, חדלה להקשיב לקולות חיצוניים ושבה לעצמה: "משם התחילו החיים החדשים".
את נבו בחרה אהריש כגיבורה שלה במסגרת פרויקט "אחריה" לרגל יום האישה הבינלאומי, שמגייס תרומות לפורום מיכל סלה. לצד אהריש עוד 12 נשים בעלות השפעה בחרו את הגיבורות שלהן, נשים שעיצבו את החברה הישראלית בשנה החולפת בתחומים שונים. כל אישה נפגשה לשיחה עם דמות ההשראה שלה סביב שאלות שבחרו: על מקורות הכוח, רגעי המשבר, תשוקות, אימהות ואיך זה לחיות בעולם בו במחוזות רבים גברים עדיין שולטים.
"זה בלתי נתפס שאנחנו 52% מהאוכלוסיה ואנחנו עדיין נאבקות על המקום שלנו", אומרת לוסי למירי כשהשתיים נפגשות. מבחינתה ה-7 באוקטובר היה נקודת מפנה ביחס אל נשים, אך מהר מאוד הפך גם למקור אכזבה. "ב-7/10 זה הפך להיות ברור שאי אפשר לדחוק הצידה נשים. בימים הראשונים כל השיח היה בקונצנזוס: נשים הן לוחמות מעולות, נשים הצילו אותנו, לא הקשיבו לנשים. ואז פתאום זה לא. הנה אנחנו שוב באותו מקום שזה לא קונצנזוס – וזה מחרפן אותי. אנחנו לא באמת לומדים".
נבו אינה שותפה לתחושת החזרה לאחור. "ההסתכלות כן השתנתה", היא אומרת. "יש קבוצה גדולה של אנשים שתומכים ברעיון של לוחמות. שנים כשהגשתי תוכניות בוקר הייתי עוד מנהלת על זה שיח – כן נשים קרביות, לא? ובמובן הזה אני מרגישה שדווקא חל שינוי בתפיסה".
למגישה בערוץ הספורט קשה עם הבחירה בה כגיבורה נשית שניפצה תקרת זכוכית בעולם של גברים. "אני אגיד לך משהו שהבנתי לגבי עצמי ככל שחלפו השנים", היא משתפת את לוסי, "אני לא הגעתי לערוץ הספורט כי באתי להוכיח משהו בהיותי אישה אל מול גברים. אני באתי כי זה זאת התשוקה שלי כמעט מהיום שאני מכירה את עצמי וערוץ הספורט חיבר לי את כל העולמות האהובים שלי".
אבל הדרך להגשמת התשוקה לא היתה קלה: "פתאום גיליתי שיש כל מיני משוכות בדרך שאני צריכה לעבור. היה נראה לי הגיוני שאני גם אתמודד איתן. זו כאילו הוויה שאני בטוחה שהיא מוכרת לך גם – אין משהו שאת לא יכולה לעשות".
"הוא אמר לי: 'את גם ערביה וגם אישה. כל האל-תעשה'"
גם בשביל העיתונאית לוסי אהריש הדרך להצלחה היתה רצופת משוכות, חלקן נבעו גם מהרקע התרבותי ממנו היא מגיעה. "כשהגעתי בשבוע הראשון לערוץ 10, בתחילת הקריירה שלי, תפס אותי גיא זהר ואמר לי: 'וואי, את גם ערביה, את גם אישה, את גם מוסלמית. את גם באה מהפריפריה של ישראל את כאילו כל האל תעשה בבן אדם אחד'. ואני אומרת: 'כן – זה זה. יש לך כל כך הרבה מעגלים שאתה פורץ: יש את המשפחה, החברה הפטריארכלית שאתה מגיע ממנה, הפריפריה ויש את החברה הישראלית הגדולה שאת ערביה בתוכה, ובתוך החברה שאת ערביה בתוכה - את גם אישה".
קשה לאהריש לסמן נקודת מפנה אחת ששינתה הכול, את מסלול הקריירה שלה היא רואה יותר ככזה של עליות ומורדות. "ארבע שנים אני עולה ופתאום קורה משהו בגלל הפה הגדול שלי", מתוודה העיתונאית ומדגישה שאינה מתחרטת על דבר שאמרה. "אני תמיד קמה יותר חזקה. בפעם האחרונה זה קרה כשסיימו את תפקידי ב'רשת' והיה לי עדיין חוזה. מצאתי את עצמי יושבת בבית ואם יש משהו שאני יכולה להיות מתוסכלת ממנו – זה לקבל כסף ולא לעבוד. זה מרגיש כאילו משלמים לך, רק תסתום את הפה".
בהמשך דרכה עבדה אהריש בתאגיד "כאן" למשך תקופה קצרה עד שהחליטה להנחות הפגנה להגנה על הדמוקרטיה. "נתתי נאום שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו שהוא היה נאום מפלג, זה היה נאום מאחד, ויום למחרת לא הזמינו אותי לעבודה. אני זוכרת את הסוכנת שלי אומרת לי: 'אבל עד שמצאנו לך עבודה את הולכת להנחות הפגנה!", ואמרתי לה: 'תקשיבי, עצם העובדה שאת אומרת לי לא לצאת להנחות הפגנה במדינה דמוקרטית כי אני עלולה לשלם על זה מחיר – זה נותן לי בעיטה לעשות את זה עוד יותר".
"הייתי בנפילה, נשאבתי למטה"
אשת התקשורת מצאה את עצמה שוב יושבת בבית. "הייתי ממש בנפילה, נשאבתי למטה. יום אחד התקשרתי לאחותי ואמרתי לה: 'אני מרגישה שאני צונחת עם מצנח ואני לא יודעת...היא אמרה לי: 'יש מישהי שאני מכירה ואני אחבר ביניכן'. והגעתי אליה ואמרתי לה: 'אני חושבת שאני בדיכאון'. היא אמרה לי: 'לוסי, אני לא חושבת שאת צריכה כדורים. את פשוט מרגישה רע. את אדם עם עמוד שדרה מאוד ברור וחבטו בך וזה בסדר להתבאס וזה בסדר להרגיש בדיכאון קל. והטיפול הזה פשוט הקים אותי".
כשלוסי שואלת את מירי על משהו קיצוני שהיא עשתה, ולא היתה חוזרת עליו נבו צוחקת: "אני סאחי בלאטה". כשהיא מתאמצת הזיכרון שעולה הוא של צניחה חופשית בשידור חי שכמעט ולא קרתה: "כשהייתי צריכה לקפוץ התחרטתי. זה היה נורא. אני שומעת את השידור באזנייה ואת יורם ארבל אומר: 'הנה תכף מירי תקפוץ' וזה בושות, אני חייבת לקפוץ. בסוף קפצתי. חשבתי שאני מתה בדרך".
כשמגיע תורה של נבו היא בוחרת לשאול את אהריש, שבחרה בה: "מה זה בעצם להיות אישה בשבילך?" ולוסי משיבה: "אני תמיד אומרת שאמא שלי לימדה אותי מה זה להיות אישה, ואבא שלי לימד אותי מה זה להיות גבר. כאילו אימא שלי תמיד דאגה שאנחנו נהיה מתוקתקות ומסודרות וציפורניים, תמיד נקיות וידיים וקרמים ולא להתבייש בנשיות שלך. ואבא שלי נתן לנו: 'בואי, אני אראה לך איך מחליפים פיוז. אני אראה לך איך פותחים מכסה מנוע. כי זה בא ממקום שאמר לי אני לא מוכן שאת תחשבי שאין לך רשת ביטחון - את הרשת ביטחון של עצמך".
