בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
את קירות דירתו של אהרון פוקס, בקומה השביעית של בית הדיור המוגן "בית בכפר הדרים", מעטרים עשרות גביעים ומדליות מתחרויות ריצה שבהן השתתף. כשמבקשים ממנו לבחור מהו הגביע המועדף עליו, הוא מתלבט רגע, ואז מכריז: "כולם מקסימים בעיניי. אין אחד שהוא ה-מועדף. אפילו הגביע הקטן, מתחרות שנעכרה במושב קטן, קרוב לליבי – כי הייתי מקום ראשון".
אהרון פוקס
(צילום: אורי דוידוביץ' | עריכה: רותם שבתאי)
תחביב הריצה התחיל אצל פוקס לגמרי במקרה. "בנעוריי, שני ענפי ספורט היו מאוד פופולריים: כדורגל, שנשאר פופולרי, ואגרוף, שבו בחרתי. באימוני האגרוף היינו צריכים גם לרוץ הרבה. הייתי אלוף בגיל הנוער אבל פרשתי מהר מאוד, אחרי שנה בערך, כי הגעתי למסקנה שזה יכול לעשות לי נזקים. אבל מהסיפור הזה נשאר משהו אחד – נחשפתי לריצה".
הוא עבר לדיור המוגן לפני חצי שנה בערך. "ההחלטה לעבור לכאן נבעה מההבנה שזה המקום האידיאלי עבורי כרגע", הוא מספר, "נירה, רעייתי האהובה במשך 60 שנה, מתנת חיי, נפטרה. שני הילדים שלי צריכים ללכת לעבוד ואני לא יכול להישאר אצלם. הבנתי שאני חייב להיות במקום מוסדר, מאורגן, שישמור עליי, ושמותאם ליכולותיי – ויש לי יכולות. זה מה שמצאתי פה".
פוקס מקפיד על אורח חיים בריא ועל התעמלות יומיומית: אימוני משקולות, קפיצה בדילגית וכמובן ריצה, כולל השתתפות בתחרויות. כשהחל הסגר השני, הוא מצא דרך יצירתית להתמודד עם המצב. "ב-12 מטר שיש במרפסת שלי אני עושה 2-3 קילומטרים בצעידה מהירה במעגלים, כמעט כל יום אחר הצהריים", הוא מספר. לאחר כל אימון הוא גם מקפיד על מתיחות: "מבחינתי מתיחות זה מלכת הספורט. אם אתה עושה מתיחות, אתה נותן למפרקים לעבוד וזה מה שחשוב. היום אני עובד בעיקר על זה".
אהבה חדשה
פוקס מגדיר את עצמו כאדם תחרותי. "זה ברמות כאלה שהרגשתי שלפעמים אני יכול לסכן את עצמי במטרה לעבור את הרץ שלפניי. אבל כמובן שריצה זה דבר נהדר, רק אם יש לך את היכולות והאפשרויות בלי להזיק לגוף. אם הייתי חש שמשהו מתקתק אצלי לא טוב, לא הייתי ממשיך", הוא אומר.
מלבד הספורט, שממלא את רוב יומו, עוד תחומים ממלאים את לוח הזמנים – ואת הלב. הדיור המוגן מארגן לדיירים חוגי ציור ויצירה, ערבי תרבות, סדנאות כתיבה, ערבי שירה ועוד. "אני אוהב בעיקר ערבי שירה או הרצאות על נושאים אקטואליים", הוא אומר, "בשאר הזמן אני קורא או עושה פעילות ספורטיבית. טלוויזיה לא מעניינת אותי".
פוקס גם מצא זוגיות. "יש לי חברה חדשה. קוראים לה פנינה. יש לנו חיבור נפלא. אנחנו חברים טובים ושנינו גרים פה. המקום הזה גרם לכך שאני אפגש עם המתאימה שלי", הוא מחייך.
למרות התקופה הלא פשוטה, פוקס מצליח לשמור על אופטימיות. "ההתמודדות עם המצב גרמה לי לראות את הטוב בכל דבר, לקבל את הטוב", הוא אומר.
אתה לא מפחד מהקורונה?
"אני בז לקורונה. זאת אומרת, אני יודע שיש סכנות אבל לא מפחד משום דבר. אני אדם שלא מפחד מכלום. זאת מחלה כנראה פוגענית מאוד, אני נזהר, מקיים את ההנחיות, אבל לא מעבר לזה. חי את חיי".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
פורסם לראשונה: 08:00, 18.11.20
