בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
חיה אבידור (83), שלה ארבעה נכדים ושני נינים, מספרת שאצלה תקופת הקורונה עוברת בסדר גמור. חיה ובעלה ברוך חיים בבית הדיור המוגן "בית בכפר" בגדרה. הסגר הראשון, היא מספרת, היה לא פשוט – בעיקר בגלל החשש מהנגיף שהיה אז לחלוטין לא נודע. הסגר השני כבר עובר מבחינתם בצורה הרבה יותר קלה. הצוות במקום דואג להם לפעילויות מסביב לשעון – אימונים בקפסולות, שיעורי מחשבת ישראל, הרצאות אורח, משחקי טריוויה, ערבי שירה בציבור ועוד.
הרוח היצירתית של חיה אבידור
"ההרגשה הטובה שלנו נובעת גם מזה שאנחנו לא לבד", היא מספרת, "יש פה הרבה מאוד אנשים בגילנו, וכשאנחנו מדברים כולנו אומרים ש'מזל שאנחנו פה'. אני חושבת שגם הזוגיות שלי ושל ברוך התחזקה כאן. יש פה הרבה זוגות שמספרים לנו שגם הם הצליחו להתאחד ולהתגבש עוד יותר מאז שיש קורונה. למעשה, הקושי היחיד שחוויתי היה כשלא ראיתי את הנכדים והנינים תקופה ארוכה, אבל הזום עזר גם לזה".
היא עלתה מברזיל היישר להתיישבות של הנח"ל. את ברוך הכירה בגיל 20. הם יחד 63 שנים. שניהם בוגרי בתי ספר חקלאיים ולשניהם יום הולדת באותו תאריך, בהפרש של שנה "יום אחרי שהכרנו הוא ליווה אותי לאוטובוס, ואז אמרתי: 'היום יש לי יום הולדת'. ברוך ענה: 'אל תשוויצי, גם לי יש'", היא מספרת ומחייכת.
את הקירות בביתה מעטרות שלל יצירות אמנות, כולן מעשה ידיה, אבל היא ממהרת לציין: "אני עוסקת בזה כתחביב. נקודה. זה לא מקצועי". זה לא מפריע לה להעביר לחברות מדי שבוע חוג להכנת פרחים מחרוזים. "אני מאוד אוהבת את החרוז", היא אומרת, "אני חושבת שזה חומר גלם שאפשר לעשות איתו המון: פרחים, תכשיטים, אפשר לרקום עם חרוזים. עולם שלם. אפילו אנשים שיש להם קצת מגבלות של ראייה יכולים לעשות את זה".
יש איזה תחום שאת לא אוהבת להתעסק בו?
"ציור. ניסיתי, נכשלתי, אפילו המורה אמר שאני מקרה אבוד", היא צוחקת, "אז החלטתי שאני מעתיקנית. אם אני צריכה לרקום אז אני מעתיקה משהו שמישהו אחר עשה. זה בסדר כי אני לא מוכרת, לא עושה ביזנס. זה בשבילי".
בסגר הראשון, כשהיא החלה לעשות יצירות אומנות הכוללות סרטי משי, רבים מדיירי "בית בכפר" נרתמו לעזרתה. "חלק מהתמונות פה מכילות את הסרטים של החבר'ה מהבית", היא מספרת, "זה שיתוף פעולה. כולם נותנים יד לתחביב שלי וזה באמת עושה לי טוב".
לא פלא שכולם כאן אוהבים אותה. היא מפנקת כל דייר ביום הולדתו. "החלטתי לעשות פרויקט של עוגה, פרח וברכה. את הברכות ברוך מכין, את העוגה והפרח אני מכינה. הפידבק של האנשים, החיוך, התודה, זה משהו פנטסטי. זה עושה טוב – במיוחד בתקופה הזו".
מה היית מאחלת לאנשים בימים אלה?
"שיעשו, שינסו, שיעזרו, שיתנדבו, שידברו – אפילו שטויות. צריך למצוא דרכים להעביר את הזמן. אי אפשר לשבת 24 שעות ביום מול הטלוויזיה".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
פורסם לראשונה: 08:00, 01.11.20
