בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
זאב פטר אנגלר (84) לא נוהג לזרוק חפצים שסיימו למלא את תפקידם המקורי. זה לא שהוא אגרן, הוא פשוט אדם שמוצא בכל פריט שימוש חוזר, בעיקר ביצירותיו - תחביב שבעקבותיו זכה להיקרא "אומן פופ-ארט", ולהציג את יצירותיו ברחבי העולם. "בכלל לא הבנתי שזה מה שאני עושה, התייחסתי לזה כאל תחביב בלבד", הוא מספר.
זאב אנגלר
(צילום: נדב אבס)
אנגלר, סב לתשעה, עבר להתגורר עם אשתו חנה ב"מגדלי הים התיכון" בגני תקווה רק לפני ארבע שנים. "אחרי 47 שנים בסביון, הילדים גדלו ועזבו והרגשנו שהבית כבר גדול עלינו". מאז כבר הספיקו לקחת חלק בכל פעילות אפשרית שבית הדיור המוגן מציע. "אני הולך לבריכה ולחדר כושר. אנחנו משתתפים בהצגות, הולכים לסרטים והרצאות, מבחינתנו בזכות הפעילויות האלה פה נוצרים יחסים של חברות בינינו לבין שאר הדיירים".
לתחום האומנות התייחס כתחביב ובמשך שנים גם לא החשיב את עצמו אמן, עד שיום אחד פגש באוצרת שהעניקה לו את התואר. "באחד הימים הבת שלנו פגשה אוצרת והיא סיפרה לה מה שאני עושה, האוצרת אמרה שהיא רוצה לבוא ולראות. היא נכנסה הביתה, הסתכלה על היצירות ופרצה בצעקות. היא אמרה לי 'אתה בכלל לא יודע מה אתה עושה! זה פופ-ארט, זה משהו לא רגיל, אתה מוכרח להמשיך'. אמרתי לה שאני לא יודע מה זה פופ-ארט ושלא למדתי אומנות. היא אמרה לי שהיא מחברת אותי לאוצרת בלונדון. שלחתי כמה תמונות ומיד קיבלתי ממנה טלפון שבו היא אמרה 'תשלח לי כל מה שיש לך ותבוא לתערוכה בשטרסבורג. אני אתן לך מרחב יצירה הרבה יותר גדול".
יצירותיו התפרסמו בעשרות תערוכות בארץ ובעולם והוא נחשב לאחד האומנים היחידים שעוסק באומנות בתחום. "הפופ-ארט עכשיו כפי שאני מבין אותו הוא יצירות שאין להם הגדרה מדויקת. תמונה או מיצג עליו מורכבים כל מיני פריטים שביחד יוצרים מחשבה של האומן שמייצר אותם".
כשוועדת התרבות בבית הדיור המוגן ארגנה תערוכה בנושא קורונה לפני מספר חודשים, הוא היה הראשון להשתתף. "כל אחד קיבל כדור קלקר גדול וביקשו מאיתנו להביע בצורה אומנותית מה אפשר לעשות עם החפצים האלה שמבטא את הקורונה".
ליצירתו העניק את השם "חזון ותקווה", ובשלט התערוכה כתב "שבמהרה תיעצר המגפה ועם ילדינו, נכדינו ונינינו נבקר בתערוכה שבה נגיף הקורונה מוצג לראווה". הוא מציג בפנינו את היצירה ומסביר: "כמו שנכנסים לפנתיאון במצרים והולכים לראות את המומיות, אז ככה אני התייחסתי לקורונה. אני יצרתי פסל של קורונה שהיא לא בדיוק כפי שרואים בתמונות, הכנסתי את זה למסגרת, השתמשתי בצעצועים של הילדים שהם המבקרים בתערוכה, וזה היה המוצג שלי".
כשאנחנו שואלים אותו איך הוא מעביר את תקופת הסגר, הוא משיב כי "בשעה קשה זו שכל מדינת ישראל נמצאת בסגר, גם אנחנו נמצאים בסגר כאן בדיור המוגן, אבל אנחנו חופשיים לנוע בו. יש לנו למעשה כל האפשרויות שאין לאזרח הרגיל שאינו יכול לצאת מהבית, או לא יכול להגיע בצורה חופשית לקניות וכל היתר, גם לא לפעילויות כמו בריכת שחייה, חדרי כושר, התעמלות, מסעדות. את כל אלה יש לנו פה בבית".
האופטימיות שלו לא באה לידי ביטוי רק ביצירותיו, אלא גם בגישתו הכללית להתמודדות עם התקופה. "אנחנו יכולים ליהנות במצב הקיים מכל אותם הדברים שהיו לנו, יש אומנם מגבלות אנחנו יכולים לצאת עד אלף מטר, אם נסתכל למטה, על השדרה שכאן שהיא אולי יותר ארוכה מאלף מטר ואם נסתכל על הנוף, הרי שיש לנו פה תנאים אידיאליים".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
פורסם לראשונה: 08:00, 20.01.21
