בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
"אני אלמנה כבר 11 שנים, בדקתי את כל האפשרויות והיכולות שלי והגעתי למסקנה שאני הולכת לדיור מוגן", מספרת חנה בן-אליעזר קרטיס (73), שעברה להתגורר ב"מגדלי הים התיכון" בגני תקווה לפני שנה. "בתקופת הקורונה הבנתי כמה זה היה חכם. בבית הזה פשוט לא היו שום חרדות. לא היו שום עניינים של קושי עבורי. כשהחליטו שאנחנו צריכים להסתגר ולהישאר בתוך המבנה – בשבילי זה היה כמו לנסוע לחופשה. לא הייתי צריכה לנסוע למקומות, לא הייתי צריכה להתחייב לאנשים, לא הייתי צריכה לעשות דברים שצריך. השקט והשלווה הפכו לפוטנציאל אדיר לאמנות שלי".
חנה בן-אליעזר קרטיס
(צילום: אורי דוידוביץ')
היצירה עברה אליה בגנים. "אבא שלי היה צייר וכל השנים ציירתי", היא מספרת, "תמיד זה ליווה אותי, כל העניינים שקשורים ליצירה". לפני כ-11 שנים היא נחשפה לאמנות הפסיפס, אבל מהר מאד החליטה לשנות כיוון ולעסוק ביצירת קולאז'ים מניירות. "זו חוויה מדהימה, שמגדילה ומרחיבה את השקט הפנימי", היא מסבירה.
מאז היא הספיקה להציג תערוכות מסביב לעולם, אבל לא הגדירה את עצמה כאמנית עד לא מזמן. "תמיד רק אמרתי שאני עושה קולאז', אבל כשהגעתי לכאן הבחור שקיבל אותי במחלקת השיווק אמר לכולם: 'תכירו את האמנית'. הוא זה שהגדיר אותי ככה. במקביל, הצגתי תערוכה בירושלים, אז התחלתי להפנים שאולי הוא צודק. כיום אני חושבת שאני אמנית. אני גם לא חושבת שיש עוד מישהו בארץ שעושה את מה שאני עושה. זה מאוד נעים לעין, מאוד סמלי".
מבעד לשברים
לתערוכה האחרונה שלה העניקה את השם "מבעד לשברים" בשל העובדה שכל היצירות מתבססות על תמונות של בני משפחה שנספו בשואה, אותן צברה במהלך השנים. "אני עוסקת באמת באיסוף השברים, מטאפורה לשברים של חיי. העבודות ממש מייצגות את השברים, את האיסוף שלהם. זה לא יש מאין, זה לקרוע את הניירות, לגזור את הגזרים ומהניירות הצבעוניים לבנות משהו חדש שמח, עולם יפה יותר, טוב יותר", היא מספרת.
מלבד אמנות, קרטיס פעילה גם בתחומים אחרים. "החוגים פה מגוונים ביותר, מהשחר ועד הלילה", היא אומרת, "אני מצטרפת לחוגי התעמלות כי צריך. אני לא טובה, אבל אני עושה את זה. יש בריכה, חדר כושר, פילאטיס, יוגה ואימוני פלדנקרייז". בנוסף, היא מתנדבת בספריה. "חברה שהכרתי כאן הזמינה אותי להצטרף אליה לעבוד בספריה וזה הפך להיות הבייבי שלי", היא מסבירה, "אני נמצאת שם יום ולילה. הספריה וחדרי האמנות פה פתוחים 24 שעות. אם מישהו לא רוצה לישון בלילה, יש לו מה לעשות".
לצד האופטימיות שהיא מפגינה, קרטיס מתוודה שלא תמיד הכל פשוט: "אי אפשר להציא את הדאגות מהראש כי אני לא מאמינה בהסחה. לכל אחד מאיתנו יש את החבילה שלו. אבל האווירה הבריאה עם האסתטיקה שיש כאן מאפשרת לכל אחד להירגע".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
פורסם לראשונה: 08:00, 03.02.21
