בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
קירות דירתה של יעל שחר חדד מלאים עד אפס מקום ביצירות אומנות שיצרה מאז שיצאה לפנסיה. על השולחנות שנמצאים בכל פינה תמצאו את התחביב המרכזי שלה – חרוזים. יעל בת ה-75 החליטה לעבור לפני כשש שנים לדיור מוגן ומאז כל מה שהיה לה תמיד בפנים ונעצר, לדבריה, התפרץ החוצה.
יעל שחר חדד
(צילום: טל שמעוני)
שחר חדד גילתה את אהבתה הגדולה לתכשיטים ומאז מכינה אותם יומם וליל. את התחביב היא לא שומרת רק לעצמה ואת התכשיטים שהיא יוצרת היא מציגה בתערוכות ולעיתים גם משתתפת במכירות. במסדרון הראשי של פרוטיאה בהר בשורש, שם היא מתגוררת בימים אלה, מוצגים תכשיטיה הצבעוניים, אותם יצרה בטכניקות מגוונות.
"קיבלתי כאן המון תמיכה מהדיירים שהמליצו לי להציג את הדברים שאני יוצרת ולמכור, לעשות תערוכות", היא מסבירה, "היצירה הזאת היא ממש מה שהייתי צריכה". לדבריה, ברגע שפנויים נפשית היצירתיות באה לידי ביטוי. "עצם העובדה שאני פנויה, אני כבר לא מפרנסת, לא משלמת משכנתא, אני לא צריכה לנהל בית ספר, ולהגיע בשעות לא שעות. עכשיו אני יכולה לעשות מה שיש לי מבפנים שנעצר הרבה מאוד שנים".
במקצועה, שחר חדד היא פסיכולוגית חינוכית. קרוב לעשרים שנה שימשה כמנהלת בית ספר ואצלה יצירת דברים יש מאין זאת דרך חיים. כשהגיעה לדיור המוגן החליטה להקים קבוצה של כתיבה יוצרת. "הגיעו אנשים שבחיים לא כתבו, הם התרגשו מאוד. זאת הייתה חוויה בלתי רגילה", סיפרה, "בכפר אנחנו יכולים לבוא עם רעיון ולהגשים אותו, להקים קבוצה של פינג-פונג, דיונים על דברים שמעניינים אותנו. מאוד פתוחים פה ותומכים ברעיונות חדשים".
מלבד יוזמות הדיירים, בסיבוב בכפר שמשקיף על הנוף המשגע של הרי ירושלים, מתגלים עשרות חדרים מושקעים לחוגים השונים: קרמיקה, נגרות, תכשיטנות, סטודיו לריקודים, חדר משחקי קלפים ועוד. "מבחינת תרבות יש עושר של חוגים. באמת מגוון עצום", מסבירה שחר חדד, "אני אישית משתתפת גם בחוג לדרמה, גם בחוג לריקודים, ריקודי עם ועמים, וגם בחוג לריקודי בטן. אני לא לבד. אני מוקפת בהמון חברים ויש כאן הרבה מאוד תמיכה".
כשהיא איננה יוצרת תכשיטים, שחר חדד מתנדבת כמורה לעברית באולפן. "לקשישים, שפה זה הדבר הכי טוב מבחינה פסיכולוגית, מבחינת פעילות הראש, ללמוד שפה בגיל מבוגר זה חשוב. זה לאו דווקא אנגלית או עברית. גם ברידג' זה שפה. אני עכשיו לומדת ברידג' ומרגישה בעצמי שזה עושה למוח פלאים", היא אומרת.
לאולפן לעברית מגיעים כ-10 דיירים שהגיעו לארץ ממדינות שונות ומשתתפים פעמיים בשבוע בשיעור אותו היא מעבירה. "גם המבוגרים הם כל כך תלמידים, והם מכינים שיעורים. שואלים אותי – תגידי, היו שיעורי בית השבוע? לא היו? כל כך חמודים, אני באמת מאוד אוהבת אותם, וגם אם לא מתקדמים מי יודע מה - העיקר זו החוויה", היא אומרת.
מה משאיר אותך כל-כך פעילה?
"להסתכל תמיד קדימה ולמעלה, שיהיו הרבה שאיפות. אבל מדי פעם מוכרחים להפנות את המבט אחורה, לראות אם מישהו זקוק לכם. זה עד היום מוביל אותי".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
