מושב מסילת-ציון הסמוך לבית-שמש נוסד בשנת 1950 על ידי עולים מתימן. לאחר שההתיישבות לא צלחה בידיהם, נטשו העולים את המקום ובמקומם השתקעו בו בשנת 1954 עולים חדשים יותר, הפעם מקוצ'ין שבהודו. כל משפחה קיבלה שטח אדמה של כשני דונם ועליו בית סוכנות צנוע שגודלו 50 מ"ר בערך. בין העולים החדשים היו גם הוריו של בעל הבית שנולד כאן במושב, ובביתו ביקרנו הפעם.
"בילדותי גרנו כאן שני הורים וארבעה ילדים ב-50 מ"ר", הוא מספר. "היה חדר שינה קטן להורים, סלון שבו גם ישנו ארבעת האחים ולידו מטבחון. השירותים היו בול פגיעה בחוץ". כאשר בגר והקים משפחה בנה לעצמו בית בשטח של הוריו, בית של בן ממשיך, ובהמשך עברה משפחתו, שגם בה ארבעה ילדים, לבית פרטי במודיעין. בגיל 52, לאחר שהתגרש, החליט לחזור למושב ולבנות לעצמו דירת רווקים על יסודות מה שהיה בית הסוכנות של הוריו.
לרווח את החלל
כמי שמורגל בחיי וילה מרווחת ובמקצועו הוא קבלן שבונה שכונות של בתים פרטיים, כאן התמודד בעל הבית עם פרויקט מסוג שונה לחלוטין - בית בן קומה אחת ו-55 מ"ר בסך הכל. לשם כך הוא חבר למעצבת הפנים דניאלה לוי ליפשיץ, שהייתה אחראית על התכנון והעיצוב החדש. "בעל הבית ביקש דירה לגרוש, עם חדר עבודה שהוא גם חדר אורחים לילדים, ושיהיו בה שני דברים: פרקט וגלובוס", מספרת לוי ליפשיץ על תחילת התהליך. "בנוגע לכל השאר הוא נתן לי יד חופשית".
הבית החדש יושב על גבולות המבנה הישן, אך רוב קירות המעטפת נהרסו ונבנו מחדש עם פתחי ויטרינה גדולים בכל חדר. בסך הכל נקבעו כאן ארבע ויטרינות, בחדר השינה, בחדר העבודה ובסלון. כולן פונות אל מרפסת היקפית חדשה, המשקיפה דרומה ומערבה אל נוף הגבעות המכוסות ביער אורנים שסובב את המושב.
תכנון הפנים מבוסס על חלל צר, ארוך ופתוח, עם תקרת עץ גבוהה ומשופעת, צבועה לבן. הכניסה לבית ממוקמת בקצה המלבן ומובילה אל מבואת כניסה צרה שלצדה נמצא חדר הרחצה. משם מוביל מסדרון קצר לחלל המרכזי שבו מטבחון עם פינת אוכל ואחריו סלון. בסוף המלבן, בהמשך לחלל הציבורי, נמצא חדר השינה השקוף של בעל הבית. מחיצה של דלתות הזזה מזכוכית מפרידה בינו ובין הסלון, ושני קירות ויטרינה פותחים אותו כלפי המרפסת. לעומתו, חדר העבודה והאירוח נסתר מאחורי קיר ארונות מזווה שחורים, המקביל למטבח.
14 צפייה בגלריה
"רציתי אפשרות לארח את כל הילדים יחד מסביב לשולחן": מבט אל פינת האוכל והכניסה לבית
(צילום: גדעון לוין)
"ניסיתי לפתוח כמה שיותר את החלל הצר והארוך", מסבירה לוי ליפשיץ. "בעל הבית עבר מבית פרטי בן שלוש קומות לבית שכל גודלו 55 מ"ר, ולכן היה לי חשוב במיוחד לגרום לחלל להיראות מרווח ככל האפשר". מחיצות הזכוכית בחדר השינה מאפשרות מבט ארוך מהכניסה לבית ועד לנוף הירוק שנשקף מעברו השני. מכיוון שבעל הבית חי כאן לבדו, אין בעיה של אינטימיות, ובעת אירוח אפשר להסיט את הווילונות להחשכה ולפרטיות מלאה.
14 צפייה בגלריה
מאחורי קיר הארונות השחור שמצד ימין מסתתר חדר האירוח שבו לנים הילדים כשהם באים לבקר
(צילום: גדעון לוין)
להרגשת המרחב והפתיחות תורמים גם התקרה הגבוהה והמשופעת, שנבנתה מחדש מתחת לגג הרעפים ונמשכת לכל אורך החלל, וכן חלונות הוויטרינה הגדולים שמאפשרים יציאה מכל חדר למרפסת ומרחיבים את חללי הפנים כלפי חוץ. "בבוקר אני מתעורר מהתריסים שנפתחים אוטומטית בשעה מסוימת ומכניסים את האור והנוף פנימה", מדגים בעל הבית את הרעיון.
כפרי בחוץ, אורבני בפנים
לעומת הנוף הירוק והכפרי מסביב, עיצוב הפנים מתאפיין בחומריות כהה ואורבנית. "רציתי שהבית ירגיש גברי אבל עדיין חמים ולא מנוכר", מסבירה לוי ליפשיץ את הצבעוניות. הקיר המרכזי, שמשמש כרקע למטבח ולסלון, מחופה כולו מיקרוטופינג בגוון בטון ובדוגמת קורות אורכיות, ולארונות המטבח, המזווה וחדר השינה נבחר פורניר אלון מושחר. הרצפה מחופה בפרקט אלון טבעי בדוגמת אדרת דג שמהווה ניגוד חמים לבחירות האחרות וה"קרירות" יותר.
14 צפייה בגלריה
חדר השינה הוא המשך ישיר לחלל הציבורי ומופרד ממנו בקיר זכוכית שניתן לכסות בווילון האפלה בעת הצורך
(צילום: גדעון לוין)
הריהוט ממשיך באותם גוונים. את האי המקובל בדירות קטנות מחליף כאן שולחן אוכל משפחתי שסביבו כיסאות מעץ שחור. "רציתי אפשרות לארח את כל הילדים יחד מסביב לשולחן", מסביר בעל הבית. בסלון כורסת ראטן ושולחנות ברזל, שחורים אף הם, ולצדם ספה בגוון חום קפה התואם לפרקט. על רקע הקיר דמוי הבטון נפרסה מפת עולם עשויה יחידות עץ קטנות שהודבקו על הקיר כמו פאזל. נעצי מטוס מסמנים את היעדים שבהם ביקר בעל הבית.
14 צפייה בגלריה
מרפסת היקפית המשקיפה דרומה ומערבה אל נוף הגבעות המכוסות ביער אורנים
(צילום: גדעון לוין)
באוקטובר האחרון הוא עבר לכאן, ובינתיים גם הילדים התאהבו במקום, הוא מספר. "זה כמו צימר. הבנות מזמינות חברות לארוחות בוקר על המרפסת, והם רוצים שכבר אסע לחו"ל כדי שיוכלו לבוא להתארח פה עם חברים".
איך זה לעומת וילה במודיעין?
"גדלתי פה וכיף לי לחזור לפה. מעבר לכך שהדירה עצמה יצאה נהדר, אני מחובר למקום הזה ואוהב את האווירה שיש פה".
נגרות: מרסלו אומנות הריהוט. פרקט, ריצוף וכלים סניטריים: נגב. גוף תאורה מעל פינת האוכל: דורי קמחי. תאורה: איי.אם.די לייטינג. וילונות: עדי זק סטודיו לווילונות ועיצוב. שטיחים: השטיח האדום. ריהוט: פנטהאוז בייסיק, פיק אפ, מחסני הנמל יפו, two.m.
