עד למלחמת העולם השנייה, נחשבה העיר דרזדן, בירת חבל סקסוניה שבמזרח גרמניה, לפנינה אדריכלית שידועה בזכות המבנים המרהיבים ומלאי העיטורים שקמו בה במאות ה-17 וה-18. אך ב-13 בפברואר 1945, "קופסת התכשיטים הבארוקית", כפי שכינה את העיר הסופר הגרמני ויקטור קלמפפר, נמחקה כמעט לחלוטין. 4,000 טון של פצצות נפלו על העיר בידי בעלות הברית, ועם חייהם של 25 אלף בני אדם, נהרס גם יופיה האדריכלי. שנים רבות לקח לדרזדן להתאושש מההרס הרב. תהליך השיקום והשחזור של העיר נמשך עד לשנות ה-2,000, ובבסיסו מבעבע סכסוך קשה וארוך שנים שנמשך גם היום בין השמאל הליברלי והימין הרדיקלי בגרמניה.
9 צפייה בגלריה
על רקע המונומנטים הגדולים של העיר: המלחמה הפוליטית של דרזדן
(צילום מתוך הסרט "כך בונים היסטוריה")
האדריכלות המפוארת, המורשת ההיסטורית והסכסוך המתמשך עומדים אלה לצד אלה בסרט הדוקומנטרי "כך בונים היסטוריה" (Where to with History?), שיוקרן השבוע (שישי, 7.5) במוזיאון תל-אביב במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי אמנות ותרבות, "אפוס".
הסכסוך הפוליטי הסוער נסוב סביב סוגיית עיצוב פניה של דרזדן, וכמו ניצב בניגוד לדממתם של המונומנטים האדריכליים בעיר: מהצד האחד עומדים גורמי ימין שפועלים לשחזור מדויק של העיר שלפני ההפצצה והקמת אנדרטאות לזכר המתים. לעומתם, מהצד השני, עומדים גורמי השמאל שמזהירים כי שחזור העיר והקמת האנדרטאות מסייעים להעלים את אחריותה של גרמניה למעשיה במלחמת העולם השנייה.
הסרט, שלכאורה מתמקד באדריכלות של העיר היפהפיה, מדגים את הכוח שיש לתכנון אורבני בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי, במחיקה או בהאדרה שלו. "הרבה אנשים בעיר עדיין מדברים על ההרס, גם כיום", מספר בריאיון מיוחד ל-ynet במאי הסרט, הנס כריסטיאן-פוסט. "זו עדיין נקודת התייחסות חשובה בחייהם, ולא פחות עבור תנועות הימין שממשיכות להשתמש בהרס למטרותיהן הפוליטיות. זכרונות מההפצצה נמצאים במידה מסויימת בכל מקום. יש מספר מונומנטים בעיר שמתייחסים להרס, וכמובן שהגיוון האדריכלי של העיר הנוכחית מעיר על העובדה שהיא נהרסה פעם באופן דרמטי".
הוואקום שנוצר במרחב העירוני הוביל לניסיות שיקום שונים לאורך השנים, ולמרקם האדריכלי הייחודי בה: עבודת טלאים שמכילה מצד אחד בניינים היסטוריים מפוארים ומשוחזרים, ומהצד השני שכונות מגורים אפרוריות ובניינים מודרניסטיים מבטון - תזכורת לשלטון הסובייטי שנכח במזרח גרמניה עד לסוף שנות ה-80.
9 צפייה בגלריה
הרס "קופסת התכשיטים הבארוקית" במלחמת העולם השנייה
(צילום מתוך הסרט "כך בונים היסטוריה")
בסרט, מעידים תושבים כי הזיכרון מדרזדן המפוארת, העיר העתיקה והאבודה, חי ומורגש גם היום. כריסטיאן-פוסט מספר כי תושבים רבים מתגעגעים לעיר שנחרבה ולארכיטקטורה שהייתה בה, שקיבלה מעמד מיתולוגי ורומנטי. "ההרס מעצב את תכנון העיר הנוכחית כי כל מה שמתוכנן ונבנה היום, נמדד בהשוואה לעיר שהייתה פה פעם. העיר העתיקה שאבדה עבדה אידאליזציה במשך 75 שנה, ואין אמון רב בכך שהארכיטקטורה של ימינו יכולה להשתוות לה".
9 צפייה בגלריה
שכונות מגורים אפרוריות בדרזדן: תזכורת לשלטון הסובייטי במזרח גרמניה
(צילום מתוך הסרט "כך בונים היסטוריה")
הכנסייה, המריבה, השכחה
המבנה המרכזי בסרט הוא כנסיית הפראואנקירכה של דרזדן (Dresden Frauenkirche), אחד מסמליה החשובים של העיר. הכנסייה המקורית, שנבנתה במאה ה-18 בסגנון הבארוק, לא ניזוקה באופן ישיר במתקפה האווירית, אך סופת אש רבת עוצמה הובילה בסופו של דבר לקריסת עמודי הכנסייה ולהרס מוחלט שלה.
במשך עשרות שנים נותרו הריסות הפראואנקירכה במקומן, והשלטון הסובייטי שתכנן להקים במקום מגרש חניה נאלץ לגנוז את התכנית כשעיי החורבות הוכרזו כ"אנדרטה נגד המלחמה" בשנות ה-60. רק 50 שנה לאחר ההפצצה, באמצע בשנות ה-90, החלו עבודות הבנייה לשחזורה שהסתיימו סופית ב-2005.
בניית הפראואנקירכה הייתה מבצע אדריכלי יוצא דופן ורחב היקף. תהליך השחזור התבסס על התוכניות ההיסטוריות של האדריכל המקורי גאורג בהר (George Bähr), ובחזית הכנסייה בעלת האבן הבהירה משובצות למעלה מ-3,000 אבנים כהות מהמבנה המקורי שקרס. "ברגע שהכנסייה הושלמה הייתי עד לאנשים שהתמוטטו ממש כשראו אותה. זה מראה עד כמה הם התרגשו", מספר בסרט לודוויג גוטלר (Ludwig Güttler) יושב ראש החברה לקידום השיקום של הפראואנקירכה.
9 צפייה בגלריה
"בעיר עדיין מדברים על ההרס": תמונות מהריסות דרזדן במלחמת העולם השנייה
(צילום מתוך הסרט "כך בונים היסטוריה")
כיום, מדובר באחד מהמבנים הגדולים והמרשימים ביותר של העיר, עם כיפת הכנסייה האדירה שנראית למרחוק ומגדירה את קו הרקיע של דרזדן. עם זאת, מאחורי מבצע השחזור ארוך השנים היו חילוקי דעות קשים. "אדריכלים, אנשי שימור ובכירי הכנסיות התנגדו לשחזור", מסביר בסרט מבקר האדריכלות דנקוורט גורטץ' (Dankwart Guratzsch). "הרצון של אותן אליטות היה לקבל את ההרס, לבנות משהו חדש שיהדהד את הזיכרון. למרות ההחלטה ללכת עם התושבים שרצו בחזרה את הסמל שלהם, ההרגשה אז הייתה שמה שאבד אבד, שאסור לבנות מחדש".
"כך בונים היסטוריה": צפו בטריילר
למה בכלל חוששים משחזור מדויק של דרזדן? כריסטיאן-פוסט מסביר כי שחזור מדויק עלול להוביל להתעלמות מהתמונה הרחבה ומהמורכבות ההיסטורית שבגינה העיר נהרסה, ובסופו של דבר לשכחה. מוקד נוסף בעיר שנדון בהקשר זה הוא השוק החדש של דרזדן, ה-Nuemarkt שמקיף את כנסיית פראואנקירכה. "הכרנו בשתיקה בפרויקט השחזור של הפראואנקירכה", מספרת בסרט יושבת ראשון הקהילה היהודית בדרזדן, נורה גולדבוגן. "הבעיה היא בכך שהבנייה המחודשת יוצרת אשליה היסטורית".
לדבריה מצטרף גם מתיאס נאוצנר, יו"ר ארגון Memorare Pacem, יוזמה אזרחית שפועלת לקידום תרבות השלום: "הדילמה שנמצאת בשחזור השוק החדש הוא הניסיון לבנות מחדש מרכז היסטורי באמצעות העתקים מדויקים. קיוויתי לגישה יותר אחראית עם רגישות גדולה יותר כלפי הסיטואציה ההיסטורית, ומעל לכל - קיוויתי לגישה אמיתית יותר".
אדריכלות כנשק פוליטי
כריסטיאן-פוסט משתף שכבר בתחילת שנות האלפיים, כשחקר את פרויקט שחזור הכנסייה במסגרת אקדמית, ניקר בו החשש שהדבר יוביל לשכחה קולקטיבית. ההתמקדות בטראומה ובכאב על חשבון האחריות של גרמניה על כך, הוא מסביר, הפכה לכלי נשק פוליטי בידי מפלגות ימניות קיצוניות בעיר.
9 צפייה בגלריה
הפגנות של תנועת הפגידה, "פטריוטים אירופאים נגד האיסלמיזציה של המערב"
(צילום מתוך הסרט "כך בונים היסטוריה")
"שמעתי לראשונה על השחזור של הפראואנקירכה ב-1999 ומיד התחלתי להיות סקרן כיצד מטפלים במתחים והדילמות ההיסטוריות הטמונות בעניין", הוא מספר. "שאלתי את עצמי האם השחזור של הכנסייה שעמדה במשך שנים כחורבה, והייתה עדות הן לחורבן של העיר והן לפשעים הגרמניים כנגד האנושות, יוביל לשכחת העבר. כבר אז חששתי שהשחזור כמו שהוא, עלול להוביל בסופו של דבר לשכחה ולפנייה ימינה".
ואכן, לכל אורך הסרט מתמקד הבמאי בדיוק בשאלה הזו. "העבודה על הסרט החלה בתחילת 2016. אז תנועת הפגידה (PEGIDA, "פטריוטים אירופאים נגד האיסלמיזציה של המערב", ש"פ) עלתה וההתכנסויות השבועיות שלהם בעיר נערכו לעיתים קרובות מול הכנסייה והשוק החדש. נראה שהדברים שחששתי מהם כשכתבתי את התיזה התגשמו. זה הביא אותי להתחיל לעבוד על הסרט", מסביר כריסטיאן-פוסט.
9 צפייה בגלריה
על רקע הכנסייה ורחבת השוק: הפגנות ימין קיצוני בדרזדן
(צילום מתוך הסרט "כך בונים היסטוריה")
הסרט מתעד הפגנות ימין קיצוני שנערכות בעיר על רקע הכנסייה ורחבת השוק שמתחתיה, ביניהם גם ה-NPD (המפלגה הגרמנית הלאומית) וה-AFD (מפלגת האלטרנטיבה לגרמניה). מול הפגנות אלו מתקיימות הפגנות נגד של פעילי שמאל מהעיר שקוראים לעבר פעילי הימין הקיצוני בקריאות כמו "פאשיסטים" ו-"חזירים נאצים". ג'ני ואנדי, שני פעילי שמאל, מתראיינים בפנים מוסתרות ומספרים איך השיח הציבורי בעיר הקצין ימינה בשנים האחרונות. "זרים ופעילים שאינם משתייכים לתנועות ימין מותקפים כאן באופן שגרתי. האווירה כאן קשה. אפילו יותר ממה שהיה לפני 10 שנים".
"הסרט שלי מנסה לערב את כל הקולות", מסכם כריסטיאן-פוסט. "למרות שהוא מעביר ביקורת על המצב הנוכחי, הוא לוקח ברצינות את הצער שנמצא בעיר וגם מכיר בכך שאין פתרונות קלים לאתגרים והדילמות שעומדות בפניה".
