פרס פריצקר לאדריכלות (Pritzker) לשנת 2021, יוענק השנה לאדריכלים אן לקטון וז'אן-פיליפ וסל. בהכרזה שנערכה היום (ג'), נבחרו השניים, המובילים את משרד האדריכלים הפריזאי lacaton & vassal, לקבל את הפרס הבכיר ביותר בעולם האדריכלות.
"העבודה של אן לקטון וז'אן-פיליפ וסל משקפת את הרוח הדמוקרטית של האדריכלות", נכתב בנימוקי השופטים. "בתכנונם, בגישתם למקצוע ובמבניהם, הם מגלמים אדריכלות מתקנת, המשלבת בתוכה טכנולוגיה, חדשנות ואחריות אקולוגית. השניים חידשו את מורשת המודרניזם והגדירו מחדש את מקצוע האדריכלות באמצעות שיפור חייהם של רבים, והתעסקות במשבר האקלים והטבע של זמננו".
השניים הכירו בסוף שנות ה-70 במהלך לימודיהם בבית הספר הלאומי לאדריכלות ונוף בבורדו. משם, המשיכה לקטון ללימודי תואר שני בתכנון עירוני בבורדו בזמן שוסל עבר לניז'ר שבמערב אפריקה כדי לעבוד בתכנון עירוני. הביקורים של לקטון באפריקה עזרו לה ולוסל לגבש יחד את התמה האדריכלית שמובילה אותם גם היום. הם התרשמו והושפעו עמוקות מהיופי שעומד מאחורי החיסכון במשאבים ומנופי המדבר במדינה, שם הם גם הקימו את הפרויקט האדריכלי הראשון שלהם: בקתת קש שנבנתה מענפי שיח מקומיים. "ניז'ר היא אחת המדינות העניות בעולם והאנשים שם כל כך מדהימים, כל כך נדיבים, עושים כמעט הכל בלי כלום, מוצאים משאבים כל הזמן, אבל באופטימיות, מלאי שירה והמצאה. זה היה באמת בית ספר שני לאדריכלות", נזכר וסל.
השניים הקימו יחד את המשרד lacaton & vassal בפריז ב-1987 וכבר למעלה משלושה עשורים שהם מתכננים דיור פרטי וחברתי, מבני ציבור, תרבות ואקדמיה, ועוסקים גם בתכנון עירוני. האדריכלות שהם יצרו לאורך השנים משקפת את התמיכה שלהם בצדק חברתי ובאדריכלות ברת-קיימא. הם לא מאמינים בהריסה ושינוי מהיסוד אלא בוחנים ברגישות כל מקרה לגופו. "אנחנו באמת מתעניינים בתהליך של תוספות טרנספורמטיביות, הרחבות ושכבות כי בשבילנו זו הזדמנות לעשות יותר עם מה שיש לנו", מספרת לקטון.
דוגמה טובה לחזון האדריכלי שלהם, שמסתכל ובוחן את הקיים במקום להרוס אותו, ניתן לראות בשלושה מבנים לדיור ציבורי שתכננו השניים בבורדו. לאורך הקריירה דחו וסל ולקטון תוכניות עירוניות שקראו להרוס דיור ציבורי. במקום זה, הם התרכזו בעיצוב מבפנים החוצה תוך התחשבות ברווחה של הדיירים. "אנחנו כל הזמן מסתכלים על העיר הקיימת, על סיטואציות קיימות, ואנחנו יוצרים בתוך הסיטואציות הללו. אנחנו לא מסתכלים על זה מלמעלה, אלא מבפנים, עם סקרנות ודיוק", מסביר וסל. לקטון מחזקת את דבריו: "זה אומר שאנחנו חושבים את הפרויקט מבפנים. קודם כל זה חשוב להסתכל על מה שיש לנו מראש ומה אנחנו יכולים לעשות עם זה", היא אומרת. "אנחנו לעולם לא רואים את הקיים כבעיה. אנחנו מסתכלים בעיניים חיוביות בגלל שתמיד יש אפשרות לעשות יותר עם מה שכבר קיים".
יחד עם האדריכלים פרדריק דורו וכריסטוף האטין, שדרגו ושיפרו צמד האדריכלים את 530 יחידות הדיור במבנים הציבוריים בבורדו. הם הרחיבו אותן ונתנו לדיירים חללים גדולים וגמישים, וכל זה מבלי להעביר אותם לדיור חלופי בתקופת השיפוץ בכדי לייצר עבורם יציבות. "נסענו למקומות שבהם נהרסו בניינים של מבנים ציבוריים, ושם, גם אם המצב לא היה טוב - המשפחות היו מאוד מחוברות לבתים שלהן. לרוב התושבים התנגדו להריסה. אנחנו צריכים תמיד לקחת בחשבון את מה שנמצא, את הזיכרון ואת החיים שאנשים העבירו שם, גם אם אלו היו תנאים קשים", אומר וסל. "עשינו את זה (הפרויקט בבורדו, ש"פ) מבלי להזיז אף משפחה מהבניין אבל עם השאיפה לשנות את חלל המגורים, להפוך אותו להרבה יותר טוב ולתת לו חיים שימשכו עוד 50 שנה".
לקטון ו-וסל הם הזוכים ה-49 וה-50 בפרס היוקרתי שנחשב בעיני רבים לפרס הנובל של האדריכלות, ולכבוד הגבוה ביותר של המקצוע. הם יקבלו פרס כספי של 100 אלף דולר ומדליה עשויה ארד. יושב ראש צוות השופטים השנה היה האדריכל הצ'יליאני אלחנדרו ארוונה שזכה בפרס זה בעצמו בשנת 2016. ארוונה הוא המייסד והמנהל של משרד האדריכלות ELEMENTAL שמתמקד בפרויקטים בעלי עניין ציבורי והשפעה חברתית.
בצוות השיפוט נמנו זוכי עבר נוספים כמו האדריכל הסיני וואנג שו שזכה בפרס בשנת 2012, והאדריכלית היפנית קזויו סז'ימה. סז'ימה זכתה בפרס הפריצקר ב-2010 יחד עם האדריכל ריו נישיזאווה, והייתה לאישה השנייה בעולם שקיבלה את הפרס, אחרי זאהה חדיד המנוחה שזכתה בו ב-2004. סז'ימה ונישיזוואה עומדים בראש המשרד היפני SANAA שתיכנן את הקמפוס החדש של בצלאל בירושלים שנבנה בימים אלו.
מגרנדיוזי ללא שגרתי: רוחות שינוי בעולם האדריכלות
פרס פריצקר מוענק כל שנה החל בשנת 1979, אך נראה שבשנים האחרונות חווה מהפך של ממש. המגמה להעניק את הפרס לאדריכלי ראווה מפורסמים או "Starchitecs" (אדריכלים-כוכבים), שידועים בזכות מבנים אייקונים וגרנדיוזיים, הוחלפה באחרונה בבחירות קצת פחות טריוויאליות ומוכרות. בחירה שכזו נרשמה בשנה שעברה, עם הענקת הפרס לאדריכליות האיריות איבון פארל ושלי מקנאמרה, שמובילו את משרד האדריכלים "גרפטון".
מעבר לבחירה פורצת הדרך בשתי נשים לקבלת הפרס, דבר שלא קרה ב-43 שנות הענקתו, מיישמות השתיים אדריכלות צנועה ועדינה המתמקדת במבנים ציבוריים ובמבני חינוך. ברזומה של פארל ומקנאמרה ניתן למצוא את מבנה אוניברסיטת UTEC בלימה שבפרו, בית הספר לכלכלה באוניברסיטת טולוז וקמפוס באוניברסיטת לואיג'י בוקוני שבמילאנו. המבנים שהשתיים מתכננות מבוססים על חקירה מעמיקה של ההיסטוריה המקומית והקשבה לרוח המקום ולקהילה בתוכה יוקמו.
כך, גם הבחירה השנה בצמד האדריכלים הצרפתי ממשיכה את הקו שננקט בשנים האחרונות בוועדת השיפוט של פרס פריצקר. הזכייה של וסל ולקטון מוכיחה שכדי להגיע להישגים בתחום האדריכלות לא צריך ליצור מבנים גדולים וצעקניים, אלא להסתכל על המציאות הקיימת ברגישות, ומתוכה ליצור מבנים שעומדים בהלימה למרקם החיים שנמצא סביבם.