תערוכת הביאנלה ה-17 לאדריכלות בוונציה נפתחה השבוע למבקרים לאחר שבוטלה פעמיים בעקבות מגיפת הקורונה. באירוע שמתקיים במספר מוקדים בעיר, ייקחו חלק 61 מדינות מרחבי העולם, ביניהן גם ישראל. כמיטב המסורת, כל מדינה תציג מיצב אדריכלי בביתן משלה, ותנסה לתת זווית לשאלת העל שעומדת השנה מאחורי האירוע והיא "כיצד נחיה יחד?".
28 צפייה בגלריה
הביתן הנורבגי בבינאלה: על טהרת העץ
( Chiara Masiero Sgrinzatto and Luca Nicolò Vascon, National Museum Norway)
"אנחנו כבר לא יכולים לחכות לפוליטיקאים שיציעו דרך לעתיד טוב יותר", הצהיר אוצר תערוכת הביאנלה הנוכחית, האדריכל הלבנוני האשים סרקיס (Hashim Sarkis), שמתפקד גם כדיקן בית הספר לאדריכלות ותכנון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). "כשהפוליטיקה ממשיכה לפלג ולבודד, אנחנו יכולים להציע דרכים חלופיות לחיות יחד באמצעות אדריכלות".
כל מדינה ניסתה להתמודד עם השאלה המאתגרת בדרך אחרת, ובתערוכה ניתן לראות מגוון של נושאים – כאלה שנוגעים בסוגיות עולמיות כמו משבר האקלים והגירה, או נושאים שנוגעים בהקשר המקומי של אותה מדינה. התערוכה תימשך כחצי שנה ותסתיים ב-21 בנובמבר.
העץ הנדיב: הביתן הנורבגי
בתערוכה שנקראת What We Share ("מה אנחנו חולקים?") בנה סטודיו האדריכלות הנורבגי Helen & Hard פרויקט דיור משותף בגודל אמיתי שעשוי כולו מעץ. התערוכה בביתן הנורבגי מבקשת לבדוק ולהציג כיצד אדריכלים יכולים לתכנן ולבנות קהילות שמבוססות על ערכים של שיתופיות.
28 צפייה בגלריה
דיור משותף מעץ בביתן הנורבגי
( Chiara Masiero Sgrinzatto and Luca Nicolò Vascon, National Museum Norway)
"במסגרת הנושא של הביאנלה 'איך נחיה ביחד?', רצינו להדגיש את האתגרים הסביבתיים והחברתיים העיקריים העומדים בפנינו כיום, כמו הבדידות ההולכת וגוברת בחברה שלנו וההשפעה השלילית של ענף הבנייה של פליטת הפחמן הדו-חמצני", אמרו מייסדי הסטודיו, סיב הלנה סטנגלנד (Siv HeleneStangeland) וריינהארד קרופף (Reinhard Kropf) בראיון לאתר האדריכלות Dezeen. "הרעיון של חללים, שירותים ומשאבים משותפים במיצב, יכול לסייע בהפחתת טביעת הרגל הפחמנית שלנו באמצעות אורך חיים יעיל יותר. במקביל, המטרה היא להגדיל את הרווחה החברתית ואיכות החיים שלנו".
28 צפייה בגלריה
ביתן העץ הנורבגי בוונציה
( Chiara Masiero Sgrinzatto and Luca Nicolò Vascon, National Museum Norway)
הסטודיו הנורבגי הצליח לייצר מרחב מרגיע ומזמין שמכיל בתוכו חללים מרווחים ומתקנים משותפים כמו פינות מנוחה, בישול, עבודה ומשחק. תהליך התכנון והעיצוב של הביתן הנורבגי מדגים גם הוא את רוח השיתוף. הביתן פותח בשיתוף פעולה בין סטודיו האדריכלות לדיירי פרויקט דיור שיתופי (Co-Housing), אותו תכנן המשרד בעיר סטוונגר (Stavanger) שבנורבגיה. הדיירים התבקשו לדמיין גרסה קיצונית של הדיור השיתופי ולחשוב אלו פונקציות ניתן להוציא מהדירה הפרטית לחללים המשותפים.
28 צפייה בגלריה
מתקני משחק במתחם הדיור השיתופי
( Chiara Masiero Sgrinzatto and Luca Nicolò Vascon, National Museum Norway)
28 צפייה בגלריה
מתחם הירגעות ושינה שיתופי מעץ
( Chiara Masiero Sgrinzatto and Luca Nicolò Vascon, National Museum Norway)
החומר העיקרי ששולט במיצב הוא עץ. מתכנני הביתן הגו דרך בה לוחות העץ מתחברים זה לזה באופן שמבטל את השימוש בדבק ומבטיח שיהיה מותאם וידידותי לסביבה. בתום הביאנלה מתכננים בסטודיו Helen & Hard לעשות שימוש חוזר במיצב, ולשלב אותו בפרויקט מגורים שהוא מפתח בימים אלו בנורבגיה.
ללמוד מהעתיד: הביתן הקוריאני
תחת הכותרת Future School (בית הספר של העתיד), מציג הביתן הקוריאני שאצרה האדריכלית הא-וון שין (Hae-Won Shin), מתקן מחקר אקדמי. במהלך חודשי התערוכה, יארח הביתן תערוכות, סדנאות אינטרנטיות, מיצבים שונים ושיחות. באתר של הביתן הקוריאני נכתב כי הוא נהגה כתגובה לנושאים גלובאליים בוערים כמו הגירה, שינוי האקלים וההתקדמות טכנולוגית, ונועד לחבר בין המשתתפים ולייצר שיח וסולידריות מול אותם אתגרים עכשוויים.
28 צפייה בגלריה
בית הספר העתידני של קוריאה: מרחב שמנסה לבטל את הגבולות בין חיים ללמידה
(צילום: © Ugo Carmeni)
בביתן הקוריאני לא תמצאו את הדימוי הקלאסי של בית הספר המסורתי כפי שאתם בוודאי מדמיינים. במקרה הזה, "בית הספר" הוא למעשה מרחב שמנסה לטשטש את ההפרדה בין חללים ביתיים, ציבוריים וחינוכיים, ולבטל את הגבולות בין חיים ללמידה.
בחלק מרכזי בביתן התקין האמן ואדריכל הנוף א-יאון קים (Ah-Yeon Kim) רצפה עגולה עשויה מקנים יבשים שמשמשת כחלל התכנסות סמלי. בנוסף למרחב הזה אפשר למצוא בביתן מטבח פתוח וחדר ריטריט (Retreat, תהליך רוחני של התמקדות פנימה והתנתקות מהסביבה החיצונית) שמורכב מהנג'י (Hanji) – נייר קוריאני מסורתי בעבודת יד.
כוחם של המים: הביתן הדני
הביתן של דנמרק באירוע הביאנלה מתמקד בטבע וספציפית בנושא המים כאלמנט שמחבר את האנושות כולה. המיצג שנקרא "con-nect-ed-ness" ותוכנן על ידי סטודיו האדריכלים Lundgaard & Tranberg בשיתוף האוצרת מריאן קרוג (Marianne Krogh), משלב במבנה מערכת מי גשם מחזורית.
"הנושא המרכזי של הביאנלה נתן לנו השראה להתמקד במושג חיבור", הסבירו מהמשרד לאתר Dezeen. "נקודת המוצא שלנו הייתה שמים הם האלמנט הפיזי שמחבר את כל החיים על פני כדור הארץ". האדריכלים תכננו צינורות חשופים שאוספים מי גשם ממאגר מים חיצוני למבנה ומעבירים אותם "מסע" במסלול סגור לאורך הביתן הדני. אותם צינורות מתווים את הדרך בביתן עבור המבקרים.
נוסף על הצינורות, יכולים באי הביתן לעקוב אחר זרם מים על הרצפה ולהגיע איתו לאחד מחללי התצוגה – חלל מרובע שיריעת בד לבנה תלויה מהתקרה שלו. הבד שנספג לאטו במים כתוצאה מטפטוף של הצינור לתוכו, מטפטף מים לתוך החלל הריבועי ומייצר שלולית גדולה, אותה יכולים המבקרים להקיף.
מי הגשם שזורמים בצינורות משמשים גם להשקיית צמחי תבלין שנשתלו באדניות תלויות, והמבקרים יכולים להינות מהן ולהכין לעצמם תה. האדריכלים עשו זאת כדי להדגיש עד כמה מים הם חיוניים עבור האנושות ומשמשים גם כגורם מזין. "התפקיד של המים כאלמנט נותן חיים מוצג כאן במלואו, לא רק עבור צמחי המרפא הגדלים, אלא גם עבור המבקרים ששותים את המים ונושאים אותם איתם אל העולם", הוסיפו האדריכלים.
רגע השיא בביתן הוא כנראה החדר האחרון – אולם גדול מוצף במי הגשם עם מפל מיניאטורי. המבקרים יכולים לעבור מעל המים באמצעות פלטפורמה מעץ וגשרים צרים שמחייבים את המבקרים להתחשב זה בזה ולתת אחד לשני לעבור כדי לא ליפול למים. "האילוצים הפיזיים יוצרים יחסים שבהם אנשים מודעים זה לזה ומפגינים נדיבות – ובכך מגלים קשר".
לצד בעלי החיים: הביתן הישראלי
מאחורי המיצב בביתן הישראלי, שנקרא "ארץ. חלב. דבש", עומדים האדריכלים דן חסון, עידו גינת ויונתן כהן, וההיסטוריוניות ד"ר רחל גוטסמן וד"ר תמר נוביק. התערוכה מציגה את מערכת היחסים המורכבת בין בני האדם ובעלי החיים במרחב הישראלי, ומדגישה את השפעת החקלאות על קהילות, נופים ועל המערכת האקולוגית.
השאיפות של ישראל להתפתח ולצמוח מבחינה כלכלית מתורגמות בין השאר למרחב הנופי ומקבלות ביטוי בבנייה אינטנסיבית ועיור, פרויקטים של תשתיות וחקלאות ממוכנת. הצוות הישראלי מנסה לבחון כיצד התהליכים הללו, לצד הפריחה הכלכלית שהם מביאים עימם לאזור, משפיעים על עולם החי והצומח.
בתערוכה מופיע ניתוח של חמישה מקרי בוחן של בעלי חיים מקומיים, מבויתים וחיות בר: פרות, עזים, דבורים, תאו מים (בופלו) ועטלפים. מקרי הבוחן מדגישים את השינויים מרחיקי הלכת ולעיתים הבלתי הפיכים שהביאה הטכנולוגיה למרחב המקומי. בנוסף לכך הביתן כולל מיצגי אמנות, מודלים, סרטים קצרים ותמונות ארכיון, ופסקול ייעודי. כולם ביחד, מסבירים היוצרים, מדגישים את השפעת החקלאות על האדמה.
מרבית המוצגים בתערוכה עשויים מנירוסטה ולא בכדי. החומר המתכתי והקר נותן תחושה של מעבדה או חדר סטרילי, ומזכיר את הפן הטכנולוגי מאחורי החקלאות העכשווית. מודל נירוסטה של רפת פרות באורך 4 מטר ממחיש היטב את הסוגייה. "הרפת מדגימה את התיעוש שקשור לתעשיית החלב וההנדוס של החיים של הפרה. זה מגיע מהרמה של הנדוס של הגוף שלה שתייצר יותר חלב, דרך עיסוק רחב מאוד ברבייה של הפרות ועד אזור הגידול שלה", מסביר האדריכל עידו גינת.
"השתמשנו באופן מודע במושג "ארץ זבת חלב ודבש" מהתנ"ך, שזאת מטאפורה לשפע שמובטח לארץ הזאת. המודרנה ובעיקר במאה שנים האחרונות עם הציונות לקחו את המטאפורה הזאת והפכו אותה לתכנית פעולה שהנדסה את הארץ והביאה לא מעט בעיות אקולוגיות בלתי הפיכות", מסביר גינת את השם מאחורי התערוכה בביתן. הוא מוסיף שהבסיס לתערוכה הוא עבודת הדוקטורט של תמר נוביק שחקרה את חיות המשק בציונות.
מוצג שמושך את תשומת הלב בתערוכה הוא ארון נירוסטה מבריק. מגירות הארון נפתחות באופן אוטומטי ובתוכן נמצאים פוחלצים של חיות משק ובר שאכלסו את עמק החולה טרם הייבוש. המיצג נעשה בשיתוף עם מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל-אביב. העברת הפוחלצים מישראל לאיטליה הייתה מבצע לא פשוט שכלל אישורים רבים מול הרשויות. מיצג נוסף שקשור בסיפורה העגום של החולה הוא בריכה מרובעת בה נשתלו פפירוסים – צמח שהיה בשפע באזור לפני הייבוש. "זה צמח שגדל באופן מסיבי בביצות החולה, זאת הייתה הנקודה הכי צפונית בעולם שהצמח גדל בה".
סיפור אחר בתערוכה והוא דווקא בעל מסר אופטימי הוא סיפורם של העטלפים. "כשצה"ל פינה מוצבים ובונקרים בגבול עם ירדן לאחר הסכם השלום השטח נשאר בשליטה צבאית. הסתבר שזה הפך להיות בית גידול של עטלפי חרקים שחשבו שהם נעלמו מהארץ. זה סיפור אופטימי שמראה על כך שכשבני האדם נסוגים מהטריטוריה שהם מספחים לעצמם, הטבע חוזר ויכול לשגשג". סרט של סריקת לייזר מתוך אחד הבונקרים מראה את חייהם של העטלפים וכיצד הפכו את המתקן הצבאי לביתם.
לחשוף את הליבה: הביתן האמריקני
התערוכה בביתן ארצות הברית שנקראת American Framing ("מסגרת אמריקנית"), מבקשת להתמקד בטכנולוגיית הבנייה בעץ שנפוצה מאוד במדינה. מדובר בשיטת בנייה בה חתיכות עץ אורן מחוברות יחד ויוצרות את שלד הבניין. שיטה זו נפוצה ביותר תודות לזמינות של החומר במדינה ועלותו הנמוכה, ושימשה את המתיישבים האירופאים הראשונים על שטח אמריקה. בחזית הביתן האמריקני הוקמה מסגרת עץ בגובה ארבע קומות ובתוכה מגוון מאפיינים מסורתיים של בתים אמריקניים, ביניהם המרפסת הקדמית הידועה (Front Porch).
בבנייה האמריקנית המסורתית, שלד העץ לרוב מחופה ומוסתר על ידי חומרים אחרים, אך האדריכלים פול אנדרסן ( Paul Andersen) ופול פרייסנר (Paul Preissner) שעומדים מאחורי הפרויקט, ביקשו לחשוף את מה שבדרך כלל מוסתר ומוצנע. "העבודה מבטאת את העוצמה האסתטית העמוקה של המערכת החומרית שעומדת בבסיס מרבית הבניינים בארצות הברית", אמר אנדרסן בראיון לאתר Dezeen. הצוות ביקש גם להדגיש את העץ כחומר בנייה בר-קיימא: "זה טוב יותר לסביבה מאשר בטון או פלדה", אמר אנדרסן.
28 צפייה בגלריה
הגמלונים (חלונות משולשים) המאפיינים את הבתים האמריקניים
(צילום: Paul Andersen and Paul Preissner)
