גם כיום, למעלה מ-60 שנה אחרי שהלך לעולמו, מוכר האדריכל פרנק לויד רייט כחשוב ביותר בתרבות האמריקנית והעולמית, וכאחד מעמודי התווך באדריכלות המודרנית של המאה ה-20. ב-1991 המכון האמריקני לאדריכלים אף כינה אותו "האדריכל האמריקני הגדול ביותר בכל הזמנים". לו היה בחיים רייט היה מציין היום יום הולדת 154 (נולד ב-8 ביוני 1867), הזדמנות טובה "לבקר" בכמה מהמבנים המפורסמים שתכנן, ולהיזכר באדריכלות פורצת הדרך שהשאיר אחריו.
הייעוד של רייט להיות אדריכל היה כנראה בלתי נמנע. באוטו-ביוגרפיה שלו הוא כתב שעוד כשהייתה בהריון, הצהירה אימו שהילד הראשון שלה ייגדל לבנות בתים יפים. וכך היה, מילד שמשחק בקוביות ויוצר בעזרתן מבנים תלת-ממדיים, לסטודנט לאדריכלות ומשם לאדריכל פורה. לאורך 70 שנות הקריירה שלו עיצב רייט למעלה מאלף עבודות אדריכליות מכל הסוגים, 532 מתוכן נבנו במציאות.
33 צפייה בגלריה
מוזיאון גוגנהיים בניו-יורק: הוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו
(צילום: Finlay McWalter)
רייט הביא לעולם כמה מהבניינים האיקוניים ביותר באדריכלות העכשווית, ביניהם גם המוזיאון לאמנות מודרנית "גוגנהיים" במנהטן. ב-2019 הסגנון הייחודי של רייט זכה להכרה מאונסק"ו, כש-8 מבנים שתכנן בארצות הברית הוכרזו כאתרי מורשת עולם בזכות התרומה שלהם לתרבות האנושית.
לרייט הייתה השפעה חסרת תקדים על האדריכלות המודרנית ועיצוב אורח החיים המודרני. כמו כן הוא השפיע על אדריכלים חשובי אחרים שבאו אחריו. דברים שנראים היום כל כך טריוויאליים כמו שימוש בבטון מזוין או בתים עם חללים פתוחים ללא מחיצות הם למעשה רעיונות שהוא היה מהראשונים לפתח.
בהצהרת אונסק"ו נכתב: "האיכויות של מה שמכונה 'אדריכלות אורגנית' שפותחה על ידי רייט, כוללת תכנית חלל פתוחה, ערבוב בין פנים וחוץ, שימוש חדש בחומרים וטכנולוגיות והתגובה המפורשת לסביבה הפרברית והטבעית של הבניינים הוכרו כרבי חשיבות בהתפתחות בעיצוב האדריכלי המודרני של המאה ה-20".
היצירה המפורסמת ביותר: הבית על האשד
הבית הפרטי שתכנן רייט עבור משפחת קאופמן ב-1935 הוא כנראה היצירה האדריכלית החשובה והמפורסמת ביותר שתכנן אי-פעם, שאף נכנסה לרשימת המבנים שהוכרזו בידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולם. "הבית על האשד" FallingWater) באנגלית) המרהיב ביופיו שהיה במקור בית הקיץ של המשפחה, משמש מ-1964 כמוזיאון וכמוקד עלייה לרגל לחובבי אדריכלות מכל העולם. הוא ממוקם בעיירה בר-ראן (Bear-Run) בפנסילבניה ואירח עד היום כחמישה מיליון מבקרים.
בתחילת הדרך ביקשו מרייט בני הזוג קאופמן לתכנן בית ליד מפל הנמצא בשטח שלהם, ולהעצים את הקשר לטבע ולנוף. רייט, שהאמין בתכנון אורגני שמשתלב ומושפע מהסביבה שלו ומטשטש את הגבולות בין האדריכלות והטבע, החליט לבנות את הבית של הזוג לא ליד המפל, אלא ממש עליו. לדבריו, הוא רצה שהזוג קאופמן "יחיו עם המפל, כחלק בלתי נפרד מהחיים שלהם".
הבית שמתגלה מבין עצי היער מורכב מאלמנט אחד אנכי – הארובה – שמסביבה קבועים "מגשי" בטון אופקיים שמשתלבים בהרמוניה עם שכבות הסלע שמתחת למפל. רייט יצר הפרדה חומרית בין הקירות האנכיים שמחופים באבן מקומית לבין האלמנטים האופקיים שעשויים מבטון בעל גוון בהיר. מרפסות הבטון האדירות נראות מרחפות בטבעיות ובקלילות מעל המפל, אך למעשה מדובר בפרויקט הנדסי מאתגר ומרתק. רייט השתמש במשקל נגד וכך הצליח לשמור על יציבות המרפסות האופקיות שלא תקרוסנה.
33 צפייה בגלריה
פוריקט הנדסי מאתגר: משקל נגד של מגשי הבטון שומר על יציבות המבנה
(צילום: Jack E Boucher, HABS staff photographer, ויקיפדיה)
עיצוב הפנים של הבית ממשיך את פילוסופיית התכנון האורגני של רייט: האח מחופה באבן מקומית וכך גם הרצפה. הדבר מקנה תחושה שהטבע חודר פנימה ויוצר אחדות בין הבית והחוץ. מדרגות מרחפות מובילות אל הנחל מתחת לבית בו אפשר לטבול רגליים.
בטון קדוש: כנסיית האחדות
גם הכנסייה הזו באילינוי, שתוכננה בעשור הראשון של המאה ה-20, נחשבת לאחד מהמבנים פורצי הדרך אותם תכנן רייט ומוכרת כאתר מורשת עולם. חדשנות המבנה נתונה לשימוש החומרי שבחר רייט: הכנסייה בנויה מחומר אחד בלבד – בטון מזוין, שמתקבל משילוב של בטון ומוטות פלדה. בגלל השימוש הנועז והחדשני בבטון, שנבע מהתקציב הנמוך לפרויקט, "מקדש האחדות" נחשב בעיני רבים המבנה המודרני הראשון בעולם.
כנסיית Unity Temple שייכת לנצרות האוניבסרלית הליברלית. רייט הוזמן לתכנן את המבנה לאחר שהכנסייה המקורית נשרפה בעקבות מכת ברק, ובאמצעות החומר שאופייני בעיקר למחסנים ומפעלים אף יצק את עיטורי החזית. ב- Unity Temple רייט ביקש לתכנן "מקדש לאדם המתאים לשימושים שלו כמקום מפגש, בו ניתן ללמוד את האדם עצמו למען אלוהיו", לדבריו.
גישה זו של רייט קיימת בשני החללים העיקריים של הכנסייה: חלל הפולחן ("מקדש האחדות") וחלל למפגשים החברתיים של הקהילה ("בית האחדות"), כשבין שני החללים מחבר אולם כניסה נמוך. צורת חלל התפילה היא של ריבוע מושלם המקנה תחושה של אחדות ושוויון, בו יכולים להתפלל בבת אחת 400 מאמינים. כדי למנוע רעשים והפרעות מהרחוב הסואן, רייט נמנע מפתיחת חלונות אל מפלס הרחוב. כ"פיצוי", קבע רייט פתחים מרובעים בתקרות בהם זכוכיות ויטראז' שמכניסות פנימה אור בגווני צהוב, ירוק וחום, במטרה להדהד את צבעי הטבע.
למרות הפשטות של חומר הבנייה, רייט הצליח ליצור מבנה מונומנטלי ומרשים בעיצוב מודרני לחלוטין. מאוחר בקריירה שלו, סיפר רייט כי כשבנה את "מקדש האחדות" הבין את ההשפעה שהמבנה עתיד לייצר ואמר כי "מקדש האחדות יוצר ארכיטקטורה חדשה לחלוטין והוא הביטוי הראשון שלה. זאת התרומה שלי לאדריכלות המודרנית.
הרומן עם יפן: מלון אימפריאל בטוקיו
לתרבות היפנית השפעה מכרעת על עבודתו של רייט. הוא ביקר במדינה לראשונה בשנת 1905, והפך בין היתר לאספן נלהב של הדפסי עץ יפניים. רייט תיאר את יפן כמדינה "הכי רומנטית, אמנותית, ומושפעת מהטבע שקיימת בעולם", והיא הייתה למדינה היחידה מחוץ לארצות הברית שבה חי ועבד.
מתוך 14 מבנים שבנה רייט ביפן, נותרו עומדים בשלמותם רק שלושה. מלון אימפריאל בטוקיו שהושלם ב-1923 הוא כנראה היצירה האדריכלית הידועה ביותר של רייט שנבנתה באסיה, אך מי שיטוס ליפן כדי לחפש אותה עשוי להתאכזב. המלון בטוקיו נהרס ב-1968 ובמקומו נבנה מגדל בן 17 קומות עם 772 חדרי אירוח.
המבנה של רייט הוא למעשה הגלגול השני של מלון האימפריאל. קדם לו מבנה מעץ של האדריכל היפני יוזורו וואטנבה (Yuzuru Watanabe) שהיה בין השנים 1890 ל-1922. במרץ האחרון הוכרז שגם הגרסה השלישית של מלון האימפריאל תיסגר ותיהרס. גרסה רביעית תיפתח ככל הנראה רק ב-2036. מהמבנה המקורי של רייט נשמר לובי הכניסה שנבנה מחדש במוזיאון האדריכלות Meiji Mura שבנגויה, 250 קילומטר מהמיקום המקורי.
תכנון המלון של רייט לקח בחשבון את העובדה שיפן סובלת לא מעט מרעידות אדמה. זמן קצר לאחר השלמת המבנה הוא שרד את "רעידת קאנטו" - אחת מרעידות האדמה העוצמתיות ביותר שידעה יפן (8 בסולם ריכטר). בזמן מבנים רבים מסביב קרסו, המלון נותר עומד. הישרדותו של המלון מיוחסת ליסודות שתכנן רייט, שהוצבו על פני האדמה כדי "לצוף" על הבוץ.
33 צפייה בגלריה
צילום של מלון אימפריאל שתכנן רייט, אחרי בנייתו בשנות ה-20 של המאה ה-20
(צילום: ויקיפדיה)
גם החלק האחרון שנותר מהמבנה מרהיב בפני עצמו, ועשוי להעלות תחושת אכזבה שהבניין המקורי לא השתמר במלואו. בתכנון המלון, הצליח רייט לשלב בין עקרונות תכנון מערביים עם התרבות היפנית וגם לאזכר את תרבות המיה של מרכז אמריקה.
קומפלקס המלון נבנה סביב גינה גדולה, שבמרכזה מוקמה בריכה שמשקפת את השמיים. הכניסה הראשית ללובי, שקיימת כיום במוזיאון, מורכבת מסדרה של נפחים שמונחים אחד על השני לסירוגין ושואבת השראה מתרבות מרכז אמריקה. רייט השתמש במבנה בשילוב של חומרים מודרניים ומקומיים כמו בטון מזוין ולבנים לצד אבן Ōya – סלע טוף וולקני בגווני אפור וירוק.
מינימליזם אמריקני: בית רובי
את המראות שראה ביפן נשא איתו רייט כל הדרך חזרה לארצות הברית, שם ניסה לבסס סגנון אמריקני ייחודי שמשלב בתוכו את המינימליזם היפני ואת המישורים האמריקניים רחבי הידיים. סגנון "הערבה" שפיתח רייט בתחילת המאה ה-20 הוא הדוגמה המובהקת ביותר לכך. "בתי הערבה" מאופיינים בגגות שטוחים ובחללים פתוחים וארוכים שמטרתם להדגיש את האופקיות של הבית.
"בית רובי" שנבנה בשיקגו ב-1906 הוא אחד מבתי הערבה הראשונים של רייט, והבולט שבהם. המבנה, שתוכנן עבור בני הזוג פרדריק ולורה רובי, מורכב משני מלבנים ארוכים שכמו "מחליקים" זה על גבי זה, מעליהם גג שטוח שיוצא מגבולות הבית ומטיל צל על החלונות המעוטרים שתכנן רייט. חלל הפנים של הבית הוא מאורך ופתוח, ומתרכז סביב האח בבית.
33 צפייה בגלריה
חלל הפנים של בית רובי: התוכנית המקורית של רייט הייתה לעצב בעצמו את כל חלל הפנים
(צילום: Sailko, ויקיפדיה)
התוכנית המקורית של רייט הייתה לרהט את המבנה בעצמו, אך היא לא מומשה בעקבות קשיים כלכליים של הבעלים, שנאלץ למכור את הבית לאחר קצת יותר משנה. למרות שהוא מהווה פריצת דרך באדריכלות המודרנית, ב-1957 היה המבנה תחת סכנת הריסה. לבסוף שומר הבית והוכרז גם הוא כאתר מורשת עולמית.
נבנה שלוש פעמים: בית טלייסן
את קומפלקס המגורים המפורסם "טלייסן" (Taliesin), תכנן רייט בסגנון הערבה שפיתח, ובו קירות מחופי אבן, גגות רעפים נמוכים ונעימים למראה שנחים בלבו של נוף ציורי וירוק. עם זאת, למרות המראה הפסטורלי, מסתתרת במבנה טראומה אישית קשה בחייו של האדריכל.
,הבית תוכנן עבור רייט והמאהבת שלו, מאמא בורת'וויק (Mamah Borthwick Cheney) בשנת 1911. הרומן בין השניים עלה לכותרות העיתונים כשרייט עזב את אשתו ובורת'וויק עזבה את בעלה, שהיה לקוח של רייט. כשנדחו מהמעגלים החברתיים בשיקגו, מצאו מפלט במדינת וויסקונסין, בה נולד רייט, שם תוכנן הקומפלקס המבודד.
רייט השתמש בחומרים מקומיים כדי להדהד את מרחב הנוף של וויסקונסין אותו הגדיר כ"נמוך, רחב ונעים". חקלאים מקומיים עזרו לו להעביר אבנים ממחצבת הגיר הצהובה הסמוכה, אותן ערבב עם חול מהנהר כדי ליצור את קירות המבנה.
ב-1914 התרחשה במקום טרגדיה, כשאחד מעובדי המקום הצית את המבנה ורצח שבעה אנשים, ביניהם בורת'ויק ושני ילדיה מנישואיה הקודמים. רייט לא נכח במקום בזמן המקרה. שבור רגשית מהמאורע הטראומטי, רייט לא חשב לבנות את הבית מחדש, אך בהמשך הבין ש"בפעולה יש שחרור מהכאב" והחליט לבנות שוב את טלייסין ולהרחיב אותו.
גם הניסיון השני עלה בלהבות ב-1925, הפעם בנסיבות טבעיות על ידי מכת ברק. רייט בנה שוב את הבית בפעם השלישית והוא קיים עד היום. טלייסין נחשב ליצירה הארוכה והמתמשכת ביותר בקריירה של רייט. הוא לא הפסיק לבנות חלקים חדשים ולשנות את המבנה.
ב-1932 הקים רייט במקום בית-ספר לארכיטקטורה, שם לימד סטודנטים לאדריכלות מרחבי ארה"ב והעולם את פילוסופיית התכנון האורגני שהאמין בה. הסטודנטים שלמדו בבית הספר חילקו את זמנם בין בית הספר בוויסקונין ל"טלייסין מערב" – קומפלקס נוסף שהקים רייט באריזונה ב-1937. שני המבנים כלולים ברשימת אתרי מורשת העולם, וגם לאחר מותו של רייט הם המשיכו לחנך דורות רבים של סטודנטים ברוח המורשת האדריכלית שהותיר.
ביוני 2020, אחרי 88 שנות פעילות, בית הספר לאדריכלות בטלייסן נסגר בעקבות מחלוקת כספית בין בית הספר ועמותת פרנק לויד רייט.
