בעשור האחרון נוכחותו של המושג "חכם" עולה ביותר ויותר תחומים בחיינו. זה מתחיל בטלפון ה"חכם", ממשיך לטלוויזיות "חכמות" ותחבורה "חכמה", ובשנים האחרונות מגיע גם למושג "עיר חכמה". החלוצות בתחום הערים החכמות הן ארצות מזרח אסיה, שמשקיעות משאבים רבים בערים עתידניות כפתרון לכמות האוכלוסייה ההולכת וגדלה בשטחן, לצד ניסיון למזער את תוצאותיו של משבר האקלים הגלובלי שהולך ומחמיר בכל שנה.
דוגמה לכך היא העיר החכמה והאקולוגית טנגה (Tengah) שהוכרזה בסינגפור, בה עתידות לקום 42,000 יחידות דיור. זו העיר החכמה ובת הקיימא הראשונה שתוקם בסינגפור והיא צפויה לכלול מבני מגורים מוקפים בגינות ירוקות וטבע פראי. בידי הגורמים הרשמיים, טנגה מכונה "עיר יער" (Forest Town) שבשטחה יעבור מסדרון אקולוגי שיאפשר מעבר בטוח לחיות בר. המרכז העירוני יהיה נקי ממכוניות, והכבישים הסואנים יעברו מתחת לפני האדמה כדי לאפשר תנועה חופשית ובטוחה להולכי רגל ורוכבי אופניים.
ומה הופך את העיר לחכמה? במקרה של טנגה הכוונה היא פתרונות טכנולוגיים לבעיות אקולוגיות. למעלה משליש מצריכת האנרגיה בבית סינגפורי ממוצע קשורה בשימוש במזגנים, שכן המדינה מאופיינת במזג אוויר חם ולח. כדי להילחם בצריכת החשמל הבזבזנית, מתכנני טנגה הגו מערכת קירור מרכזית שתעבור בכל בתי המגורים בעיר ותושתת על כוח סולארי ותבטל את הצורך במזגנים פרטיים מזהמים. לפי ספקית האנרגיה של טנגה, מערכת זו תוביל לחיסכון בפליטת הפחמן הדו-חמצני שתהיה שוות ערך להסרת 4,500 מכוניות מהכביש מדי שנה.
גם התושבים בעיר החדשה אמורים להיות מעורבים יותר ומודעים לשמירה על הסביבה. לכל דייר תהיה גישה לאפליקציה שתאפשר מעקב אחר צריכת האנרגיה והמים האישית שלו. צגים דיגיטליים בכל בלוק מגורים ידווחו על ההשפעה הסביבתית של אותו מקבץ מגורים, דבר שעשוי לעודד תחרות חיובית בין התושבים בנוגע למי שומר יותר על הסביבה.
האם "עיר חכמה" יכולה לקום בישראל?
"סינגפור היא דוגמה לעיר-מדינה שמזמן הבינה שהיא חייבת לייצר פתרונות דיור אחרים כי אין לה הרבה שטח ואחרת היא תהיה בבעיה גדולה. היא דומה מאוד לישראל במאפיינים האלה", מסביר רפי רייש, אדריכל ומתכנן ערים, ומנכ"ל חברת S.U.iT.S שעוסקת בייעוץ לגופים ועיריות בתחום הערים החכמות. "אבל צריך לזכור שרוב הדיור בסינגפור הוא ציבורי ושצורת המשטר שם היא כזו בה הממשלה מחליטה משהו והציבור מיישר קו. האלמנטים האלה פחות קורים בישראל".
ישראל היא אמנם לא סינגפור, אך רייש טוען שגם בגזרה המקומית ישנן יוזמות להפוך שכונות וערים לחכמות יותר. הוא מציין כדוגמה את תוכנית רובע הים בחדרה ביוזמת עיריית חדרה ובתכנון משרד האדריכלים לייטרסדורף-בן דיין, שאת תכנון התשתיות החכמות בה הוא עצמו הוביל. השכונה מתוכננת לחלוש על שטח של 2,700 דונם ממערב לכביש החוף, בין שכונת גבעת אולגה, נחל חדרה ותחנת הכוח "אורות רבין". רייש מספר כי התכנית עוד לא אושרה, אך נבחרה על ידי משרד השיכון לייצג את ישראל בכנס הערים החכמות באבו-דאבי בתחילת שנת 2020.
"בתכנון השכונה יש את כל מה שקיים בעיר הסינגפורית, כמו ניהול חכם של מים ואנרגיה, מתקני קירור שכונתיים, ניהול תחבורה חכם ודאטה לתושבים", אומר רייש ומוסיף: "זה התכנון הראשון בישראל המנסה לפצח סוגיות של מעורבות ושייכות קהילתית".
כדי לייצר קהילה בעיר, חילקו המתכננים את המרחב לחלקים מוגדרים, כשכל אחד מהם כולל 250 יחידות דיור. באופן הזה מאמינים המתכננים כי תיווצר שותפות ושייכות קהילתית שתעלה את איכות החיים של כלל הדיירים. "תכננו רחובות רבים בשכונה עם מדרכות רחבות במיוחד, הצללה מאסיבית ואמצעים למיתון תנועה כדי להגביר את הבטיחות של הולכי הרגל. בלב כל מתחם יהיו מקומות תעסוקה שיתופיים שמבקשים לצמצם נסיעות אל ערים אחרות כדי לעבוד", הוא מסביר.
תוכנית רובע הים בחדרה שואפת לייצר מרחב עירוני כמעט מאופס מבחינה אנרגטית, עם צריכת חשמל של 50 אחוזים בלבד מהרשת הארצית. רייש מסביר שהדבר יקרה באמצעות שילוב מרכזי אנרגיה תרמיים בכל מתחם בשכונה ובאמצעות ייצור אנרגיה סולארית ברחבי הרובע. בנוסף, אחוז הנסיעות ברחבי העיר אמור להצטמצם באמצעות יצירת תשתיות ראויות להולכי רגל ורוכבי אופניים, ושימוש בתחבורה ציבורית שיתופית, במסגרתה מתוכננת רשת של רכבים חשמליים במוקדי מפתח בשכונה.
לא רק לבעלי סמארטפונים: עיר חכמה היא לכולם
"עיר חכמה משלבת טכנולוגיה בתוכה, אבל לא מדובר רק בזה", מסבירה ליטל שלף-דורי, אדריכלית העיר נתניה, בה מתנהלים מספר פרויקטים בתחום הערים החכמות. "המהות של עיר חכמה היא להשתמש במידע ובנתונים כדי לגרום לה להיות טובה יותר ולספק לתושבים שירותים בצורה שהכי מתאימה להם".
עם זאת, מסבירה שלף-דורי כי אין מתכון אחד ליצירת העיר החכמה האידאלית. "בתכנון עיר חכמה יש למצוא את הפתרונות הכי חכמים לאותה העיר, זה לא פתרון לפי מרשם. כך למשל, אחד המאפיינים הייחודיים בישראל זה הנושא של קהילה חזקה, ובזה ניתן להשתמש לטובת התכנון". רייש מחזק את הטענה הזו ומסביר כי "פתרון של תחבורה שיתופית כדי לצמצם תחבורה פרטית וזיהום יעבוד הרבה יותר טוב בבני ברק מאשר בשכונת מגדלים בצפון תל-אביב, בגלל אותו אלמנט קהילתי".
באותו אופן, מסביר רייש כי יש להתאים את הערים החכמות למגוון האוכלוסיות במדינה ולא רק לאלה שיודעות לתפעל טלפונים חכמים ואפליקציות, כמו הקשישים והחרדים. כך, למשל, על מסכים חכמים בלובי הבניינים יופיעו הודעות חשובות. "דוגמה נוספת היא התחבורה הציבורית", הוא מסביר. "המשתמשים העיקריים בה הם צעירים וקשישים או אנשים שאין להם רכב פרטי. היינו מצפים שתחבורה ציבורית תותאם לביקוש ולצרכים שלהם, אבל אנחנו יודעים שהיא לא תמיד מותאמת באופן מלא למקומות שאליהם קשישים צריכים להגיע. אם יש דאטה מספיק נכון בשביל להבין את המגמות הללו, העירייה יכולה להתאים את התחבורה. יש פה הזדמנות הרבה יותר גדולה משהייתה בעבר כדי להתאים את הפתרונות ולשרת את כל חלקי האוכלוסייה".
העיר החכמה הישראלית כנראה לא תהיה דומה לטנגה הסינגפורית או לערים חכמות אחרות שנבנות בימים אלה במזרח אסיה. היא תהיה, ככל הנראה, בעלת מאפיינים ייחודיים ופתרונות אדריכליים שקשורים למציאות הישראלית. "כדי שיהיו בישראל ערים חכמות העיריות צריכות להשקיע מאמץ כדי להבין מה האתגרים שלהן ובמה הן צריכות להתמקד בשביל לשפר את איך שהן מתנהלות. זאת אומרת שלא נבחר טכנולוגיה מסוימת רק כי זאת הטכנולוגיה הכי מגניבה בשוק", מסביר רייש.
לסיכום, רייש אומר כי המצב הקיים כיום בישראל, בו כל רשות מקדמת את הנושא באופן עצמאי, אינו מספק וטוען כי עניין הערים החכמות צריך להיות מדובר יותר במסדרונות הממשלה. "את המעבר מרשויות עם כלים חכמים לעיריות חכמות אפשר לבצע, אבל המדינה צריכה לתת את הכיוון ולממן תהליכים אסטרטגיים. זה התפקיד שלה. זה לא צריך להתקיים רק בתל אביב. צריך שגם ברשויות פחות חזקות יהיו את היכולות האלו בצורה נכונה ואמיתית".