אחרי כמעט עשור של ציפייה, נחנך בסוף השבוע שעבר בניו-יורק "ליטל איילנד" (Little Island), פארק ירוק בשטח 10 דונם מעל מי נהר ההדסון, בהשקעה של כ-260 מיליון דולר. האי המלאכותי שכולל 100 זנים שונים של עצים ושיחים, הוא פרי תכנונו של משרד האדריכלות הבריטי של תומאס הת'רוויק (Thomas Heatherwick) ששיתף פעולה עם משרד אדריכלות הנוף הניו-יורקי MNLA.
הפארק ממוקם בשכונת צ'לסי (Chelsea), בצידה המערבי של מנהטן, ומתחבר לקרקע באמצעות שני גשרים שכמו ממשיכים את הרחובות 13 ו-14 של העיר לתוכו. הפרויקט, שתחילה כונה "מזח 55", ממוקם ליד שרידיו של מזח מספר 54 ההיסטורי, ממנו ירדו ב-1912 ניצולי הטיטאניק. ממזח 54 הישן נשארו רק כלונסאות עץ בתוך המים עליהן נשען במקור הרציף, מראה שהיה ההשראה לתכנון החדש של הת'רוויק.
14 צפייה בגלריה
אל עמודי הבטון מחוברים עלי כותרת בקוטר של 6 מטרים, מעין עציצים רחבים שמכילים את אדמת הפארק
(צילום: AP)
האי המלאכותי הוא למעשה טופוגרפיה ייחודית שנוצרה באמצעות 132 עמודי בטון מודולריים. אל הקצה העליון של כל עמוד מחוברים מעין "עלי כותרת", גם הם עשויים מבטון, בקוטר של 6 מטרים. "עלי הכותרת" שהורכבו מראש מחוץ לאתר, משמשים מעין עציצים רחבים שמכילים את האדמה ואת שורשיהם של 400 מיני עשבים ו-100 סוגי צמחים. לפי משרד אדריכלות הנוף MNLA, סוגי הצמחים נבחרו בקפידה ומתוך מחשבה על ריחם ועל יכולתם למשוך אליהם ציפורים ומאביקים.
"הפכנו את היסודות שהיינו צריכים למכלים של האדמה והצמחים. זאת הייתה הגרסה שלנו למינימליזם, לא להוסיף עוד רכיבים, אלא להתמקד רק ברכיב אחד", הסביר האדריכל הת'רוויק בראיון לאתר Dezeen. כל אחד מעמודי הבטון נבנה בגובה אחר, והם משובצים זה ליד זה באופן שיוצר את הטופוגרפיה הייחודית של האי. אחד משני הגשרים שנכנסים לשטח עובר מתחת לטופוגרפיה ומספק למבקרים מבט מקרוב על הקונסטרוקציה המרשימה שנושאת את הפארק.
בפארק החדש תוכננו 540 מטר של שבילים שמתפתלים לאורכו ולרוחבו, ומובילים למספר נקודות תצפית על מנהטן. במרכז האי מדשאה רחבת ידיים שבה יכולים המבקרים לערוך פיקניקים או להשתזף כפי שנהוג לעשות במדשאות של מנהטן. בחלקו הצפון מערבי של הפארק נמצא אמפיתיאטרון בן 700 מקומות ישיבה, ומאחורי הבמה נשקף נוף לנהר ההדסון.
הת'רוויק מקווה ש"ליטל איילנד" על ההדסון יספק למבקרים את "התחושה של להשאיר את מנהטן מאחור". מנהטן הוא הרובע הצפוף ביותר בעיר והוא ידוע בעיקר בזכות נוף גורדי השחקים האימתניים שמאכלסים אותו. האי, לדבריו של הת'רוויק, אמור לספק לתיירים ולתושבים סוג של אתנחתא ומבט חדש וחיצוני על העיר ההומה. "זה מקום שיעניק אישור רגשי להביט לאחור אל ניו-יורק ממקום אחר שאינו ניו-יורק", הוא מוסיף.
שטח ציבורי בידיים פרטיות
הפרויקט הציבורי המרשים מומן ברובו בידי קרן פרטית בבעלות איש העסקים בארי דילר (Barry Diller) שמוערך בהון אישי של 3.7 מיליארד דולר, ואשתו מעצבת האופנה המוכרת דיאן פון פירסטנברג (Diane von Furstenberg). המימון שעומד מאחורי הפרויקט הפך את פארק "ליטל איילנד" לעומד בליבו של ויכוח ציבורי מתמשך. למעשה, ב-2017 אף היה נדמה שלא ייבנה כלל.
בבסיס המחלוקת עומדת כאמור העובדה שמדובר בשטח ציבורי שמוחזק בידיים פרטיות. הכניסה אליו אמנם חינמית, אך מותרת בין השעות 6 בבוקר ל-1 בלילה, ועל המבקרים להזמין כרטיסי כניסה מראש. מי שעמד בראש המאבק והתנגד להקמת האי החדש הוא ארגון "The City Club of New York" – ארגון עצמאי ללא מטרות רווח שאחת מהמשימות שלו היא לקדם מדיניות של שימוש בקרקע העירונית בצורה שלוקחת בחשבון ועונה על צרכיהם של תושבי ניו-יורק. לטענתם של המתנגדים, הפרויקט מדגים מנטליות של "עיר למכירה" לכל המרבה במחיר וממחיש כיצד העירייה מוכרת ומעבירה נכסים ציבוריים לידיים פרטיות, ללא שקיפות וללא אפשרות לתחרות.
14 צפייה בגלריה
שטח ציבורי בבעלות פרטית: "ליטל איילנד" נחנך למרות המאבק הציבורי שקרא שלא להקימו
(צילום: EPA)
בראיון ל-Dezeen מסכים הת'רוויק עם חלק מהביקורת אך מוסיף שכיום לאדריכלים אין הזדמנויות רבות לעצב את המרחב הציבורי ללא יוזמות פרטיות. "הערים עצמן איבדו את הביטחון ליצור פרויקטים. ממשלות ומועצות לא מזמינות יותר מבנים ציבוריים, אז זה בידיים של ארגונים פרטיים לייצר את המרחב הציבורי שאנחנו משתמשים בו, זאת דרך הפוכה ומצחיקה".
תלונות נוספות נשמעו על כך שלמרות שהפארק חינמי, הוא מדיר אוכלוסיות מסוימות של ניו-יורק כשגובה תשלום על כניסה להופעות באמפיתאטרון. מנגד, הת'רוויק מדגיש שכרטיסים להצגות בחללי ההופעות בפארק יהיו נגישים. "יש מחויבות עמוקה שלא לתת למקום להיות שייך רק לאליטות של מנהטן. הכרטיסים המסובסדים מיועדים לאנשים מהארלם והברונקס וכל הרובעים שמסביב", סיפר ל-Dezeen.
14 צפייה בגלריה
"מחויבות עמוקה שלא לתת למקום להיות שייך רק לאליטות של מנהטן": האדריכל תומאס הת'רוויק
(צילום: EPA)
עוד נאמר על הפרויקט כי בנייתו עשויה לפגוע במרחב הציבורי הניו-יורקי. האי והעמודים שנושאים אותו מתנשא לגובה בניין בן 7 קומות מעל המים, יחסום את הנוף הפתוח לנהר ההדסון ויהווה מפגע רעש. טיעון נוסף הציף את הסוגייה שתכנון האי מתעלם מחוקי שמירת הסביבה: האתר מאוכלס בזנים רבים של דגים, חלקם נדירים ובסכנת הכחדה. הצל שיטיל האי בצורת הריבוע במהלך היום והאורות המלאכותיים שיפיץ בלילה ישפיעו על בעלי החיים במרינה.
כך, ב-2017 העבודות על ה"ליטל איילנד" הופסקו כשהמתנגדים השיגו פסיקה כנגד הפרויקט. אך לבסוף ולאחר התערבות אישית של מושל העיר אנדרו קואומו (Andrew Cuomo) הפרויקט יצא לדרך. "ההפסד לעיר היה יכול להיות גדול מאוד, אני חושב, אם לא היו ממשיכים עם הפרויקט", אמר הת'רוויק.
מגדל התצפית Vessel, פרויקט נוסף של האדריכל הבריטי בניו-יורק שבנייתו הושלמה ב-2019, ממחיש את ההשלכות של שטח ציבורי שנמצא בידיים פרטיות. מדובר במגדל תצפית בעלות 200 מיליון דולר שממוקם במרכז ההאדסון יארדס (Hudson Yards) – פרויקט מגדלים יוקרתי ואקסקלוסיבי בעלות 25 מיליארד דולר.
שכונת היוקרה שהפריטה את פיסת השטח הריקה הגדולה האחרונה במנהטן משתרעת על פני 105 דונם. 56 דונם מתוך השכונה הם שטחים ציבוריים בהשקעה של 500 מיליון דולר מכספי הציבור (בפרויקט כולו הושקעו 4.5 מיליארד דולר מכספי הציבור).
פרויקט ה-Vessel של הת'רוויק הוא מגדל תצפית בן 16 קומות ובגובה 45 מטרים שבו 154 גרמי מדרגות ספירליים מחופים בנחושת. מתיאור האדריכל, ההשראה לאובייקט לקוחה ממבני באר מדרגות בהודו. השם Vessel (בתרגום: כלי קיבול) הוא שם זמני שניתן לפרויקט עד שיימצא לו שם קבוע, והוא שאוב מהצורה של המגדל שמזכירה כד או סל. המבנה "זכה" גם לכינויים פחות מחמיאים כמו שווארמה.
ה-Vessel ממוקם בכיכר הציבורית בהאדסון יארדס, ועם פתיחתו ספג ביקורת ציבורית חריפה לאחר שהתברר שחברת ההאדסון יארדס, הבעלים של היצירה ומי שאחראית להפעיל אותה, תהיה הבעלים של כל התמונות והסרטונים שיצולמו בה והיא שומרת לעצמה את הזכות להשתמש בתוצרים מבלי לשלם תמלוגים לצלמים. בעקבות התרעומת הוסר הסעיף השנוי במחלוקת.
הפרויקט של הת'רוויק מושך אמנם הרבה תיירים סקרנים ומצטלם היטב ברשתות החברתיות, אך הוא לא התקבל באהדה רבה בקרב הקולגות והמבקרים. מבקר האדריכלות מיכאל קימלמן (Michael Kimmelman) כתב בניו-יורק טיימס: "האובייקט – אני מהסס לקרוא לזה פסל – הוא מדרגות לשום מקום בצורת סל פסולת, כשהמטרה שלו היא להגביר את התנועה לתוך הקניון תוך שהוא מטיל צל גדול על המרחב הציבורי". למרות הביקורת על ליטל איילנד, בראיון ל-Dezeen טוען הת'רוויק שהמקום "התקבל בצורה מאוד מאוד חיובית".
