ארבע מעצבות הפנים סיגל דניאלי (56), חן איתן (41), מירב גריצמן-כספי (49) ונינה גנין (43), החליטו שהן חוברות יחד לטובת פרויקט משותף בהתנדבות. הן רק לא ידעו איזה. "כל אחת מאתנו רצתה לתת משהו בחזרה לעולם", מספרת איתן, שמקפידה לקחת על עצמה פרויקטים בהתנדבות בכל שנה, והפעם איחדה כוחות לשם כך עם שלוש חברותיה.
"היה לנו את המקום האוהב והרוצה לתת, ורק חיפשנו למי. היו לנו המון רעיונות, ביניהם גם דירות לחיילים בודדים ומקלט לנשים, אבל כשפגשנו את עמותת 'שירת הלב' ואת האישה העומדת בראשה, הבנו שכאן נוכל לבצע מהפך מדהים", מסבירה איתן.
על עמותת "שירת הלב", שמספקת דיור, שיקום ותמיכה לנערות בסיכון שנזרקו מבתיהן, הן שמעו דרך קולגה שלהן, אודליה איש, שהחליטה לאגד מעצבות כדי להפוך את דירות העמותה לבית חם עבור אותן נערות. "כשהעמקנו וגילינו עד כמה העמותה הזאת משמעותית, הכרנו גם את המנכ"לית שלה, הרבנית יעל אדל הורוביץ, שהיא אישה מעוררת השראה בפני עצמה", מספרת גריצמן-כספי. "היא סיפרה לנו כיצד לא יכלה להישאר אדישה והחלה לאסוף את הנערות ולשכן אותן בדירות שכורות. בזמן הזה היא עוזרת לשקם אותן ומלמדת אותן מקצועות ומיומנויות שיעזרו להן להשתלב בחברה. הבנו שאין אופציה אחרת".
אחרי שסיירו באזור שוק מחנה יהודה בירושלים וביקרו בדירות השונות של העמותה, בחרו בדירה שיועדה עבור שלוש נערות. גדולה של הדירה כ-60 מ"ר והיא כללה שני חדרי שינה, שני חדרי רחצה, מטבח, סלון ומרפסת קטנה. "הדירה היתה במצב של המינימום ההכרחי וכללה מיטות, מזרן זוגי בסלון, ארונות רעועים ובעיקר בלגן גדול", מספרת דניאלי.
"כל כך התרגשנו כשנכנסו לשם. הן פשוט רצו חיבוק, הן רצו מקום שיהיה שלהן, בית, מקום עם אנרגיה טובה. הפרויקט הזה נגע בנו במיוחד כי לכולנו יש בנות, ואנחנו חיות בתקופה שבה נשים מוצגות כשקופות, מוטרדות על ימין ועל שמאל ומושתקות. הרעיון של לעזור לנערות שעשו מעשה אמיץ ועזבו את הבית היה פשוט מפעים", מוסיפה דניאלי.
16 צפייה בגלריה
"גייסנו תרומות מכובדות של פריטים וזמן עבודה בגובה של כ-200 אלף שקלים"
(צילום: סיגל דניאלי)
איך מתחילים פרויקט מסוג כזה?
איתן: "חילקנו את התפקידים בינינו, מההיכרות המשותפת: זו מדדה, השנייה שירטטה, אחת ביצעה הדמיות, אחרת ביצעה תכנית חשמל וכך סגרנו תכנית לתפארת מדינת ירושלים והתפוצות".
דניאלי: "חלוקת העבודה בינינו התבססה על בחירה וזמינות, ויצא שכל אחת המשיכה את השנייה בסינרגיה מושלמת. נפגשנו כולנו כדי לבחור חומרים, צבעים, וטקסטורות ויצרנו הדמיות פוטו-ריאליסטיות לפי הבחירות האלה".
ריצמן-כספי: "אחרי שהתוכניות נרקמו בהתלהבות גדולה, ובעצם גם תוך כדי עבודה, התחלנו לרתום את בעלי המקצוע שאיתם אנחנו עובדות, ומארבע מעצבות יצאה כמות לא רעה של אנשים. הצלחנו לגבש עשרות ספקים ובעלי מקצוע נדיבים וטובים שנתנו ממרכולתם, הגיעו לירושלים ותרמו מזמנם לעשות טוב לאחרים. בנוסף, היו אנשים שתרמו כסף והיו אנשים שבאו והציעו דברים ביוזמתם, בעקבות הפרסום ברשתות החברתיות. יצא שבסך הכל גייסנו תרומות מכובדות של פריטים וזמן עבודה בגובה של כ-200 אלף שקלים".
היה מאתגר לבנות פרויקט עיצובי שלם על תרומות?
איתן: "אם בפרויקט רגיל שלב התכנון הוא השלב המסובך, שלאחריו עושים סיבובי רכישות וסוגרים עם ספקים, אז כאן זה היה השלב הקל. רק עכשיו התחלנו בעבודה הקשה באמת, 'לחפור' לכל הספקים הקרובים ומי שאנחנו מכירות ולהתחיל לגייס סחורה, ידיים עובדות וגם כסף".
דניאלי: "אמנם אף אחת מאיתנו לא עובדת בגיוס, אבל התמזל מזלנו, ולכולנו יחד הצטבר ארסנל ספקים לא מבוטל, והצלחנו להשיג הרבה מעבר לציפיות. היו לנו ארבעה נגרים שיצרו פריטי נגרות בהתאמה אישית והחליפו את חזיתות המטבח הקיים, היה מי שתרם פרקט לכל הבית, היו קבלנים ושיפוצניקים שבאו לעבוד במשך ימים שלמים לשפץ, לבנות, לצבוע, לקדוח, ליישם נקודות חשמל, ועוד המון רשתות ובתי עסק שתרמו ביד רחבה".
גנין: "גם אנחנו צבענו קירות, התקנו כל מיני דברים וארגנו את הדירה בכל רגע נתון".
16 צפייה בגלריה
"מחיצת חבלים בין המיטות לתחושת פרטיות": מבט אל אחד משני חדרי השינה
(צילום: סיגל דניאלי)
איך מסתדרות ארבע מעצבות בעלות טעם שונה לגיבוש עיצוב הפנים של דירה אחת קטנה?
איתן: "באופן מפתיע הסתדרנו כולנו בצורה מעולה, וכל אחת 'התלבשה' על תפקידים קלים לה. מכיוון שיש לארבעתנו טעם מעולה ולא מאוד רחוק זו מזו, זה לא היה קשה מדי. אולי רק לשכנע את נינה שצהוב זה יפה. היינו כל כך עסוקות שלא היה זמן להיכנס לאינטריגות והכי חשוב, סמכנו אחת על השנייה וידענו שכל מה שייצא לפועל יהיה מבורך ומדהים, גם כי כולנו בעלות ניסיון, וגם בגלל אופי הפרויקט".
"הן קלטו שהן בבית אמיתי. שלכל אחת יש פינה משלה"
מדירה ריקה לגמרי, עם קירות לבנים ומינימום ציוד, הפכה הדירה הקטנה לבית צבעוני וחם. הסלון, שעמד ריק לגמרי תוכנן מזנון רחב ידיים עם ספרייה, ולו נתרמו ספה, הדום, שולחנות קפה, כריות נוי, גופי תאורה ושטיח. במטבח הוחלפו כל חזיתות הארונות, עוצבו ונבנו מדפים לאחסון פרקטי ונתרמו שולחן, כסאות וכלי בית.
בין המטבח לסלון נוצרה הפרדה ותוכנן קיר שעליו נבנתה מחיצה צהובה, ולצדה מוקמה פינת האוכל. בחדרי הרחצה תוכננו ארונות אמבטיה על פי המידות והצרכים של הדיירות - וגם כאן נתרמו כיורים, ברזים, מושבי אסלה ואקססוריז. חדרי השינה הדלים הפכו למזמינים ונוחים, ובהם עוצבו פתרונות רבים כמו מחיצת חבלים בין המיטות לתחושת פרטיות ומדפים תלויים עשויים מסקייטבורדים ממוחזרים.
כיצד הגיבו הבנות כשראו לראשונה את הדירה?
דניאלי: "עוד מהפגישה הראשונה בדירה חווינו התרגשות גדולה. גם מצידנו וגם מצד הבנות. הן מבחינתן הבינו שמשהו גדול הולך לקרות והתרגשו מהמחשבה שיש מי שרוצה ומוכן להשקיע בהן. לנו זה נתן עוד כוחות להרים את הפרויקט, ואחרי שראינו את המצב העגום של הדירה שבה הן חיות והתחלנו לזרוק רעיונות באוויר, התחלנו להתרגש ביחד איתן.
"בשבוע שבו התחלנו לעבוד בפועל בדירה הבנות הועברו לדירות חלופיות, אבל היו בקשר קבוע עם אחת המעצבות וקיבלו עדכונים. השיא נרשם כמובן ביום שהן חזרו לדירה המשופצת וקלטו שהן בבית אמיתי ושלכל אחת יש פינה משלה וגם פינות משותפות לכולן".
איך ההרגשה אחרי סיום של פרויקט כזה?
דניאלי: "תחושת סיפוק אדירה והרבה ערך מוסף. שמחה ואנרגיה טובה מכל המעורבים, פירגון, פליאה מכמות התורמים והתרומות. בעיניי אנחנו 'קיבלנו' לא פחות מהבנות שעבורן עיצבנו את הדירה".
איתן: "הייתה אווירה של בנייה ועשייה באוויר. הרגשנו מועשרות רק מלראות את שיטת העבודה של כל אחת, לחלוק טיפים וספקים לפרויקטים הבאים. דייקנו את שיטות העבודה שלנו, למדנו איך לעבוד בשיתוף פעולה עם כל אחת, מתוך הבנה שכל אחת היא מוכשרת בדרכה ויודעת לנהל פרויקטים. היה מדהים לגלות איך כשאחת נתקעה עם משימה הגיעה אחרת להשלים את האתגר. אפילו עם ספקים. כשאחת לא מצאה ספק מתאים, הגיחה אחרת ו'סידרה את העניינים', או סייעה לתקשר עם מי שצריך".
ריצמן-כספי: "היה מאוד מעצים לגלות, תוך כדי עבודה, את החוזקות של כל אחת, את ההרמוניה שבהשלמה, את התקשורת בין כולם. היו גם רגעים מאתגרים, אבל מהם לגמרי צמחנו".
גנין: "זו היתה חוויה ענקית להכיר פן אחר ופחות מוכר לנו של החברה הישראלית, דרך הסיפורים של הדיירות. זה מאוד נגע בנו וגרם לנו להעריך עוד יותר את הטוב שבחיינו. להודות על מה שיש".
מה החלק האהוב עליכן במיוחד בפרויקט?
גנין: "הכי אהבתי בפרויקט את פינת האוכל שנוצרה במטבח עם המחיצה. קודם המטבח היה פתוח לסלון ולא היה מקום לשולחן אוכל, ועכשיו יש להן פינה אינטימית ומקום שמאפשר לשבת לאכול יחד. וחוץ מזה גם את החיבור עם הקולגות המהממות שלי".
16 צפייה בגלריה
"למדנו איך לעבוד בשיתוף פעולה עם כל אחת, מתוך הבנה שכל אחת היא מוכשרת בדרכה ויודעת לנהל פרויקטים"
(צילום פרטי)
איתן: "החלק האהוב עלי היה תכנון פרטי הנגרות. אבל לא חוכמה, זה תמיד החלק האהוב עלי והיה כיף במיוחד לתכנן את המזנון בסלון, לדירה כל כך צעירה ומגניבה".
ריצמן-כספי: "הכי אהבתי בפרויקט את ספריית המדפים הצהובה שיצרה מין משחק של חיבור וניתוק בין המטבח והסלון, כמו מין משחק של הצצה, שעל ידי כמות הפריטים על המדפים ניתן לשלוט במידת החשיפה".
דניאלי: "אני נהניתי מאוד מביצוע ההדמיות שהיה מכלול הרעיונות של כולנו ואפשר לראות את החלום לפני שהוא מתגשם. נהניתי לעזור בפועל בתהליך צביעת הדירה כשהשיא היה ביצוע העיגול הירוק בסלון במשותף עם מירב".
