תוכניות השימור בארץ בדרך כלל מעוררות מחלוקת בין הרצון לשמור על הערכים התרבותיים והאסתטיים של המבנים ההיסטוריים לבין השאיפה להתקדם, לחדש ולצופף את הסביבה העירונית. העיר ירושלים, שלה היסטוריה אדריכלית ארוכה מאוד, התחילה זה מכבר בכמה תהליכים מקבילים ובתוכניות שמבקשות לשלב בין שימור המבנים לבין מגמות של התחדשות עירונית. ביוני האחרון אושרו בוועדת השימור של העיר רשימה של מבנים מודרניים משנות ה-50 וה-60 שתוכננו על ידי משרד האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון-גיל.
המבנים הם הספרייה הלאומית, בית גיורא, בית אלישבע, בית יהודית, תיאטרון ירושלים, מכללת אורט להנדסאים בגבעת רם, בית ספר מעולי כישרון - מיי בויאר, בית ספר לעבודה סוציאלית - האקדמיה למוזיקה ולמחול, בית קרן ביטוח פועלי הבניין, בית ספר תיכון על שם הימלפרב ושכונת מגורים גונן ט' (כן, מדובר בשכונה שלמה לשימור). החמישה הראשונים אושרו בעבר בתוכניות נקודתיות ובתוכניות אב, ועכשיו נוספו שישה מבנים נוספים המיועדים לשימור.
"מדובר במבנים המייצגים את סיפורה של האדריכלות הציבורית-אזרחית במדינת ישראל, בצמתי הדרכים השונים לאורך ההיסטוריה. למשרד יש תפקיד מרכזי בהתפתחות האדריכלות הייצוגית החדשה בבירה ירושלים, על כל האתגרים התכנוניים, החברתיים, החומריים והטופוגרפיים הכרוכים בכך. הכנסתם לרשימת השימור מהווה השלמת הסקירה למבנים שהם אבני דרך בהתפתחות האדריכלות המודרנית בעיר", כך על פי הודעתה של עיריית ירושלים לגבי הבחירה.
הפרדה בין הבטון לבין האבן הירושלמית
הפרויקטים, וגם רוב הבנייה בארץ אותה תקופה, נעה מעיצוב שמבוסס על חשיפת שלד הבטון לעבר תכנון מונומנטים שנדמה כי פוסלו בבטון. חשיפת השלד שתומך במבנה וההפרדה בינו לבין קירות האבן הירושלמית מופיעים בבירור במבנה הספרייה הלאומית ובבית יהודית, המכונה גם מרכז תרבות העמים לנוער, שתוכננו באמצע שנות ה-50.
לקראת שנות ה-60, יחד עם כניסת השותף שמואל ביקסון, המבנים הפכו כבדים ופיסוליים. בין פרויקטים אלו אפשר למנות את תיאטרון ירושלים, שכבר הוכרז לשימור בעבר, ואת מכללת אורט להנדסאים בגבעת רם, שעוצב בהשראת הרקמה של העיר העתיקה והתווסף לרשימת השימור. "הבנייה הירושלמית של המשרד מאופיינת בשילוב המבנה בטופוגרפיה סביבו, המבנים נראים כאילו הם מתרוממים מן הקרקע", מדגישה דינור בתיאורה את המבנים.
ועוד הוסיפה כי "שימור המבנים שתכננו יאפשר חשיפה לתכנון כוללני שכמעט ולא קיים היום. נדלר-נדלר-ביקסון-גיל היו אחראים על כל היבטי התכנון במבניהם. החל בקנה המידה הרחב של תכנון הנוף והסביבה, דרך הבניין והחזיתות ועד לעיצוב הריהוט, גופי התאורה ואפילו הטקסטיל". תיאטרון ירושלים גם מציג מגמה של האדריכלים לשלב במבנים שתכננו גם יצירות אמנות כחלק בלתי נפרד מהם. בחזית מבנה התיאטרון שולבה יצירת אמנות של יחיאל שמי בקיר הבטון החשוף שמסמן גם את הכניסה למבנה.
קודם תוכננה הספרייה הלאומית
משרד האדריכלים הוקם בשנת 1946 לאחר שמיכאל ושולמית נדלר סיימו את לימודיהם בטכניון שבחיפה, במהלכם הכירו ונישאו. הפרויקטים בתכנונם מאפיינים את הבנייה הציבורית הענפה שהחלה עם קום המדינה. בשנת 1955 זכו בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים, יחד עם אדריכלים נוספים, בהם המשרדים זיוה ארמוני וחנן הברון ושמעון פובזנר ואברהם יסקי. ומאז תכננו במשרד שורה ארוכה של ספריות ציבוריות בישראל.
בשנת 1958 הצטרף כשותף האדריכל שמואל ביקסון, ובשנת 1970 התרחבה השותפות כשהאדריכל משה גיל חבר למשרד. יחד עם הספרייה הלאומית, אפשר לציין בין הפרויקטים שתכננו גם את בניין עיריית באר שבע, הספרייה המרכזית על שם ארן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואת הספרייה המרכזית על שם סוראסקי באוניברסיטת תל אביב. מבנים שהפכו לסמל עבור הבנייה של המדינה הצעירה ושל שילוב עקרונות התנועות הבינלאומיות שהגיעו לארץ באותן שנים, המודרניזם והברוטליזם, יחד עם הערכים המקומיים.
בשנת 2013 נערכה בגלריה בבית האדריכל, תערוכה שהציגה את פעילות משרד האדריכלים העשירה תחת השם "עבודת צוות". בקטלוג התערוכה שאצרו מיכאל יעקובסון וערן טמיר-טאוויל נכתב: "לאורך 64 שנות פעילות, עמדה עבודתו של משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל-אלקון בחזית היצירה המקומית, עם זכייה באינספור תחרויות ופרסומים בכתבי עת מקומיים ובינלאומיים". בשנת 2016 יצא ספר בשם "האדריכלות של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל", שנכתב על ידי מיכאל יעקובסון וד"ר צבי אלחייני ומסכם את פעילותם.
"זהו סיפור של משרד שפעל עשרות שנים ופיתח את הסגנון האדריכלי במדינה הצעירה שבוחנת את אופי האדריכלות שתשקף את ערכיה. דרך המבנים, הם ביטאו את תשובתם לשאלה מהי אדריכלות ציבורית בארץ ישראל ובבירתה, ירושלים, בפרט", מתארת דינור את פועלם. כך, סיור של דינור עם אונסק"ו בירושלים בנושא שימור המורשת האדריכלית והסקירה שערכו יעקובסון ואלחייני בספרם, הובילו את ועדת השימור להכריז לשימור על המבנים שתכנן המשרד בשני העשורים הראשונים להקמת המדינה.
ההחלטה לכלול רשימה של כ-11 מבנים מודרניים שתוכננו על ידי אותו משרד היא חסרת תקדים. "אין הרבה משרדים שעבדו ולקחו חלק בבנייה הציבורית בירושלים בהיקף כזה", מסבירה אדריכלית שרון דינור, הממונה על השימור בעיריית ירושלים, "השפה העיצובית שגיבשו יחד עם התפתחותה של מדינת ישראל מדגישה את חשיבות הפרויקטים שתכננו כאוסף. המבנים משקפים את הלכי הרוח ואת השינויים התרבותיים שחלו בששת העשורים שפעלו. כשבאותו זמן אפשר להבחין בחוט מקשר בין כל המבנים שמדגיש את החתימה האדריכלית של המשרד".
"הכנסתם לרשימת השימור מהווה השלמת הסקירה למבנים שהם אבני דרך בהתפתחות האדריכלות המודרנית בעיר"
השכונה היחידה ברשימה
"כשאנחנו בוחנים מבנים לשימור בוועדה אנחנו שוקלים את מצב ההשתמרות שלהם לאורך הזמן", מתארת דינור את תהליך עבודתה של וועדת השימור, "מבני הציבור נשארו ברובם פי שהיו. בית קרן הביטוח של פועלי הבנייה, שהתווסף לרשימה, נשמר עד היום באופן כמעט זהה לתכנונו המקורי למרות השינויים שחלו על השימושים בבניין. עיצוב חזית הבניין והחלוקה שלה במקצב שמייצר משחקים בין האור וצל הינם מאפיינים בולטים נוספים בעבודתם."
"לעומת הפרויקטים הציבוריים, שימור של פרויקטים המיועדים למגורים מעוררים בדרך כלל יותר קשיים בעקבות הבעלויות הפרטיות על הקרקע והרצון לאפשר התחדשות ובנייה. בנוסף, השינויים שבתי המגורים עוברים בחלוף השנים, כדי להתאים אותם לאורח החיים המשתנה, מובילים הרבה פעמים לאיבוד העקרונות, בזכותם המבנה היה מיועד לשימור מלכת תחילה", מסבירה דינור. ואכן, בניגוד לרוב המבנים ברשימה, שהם מוסדות ציבור וסמלים עירוניים, שכונת גונן ט' היא שכונת המגורים היחידה שנכללה ברשימה.
גונן ט' נבנתה כשיכון ציבורי למגורים בסוף שנות ה-60 והיא מזוהה בחזיתות שבהן שולבו עם הבטון גם לבני סיליקט בגוון אדום. "הייחודיות של השכונה בולטת באזור שמוקף בבנייה חדשה", מפרטת דינור את הסיבות להכללת השכונה ברשימה, "מדובר בשכונה שהתושבים שימרו עד היום ונשארה כפי שתוכננה בגלל איכות החיים שהיא מעניקה. הצמחייה העוטפת את השכונה והשבילים עבור הולכי הרגל שעוברים בין הבניינים ובין מפלסי הטופוגרפיה ביניהם מהווים רק חלק מהשיקולים לשמירה על המרקם השכונתי. חשוב לציין כי הופעת השכונה ברשימה לא תמנע התחדשות במקום, אלא נועדה כדי לדרוש התחשבות בערכים הטמונים בה בעת תכנון תוספות הבנייה".
הציבור מוזמן להציע מבנים לשימור
נראה כי רשימת המבנים שפורסמה מסמנת את הבאות. בירושלים, מלבד אזור העיר העתיקה, יש כרגע כ-8,000 מבנים שכוללים ערכים לשימור, מספר גדול ביחס לתוכניות השימור בהן אושרו רק 3,000 מבנים מתוכם. "עיריית ירושלים קיבלה ביקורת ממבקר המדינה והעירייה כי מרבית המבנים ברשימות השימור לא אושרו", מציינת דינור, "על כן, הוועדה מתכנסת מדי שבועיים ודנה במבנים הבאים לשימור. פנינו גם לעזרת הציבור ויחד עם מנהלים קהילתיים שמונו בשכונות העיר נבנה מאגר של מבנים בעלי ערכים לשימור שטרם נסקרו. בימים אלו, אנחנו עוברים משכונה לשכונה בעיר ובודקים אלו מבנים בעלי חשיבות מצויים בהן וניתנים לאישור כחלק מהתוכניות העתידיות וכעת הזרקור מופנה גם כלפי המבנים המודרניים".
עוד היא מוסיפה לסיכום כי "עד כה, הבנייה המנדטורית תפסה את מרב תשומת הלב בתוכניות השימור הקיימות כשהישגם של האדריכלים הישראלים במדינה שרק הוקמה נדחק. הבחינה לא צריכה להתבסס על שנת הקמת הבניין, אלא על התוכן האדריכלי. הקביעה לפיה, הבנייה ההיסטורית בירושלים נעצרת עם הקמת המדינה בשנת 1948, מונעת את שימור ערכי הפרויקט הציוני. בכך, מבנים רבים שמביאים לידי ביטוי את העבודה המרשימה של בניית הנרטיב הציוני ופיתוח האדריכלות הישראלית שהחלה מיד עם הקמת המדינה לא מקבלים את היחס הנדרש".
