קשה שלא להתאהב בבית הזה – שנבנה על צלע הר וצופה אל הים – ביישוב בחוף הכרמל. את הבית, 250 מ"ר גודלו, קנו בני זוג שלהם חמישה ילדים ישירות מהיזם. את הבית עיצבה מעצבת הפנים קרן ניב טולדנו: "מדובר במשפחה גדולה שיש בה המון טראפיק, אירוח וחברים, וביקשו בית שיהיה מסוגל להכיל את הצרכים של כולם", היא מספרת על מלאכת העיצוב. "מבחינה סגנונית בני הזוג חלמו ליצור בית באווירה מלונאית ובוטיקית, מזמין ומפנק. אני הוספתי לקונספט גם את ההקשר הסביבתי. העובדה שהבית יושב על הר וטובל בחורש של רכס הכרמל הכתיבה עיצוב שנכנס אליו משהו מחוספס, ולא סטיילינג נקי כמו של מגדל יוקרה תל אביבי".
מאחורי גדר שחורה נגלה הבית – קובייה בהירה ופשוטה למראה שעל תכנונה אמון משרד האדריכלים נוימן חיינר. דלת הכניסה נפתחת אל מול גרם מדרגות שיורד מטה, ומעליו חלון גדול שדרכו נשקף הים. קמין שחור – חלום של בעלת הבית – ניצב על הפרקט המעושן, על רקע קיר מחופה באבני לקט אפורות שנקנו ב"מילסטון", ומייצגות את הצד הטבעי והפראי של עיצוב הבית ההררי הזה.
קיר האבנים משמש רקע בולט לפינת האוכל, שבה שולחן עם פלטת בזלטינה גסה על רגלי עץ שחורות. כיסאות במאי מעור אוכף וגופי תאורה מלֵבד משלימים את התמונה. בקצה אחד של פינת האוכל ויטרינה גדולה נפתחת אל המרפסת, ובקצהו השני ממוקם בר שתייה חריפה שנבנה במיוחד מעץ צבוע בכחול – צבע שחוזר במקומות רבים ברחבי הבית – ומעליו מראה שמכפילה את הנוף ומכניסה אותו אל הבית פנימה.
בהמשך השטח הציבורי נמצא הסלון, שאותו מתארת ניב טולדנו במילים: "כתם בהיר שאמור לאזן את הכהות הדרמטית של פינת האוכל ושל המטבח". הוא אכן בהיר ועשיר בטקסטיל, וכולל ספת ר' מפשתן הניצבת על שטיח משי, וארבע כורסאות שנועדו לשרת את המשפחה הגדולה, ונקנו כולן, כמו הריהוט בבית כולו, ב"לילו הום", תוך התאמה אישית למידות החלל. כל אלה נמוכים יחסית, כדי לא לחסום את המרחב.
במרכז הסלון זוג שולחנות מאלון שחור על רגלי ברזל דקיקות. בתווך, בינו לבין פינת האוכל, יציאה למרפסת צרה וארוכה בצורת ר' שמקיפה את הבית. כאן נמצאים פינת אוכל ופינת ישיבה נוספות, ומכאן מגיעים גם אל הבריכה שבצד הבית הצופה אל החוף.
מול הסלון נמצא המטבח, אחד האזורים שעברו את השינוי התכנוני הגדול ביותר ביחס למקור. "המחשבה על המטבח הייתה בראש ובראשונה פונקציונלית, כדי לתת פתרון אלגנטי למזגנים ולמערכות נוספות, שאותן הצלחנו להצניע בארונות שהוסוו כחלק מארונות המטבח, ונבנו – כמו כל הנגרות בבית – על ידי נגריית בראשית תיבת נוח", מספרת ניב טולדנו. הארונות כהים ומינימליסטיים, עם משטחי עבודה מאבן, כהים גם הם, ואי שממוקם על רגלי ברזל ומעליו גוף תאורה מרשים שנקנה ב"לייט אין תאורה".
ממלכת הילדים
מעברה השני של הכניסה מובילה מבואה נוספת, שגם לאורכה קיר אבני לקט, אל סוויטת ההורים. סקאלת הצבעים פה כהה, עם גווני חום וכחול מעושן. וילונות קטיפה כבדים שומרים על פרטיותם של ההורים, אבל גם מטשטשים את העובדה שהחלון הגדול שנפתח אל מפרסת פרטית, מוקם בצורה לא סימטרית ביחס לקיר. הטקסטיל הרב בחדר – וילונות, כיסוי מיטה, כריות, שטיח – נתפר אצל אורית טראוב ונועד ליצור את תחושת המפלט הנעימה שבעלי הבית ביקשו לבזוק על חדר השינה הפרטי שלהם. לחדר צמודים חדר ארונות ובו זוג ארונות מאסיביים בגווני כחול עמוק עם פסי פליז, וחדר רחצה שארון הכיור שלו ממשיך את הקו של ארונות הבגדים.
בין סוויטת ההורים לבין החלל הציבורי נמצא כאמור גרם המדרגות שמוביל אל הקומה הנמוכה יותר, ששייכת כולה לילדי המשפחה. הקומה אינה מרתף של ממש, משום שהבית בנוי על צלע הר, וכך צד אחד שלה פתוח לגמרי אל הנוף ואל מרפסת משלה. בצד השני של הקומה התחתונה, שבו הממ"ד, חדר הכביסה ואחד מחדרי הרחצה, נפתחים החלונות אל זוג חצרות אנגליות מכוסות בסבכת ברזל.
מגרם המדרגות יוצאים אל פינת משפחה שמשמשת כסלון לילדים, שממנה ניתן להמשיך לאגף הימני, שבו נמצאים ממ"ד והסוויטה הפרטית של הבת הבכורה, המעוצבת בגוונים בהירים וכוללת יציאה אל מרפסת. לבת גם חדר אמבטיה משלה, עם ריצוף פסיפס בשחור ולבן אלגנטי, שידת ברזל שחורה, מראה ממוסגרת בברזל ונגיעות של פליז מוברש.
בצד השני של הקומה חדריהם של הבנים: חדר אחד שייך לבן הקטן ביותר, שזכה למיטה זוגית למרות גילו, ובחדר האחר מתגוררים שלושת הבנים האמצעיים. הגוונים כאן כהים מאוד, עם מיטות עץ צבועות שחור עם תוספות של ברזל, שמשמשות בין היתר כסולם אל מיטת הקומתיים, ארונות מתכת שחורים בסגנון לוקר וקירות בצבע תואם. במקלחת שמשרתת את ארבעת הבנים סקאלת הצבעים אפורה עם מעט נגיעות כחולות, וכך מתקבל מראה נוקשה פחות ומעט יותר רך וילדי.
23 צפייה בגלריה
כהות מיטת הקומותיים מתאזנת באמצעות פריטי העור והפרקט ומשלימה מראה תעשייתי אך חמים
(צילום: איתי בנית)
