בקומה האחרונה של בניין ישן ברמת השרון מסתתרת דירה דו-קומתית, שכניסה אליה היא קצת כמו קפיצה קטנה לארץ אחרת. "בעלת הבית היא הולנדית, ואוהבת במיוחד את אזור פרובנס ועיצוב צרפתי קלאסי", מסבירה המעצבת ליטל ויליגר. "בפגישה הראשונה שלנו היא אמרה שהיא חולמת על בית שייראה כמו מלון של רשת 'רלה א-שאטו' – רשת מלונות יוקרה שבנויים בטירות שעברו הסבה". כדי להגשים את הבקשה השתמשה ויליגר בנגרות שעוצבה במיוחד עבור הבית, בחומרים טבעיים ואיכותיים, בסקאלת צבעים בהירה וברהיטי וינטג' מרשימים שצברו בעלי הבית במהלך השנים.
נוסף על הכיוון האירופאי עמדה לנגד עיניה של המעצבת המטרה ליצור דירה מוארת ומאווררת ככל הניתן. "מדובר בדירה באחד מהבניינים הראשונים שנבנו ברמת השרון, בשנות השישים", היא מספרת. "בעלת הבית הזמינה אותי לראות אותה ולייעץ עוד לפני שהחליטה סופית על הקנייה, וכשהגעתי ראיתי דירה עם המון פוטנציאל אבל במצב ממש נוראי. היה ברור שאם המשפחה קונה את הדירה, ניאלץ להרוס הכול ולהשאיר רק את המעטפת.
"הקירות היו מתקלפים, המטבח היה קטן, צר וארוך כמו רכבת, והכול היה חשוך, מלא בהנמכות לא רלבנטיות. כשבעלת הבית, בן זוגה ושני ילדיהם – בן ובת בני עשרה – החליטו לקנות את הדירה, זה בדיוק מה שעשינו. החלקנו הכול, שברנו את כל הקירות החוצצים בין החללים. במקומות שאי אפשר היה לשבור את הקיר יצרנו חיזוקים לאחר התייעצות עם קונסטרוקטור – ושברנו גם אותם".
לבסוף, התוצאה של השיפוץ המאסיבי הייתה דירה מוארת מאוד ומנוצלת היטב, בת כ-150 מ"ר בקומה הראשונה הכוללים סלון, מטבח ופינת אוכל, סוויטת הורים עם חדר רחצה פרטי, שני חדרי ילדים וחדר רחצה נוסף. לדירה קומה נוספת, הקומה האחרונה בבניין, שבה חדר עבודה, חדר משחקים וצפייה לילדים ומרפסת גג גדולה.
וינטג' יוקרתי
דלת הכניסה לבית נפתחת אל פינת האוכל ואל ארונות המטבח הגבוהים שמאחוריה, שנמצאים בחלל ששימש בעבר כחדר הרחצה של ההורים, שהחליף למעשה מקומות עם המטבח. המטבח, שארונותיו הנמוכים נמצאים מימין לדלת, המשיך לפני השיפוץ לתוך אזור צר וארוך, שכיום נסגר והפך לחדר רחצה חדש.
מיקומה של פינת האוכל במרכז המטבח, מסבירה ויליגר, שאוב מהסגנון הכפרי הפרובנסי, וגם הריהוט בפינת האוכל עצמה מתכתב עם הסגנון. הוא מורכב משולחן וספסל עץ שבנה בעצמו בעל הבית, נגר חובב, ומכיסאות עץ לבנים במראה קלאסי שנקנו אצל דליה ארמוני. "לשולחן ולספסל מראה מחוספס יותר, והם יוצרים ניגוד יפה עם הכיסאות והארונות שברקע, שיש להם לוק מוקפד ומדויק", אומרת ויליגר.
הבית כולו צבוע בשיטה של טון על טון, בפלטת צבעים של חול וגרייז' בדרגות בהירות שונות, עם שבירות ותוספות של גוונים אדומים, שחורים או מטאליים, וכמובן של עץ טבעי. ארונות המטבח צבועים בגוון חול עם ידיות פליז מוברש, ומעליהם גופי תאורה שעיצבה המעצבת, גם הם מפליז ("בני המשפחה ביקשו למקם כאן הרבה תאורת אווירה", היא מספרת).
הקירות מחופים בריקים לבנים מבריקים עם רובה שחורה ליצירת קונטרסט והדגשה, ועל הקיר תלויה יחידת מדפים שכוללת גם אחסון פתוח, כדי לאוורר קצת את החלל הקטן. אמצעי נוסף ליצור הגדלה ויזואלית של החלל הוא החיבור הצבעוני והסגנוני בינו לבין הסלון הסמוך, שבתורו ממשיך אל המרפסת.
גרם מדרגות מברזל צבוע לבן עם מדרכי עץ אלון נמצא משמאל לכניסה ומפריד בין המטבח לסלון. בעבר, מספרת ויליגר, היו כאן מדרגות לולייניות שלא עמדו בתקני הבטיחות העדכניים. מתחת למדרגות שידת וינטג' יפהפייה שהגיעה עם המשפחה מביתה הקודם. הקיר שמאחורי גרם המדרגות נצבע בגוון מוקה כהה יותר מהקירות האחרים, כדי ליצור הדגשה.
בסלון, על רקע של פרקט אלון מבוקע, ספה מרופדת בפשתן טבעי ובגוון חול דומה לזה של ארונות המטבח, עם ידיות מעוגלות וחצאית בסגנון פרובנסי, שנקנתה אצל דליה ארמוני. לצידה כורסה וינטג'ית שרופדה מחדש בבד פסים כחול ולבן של ראלף לורן, ומתחת שטיח גדול עם גוונים אדומים שיוצר קונטרסט חמים לטונים הבהירים.
שפע של עציצים וגופי תאורה מפליז שנקנו בגדעון קלאס משלימים את התמונה, ומזנון הטלוויזיה – בגוון דומה ועם ידיות פליז דומות לאלה של ארונות המטבח – מדגיש שוב את החיבור בין הפונקציות השונות בחלל הציבורי. מהסלון יוצאים אל המרפסת עתירת הצמחייה, שמרוצפת בגרניט פורצלן דמוי עץ בצבע דומה לזה של הפרקט שבתוך הבית, כדי ליצור המשכיות בחלל וכך להגדיל אותו.
שאבי שיק בחדר השינה
מול גרם המדרגות נפתח מסדרון, שבקצהו פערה ויליגר חלון חדש כדי להכניס עוד אור אל הבית. דרך המסדרון המואר נכנסים אל חדר השינה הגדול של ההורים. כאן הריצוף מתחלף לפרקט אלון לבן שיובא במיוחד מצרפת לבקשת בעלת הבית, ושויף באופן שיוצר תחושה מעט יותר מחוספסת.
מעל למיטת העץ הלבנה שנקנתה אצל גלי ליבנה פתחה המעצבת חלון חדש, ומולה נבנה במיוחד ארון עץ גדול במיוחד – ארבעה וחצי מטרים אורכו – עם שפע של מקום אחסון, שבמרכזו גם הטלוויזיה. הארון ממלא חלק מהחלל שבו עמד בעבר חדר הרחצה של ההורים, שבצידו השני הפך לארון הגדול הפונה אל פינת האוכל.
החדר מאובזר בזוג שידות שאבי שיק מעץ אלון צבוע לבן עם ידיות פליז, במנורות קריאה מקריסטל אמיתי בשילוב פליז, וגולת הכותרת – כיסא וינטג' בן 300 שנה שמצאה הלקוחה בשוק פשפשים בארץ הולדתה, הולנד. "כשראיתי אותו מייד אמרתי שהוא חייב להיות מונומנט בבית", אומרת ויליגר, "וחדר השינה היה מספיק גדול כדי לשים אותו שם. מעליו תלינו צלחת מצוירת של קדישמן".
חדר הרחצה הקטן הצמוד מרוצף בפסיפס שיש בשחור ולבן ("שיוצר אווירה בריטית", אומרת המעצבת). הקירות מחופים בבריקים מבריקים עם רובה לבנה, שבחדר כולו נמתחים עד לגובה של 1.20 מטר ומסתיימים בקרניז מגרניט פורצלן, ובתוך המקלחון ממשיכים עד לגובה התקרה. ארון הכיור עשוי עץ אלון מגוון והברזים השחורים יוצרים, אומרת המעצבת, "השלמת תכשיט".
בחדר הרחצה של הילדים, בקצה המסדרון שצורתו ר', חוזר ריצוף זהה ("אני אוהבת שיש חזרה ומרגישים שזה אותו בית", מסבירה ויליגר), אבל כאן הקירות מחופים מרצפה ועד תקרה באריחים מגרניט פורצלן במראה שמזכיר בריקים מפירוק, כדי ליצור טוויסט תעשייתי וצעיר יותר. החלל כאן קטן, ובכל זאת הושארה אמבטיה של ממש כדי לשרת את הילדים, ולכן נבחרה לחדר דלת כיס הזזה. "היא יקרה פי שלושה מדלת רגילה, אבל בחלל קטן כל כך זה מאסט", אומרת ויליגר.
הסיור מסתיים בחדרה של הבת חובבת הספורט, שביקשה מהמעצבת ליצור עבורה קיר טיפוס ולתלות מהתקרה רצועות שונות למתח, נדנוד ומשחק. "היא ילדה סופר בוגרת ומאוד יודעת מה היא רוצה", מספרת ויליגר, "ולי דווקא היה חשוב להשאיר אותה עוד קצת ילדה, ולכן בחרתי לקירות החדר צבע פסטלי נעים – מנטה אפרפר, שבסופו של דבר יושם רק על קיר אחד כי היא לא זרמה איתי על כל החדר". נוסף על כך נמצאים בחדר ארון ופינת עבודה שעוצבו ונבנו במיוחד בנגרות אישית בשילוב של לבן ועץ, שיחד עם הקיר הפסטלי משמשים רקע ניטרלי לצבעים העליזים של מתקני הספורט.
