כששורה של אמנים מובילים ואחת האוצרות הנחשבות בארץ משלבים כוחות בתערוכת פופ־אפ שעוסקת באלמנטים מתנפחים – אנחנו מבינים שיש פה עניין שהוא עמוק יותר מהרצון לאסקפיזם צבעוני ושמח.
תערוכת המתנפחים החדשה שנפתחה לפני כמה ימים בקניון עזריאלי שרונה שבתל אביב, The Art of Dreaming, מזמינה את המבקרים לשמוח, אבל גם להתרשם מהדרך הארוכה שעשו דמויות פלסטיק מתנפחות בקנה מידה ענקי מעולם הילדים והג'ימבורי ללב עולם העיצוב והאמנות. האוצרת יערה זקס יזמה עם סטודיו AIR PRODUCTION תצוגה חינמית של 33 פסלים מתנפחים, צבעוניים וסוריאליסטיים שהוצבו בשלוש קומות ברחבי הקניון, כך שהמבקרים יכולים לשוטט ביניהם ולהתרשם. וכמו בתערוכות הקודמות שיזמה ואצרה זקס, גם הפעם הוצבה בפרונט חוויית האימרסיביות (חוויה עוטפת ורב־חושית, נ"פ) וכמובן, גם מוטיב הסלפי והשיתוף ברשתות החברתיות.
בין הפסלים שמוצגים בתערוכה אפשר למצוא ארבעה מתנפחים של אמן הרחוב פילפלד, שמביאים לעולם התלת־ממד את האיורים המוכרים שלו בשחור ולבן. גם אמן הרחוב שיר למדן הציב פסל שמהדהד את גוף העבודות שלו, העוסק בדימוי המסכה, עם פסל צבעוני ורחב ממדים. המעצבת ואשת הקריאייטיב אור אילון יצרה פסלים מתנפחים העוסקים בטבע, בחלומות ובהתנסות אנושית. אמנית הרחוב אנטוניה לב יצרה דיוקן עצמי מתנפח הממחיש את המושג "לא מודע" ועוסק בסוגיות כמו דימוי עצמי.
עם אופי מובהק שמגיע מסצנת אמנות הרחוב, העבודות אכן מצליחות לגמד את הצופה ולקרב אותו לעולם הפנטזיה, גם אם מדובר בלב קניון ולא בגלריה או במוזיאון. "בתערוכות שלי אני תמיד מנסה לשבור את הפורמט הרגיל של קנבס תלוי על קיר ולייצר חוויה חדשה עבור המבקרים", אומרת זקס, שעומדת מאחורי תערוכות הפופ־אפ המצליחות POP-UP MUSEUM TLV ו־IMPERIAL HOTEL WONDERLAND, "יש משהו בפסלים הענקיים האלה שפשוט גורם לאפקט הוואו שאני אוהבת ליצור".
6 צפייה בגלריה
תערוכת המתנפחים מציבה לכאורה ז'אנר נחות כחומר משמעותי בידי יוצרים. עבודות של שירה גלעדי ואופל קודו
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
מפיחים רוח אופטימית
זו לא הפעם הראשונה שזקס מציגה מתנפחים - והיא לא לבד. המיצבים המתנפחים הפכו לטרנד ענק בשנים האחרונות בקרב אמנים ומעצבים ברחבי העולם. כך למשל, במאי האחרון הציג קולקטיב האמנות והעיצוב eness הפועל ממלבורן, אוסטרליה, ובראשו עומד האמן הישראלי נמרוד וייס, תערוכת מתנפחים ענקית בקתדרלה בצרפת. גופי ענק מופשטים וצבעוניים הפכו את מבנה הקתדרלה מימי הביניים למרחב פסיכדלי ומואר והכניס את המבקרים לחוויה אימרסיבית ואינטנסיבית.
גם המוזיאון לאמנות Haus der Kunst שבמינכן פתח לאחרונה תערוכה רחבת ידיים שמוקדשת לנשים אמניות ומציגה ברובה מיצבים מתנפחים, צבעוניים ואינטראקטיביים, שבה מוזמנים מבקרים – בניגוד למה שבדרך כלל מקובל במוזיאון, להתגלש, להתגלגל ולקפוץ על המוצגים. וכמובן, האמנית היפנית יאיוי קוסמה, שאחראית על כמה מהתערוכות הפופולריות ביותר בעולם בשנים האחרונות, שבמידה מסוימת אולי התחילה את הטרנד, ומציגה ברחבי העולם את זרועות התמנון הצבעוניות המתנפחות שיצרה.
מה יש במדיום הזה שמושך את הקהל בהמוניו, ובמידה מסוימת מוריד את המחיצות שבין תרבות גבוהה ובין תרבות פופולרית? יכול להיות שזו היכולת שלו להצית את הדמיון תוך שניות בזכות הגודל, התנועה והצבע. יכול להיות שזו תחושת הנוסטלגיה שהוא מעורר שמחזירה את המבקרים לילדות. התשובה כנראה טמונה במילת המפתח אסקפיזם. בין משברים כלכליים, סביבתיים, מגפות ומלחמות, העולם שלנו הופך אפילו יותר כבד ומלחיץ ממה שהוא כבר היה – ומי מבין את זה טוב יותר מאיתנו, כאן בישראל. ואולי זה החיבור לכניסתם של המתנפחים הצבעוניים למיינסטרים של עולם העיצוב, כשהם עונים על הכמיהה לקלילות ורצון לברוח (קצת) מהמציאות. המתנפחים הם מהנים ותמימים ומשרים תחושה טובה ואופטימית.
״בתערוכות האחרונות שלי יצא לי להתנסות בהצבת מיצבים מתנפחים על הבניין בשיתוף אלכס חייצקי מסטודיו Air Production, ומעבר לכך שמרשים ומרגש לראות עיצוב או איור של אמן שהופך לפסל תלת־ממדי ענק, כיף לגלות פורמט או כלי חדש ליצור איתו ולבדוק את הגבולות שלו", אומרת זקס. "אז אחרי טעימות של מתנפח או שניים בכל תערוכה - רציתי לראות אם אפשר לעשות תערוכה שלמה של מתנפחים, שבעצם מתייחסת לאוויר ככלי ליצירת אמנות ועיצוב, ומה אפשר לעשות במסגרת הגבולות של הכלי הזה".
6 צפייה בגלריה
מימין יצירה של פילפלד, שמרבה ליצור בשחור-לבן, משמאל מתנפח שיצרה תמרה צ'נגרי
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
קשה ללכת לאיבוד בתוך קניון
כשמדברים על מתנפחים בעולם האמנות והעיצוב אי־אפשר שלא לחשוב גם על פופ־ארט ותרבות הצריכה. מצד אחד, מיצבי הענק מצליחים לשבור את התנאים של התערוכה הסטנדרטית, במיוחד כשמדובר במוזיאון ולייצר הרבה סקרנות וקסם בקרב המבקרים. מצד שני, הם מגלמים אזכורים מובהקים של תרבות הצריכה – לפעמים במודע ולפעמים פחות - ולעתים מטשטשים את הגבולות שבין אמנות וחוויה גרידא ובין אירועי מכירות ענקיים, מעין גרסאות משודרגות לבובות המתנפחות הרוקדות שנמצאות בחניוני מכירה של מכוניות. התערוכה האחרונה היא דוגמה מובהקת לכך: הפסלים אמנם גדולים, יצירתיים ומרשימים, אבל קצת קשה ללכת באמת לאיבוד בתוכם כשמוקפים בחנויות הקניון במסדרונות המתוכננים והמוארים.
זקס עצמה כפרה מאז ומתמיד בפורמט המסורתי של תערוכות אמנות וספגה על כך גם לא מעט ביקורת. במובן הזה השימוש באמנות מתנפחת הוא כמעט מתבקש, אמנות ששוברת את הקונספט המוזיאלי וגם מזוהה מאוד עם מסחריות – משהו שהאוצרת לא בורחת ממנו. המבקרים מוזמנים להיכנס למעין פארק שעשועים, להסתובב בין חנויות במקום בין מסדרונות המוזיאון, לעשות סלפי ואולי לקנות משהו על הדרך. התערוכה הזו, בניגוד לתערוכה הקודמת של זקס במלון אימפריאל, אינה בתשלום. את התשלום, אפשר להניח, מקווים מנהלי הקניון לקבל מקהל המבקרים דרך השופינג.
גם מבחינת המדיום עצמו הפסלים המתנפחים משתלבים בחלל הקניון: בניגוד למוזיאון או לגלריה, אפשר לראות אותם קצת ממרחק, בזוויות שונות שבין הקומות הפתוחות למחצה, מעקות הזכוכית והמדרגות הנעות. יש בה משהו שלא רק מרגיש ציבורי, אלא גם נגיש וקל לעיכול, גם למי שלא נוהג לבקר במוזיאונים. "רציתי להכניס את המתנפחים לתוך מבנה ובשביל להכניס מתנפחים ענקיים למבנה שהוא indoor צריך מקום עם מרחבים גדולים ותקרות גבוהות וכמובן, מקום שיתמוך וירצה להציג אצלו אמנות צעירה ובועטת. בשבילי זה כמו לונה פארק. נתנו לי מבנה עם שלוש קומות לשחק בו ולייצר בתוכו עולם מלא ב־33 מתנפחים ענקיים שעוצבו על ידי מעצבים ואמנים סופר־מוכשרים". ואם חיפשנו חותמת איכות נוספת, הרי שבין המשתתפים גם סטודיו rust העוסק באדריכלות ובעיצוב, שמציג דגם מתנפח של מקדש יווני קלאסי, עשוי מפלסטיק מנופח מלא באוויר כמובן.
אמנות או עיצוב?
החיבור הזה בין יצירה ובין מסחר מציב את האמנות המתנפחת על התפר שבין אמנות לעיצוב. האמן והאדריכל הצרפתי סיריל לנסלין, למשל, החל לתפוס תאוצה בשנים האחרונות כשהוא יושב בדיוק על התפר הזה. מצד אחד, חברות מסחריות רבות, כמו פורשה, אדידס, גוגל, סנאפצ'אט, ומותגי ענק נוספים, הזמינו מלנסלין בשנים האחרונות פסלים מתנפחים מורכבים, צבעוניים ומיוחדים שיעטרו את האירועים או את חדרי הלובי של המשרדים שלהם. מהצד השני, אותו לנסלין מציג כעת פסל מתנפח ואינטראקטיבי במוזיאון הפומפידו לאמנות שבפריז, כך שברור שגם מבחינת עולם האמנות הממסדי, הקו המיטשטש בין אמנות, עיצוב ומסחר כבר הרבה פחות חד.
עבור זקס, הגבול הזה מטושטש מיסודו. השילוב של אמני רחוב לצד מעצבים ואמנים ממוסדים מביא את ההצהרה הזו לקדמת הבמה בפועל. מבחינה אוצרותית נראה שהקו המנחה את התערוכה הוא בעיקר האסתטיקה שלה ואפקט הראווה שהיא מייצרת. "אני מרגישה שבאופן כללי כל התערוכות שלי משלבות עיצוב ואמנות ואת מה שביניהם", היא אומרת. "הגבול בין עיצוב ואמנות מיטשטש בשנים האחרונות ותערוכות כמו אלה מחפשות לאפשר לאמנים ומעצבים להציג ביחד ולטשטש את הגבולות שגם ככה הולכים ונעלמים".
גם עולם העיצוב פרופר עוסק לא מעט ברעיון המתנפחים. כבר משנות ה־60 מעצבי רהיטים רבים החלו לאמץ את המראה הבלוני, למשל קולקציית הרהיטים המתנפחים האיקונית של המהנדס הוויאטנמי קאסאר קאן, Aerospace collection, שהפכה לוויראלית במונחים של הסיקסטיז והיום מוצגת במוזיאונים בעולם. בשנים האחרונות הטרנד עושה קאמבק רציני גם בעולם העיצוב. ב־2021 תערוכת Aerodream במרכז פומפידו־מץ הפכה לאחת התערוכות הפופולריות בהיסטוריה של המוזיאון, והציגה פריטי אדריכלות ועיצוב מתנפחים מ־1950 ועד 2020.
למרות אווירת הווינטג' שמשרים המתנפחים, התערוכה ניסתה לחקור מה הפוטנציאל של עיצוב מתנפח במאה ה־21. מעבר לאלמנט האסתטי, למתנפחים יש יתרון פונקציונלי ייחודי ושימושי בעיצוב תעשייתי: אפשר לנפח אותם כשצריך להשתמש בהם ולרוקן כשמסיימים. כך למשל הרהיטים של קאסאר קאן, כמו גם הגרסה המודרנית שלהם שיצרה המעצבת היפנית סאטומי מינושימה – אפשר להוציא אותם מהארון כשהאורחים מגיעים, ואז לקפל ולהחזיר כשהם עוזבים.
אפילו במרחב הדיגיטלי שולטות צורות הבלון. עם מרקם חלק, מבריק וצבעוני, הן מייצרות צורות שכיף להסתכל עליהן. המעצב השנוי במחלוקת אנדרס רייזינגר התפרסם בזכות רהיטי 3D דיגיטליים לחלוטין שאותם הוא מוכר כ־NFT (סוג של נכס מיוחד ברשת הבלוקציין, למשל תמונה דיגיטלית) ומציב בסביבות סוריאליסטיות וייחודיות.
גם בעולם האופנה אפשר לראות את הטרנד. מעבר לפאפר ז'קט (מעיל נפוח מאוד) שהפך בשנים האחרונות לטרנדי, המעצב האוונגרדי ג'ונתן אנדרסון השיק לפני כשנה את אחד העיצובים הכי מפורסמים שלו עבור המותג לואיווה (L’oeul) - נעלי הבלון ששברו את הרשת. גם כאן המשיכה דומה: הומור ואסקפיזם לצד טקסטורות וצורות מושכות ונעימות למראה ולמגע. בתצוגת האופנה של המותג דיזל לסתיו 2023 הלכו על פרויקט אפילו גדול יותר: במקום דוגמניות, העיצובים הוצגו על גבי מתנפחי ענק בדמות אדם, שמודלו על פי אנשים אמיתיים. בשבוע האופנה הבא אחריו, באביב 2023, חזרה החברה על המהלך והפעם הציגה את הפסל המתנפח הגדול בעולם, בעיצובו של המעצב ההולנדי דניס ואנדרברואק.
"בעיקר אני רוצה שבתערוכה הזאת מבקרים יחייכו, אומרת זקס, "אנחנו בתקופה כל כך קשה ומדכאת שאנשים כבר לא זוכרים איך זה מרגיש לחייך".
