הרהיט הישראלי הכי אייקוני: כיסא מונובלוק של כתר פלסטיק
אוהבים אותו או שונאים אותו, אי אפשר להתכחש למשקל שלו בתרבות הישראלית: כיסא כתר פלסטיק, הכיסא הנמכר ביותר בישראל, הוא הכיסא הלאומי הלא-רשמי של ישראל. כיסא הפלסטיק הלבן והקל, נערם בערימות מסודרות ומתנשאות לגובה, מתאים לחצר ולסלון, לים ולבריכה, לפיקניק ולהרצאה, הפך לפריט חובה בכל אירוע, חג, או מרחב ציבורי. בשנים האחרונות גם אמצעי מפוקפק בכל קטטה המונית שמתועדת ברשתות החברתיות. למה? פשוט כי הוא שם. הוא נמצא בכל מקום. הוא אייקון תרבות מקומי, וכמו כל סמל לאומי, הוא מעורר לא מעט מחלוקת.
"כיסא כתר פלסטיק הוא בדיוק מסוג המוצרים שאנחנו אוהבים לשנוא", אומרת אוצרת מוזיאון העיצוב חולון, מיה דבש, "מצד אחד, הוא מעורר חיבה מאוד גדולה, אנחנו נמשכים למראה שלו כי הוא מוכר לנו. אפשר לקרוא לו סוג של בית. אנחנו יודעים מה הוא, מאיפה הוא בא, והוא נמצא בכל מקום. מצד שני, זה כיסא פלסטיק, אי אפשר לתקן אותו, הוא מזהם את העולם. בשלב מסוים הוא הפך לסמל של כל מה שרע". על תפר הרגשות המעובים האלה עומד כיסא המונובלוק מבית כתר פלסטיק, אחד הפריטים המעניינים והמשפיעים ביותר בסצנת העיצוב הישראלית.
19 צפייה בגלריה
ייחודו בתהליך הייצור: גרגירי פלסטיק מוזרמים למכונת הזרקה, מחוממים ומוחדרים לתבנית סגורה בצורת הכיסא
(צילום: shutterstock)
19 צפייה בגלריה
כ-1,200 כיסאות כתר פלסטיק בצבעי דגל הגאווה. מיצב שיצר האמן אורי שיפרין ענבי בשיתוף עם חברת כתר
(צילום: מיכאל שבדרון)
"אף אחד לא חשב שזה יהפוך להיות אייקון ישראלי"
אז מה בעצם כל כך מיוחד בכיסא שאנחנו לוקחים כל כך כמובן מאליו? כיסא מונובלוק הוא למעשה כיסא פלסטיק ביציקה. ייחודיותו של הכיסא היא בתהליך הייצור שלו: גרגירי פלסטיק מוזרמים למכונת הזרקה, עוברים תהליך של חימום ואז מוחדרים לתבנית סגורה בצורתו של הכיסא. החומר מתמצק והתבנית נפתחת, מתוכה נולד כיסא שהוא יחידה אחת – שאינה דורשת שום הרכבה. הוא קל, אפשר לערום אותו, הוא זול ועמיד. הוא ההגדרה המילונית לעיצוב פונקציונלי.
"הכיסא הזה מגלם הישג עיצובי מאוד חריג - הוא מצליח להביא במינימום מאמץ, מקסימום תוצאה", אומרת דבש. הכיסא הראשון בטכנולוגיית המונובלוק בישראל יוצר ב-1985, לאחר שהחליטה יצרנית הפלסטיק הישראלית כתר להיכנס לעולם המוצרים הגדולים ולהביא לישראל את ריהוט הפלסטיק בייצור המוני. "הדגם הראשון של הכיסא היה מאוד כבד, פחות נוח ויעיל. ועדיין בתחילת הדרך לקח רק דקה להזריק כיסא וזה אפשר לנו לייצר ממנו המון וביעילות", מספר ניסים אליהו, מנהל פיתוח בכיר בקבוצת כתר, שהיה חלק מצוות הפיתוח שתכנן את המונובלוק הראשון בארץ. היום, לוקחות 30 שניות בלבד להזריק את כיסא המונובלוק של כתר, ונמכרים ממנו 800 אלף כיסאות בשנה.
קצת קשה לדמיין את ישראל שלפני כיסאות המונובלוק. כבר 25 שנה שמדובר בכיסא הנמכר ביותר בישראל. אבל כשהושק לראשונה על ידי חברת כתר בשנות ה-80, נדרש לא מעט חינוך שוק כדי להפוך אותו למה שהוא היום. "היינו צריכים לשכנע אנשים שאפשר לשבת על כיסא פלסטיק", מספר אליהו, "באותה התקופה אנשים לא הכניסו כיסאות מפלסטיק הביתה. אף אחד לא חשב שזה יהפוך להיות אייקון ישראלי. כיסאות היו עשויים מעץ או מתכת. ברגע שאנשים הבינו שאפשר לשבת עליו - התחילה מהפכה".
את סוד ההצלחה של הכיסא שהפך סנסציה, מסבירה דבש, אפשר לייחס למגמות רחבות יותר בתרבות באותה התקופה. ״שנות ה-80 היו בעיצומו של הפוסט-מודרניזם. מעצבים התחילו לערער על הצורך בדברים מוכרים ומסורתיים והחלה פתיחות גדולה הרבה יותר בשוק", אומרת דבש, "נשברו היסודות המוכרים של עולם העיצוב, ובעיקר של הגבוה והנמוך. כבר לא היה כל כך חשוב לקנות רהיט שיישאר לכל החיים. בעולם העיצוב השבירה הזו של המודרניזם אפשרה לחשוב על עיצוב בדרכים חדשות לגמרי וככה החלו להיכנס מגמות שעד אותה עת נחשבו כ'חטאים'״.
רק בישראל: כולנו מונובלוק
לצד המגמות הגלובלית בעולם העיצוב שהשפיעו על כניסתו של המונובלוק לחיינו, חייבים לומר – מדובר בתופעה ישראלית. למרות שהדעות חלוקות לגבי מי המציא את המונובלוק הראשון והיכן החל מסעו בהיסטוריה, בישראל הוא זכה אולי להצלחה הגדולה ביותר עד היום. גם בכתר פלסטיק, היום חברה גלובלית המוכרת מוצרים ברחבי העולם, אומרים כי מדובר במוצר ישראלי לגמרי. "לראיה, אנחנו לא מצליחים למכור אותו במדינות אחרות", אומר אליהו. למעשה, היום מיוצר כיסא כתר פלסטיק שאנחנו מכירים המוכר לנו רק במפעל החברה ביקנעם מתוך 20 מפעליה ברחבי העולם, ומשווק רק לשוק הישראלי, שממשיך לרכוש אותו בכמויות אדירות.
אז מה סוד ההצלחה? רבים מייחסים אותה לתרבות הישראלית. אנחנו אוהבים להתקהל, להתאסף, לארח. כיסא המונובלוק הוא פונקציונלי, נטול מניירות או פוזה מיותרת, מתאים בדיוק לאתוס הישראלי. את ההצלחה המסחרית שלו הוא חייב לשוק המוסדי: אפשר למצוא אותו בכל מופעי התרבות, בתי הכנסת, הטקסים הלאומיים ובתי המלון. הפעולה של לערום כיסאות כתר פלסטיק בתום הטקס היא סוג של ריטואל ישראלי.
ובכל זאת, אנחנו לא היחידים בעולם שאוהבים לארח. "הסיבה העיקרית לכך שהכיסא הזה הפך מאוד מהר לפריט פופולרי ומקובל בישראל היא שהרבה יותר קל לנו לאמץ טרנדים", מסבירה דבש, "מאשימים אותנו בזה שאין לנו מסורת עיצוב בישראל, או לפחות שבעטנו בה. אנשים שהגיעו לארץ הגיעו ממסורות מאוד עתיקות, חשובות ועמוקות, אבל באו לכאן מטרה לייצר משהו חדש". קשה לדמיין בית בריטי למשל, שבו הרהיטים עוברים מאבא לבן, מכניס רהיט כל כך שנוי במחלוקת לסלון. "בהרבה מקומות אחרים רהיטים נשארו בתוך המשפחה במשך דורות. אצלנו לא היו דברים כאלה, קידשנו את החדש על פני הישן. לא היו לנו הכבלים של המסורת".
בשנים האחרונות הכיסא הפך לשם נרדף גם לאלימות. שוב ושוב סרטונים על קטטות המוניות עם כיסאות המונובלוק מתפשטים ברחבי הרשת, וצובעים את הסמל הישראלי הזה בצבע קצת אחר. בכתר מנסים להילחם בשם הרע הזה באמצעות פרויקטים חברתיים. כך למשל, החלה החברה לייצר לפני כשלוש שנים מהדורה ורודה לכיסא המוכר בשיתוף עמותת "אחת מתשע", במטרה לעודד בדיקה מוקדמת לגילוי סרטן השד. יש מהדורה מיוחדת גם לחודש הגאווה וליום האישה. נדמה כי המונובלוק מגלם בתוכו את הסיפור הישראלי בשלמותו, על חלקיו הטובים, הרעים והמכוערים.
"המעמד החברתי של הכיסא נמצא שם כל הזמן. הרבה אוהבים לשנוא אותו כי הוא נפוץ בכל מקום, כאילו אם הוא זול אז הוא בטח לא כל כך ראוי. אבל ההסתכלות שלנו צריכה להיות הפוכה", מסכמת דבש, "אם רהיט מצליח להיות כל כך נפוץ ולשמש כל כך הרבה אנשים במשך שנים, מגיע לו מקום של כבוד. יש משהו מאוד יפה ביכולת לאחד כל כך הרבה אנשים על ידי פריט אחד מאפשר לאנשים להיות שווים, ואני חושבת שזה מה שהכיסא הזה עושה".
עיצוב המוצר הישראלי הכי מפורסם: דיסק און קי
אין הרבה מוצרים שמצליחים עד כדי כך שהם לא רק משנים את התעשייה שלהם – אלא גם ממותג מסחרי, לשם עצם. הדיסק-און-קי, או בשמו העברי ההחסן הנייד, הוא ללא ספק מוצר שכזה. בכל בית, משרד, חנות מחשבים, או אפילו פיצוצייה בישראל ובעולם אפשר למצוא את אצבע הפלסטיק הקטנה שיכולה לאחסן בתוכה את כל חיינו הדיגיטליים והפכה מאז המצאתה למוצר צריכה בסיסי.
19 צפייה בגלריה
ממשיך להיות גם היום אחד המוצרים הטכנולוגיים הנמכרים ביותר בכל העולם. דיסק-און-קי
(צילום: ונדור)
הפטנט על כונן הפלאש (USB Flash Drive) נרשם באפריל 1999 על ידי חברת אם-סיסטמס הישראלית. הדיסק-און-קי הקטן שפיתח מייסד החברה דב מורן, היה למעשה התחליף האמיתי הראשון לדיסקט הישן, ולאחר השקתו ביצע מהפכה צרכנית אמיתית. הכונן הישראלי היווה תחליף נוח ועוצמתי לדיסקט, לא רק במובן הטכנולוגי: העיצוב הקומפקטי והפשוט, שנכנס לכל כיס, היה מה שהפך אותו מגאדג׳ט לחובבי טכנולוגיה, למוצר צרכני שכל אחד מכיר.
סיפור ההמצאה של הדיסק-און-קי סופר לא מעט, אבל כדאי להיזכר בו שוב, והוא עוד המחשה כי הצורך הוא אבי ההמצאה: מורן רצה להעביר מצגת, אך לא הצליח להדליק את המחשב. באותו הרגע הבין את הצורך – היכולת לקחת איתך את המצגת בכיס. למעשה, אם-סיסטמס לא המציאה את זיכרון הפלאש, הוא היה קיים בעולם זמן רב לפני כן. בחברה הבינו שבקרוב התקן ה-USB יהפוך להיות סטנדרט במחשבים נייחים וניידים בכל העולם, והחליטו לשים את זיכרון הפלאש על דיסק זעיר שמתחבר לחיבור ה-USB. כמה פשוט, ככה נוח ומהפכני. כל מעצב תעשייתי יודע - לפעמים זה כל מה שצריך.
כמו מוצרים טכנולוגיים רבים לפניו, גם את הדיסק-און-קי החלו בשנים האחרונות להספיד, עם השתלטותו של הענן על השוק. וכמו מוצרים רבים אחרים שכבר הוספדו, הדיסק-און-קי ממשיך להיות אחד המוצרים הטכנולוגיים הנמכרים ביותר ברחבי העולם גם היום, יותר מ-20 שנה לאחר שהומצא.
המעצב הגרפי הכי משפיע בישראל: דן ריזינגר ז"ל
כשמדובר בעיצוב חזותי, קשה להצביע על אנשים בודדים שהשפיעו יותר מכולם לעומת אחרים. ובכל זאת, בהיסטוריה הצעירה של העיצוב הישראלי, המעצב הגרפי המנוח דן ריזינגר, שהלך לעולמו בנובמבר 2019, הוא אולי האיש החתום על העיצובים הכי איקונים ומוכרים לנו ביותר, וסגנונו הייחודי עיצב את השפה הגרפית הישראלית.
19 צפייה בגלריה
עיצב לוגואים, כרזות, סמלים, עיטורים ואת התודעה הציבורית הישראלית לאורך שנים. המעצב הגרפי דן ריזינגר ז"ל
(צילום: תומי הרפז)
ריזינגר, חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 1998, הוא מהמעצבים שהטביעו חותמם לא רק על שוחרי העיצוב, המבינים והמתעניינים, אלא על הציבור כולו. הלוגואים שעיצב מייצגים את החברות המוכרות במשק הישראלי: טבע, אלעל, אלקטרה, טמבור, קופת חולים כללית, האגודה למלחמה בסרטן, רכבת ישראל, ועוד עשרות סמלים נוספים. זאת, לצד סמלים לאומיים של ממש, כמו עיטורי צה"ל (עיטור הגבורה, העוז והמופת), כרזות המכבייה ועוד. כרזת השלום שהוצגה מטעם המדינה בבית הכלבו הניו יורקי בלומינגדיילס בשנת 1979, שהפכו אותו למעצב בעל שם עולמי. את השפה העיצובית הייחודית שלו הוא פיזר סביבנו: על הכרזות בעיתון ועל המדף בסופרמרקט.
19 צפייה בגלריה
מקבץ מהלוגואים המוכרים ביותר מעבודותיו של המעצב דן ריזינגר ז"ל
(מתוך אוסף מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל)
את סגנונו העיצובי של ריזינגר אפשר לזהות בקלות. השפה הגרפית שלו משלבת צורות גיאומטריות ומשטחי צבע חלקים שמהדהדים את מגמות העיצוב העולמיות בתקופה שבה התחיל את הקריירה, עם הלך הרוח הלאומי העברי ששרר במדינה בתחילת דרכה וביטא פשטות ודלות עיצובית. גם כטיפוגרף, יצר ריזינגר גופנים ששימשו לעשרות שימושים לאורך השנים, בעיקר בלוגואים ובכרזות שעיצב. הסגנון הגיאומטרי הפשוט הפך לשם נרדף לעיצוב גרפי ישראלי עם סמלים על-זמניים.
העניין של ריזינגר בסמלים לאומיים נשאר לאורך כל הקריירה. בשנת 2018, שנת ה-70 לעצמאות ישראל, הציג בשבוע העיצוב בירושלים בתערוכה "70 דגל" דגל אלטרנטיבי למדינת ישראל. הדגל זיקק את סגנונו הגיאומטרי הייחודי והצבעוניות העזה שאפיינו אותו, כמו גם את יכולתו הייחודית לספר סיפור פוליטי, גרפי, לאומי.
הבניין הגבוה בישראל: מגדל עזריאלי שרונה
מתנשא לגובה של 255 מטר ובעל 61 קומות, מגדל עזריאלי שרונה הנמצא במרכז תל אביב, הושק רק לפני חמש שנים, ב-2018 וכבר הפך לאייקון אדריכלות ישראלי. זהו המגדל הגבוה בישראל (255.5 מטר מעל פני הים), והוא מתנשא באופן משמעותי מעל קודמיו בתפקיד בתור האיקונות של תל אביב – שלישיית מגדלי עזריאלי, הנמצאים בצד השני של הכביש. המגדל השני בגובהו בישראל הוא כעת מגדל "משה אביב" ברמת גן (235 מטר), והשלישי הוא מגדל עזריאלי העגול (187 מטר).
19 צפייה בגלריה
צורתו הגיאומטרית הייחודית והמפותלת ניכרת למרחקים ומשפיעה על קו השמיים התל אביבי. מגדל עזריאלי שרונה
(צילום: יאיר שגיא)
את המגדל שעיצב היזם והאדריכל דוד עזריאלי בשיתוף עם משרד משה צור אדריכלים, ופותח בידי ממשיכת דרכו יו"ר הקבוצה דנה עזריאלי, אפשר לראות כמעט מכל מקום בתל אביב. ניכר כי כשמתכנני הבניין החלו לתכנן אותו הייתה להם מטרה אחת ברורה: לעשות שואו. זאת, משום שלא רק גובהו מושך את תשומת הלב, אלא גם צורתו הגיאומטרית הייחודית והמפותלת. כבר בשלבי הבנייה הראשונים ניתן היה לראות עוברים ושבים שעוצרים את הליכתם הנמרצת באחד הצמתים הסואנים בישראל, צומת קפלן-בגין, ומתפלאים מגובהו המתנשא של הבניין, והאשליה כי הוא עומד בכל רגע ליפול. סוג של מגדל פיזה ישראלי.
מגדל עזריאלי שרונה הוא אחד הפרויקטים האדריכליים הגרנדיוזיים ביותר בישראל, לא רק בגלל גובהו: גרעין המגדל המאכלס לא פחות מ-34 מעליות משתרע על פני 625 עד 740 מטרים רבועים. שטחה הממוצע של כל קומה הוא כ-2,300 מ"ר (זהו רק ממוצע, משום ששטחי הקומות שונים זה מזה עקב העיצוב המפותל). מעל שבע קומות תת-קרקעיות של חניונים עומד גם קניון ענק בן שלוש קומות, מעליו 45 קומות משרדים, חמש קומות מלון, ושלוש קומות טכניות בראש המגדל – בסך הכל 61 קומות. בין החברות הבינלאומיות השוכרות בו משרד נמצאות פייסבוק ישראל, אמזון, סיטי בנק, סימילר ווב, LABS ועוד חברות רבות נוספות.
נראה כי עזריאלי שרונה לא יתנשא מעל העיר לבדו לאורך זמן: קו האופק של העיר הולך ומתמלא גורדי שחקים, וקבוצת עזריאלי כבר החלה בתהליכי לבניית המגדל הגבוה בישראל – מגדל הספירלה. מגדל הספירלה, שיוקם על השטח עליו עמד בניין ידיעות אחרונות בדרך בגין בתל אביב, יתנשא לגובה 350 מטר, 91 קומות ו-350 מטרים והקמתו צפויה להסתיים בתוך כשלוש שנים, אז יוכתר הוא כמגדל הגבוה בישראל, לפחות בינתיים.
המבנה הכי ארוך בישראל: שיכון רבע הקילומטר
"שיכון רבע הקילומטר" בבאר שבע, נמתח, כפי ששמו מרמז, על פני כ-250 מטרים, הוא אחד מסיפורי האדריכלות המרתקים ביותר בהיסטוריה הישראלית. המבנה הממוקם בשכונה ה׳ הפך למבנה אייקוני בעיר באר שבע – ולאו דווקא לטובה.
19 צפייה בגלריה
135 יחידות דיור מבטון חשוף ובלוקים ללא טיח. שיכון רבע הקילומטר בבאר שבע
(צילום: באדיבות יסקי מור סיון אדריכלים)
בראשית שנות ה-60, שכונה ה׳ בבאר שבע הייתה סוג של מעבדה אדריכלית. השיכון החל כסוג של ניסוי להתמודד עם האקלים המדברי של העיר: שכונה מסוגרת, שדפנותיה מבנים ארוכים שישמשו למעשה כחומות נגד סופות החול. במרכזה, בנייה נמוכה וצפופה. השיכון עצמו כלל 135 יחידות דיור מעל קומת עמודים מפולשת. במבנה היו שלושה טיפוסי דירות: בקומה הראשונה דירות בנות שני חדרים, שלושה חדרים בקומה השנייה, ודירות דופלקס בקומה השלישית והרביעית. כמו כל יתר בתי השכונה, המבנה נבנה מבטון חשוף ומבלוקים, ללא ציפוי טיח.
מיטב האדריכלים בישראל של אותם הימים גויסו לתכנון הפרויקט הענק. נחום זולוטוב ודניאל חבקין תכננו שורות בתי פטיו שביניהם מפרידים "משעולים", המכונים גם "השטיח". אהרון ברעלי ותדי קיסלוב תכננו את הבניינים במסגרת השכונה. אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני תכננו את הבלוק הצפוני, או החומה, שכונה "שיכון רבע הקילומטר".
ועם זאת, לא מדובר בעיצוב מקורי. הבניין צמו הוא תעתיק כמעט מדויק של מבנה Unite D'habitatio שנמצא במרסיי, צרפת, ותוכנן על ידי אדריכל העל לה קורבוזיה, הנחשב לאבי הברוטליזם, סגנון המתאפיין במיוחד בשימוש מסיבי בבטון החשוף. מבני בטון חשוף ניתן לראות בכל פינה בעיר באר שבע, אותה מנסים אדריכלים ומוסדות ממשלתיים למתג כ"בירת הברוטליזם" של ישראל.
למרות החדשנות והכוונות הטובות, המבנה הברוטליסטי נחשב לכישלון. בעוד ששיכון ה' עצמו משך אוכלוסייה אמידה ותפקד כשיכון מוצלח, שיכון רבע הקילומטר הפך למעין אגדה אורבנית עגומה, סמל למצוקה ודלות. בסופו של דבר הפך משיכון למרכז קליטה, המכונה היום בית רמט או מרכז קליטה יעלים. אפילו יסקי עצמו התייחס לשיכון כאל ניסוי שנכשל.
האדריכל הכי מעוטר בישראל: אברהם יסקי ז"ל
אלפי אדריכלים ואדריכלות עיצבו את נופה הבנוי של מדינת ישראל מאז הקמתה. רבים מהם זכו לפרסים ועיטורים בארץ ובעולם. ואילו אחד מהם בולט במיוחד: פרופ' אברהם יסקי, שהלך לעולמו ב-2014, ועד היום הוא האדריכל היחיד בישראל שזכה בפרס רוקח (פעמיים), פרס רכטר, פרס קפלן ופרס ישראל לאדריכלות. האדריכל המשפיע השאיר מאחוריו כמעט שישה עשורים של יצירה ישראלית.
19 צפייה בגלריה
מתכנון מבנים בסגנון ברוטליסטי לעיצוב מגדלי זכוכית. אדריכל אברהם יסקי ז"ל
(צילום: שרון רוטברד)
19 צפייה בגלריה
בגיל 25 תכנן אברהם יסקי עם שותפיו את אחד המרחבים המזוהים בישראל, כיכר מלכי ישראל, היום כיכר רבין
(צילום: shutterstock)
19 צפייה בגלריה
שישה עשורים של השפעה על עיצוב המרחב הציבורי. בניין IBM בתל אביב בתכנון אברהם יסקי
(צילום: shutterstock)
בעודו בן 25 בלבד תכנן יסקי יחד עם שותפו את אחד הפרויקטים האדריכליים החשובים בישראל: כיכר מלכי ישראל בתל אביב. לאורך השנים, עם שותפים מתחלפים, תכנן פרויקטים ציבוריים שקשה לדמיין את פני הארץ בלעדיהם. שיכון רבע הקילומטר בבאר שבע, בית יבמ בתל אביב, בית הלוחם בתל אביב, מגדלי אקירוב בתל אביב, מרכז עזריאלי בתל אביב, מגדל האופרה בחוף תל אביב, וקמפוס אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, הם רק כמה מהם.
בשנת 1965 ייסד מייסד פירמת האדריכלים הגדולה בישראל: יסקי, מור, סיון אחרי שאליו הצטרפו יעקב גיל ויוסי סיון. בהמשך מוזג המשרד עם משרד מור אדריכלים, ונחשב היום לאחד ממשרדי האדריכלות המובילים בישראל בראשם אדריכל עמי מור, ד"ר קובי יסקי, אדריכל יוסי סיון ואדריכלית רחל פללר. במשרד כ-70 עובדים, בהם 36 אדריכלים. גם משרדו של יסקי-מור-סיון אדריכלים (MYS Architects) זכה ללא מעט פרסים ועיטורים לאורך השנים, בהם: פרס ראשון בתחרות Bengbu Industrial Park בסין, אות העיצוב לאדריכלות בקטגוריה של תכנון מבני משרדים, פרס ראשון בתחרות המצוינות בבנייה, ועוד.
את הקריירה האדריכלית שלו, במובן האסתטי, ניתן לחלק לשניים. שלושת העשורים הראשונים, בהן נודע בבנייה בסגנון הברוטליסטי עם עבודות הבטון החשוף. ושלושת העשורים האחרונים לפעילותו, שבהן הביא לארץ את מגדלי הזכוכית הגבוהים ששינו במהרה את נופה האדריכלי של העיר תל אביב.
האדריכלית המשפיעה הכי ותיקה בישראל: עדה כרמי-מלמד
בגיל 86, כשהיא עדיין פעילה ואף מלאה בעבודה, האדריכלית זוכת פרס ישראל עדה כרמי-מלמד נחשבת לאחת מהיוצרות החשובות והמשפיעות באדריכלות הישראלית. למרות שגיל הפרישה מזמן מאחוריה, היא ממשיכה לתכנן כמה מהפרויקטים הגדולים והשאפתניים ביותר בישראל, האחרון שבהם – בית המועצה ומרכז המבקרים של נאות חובב – נחנך ממש בפברואר האחרון.
19 צפייה בגלריה
אחת היוצרות החשובות והמשפיעות ביותר באדריכלות הישראלית. עדה כרמי-מלמד
(צילום: רפי דלויה)
בין הפרויקטים המפורסמים של כרמי-מלמד אפשר למנות את המבנה האיקוני של בית המשפט העליון בירושלים, בית הליבה ברחבת הכותל, מרכז המבקרים ביד הנדיב, בית אבי חי בירושלים, בניין האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, מבנים באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטת רייכמן ומגדל לב העיר בתל אביב, זאת לצד בתים פרטיים. בימים אלה משרדה מונה 18 עובדים, 17 מהם אדריכלים, וממשיך לתכנן במרץ פרויקטים נוספים.
כרמי-מלמד נולדה בתל אביב בשנת 1936. אביה היה דב כרמי, האדריכל שתכנן מבנים רבים בתל אביב בתקופת ראשית היישוב. בסוף שנות ה-50 נסעה כרמי-מלמד ללמוד ב-Architectural Association בלונדון, שבו למד גם אחיה רם, שנתכנן איתה את בית המשפט העליון ופרויקטים נוספים. כרמי-מלמד לימדה ועבדה בארצות הברית במשך תקופה ארוכה, וחזרה לישראל בשנות ה-80, אז הקימה את המשרד הנושא את שמה.
במשך השנים הפכה כרמי-מלמד למזוהה עם שפה אדריכלית מובחנת, הכוללת התייחסות טוטאלית לאור, חלוקה לתתי מבנים ושימוש בחומרים מקומיים. ברבות מעבודותיה של כרמי-מלמד קיים דגש על חוויה תלת-ממדית ופיסולית בתוך ומחוץ למבנה. הרגישות לאור, לתוואי השטח ולחומרי הבנייה הופכת את מבניה של כרמי-מלמד לחלק בלתי נפרד מסביבתם – יותר מבניינים, הם מתמזגים עם הטופוגרפיה המקיפה אותם ויוצרים עמה קשר עמוק אך כוללים ערכים אסתטיים אוניברסליים.
הסרט "בכל בניין יש סוד" על כרמי-מלמד הופק במסגרת פרויקט "ארכיון העתיד" המתעד דמויות מפתח מתחומי יצירה שונים, שהטביעו את חותמן על התרבות הישראלית. "ארכיון העתיד" שם לו למטרה לשמר את זיכרונותיהם, פועלם ומורשתם התרבותית למען הדורות הבאים.
בשנת 2015 נחשפו שני פרויקטים בהובלתה של כרמי-ממד שעוררו דיון ציבורי נרחב: מעון ומשרד ראש הממשלה שעלות הקמתו מוערכת ב-650 מיליון ששקלים ובית הליבה ברחבת הכותל, שתוכנן ונבנה ביוזמת הקרן למורשת הכותל המערבי.
בעבר השמיעה כרמי-מלמד ביקורת על גורדי השחקים עתירי הזכוכית בתל אביב, על האופן שבו מטפלים בבניינים לשימור ועל הטיפול בתשתיות ובמרקם העירוני.
- השמות הכי נפוצים, המשפחות הכי גדולות ועוד הכי בחדשות
- האיש שהלך את שביל ישראל 18 פעמים ועוד הכי בחופש
- העיר הכי זולה, הארמון הכי מהאגדות ועוד הכי בנדל"ן
- הישראלית הכי מתגרשת ומתחתנת - הכי ביחסים
- הפרופסור הכי צעיר, האם הכי נדיבה ועוד הכי בבריאות
- הספר הכי מתורגם, המוזיקאי שניגן ב-19 הרכבים ועוד הכי בתרבות
- הכדורסלנית שכדררה עד גיל 80, השיא הכי עתיק ועוד הכי בספורט
- האינפלציה הכי מטורפת, הפרויקט הכי ממושך ועוד הכי בכלכלה
- בית הכנסת הכי גדול, התנ"ך הזעיר ביותר ועוד הכי ביהדות
- האתר הכי ותיק, הישראלי הכי בכיר ועוד הכי בדיגיטל
- החתונה הכי נוצצת, הפרידה הכי שוברת ועוד הכי ברכילות
- המפלס הגבוה, הנחל הארוך, הטורף הכי גדול ועוד הכי בסביבה
- המותג הכי מצליח, הסופר-מודל הכי חלוצית ועוד הכי באופנה
- הפיזיותרפיסט שפרסם הכי הרבה ספרי בישול - הכי באוכל
