בשנים האחרונות משתלטת האוצרת יערה זקס על חללים בבניינים שעומדים בפני שינוי ייעוד ברחבי תל אביב ומפיחה בהם רוח אחרת לגמרי. בנייני דירות ישנים שעמדו בפני תמ"א היא הפכה למוזיאונים אורבניים מחוספסים; את מלון אימפריאל הוותיק היא הפכה לארץ פלאות; ועכשיו הגיע תורו של מפעל טרה הישן ברחוב יגאל אלון, בקרבת קניון עזריאלי ונתיבי איילון. ב־17 באוקטובר ייפתח שם הפופ־אפ WORK OFF ART בהשתתפות 43 אמנים ויוצרים מכל הז'אנרים. את עולם הפנטזיה הפסיכדלי מחליף הפעם עיסוק באיזון שבין החיים הפרטיים ובין העבודה, תחום שאנחנו, בישראל, מתקשים בו: לפי דו"ח של שירות התעסוקה שפורסם באפריל האחרון, הממוצע בישראל הוא 1,892 שעות עבודה בשנה, לעומת 1,752 שעות במדינות ה־OECD.
איך השתרבב מפעל מתפורר לפורטפוליו האמנותי של זקס? "הקונספט של כל תערוכה שלי נגזר מהמבנה שבו היא מתקיימת", היא מסבירה. "העבודות הן site specific – הן נוצרות בהתאם לחלל ובתוך החלל שבו הן מוצגות. כך כל מבנה מביא את הסיפור שלו, והנושאים או הקונספט של התערוכה קשורים תמיד בו ובעברו. בתערוכות Pop-Up Museum שהתקיימו במבני מגורים התעסקנו בחיי היומיום. בתערוכות Imperial Hotel Wonderland שמתקיימות במלון ישן התעסקנו במה שחוויה בבית מלון מביאה איתה ובחקירה של עולמות אוטופיים או אסקפיסטיים".
WORK OFF ART, תערוכת פופ-אפ חדשה
(צילום: יח"צ)
10 צפייה בגלריה
לא תאמינו מה מצלם הרובוט ומקרין על המסכים. עבודה של ליאור שמשון ויובל כהן
(צילום: יח"צ)
אז מה מחכה למבקרים הפעם?
"המפעל הישן של טרה הוא מתחם ענק שבנוי ממשרדים ומחללים תעשייתיים, ששימשו את משרד הבריאות ב־15 השנים האחרונות כמחסנים לשעת חירום. התערוכה שנפתחת בו, Work Off Art, קשורה לשינוי בהרגלי העבודה בשנים האחרונות".
למה בחרת דווקא בנושא הזה?
"בעקבות הקורונה, הגבולות בין העבודה ובין חיים האישיים היטשטשו כמו שלא קרה קודם מעולם. זה הוביל לבחינה מחדש של השילוב והאיזון בין העבודה לחיים האישיים. בנוסף, כשהעבודה מרחוק הופכת לנורמה, גם חלל המשרדים המסורתי עובר שינוי עמוק. התערוכה תחקור איך אמנים מנווטים את השינויים האלו ואת התובנות שהם מציעים לגבי הקשר המתפתח בין עבודה להגשמה אישית וחיי פנאי".
איך זה מתבטא במפעל הישן והשבלוני?
"הייחוד של המתחם הוא בכך שהוא בנוי מכמה אזורים שונים. כל אזור מביא איתו סיפור אחר. בקומת המשרדים הקלאסית, למשל, שמרנו על הנראות, והאמנים השתלטו על כל חדר עם הרהיטים ועם הקונספט שבנו בהתאם לנושא. יש גם שני מחסנים ענקיים, אחד מהם עם מקרר תעשייתי, שהפכו לקנבס ליצירות ענק. בחצר הצבנו מכוניות, כמו בחנייה של משרדים, ועל הקירות צוירו ציורי ענק על ידי מיטב אמני הגרפיטי בארץ. כרגיל, בתערוכות שלי משתלטים על כל החלל כולל הקירות, הרצפה והרהיטים".
WORK OFF ART מבית היוצר של האוצרת יערה זקס
(צילום: יח"צ)
מה היו ההנחיות לאמנים? היו מגבלות כלשהן?
"הם התבקשו לייצר מיצב אמנותי, Art installation, שיתייחס לנושא Work-Life balance, ולחשוב מה הדרך הטובה ביותר להעביר את הרעיון שלהם בעזרת אמנות ויצירתיות, ומתוך מחשבה שהיצירה תשתלט על כל החלל ותיצור חוויה עוטפת ויוצאת דופן עבור הצופים".
התערוכה ממלאת כרבע משטח המפעל. בסיומה, במועד שעוד לא נקבע ("כמה חודשים, בהתאם למצב", אומרים המארגנים), המתחם כולו ייהרס. על השטח במיקום הנחשק נדל"נית ייבנו בהמשך, כצפוי, מגדלי משרדים ומגורים.
"לצערי אין בנמצא בניינים שעומדים בחינם לרשות אנשים כמוני, והתערוכות האלה הן מיזם עסקי לכל דבר: אנחנו שוכרים בניין, משלמים ארנונה, משלמים סכום נכבד על הקמת התערוכה, משלמים לאמנים וגם לצוות התפעול וכדומה. שלא כמו מוזיאונים, לנו אין סבסוד על ידי המדינה או העירייה"
"חלק מהאמנים הגיעו מהמילואים"
תחת הכותרת WORK OFF ART - NOT YOUR ORDINARY DAY AT THE OFFICE, השתלטו 43 האמנים על 27 חללי משרדים ועל 18 קירות על פני 1,500 מ"ר ביגאל אלון 119 בתל אביב, בסמוך לתחנת רכבת השלום.
בין הפרויקטים והאמנים והאמניות שמשתתפים: מכוניות שהפכו ליצירות אמנות וציור קיר ענק של האמן פילפלד; מקלדת קינטית ענקית שמרחפת כמו ענן בחלל המפעל ומשתלטת על המרחב, שיצרו נטע שלום כהן ואורי כהן מ־nno.studio; מרוץ עכברים שיצרה מורן גרוס במשרד ישן בעזרת יותר מ־400 עכברי מחשב; משרד שמזכיר שגם בתוך השגרה האפורה יש מקום לילד הפנימי שלא רוצה להתבגר - פיטר פן, שיצר רובן קרפטיאן; חדר המשלב עבודת VR המדמה שעון חול, שמי שנכנס לתוכו טובע, שיצרו האחים תמר ואלון אקהויז; ומקרר ענקי מלא בפריטים ובחוויות בחיים האישיים שלנו, שאנחנו "מקפיאים" עקב העומס בעבודה, שיצרה שירי בר-לב.
יערה, האם היה הפעם קושי לרתום מעצבים ואמנים לתערוכה בגלל המלחמה?
"לא. דווקא בגלל התקופה ובגלל רצון של האמנים ליצור ולברוח קצת מהמציאות הלא נעימה שאנחנו חיים בה, ההיענות הייתה גבוהה מהרגיל. חלק מהאמנים היו במילואים ודאגנו לאפשר להם להגיע למתחם ולהקים את העבודה שלהם בהתאם למה שהתאפשר להם. היו גם אמנים שבוטלו להם טיסות לארץ, אבל בסוף הכול הסתדר וכל העבודות היו מוכנות בזמן".
מגרש צבעוני לזכר ליאם שנרצח בנובה
אחת העבודות המרגשות בתערוכה היא SPLASH PROJECT, לזכר ליאם שרם שנרצח במסיבת הנובה ב־7 באוקטובר. שרם ז"ל הביא לארץ את פרויקט "ספלאש" הבינלאומי שמחבר בין קהילה, אמנים וספורט: מגרשי כדורסל עוברים שיקום וצביעה מחדש בידי אמנים, וכך הם חוזרים לשמש ילדים ונוער ויוצרים חיבור לספורט ולקהילה. המיזם זיכה את שרם ז"ל במקום הראשון בתחרות היזמות של אוניברסיטת רייכמן בשנת 2022. בתערוכת הפופ־אפ יוצג ציור ענק שיכסה את כל רצפת החצר ויוקדש לזכרו.
בריאיון למגזין "לאשה" סיפרה אמו, המפיקה סימונה שרם, כי לפני מותו סיים בנה, בעזרת אמנים מקומיים, צביעה של מגרש במתחם התחנה בנווה צדק בתל אביב וכי הוא היה אמור להתחיל פרויקט נוסף בצפון הארץ. לדבריה, בחדרו היה תלוי לוח מטרות שעליו כבר סומנו מגרשים בפארק הירקון ובאוניברסיטת רייכמן שחיכו לצביעה מחודשת. "הוא החליט שזה מה שהוא רוצה לעשות בארץ כיזם", אמרה סימונה באותו ריאיון, "את מה שלא הספיק אנחנו נגשים לו". האם אף בחרה לחרוט את הלוגו של הפרויקט על המצבה של בנה.
כ־100 שקל לכרטיס כניסה
ואי־אפשר שלא לדבר על הקשר בין המיזם לכסף. לדברי זקס, האמנים מקבלים שכר אמן על העבודה וכן סכום נכבד עבור החומרים הנדרשים ליצירתה. עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שבראשית הדרך הכניסה לפרויקטים של זקס הייתה בחינם.
התערוכות בעבר לא היו כרוכות בתשלום כניסה, ומאז "אימפריאל" המחיר הוא 95 או 119 שקל לאדם. למה שתערוכה במרחב כזה לא תהיה נגישה בחינם או במחיר סמלי?
"תערוכות pop-up museum tlv התקיימו בבניינים שהיו מיועדים להריסה. הן היו פתוחות לקהל במשך ימים ספורים בלבד והן ומומנו על ידי חברת הנדל"ן שאיתה נעשה האירוע. החברה תרמה את השימוש במבנה וגם מימנה את ההקמה. לצערי אין בנמצא בניינים שעומדים בחינם לרשות אנשים כמוני, והתערוכות האלה הן מיזם עסקי לכל דבר: אנחנו שוכרים בניין, משלמים ארנונה, משלמים סכום נכבד על הקמת התערוכה, משלמים לאמנים וגם לצוות התפעול וכדומה. שלא כמו מוזיאונים, לנו אין סבסוד על ידי המדינה או העירייה. מה עוד שגם מוזיאונים שנתמכים על ידי המדינה גובים תשלום עבור כרטיס כניסה. בשורה התחתונה, כל ההוצאות משולמות על ידינו, לכן לצערי אין בידינו אפשרות לקיים תערוכות בסדר גודל כזה בחינם.
"קשה מאוד בתקופה הנוכחית ליזום וליצור מיזמים חדשים. המציאות משתנה פה בכל יום והשקעה ענקית יכולה ללכת לפח ברגע אחד. בכל זאת החלטתי לקחת את הסיכון, כי אני באמת מרגישה שאנחנו חייבים מקום וחוויות שיאפשרו לנו לברוח אפילו לדקה מהמציאות הכל כך קשה והלא נתפסת שאנחנו חיים בה".
אז מה בכל זאת תורם פרויקט כזה לדעתך לעיר או למרחב הציבורי?
"מה שמייצר את הקסם של תל אביב הם החיים השוקקים שהעיר מציעה מבחינה תרבותית - אמנות, עיצוב, קולינריה, חיי לילה ועוד. כל תערוכה או אירוע מוסיפים למגוון העשיר, במיוחד אם הם מצליחים למשוך קהל רחב, שמגיע לראות אמנות ועיצוב בעיר. כיוון שהתערוכות שלי מצליחות להביא קהל מרחבי הארץ, נוצרת כלכלה של עסקים סמוכים – למשל, בתי קפה ומסעדות שנהנים מהתנועה שהתערוכה מביאה ומרוויחים קהל לקוחות חדש שנחשף אליהם אחרי או לפני התערוכה".
