אחרי שחזרו מרילוקיישן של שנתיים בלונדון, בנו בני הזוג – היא עובדת בחברת תרופות והוא הייטקיסט – בית בישוב הצפוני אלון הגליל. בניגוד לקלישאה שמכתיבה גידול ילדים קטנים בכפר, החליטו השניים להשכיר את הבית בצפון ולעבור אליו בעתיד, כשהילדים יגדלו. בינתיים, החליטו ללכת בכיוון ההפוך ולשפץ דירה קטנטנה בצפון הישן של תל אביב, שם עברו לגור ביחד עם שני ילדיהם, בן 4 ובת שנה.
הם פנו לסטודיו XS שמתמחה בתכנון דירות עירוניות קטנות (ומכאן שמו, XS – אקסטרה סמול), כדי לתכנן ולעצב לצרכיהם את הדירה, בת 89 מ"ר, שהייתה מחולקת ל-3 וחצי חדרים עם מטבח סגור הנפרד מחלל האירוח, וחדר רחצה אחד.
"בני הזוג הסבירו שהם רואים את הדירה בתל אביב כבית שלהם לעשור הקרוב לכל הפחות, ושכך צריך להסתכל עליה מבחינת התכנון", מספרת האדריכלית האחראית על הפרויקט אביטל ברוידא, שגם כותבת במדור זה. "הם ביקשו שבשעות הפנאי הבית יתפקד כמרחב פתוח שבו אזור משחקים עבור הילדים שישולב בחלל הציבורי במקום לנסות 'לתקוע' את הקטנים בחדרם, אבל כזה שיוכל להיות מופרד בקלות מהסלון כדי לאפשר להורים זמן הרגעות ללא בלאגן. המטבח היה מאוד חשוב ומרכזי עבורם כי שניהם מאוד אוהבים לבשל, וביקשו שחדרי השינה של הילדים וההורים יהיו קרובים. לבסוף ביקשה בעלת הבית שלא יהיו כלל ארונות צבועים בלבן, שהיא מאוד לא אוהבת".
עם הדרישות האלה יצאו בסטודיו XS לדרך. "התחלנו בלהעביר את חדר הרחצה והשירותים אל פנים הבית, כדי שהחלונות הגדולים האופייניים לבניינים ישנים יוכלו לשמש למטרות הגיוניות יותר של החיים והיומיום. אחר כך חילקנו את הבית לשני חלקים מקבילים. הראשון הוא החלל הציבורי שכולל סלון, מטבח ופינת אוכל, והשני, הפרטי, סגור בקיר דינאמי של דלתות הזזה. שם נמצאים כל חדרי השינה והרחצה".
דלתות ההזזה, מסבירה ברוידא, מגשימות את בקשתם של בני הזוג לשלב את הילדים במרחב הציבורי של הבית במהלך היום, אך לאפשר קבלת מרחב 'של גדולים' בערב. "אחרי שהילדים הולכים לישון, הדלתות נסגרות והסלון חוזר להיות מרחב בוגר. מערכת דלתות דומה מפרידה בהמשך גם בין הסלון לבין מסדרון שמוביל לחדר ההורים וחדרי הרחצה, וכך מאפשרת הפרדה בין החלק הפרטי לחלק הציבורי".
מבואה אל חלל הציבורי, אי דינאמי במטבח
בכניסה לבית קבועה מבואה קטנה ובה ארון שירות שחור, לוח רב-תכליתי מחורר, שחור גם הוא, שעליו מתלים לחפצים שונים, ותיבת עץ גדולה שעברה עם המשפחה מביתה הקודם. "המבואה כמעט שנעלמה מהדירות הישראליות, וזו ממש בעיה", אומר אחד מבעלי הסטודיו, האדריכל עופר רוסמן. "במקום המבואות שנעלמו, שולחנות האוכל הפכו להיות מקום לערמה של תיקים, מפתחות ועיתונים. אנחנו תמיד מקפידים שבכל הדירות, גם הקטנות ביותר, יהיה מקום לבעלי הבית ולאורחים להניח מפתחות, לתלות מעילים ולהתארגן רגע לפני הכניסה או היציאה".
מימין למבואה נמצא המטבח, שארונותיו הנמוכים עשויים מסגרת ברזל עם דלתות עץ טבעי, ולצידם ארונות גבוהים מעץ תעשייתי צבוע שחור. במרכז המטבח ניצב אי גבוה, גם הוא עשוי עץ וברזל, שמשמש כמשטח עבודה נוסף, ומתחתיו יחידת אחסון ניידת. כשבני המשפחה מארחים, הם יכולים להזיז את יחידת האחסון וכך להגדיל את שטח הישיבה סביב האי, שהוא שולחן האוכל היחיד בדירה. "הישיבה הגבוהה לא חייבת להיות פחות נוחה מהישיבה הסטנדרטית", מסבירה בעלת הסטודיו הנוספת, האדריכלית רוני אביצור. "ברגע שיש משענת ומקום להניח את הרגליים אין באמת הבדל. ילדים בפרט אוהבים מאוד לשבת על כיסאות גבוהים. הייתה תקופה בחיי שמאוד התעקשתי על שולחנות אוכל רגילים, גם אצלי בבית, אבל הבנתי שזה בזבוז מקום".
מתחת לאי קבוע "שטיח" אריחים מצוירים שנוצר לבקשתה של בעלת הבית. "בהתחלה חשבנו להשתמש באריחים שיקשרו את הבית לתל-אביב, אריחי גלוסקא או בטון מצויר", מספרת ברוידא, "אבל בסוף החלטנו ללכת על גרסה מודרנית יותר עם אריחי פרחים של פטרישיה אורקולה, וכך נוצר תיחום חכם של המטבח וגם נוסף לחלל עוד חומר מעניין".
משמאל למבואת הכניסה נמצא סלון כהה ומינימליסטי, שבו הטלוויזיה מוסתרת מאחורי דלתות הזזה, אלמנט שעונה לבקשתם של בני הזוג – לא להפוך את הטלוויזיה למרכז החדר. בהמשך למטבח נמצאות עוד זוג דלתות הזזה גדולות שמאחוריהן אזור המשחקים שאדריכלי הפרויקט מכנים "חדר רב תכליתי".
"הרבה פעמים מתכננים דירות שבנויות מחלל ציבורי, שהוא סוג של 'שואו', וחלל פרטי שמופרד ממנו במסדרון. כאן בני המשפחה אמרו ההיפך – הם לא מסתירים את ה'בושות' של הילדים אלא מביאים אותם ואת חבריהם לחלל הציבורי", מדגישה אביצור. "בכלל, אני חושבת שכל מי שיש לו ילדים קטנים יודע שהם לא מרבים להישאר בחדר שלהם. חלל משחקים שנפתח בדלתות הזזה אל המטבח הוא בדיוק הפתרון הנכון".
מכל מקום לכל מקום
"קראנו לפרויקט הזה 'בית הלופ' כי אפשר ללכת בתוכו מכל מקום לכל מקום", מסביר רוסמן. "אין ציבורי ופרטי. יש גרעין 'רטוב' של חדרי רחצה, ופשוט מסתובבים סביבו. אם הילדים יתבגרו כאן וירצו פרטיות, הבית מוכן לשלב הבא בצורה פשוטה ובשינויים קלים בלבד, בלי שיפוץ של ממש. עוד החלטה שסייעה לחופש התנועה בבית וגם מנעה בזבוז מקום היא הוויתור על חדר רחצה צמוד לחדר ההורים. יש כאן שני חדרי רחצה, אחד המיועד עקרונית להורים ואחד לילדים, אבל אין חלוקה חדה".
דרך נוספת שמצאו האדריכלים כדי לחסוך מקום בדירה הקטנה הייתה לוותר על קיר ההפרדה שבין הסלון לחדר ההורים. במקומו, הסתפקו בארון קיר גדול בצורת האות ח', שיוצר חדר ארונות קטן שמפריד בין החללים. "אנשים חושבים בטעות שקיר מבודד יותר מפני רעשים ביחס לארון", אומרת אביצור, "אבל האמת היא שקיר גבס הוא אפילו פחות דחוס מדופן של ארון, ומה שמייצר את הבידוד זה המילוי של הקיר. בדופן של ארון אפשר לטפל באופן שיוצר בידוד רעשים מצוין, מה גם שהחלל הפנימי של הארון יוצר בידוד נוסף". הארון, מפורמייקה כחולה עם מסגרות מעץ ליבנה, הוא הרהיט החדש היחיד בחדר ההורים. המיטה ויחידת המדפים שעל הקיר עברו איתם מדירתם הקודמת.
בחדר השינה של הילדים עיצבו האדריכלים מיטה גבוהה מיוחדת לילד הגדול, שבתוכה שטח אחסון וגם מיטת חבר נפתחת. "זו הייתה פנטזיה של הלקוחה והיא השתתפה בפרטי הפרטים של העיצוב", מספר רוסמן. האחות הקטנה ישנה בינתיים במיטת תינוק, שעומדת בנישה שאין בה מקום למיטה ארוכה יותר. בעתיד תוכל לישון במיטת החבר הנפתחת, אלא אם כן יוחלט להפריד בין הילדים ולסגור את חדר המשחקים כחדר נוסף.
בחדרי הרחצה ארונות עץ מ"יניב פשפשים" וחיפויי קירות ייחודיים באריחים במראה אוריגמי של צמד המעצבים הישראלי הידוע בעולם Raw Edges. בחדר הרחצה המיועד לילדים, החליטו האדריכלים לוותר על הצבת מראה מול הכיור ולהשאיר שם חלון אל הנוף. במקום זאת הועמדה מראה קטנה על ארון האמבט, בגובה שמתאים למשתמשיו נמוכי הקומה של החדר. "המראה הקטנטנה מחייבת את המבוגרים להתכופף ומרמזת שזה חדר שמיועד לילדים", מפרט רוסמן. "הבחירה הזאת מבהירה לילדים שהחדר מיועד עבורם ומקדמת אצלם עצמאות ושייכות".