שתי אמניות - כל אחת מוערכת בתחום אחר לגמרי - יצאו למסע משותף שבמסגרתו מתחברת האמנות השונה שלהן ביחד. האמנית איריס נשר חברה לשפית שיראל ברגר ממסעדת Opa בתל אביב, והאחרונה מגישה את המנות הצמחוניות והטבעוניות שהיא מכינה בצלחות "השבורות" שיצרה נשר.
"כבר עשור שאני עובדת עם פורצלן", מספרת נשר, רעייתו של במאי הקולנוע אבי נשר ואימו של ארי ז"ל, "התאהבתי בפורצלן שמצד אחד יש לו מראה דק, עדין ושברירי ומצד שני הוא חומר מאוד חזק. כשהתחלתי את העבודה בפורצלן זה היה עבור צילומים שלי, אז הבאתי את הצלחות הביתה וגילנו שיש משמעות עצומה בלאכול במשהו שהוא פיסת אמנות. לאחר כמה שנים פנו אליי מנהלי המסעדות של השף אלן דוכאס, שהוא השף עם הכי הרבה כוכבי מישלן בעולם, וביקשו להזמין סט גדול וייחודי של הצלחות עבור מסעדת שלושה כוכבי המישלן שלו בלונדון. העקבות הצלחת הפרויקט עם דוכאס, הגיעה אליי כמות גדולה של הזמנות של כלים מאנשים פרטיים ומצאתי את עצמי נהנית ליצור סטים של כלים ולעתים גם אגרטלים. יצרתי כלים שתואמים את אופיו וראיית העולם של המזמין ועדיין משמרים את התפיסה הייחודית האמנותית שלי ביצירת הכלי".
איך נוצר המפגש עם שיראל?
נשר: "המפגש עם שיראל והכישרון הנדיר שלה היה מעורר השראה עבורי, הרצון ליצור ביחד משהו שלם היווה את הבסיס לשיתוף הפעולה שלנו".
ברגר: "הצלחות עוצבו במיוחד על ידי איריס למסעדת אופא. הן נוצרו בהמשך לקו יצירותיה המופלאות".
אתן מגיעות מתחומים שונים. מהי נקודת החיבור שלכן?
ברגר: "את החיבור עם איריס קיבלתי כמתנה שלא ציפיתי לה, או יותר נכון לא ידעתי שציפיתי לה. ג'וי (ריגר, שחקנית ובת זוגה של ברגר - יפ"נ) ציינה שאיריס היא אמנית קרמיקה. אז לא ידעתי שהעולם שלה שונה מעולם הקרמיקה, ושהיא מעוניינת לשתף פעולה. הבטתי בתמונות של האמנות שלה. ראיתי אמנית נקייה. ראיתי הגדרה מחדש של המושג צלחת. מיד הבנתי שמדובר באמנית ברמה גבוהה. נפגשנו בסטודיו. נכנסתי שם לעולם חדש ואחר ממה שאי פעם הכרתי. התאהבתי בכלים, במינימליזם, בפסלים, בשקט, בשברים. ידעתי שזה חייב לקרות, רק קיוויתי שהיא תסכים לעשות קצת יותר משיתוף פעולה של פרויקט או תערוכה. קיבלתי השראה ממקור חיצוני, מצלחת-הקנבס שלי כאמנית. רק שכאן הקנבס שלי לא לבן וריק מתוכן. הקנבס שלי הוא אמנות של אדם אחר. זו הפריה הדדית. למזלי הרב אחרי שיחות ומבט כנה אל תוך עומק נימי הלב והעיניים, איריס הסכימה לייצר כלים לאופא. ידעתי ששיתוף הפעולה ישלים את היצירות שלי".
הכלים של איריס נשר למסעדת אופא של שיראל ברגר
(צילום: תומר נהיר פטלוק)
נשר: "בתקופות מורכבות לא הייתה לי שום דרך להעביר את עוצמת הרגשות שלי באמצעים אחרים, והיצירה שימשה לי דרך להביע אותם"
"נעתי בין האובדן והכאב הפרטי שלי לכאב הלאומי"
הסיפור הטרגי של משפחת נשר ידוע לרבים: ארי, בנם של איריס ואבי, נהרג בגיל 17 בתאונת פגע וברח בספטמבר 2018 כשרכב עם חבר על אופניים בתל אביב. מאז כבר יצרה נשר כמה יצירות ואוספים בהשראת האובדן האישי.
מה מייצגים השברים? האם קשור לאובדן הפרטי שלך או גם למצב הלאומי?
נשר: "שנת 2023 הייתה שנה מאוד קשה עבורי ועבור כולנו, ראשית הניסיון להרוס את הדמוקרטיה הישראלית ולחבל במהות של הישראליות עצמה יצרה שבר גדול בחברה ושבר גדול אצלי באופן אישי. יצרתי יצירה שמאוחר יותר הוצגה בביאנלה לאומנויות ועיצוב. אמנות היא לא רק דרך חיים, אלא מנגנון לחקר החיים ולהעצמת החוויה האנושית. אני לא יוצרת אמנות על המרחב המובן לי, אלא על המרחבים שאני רוצה לחקור. אמנות מאפשרת לנו להכיר את עצמנו טוב יותר. לנסות להביט לתהום בעיניים פקוחות. ביצירה 'כלים שבורים' נעתי בין האובדן והכאב הפרטי שלי לכאב הלאומי. היצירה מורכבת משברי כדים והניסיון הכמעט בלתי אפשרי לאחות ולתפור אותם מחדש. את הצורך באיחוי השברים כדי לאפשר המשך קיום הבעתי באמצעות תפירת שברי הקרמיקה בחוטי פשתן בעבודה סיזיפית".
ברגר: "למזלי הרב אחרי שיחות ומבט כנה אל תוך עומק נימי הלב והעיניים, איריס הסכימה לייצר כלים לאופא. ידעתי ששיתוף הפעולה ישלים את היצירות שלי"
ברגר מוסיפה את נקודת המבט שלה: "השברים מייצגים בעיניי את החיים עצמם. את נפש האומנית, הכמיהה להשיג שלמות רוחנית דרך היצירה. ההגדרה החדשה של איריס לצלחת הזכירה לי את ההגדרה החדשה שלי למזון. ושם באמת, בעומק של הדברים, היצירות שלנו מתחברות. כל אחת מהמקום הכי טהור, הכי אמיתי, נותנת ביטוי לנפש. היצירות של איריס הן מדיטטיביות עבורה וכך גם שלי. החיים, השבריריות של החיים, הקדושה שלהם, כשהמושג אינסוף מהדהד".
באיזו טכניקה נוצרו הצלחות?
נשר: "הכלים נוצרים מפורצלן לימוז' שהוא פורצלן צרפתי. הכלים מפוסלים ומעוצבים אחד-אחד בתהליך ארוך שמורכב מסדרת שלבים, מעבודה עם תבניות גבס ועבודה פיסולית. כל כלי עובר שריפה כפולה בתנור בטמפרטורות שמגיעות עד 1,200 מעלות. כל צלחת היא ייחודית ואין שתיים זהות. הכלים עבור שיראל נוצרו בשכבות של שברים, כשהשברים מורכבים יחד כמו סוג של פאזל ויוצרים שלם".
10 צפייה בגלריה
כלים מפורצלן לימוז' צרפתי והם מעוצבים אחד-אחד ועוברים שריפה כפולה ב-1,200 מעלות
(צילום: איריס נשר)
האם השברים קורים תוך כדי העבודה או אחריה?
נשר: "רפאות היא תהליך ארכיאולוגי שבו מחברים את השברים ומשחזרים אותם לכדי כלי שלם. התורה הזו היוותה את הבסיס לתהליך יצירת השברים ביצירות שלי. הכלים נוצרים לא שלמים, השלמות היא בחיבור של השכבות לכלי שלם".
איך היצירה מקלה ומרככת את התחושות?
ברגר: "עבורי היצירה משחררת את הכאב, את האובססיות ואת חוסר היכולת לשחרר לפעמים. היא מעצימה את השמחה ואת החיבור לנשמה הגבוהה. היצירה מהפנטת ושומרת עליי מהעולם בחוץ, למעשה יוצרת עולם כמעט אוטופי".
נשר: "יש משהו ביצירה שפותח אותך לסוג של דיאלוג עם העולם. אני מקיימת את הדיאלוג הזה. בתקופות מורכבות לא הייתה לי שום דרך להעביר את עוצמת הרגשות שלי באמצעים אחרים, והיצירה שימשה לי דרך להביע אותם והייתה עבורי הרבה יותר צלולה מכל דבר שיכולתי להגיד במילים".
10 צפייה בגלריה
"הפרויקט של שיראל ושלי נועד לאפשר לה ולי הבעה מלאה ועמוקה כאמניות"
(צילום: איריס נשר)
איך אתן עם הרעיון של הגשת אוכל ביצירות אמנות? האם היא מוזילה אותה או דווקא מנגישה אותה לקהל רחב?
נשר: "במשך מרבית חיי נרתעתי מהרעיון שאמנות היא משהו שאמור להיות מרוחק ומנותק ממגע ומחוויה ישירה. היו תקופות בחיי שהייתי שקועה ביצירת פיסול שהפך לחלק מריהוט, ושמחתי שהאספנים שרכשו את היצירות שלי הפכו אותן לחלק מהיומיום שלהם ולא למשהו שאי אפשר לגעת בו. הפרויקט של שיראל ושלי נועד לאפשר לה ולי הבעה מלאה ועמוקה כאמניות, אבל באותו הזמן נועד גם לשתף את על מי שרוצה להשתתף ולחוות באופן ישיר את תהליך היצירה שלנו. בעיני מסעדה היא היכל וכאשר אדם מגיע לשם - הוא בא לחלוק ולחוות את המפגש בין הכלים ובין האוכל".
ברגר: "בעיניי החיבור עם איריס הוא האולטימטיבי, משום שאני מרגישה שהמזון שאני מכינה הוא לפני הכל האמנות שלי. רק שהמוזיאון שלי הוא המסעדה, והפעם הכלים של איריס מוצגים במוזיאון מהסוג הזה. העולמות נפגשים ויוצרים יחד מסע גבוה אפילו מביקור במוזיאון, מפני שכאן אפשר גם לאכול את האמנות".
מ"כלים שבורים" ועד "ארי ישן במוזיאונים"
נשר היא אמנית רב-תחומית היוצרת בכמה תחומי אמנות והציגה את עבודותיה בארץ ובעולם. שעבודות האמנות שלה זכו להכרה בינלאומית. לאחרונה נרכשה יצירת הווידאו-ארט שלה "מחוץ לזמן" עבור אוסף הקבוע של המוזיאון האיטלקי לאמנות מודרנית, והמיצב שלה "כלים שבורים" הוצג לאחרונה בביאנלה לאמנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל.
בשנת 2019 הציגה נשר עבודת וידיאו מרגשת בשם "ארי ישן במוזיאונים" שבו מופיע בנה בל מיני מוסדות אמנות ותרבות ברחבי העולם.
10 צפייה בגלריה
סדרת כלים שבורים שנוצרו מתוך האובדן האישי של משפחת נשר בעקבות מותו של ארי
(צילום: איריס נשר)
ברגר היא חלוצה בתחום הכנת מנות כמעט אך ורק על טהרת פירות וירקות עונתיים. היא זכתה בפרס one to watch בסדרת "50 המסעדות הטובות במזרח התיכון 2023" בזכות עבודתה הקולינרית במסעדת אופא שפתחה במתחם שוק לוינסקי בתל אביב. ברגר סיימה את לימודיה במכון הקולינרי של אמריקה ב-2014 וצברה ניסיון במסעדות המובילות בניו יורק. היא חזרה לארץ ב-2015 והתמסרה לבישול אך ורק עם ירקות, פירות וזרעים. ב-OPA היא שמה דגש על מרכיבים עונתיים מקומיים ועל מחויבות לקיימות.
