איך ייראה העולם בעוד 50 או 100 שנים מהיום? כיצד אנשים יחיו, על מה יבזבזו את כספם, באילו אופנים יבנו את בתיהם, באיזה סגנון יעצבו את סביבת עבודתם ובעצם, האם יעבדו בכלל? כלל לא בטוח שבקצב האירועים שאליו הורגלנו בעשורים האחרונים אפשר לנסות לנבא או לנחש, אך הצצה, למה שיכול להוות תסריט אופטימי למדי בנוגע לעתידנו, מספקת דווקא מדינת אי קטנטנה שפחות מוכרת לנו הישראלים, אי שם בדרום מזרח אסיה - סינגפור.
סינגפור היא פלא. נקודה. לא שחסרים לה אתגרים ובעיות פנימיות, אך כשבוחנים אותה בהתייחס לריבוי הפנים והגוונים שבה - ניכר כי מדובר בתופעה תרבותית נדירה, ודאי עבור מדינה שחגגה את עצמאותה לפני פחות מ-60 שנה. סינגפור זעירה, קטנה מישראל פי 25, אך היא אינה מותירה אותנו אדישים לנוכח גישתה החברתית: החל ממאסר בפועל למפיצים שנאה על רקע דתי/לאומי, התפיסה הכלכלית הפרוגרסיבית (לכל זוג צעיר ניתנת האפשרות לקנות בית בסיוע המדינה), ואולי להפתעת הישראלים המעטים המבקרים בה – גם עיצובית ואפילו אדריכלית.
מה אנשים כמוני, פריקים של עיצוב, אסתטיקה ואדריכלות, יחפשו במדינה הרחוקה? מחשבה שונה ופורצת דרך, גישה מעניינת לפתרון אתגרים שונים, מבנים מיוחדים ומגוונים והמון טעם משובח בעיצוב חנויות, בתים ואפילו רחובות ושווקים. כל אלה הם חלק מההגדרה המילונית של ה-DNA הסינגפורי.
זוהי עיר-מדינה מודרנית, עכשווית, חיה ובועטת. קל להסתדר בה, כולם דוברי אנגלית. ואחרי כמה שעות של הסתגלות לחום וללחות של מיליון אחוז מתחילים להבין שיש כאן הרבה עומק היסטורי, שילוב מרתק בין עמים רבים שנאלצים למצוא שפה משותפת ולחיות יחד על חתיכת אדמה אחת. מוכר לנו מאיזה מקום, לא?
ההשוואה בין סינגפור לבין ישראל פשוט מתבקשת. שתי המדינות בנות בערך אותו גיל. שתיהן השתחררו לעצמאות מהמנדט הבריטי, שתיהן מדינות שמבוססות על מהגרים ולשתיהן יש מעט מאוד משאבי טבע, אם בכלל. בשני המקרים, שתי המדינות הקטנטנות הגיעו ללא מעט הישגים מרשימים לאורך היסטוריה לא מאוד ארוכה מאז שקיבלו את עצמאותן. ועם זאת, המדינה הטרופית הקטנה יכולה להעביר לנו הישראלים כמה שיעורים, בין השאר בכל הנוגע לסובלנות בין קבוצות אוכלוסייה עם מטען תרבותי שונה, הקפדה על ניקיון (כן כן, גם ברחוב), ומעל לכל בשמירה על איכות הסביבה והטבע.
בכל הקשור לסעיפים הללו, סינגפור היא ללא ספק מספר 1 בעולם: מתוך 10 מיליון עצים שבאי – כ-70% נמצאים במעקב יומיומי על ידי מערכת ממוחשבת אדירה שמנטרת את מצב העץ, שלומו ובריאותו. כל שינוי מייצר מיד התרעה לאנשי הרשות הייחודית המטפלת בצמחייה באי ומנחה אותם לפעול בעניין.
מצד שני כל פרויקט נדל"ן מחויב להחזיר לעיר את חלקת האדמה שנלקחה לצורך הקמתו בתצורה של שטח צומח, כמו גג ירוק, צמחייה מטפסת על חזית או אפילו גנים תלויים באמצע הבניין – כל זה בתוספת של לפחות 50% מהשטח שהופשר לטובת הפרויקט, אחרת אין היתר. רק דמיינו לעצמכם איזה עולם היה לנו אם נוהל שכזה היה מיושם בכל עיר גדולה וצפופה, בכל מדינה.
כל אלה, בשילוב העושר התרבותי שהוא תוצר של שלושה עמים מרכזיים המתחברים לפסיפס הסינגפורי – הסינים, ההודים והמלאים, מייצרים מקום מסקרן ועוצמתי שחייבים לבקר בו, ולו רק כדי להיווכח למה האנושות מסוגלת להגיע אם התנאים הנכונים מתקיימים.
אז לאן מומלץ לקפוץ בשביל להתרשם מכל היופי הזה? מתוך עשרות לוקיישנים מעניינים בחרתי חמש נקודות שחייבים לבקר בהן אאם מזדמן לכם להגיע לאי יוצא הדופן הזה, שבין מלזיה לבין אינדונזיה.
בניין Parkview Square: אר-דקו מפואר
בנוף התרבותי העשיר של סינגפור ניצב מבנה מרהיב שללא ספק ראוי להכניס לרשימת ה-must של כל חובב אדריכלות ועיצוב. בניין בסגנון ניו-יורקי, בן 24 קומות, עטוף שיש חום ומבריק, שכבר מרחוק נראה שונה ולא מאוד שייך לנוף הטרופי והלח של קו המשווה. ואכן, הקונטרסט הוא שהופך אותו למעניין: בבסיס תכנונו, בשלהי שנות ה-90, המבנה הושתת על סגנון האר-דקו המפואר, שהתפתח בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, בעיקר בארצות הברית ובאנגליה, והיווה סממן מובהק לעושר ופאר, וכן גם לראשית תקופת הזוהר של הוליווד.
מנהלת הבר האגדי בבניין סיפרה לי בביקור קודם כי המשפחה שהקימה את המיזם הייחודי, ביקשה ממשרד אדריכלים הסינגפורי DP Architects, שהופקד על התכנון הבניין, לקחת השראה מתחנת הכוח Battersea על גדת נהר התמזה במרכז לונדון ולנסות לתרגם את רוח התקופה שבה היא הוקמה לקווים מנחים במבנה החדש.
"זה ממש כמו לתת קפיצה ל'גוטהם סיטי'", מציינים כמעט כל הנכנסים בשערי הענק ללובי. במבט ראשון קשה לדמיין שכל זה לא נוצר לפני 100 שנה במרכז מנהטן, אלא במרכז סינגפור לפני שני עשורים בלבד. חלל הלובי המרהיב מעוטר בפרטי דקור נדירים המאפיינים אר-דקו קלאסי, פסלי ענק מנחושת, הרבה פרטי זהב ושיש בעבודת יד, גופי תאורה מרהיבים ומראות ייחודיות.
במרכז החלל ממוקם בר-מסעדה בשם Atlas Bar, שהפך לפופולרי בעשור וחצי האחרון ועצם הישיבה בו הפכה לסמל סטטוס. והסיבה לכך ברורה – מעבר לעיצוב המרהיב, בעשרות הקומות שמעל ללובי והבר שוכנים שטחי המשרדים היקרים ביותר בסינגפור, המאכלסים היום שגרירויות של מדינות רבות, בהם של מדינות המפרץ, נציגויות של חברות ענק ומוסדות פיננסיים מהמובילים על הגלובוס.
טיפ: להזמין מקום בבר כחודש-חודשיים מראש, ואז לטעום את אחד הקוקטיילים האיקוניים שייחודיים למקום, או אפילו להיסחף לחוויית תה אחר הצהריים - Afternoon Tea - האנגלי עם כמה צלחות הגשה מקסימות המגיעות בקומות עם שלל כריכונים ומאפים מטריפים. זו חוויה שנחשבת לאחת השוות בעיר.
מתחם JEWEL: קניון וג'ונגל מלאכותי
במאה ה-21 התפשטה תופעת קניוני הרפאים בעולם בקצב מסחר. ה-Offline מפנה את מקומו ל-Online ויש שיאמרו שמדובר בתהליך טבעי, אך מנגד גם מבהיל. האם הקונספט של מרכז מסחרי גדול וממוזג פושט את הרגל? ומה מפספסים מתכנני מפלצות הענק ברחבי הגלובוס אם הקהל ממשיך להצביע ברגליים? בסגנונו שומט הלסתות מצליח מתחם JEWEL בסינגפור לספק הצצה מרתקת ומפתיע בתשובות שהוא ומתכנניו מעניקים לסוגיה.
כולנו חיים בג'ונגל צפוף מאספלט ובטון, לכן הטבע נסוג ונפלט החוצה מהערים העמוסות והחנוקות. מנגד, פיזיולוגית בני אדם לא ממש השתנו במאות השנים האחרונות, כך שהצורך של כולנו בטבע, בירוק, במים ובבילוי בקרבת כל אלה - עודנו שם, ואף הופך להכרחי יותר ויותר ככל שהקדמה והטכנולוגיות מתעצמות.
אז מה מציע לנו מתחם JEWEL הלכה למעשה? יער אמיתי חי ונושם, מעגלי ומדורג, עם כיפת זכוכית שטופת אור משולבת באלמנט מרכזי מהפנט בדמות מפל מים פנים מבני שהוא הגבוה ביותר בעולם. זהו משפך זכוכית אדיר ממדים המסתיים בעמוד של מים נופלים מגובה של יותר מ-40 מטר. וכל הפאר הזה לא נמצא בהרי ההימלאיה ולא ביערות הגשם באמזונס. כל זה נמצא בתוך קניון, שנמצא במתחם שדה התעופה הבינלאומי צ'אנגי עטור הפרסים.
ויש גם קשר ישראלי-יהודי: אדריכל-העל משה ספדיה הוא שאמון על תכנון על המבנה המרהיב הזה, שהוקם על שטחו של חניון סתמי בשדה התעופה, שטח ביניים בין כמה טרמינלים. ספדי הישראלי-קנדי תכנן את המבנה יוצא הדופן בראש ובראשונה כמרכז קניות רב-תכליתי, המשלב קניון בן שלוש קומות, מאות מסעדות ברמות תמחור שונות שממוקמות בקומות נוספות, כמו גם בין החנויות בקומות המסחר. עוד מציע המבנה אזורי בילוי לכל המשפחה, פארק מעגלי מדהים בקומה העליונה (מעל קומות המסחר) עם אטרקציות, עצים ונחלים וכמובן מאות מקומות חנייה בקומות בתת קרקע. כל אלה עוטפים בעדינות מפתיעה את הפנינה האמיתית שבסיפור - אי של טבע, ספק קדום ספק עתידני, המושך מאז פתיחתו ב-2019 אלפי אנשים ביום, כמו מגנט עם כוחות על. כן, גם את תושבי העיר, שלא מתכוונים לטוס לשום מקום, אלא מחפשים מקום ממוזג, טבעי ובעיקר מסקרן לבילוי עם הילדים.
נדרשים כמה רגעים לעכל את התופעה האדריכלית יוצאת הדופן הזאת. ויותר מכך - קשה שלא להתייחס לעובדה שהרעיון של ספדיה על מבנה מרכזי בשדה התעופה ובליבו מפל כנקודת מוצא ומרכז תשומת הלב, החל את דרכו עוד מתכנון כיכר הדיוטי פרי שכולנו מכירים בנתב"ג. אותו מונומנט מטפטף, שהוכנע מזמן על ידי אתגרי התחזוקה, פרי יצירתו של ספדיה מראשית שנות ה-2000, הוא ולא אחר היווה את אב הטיפוס לאחד המקומות הראויים כיום לתואר פלא אדריכלי - ה-Jewel. וכאן אולי טמון אחד ההבדלים בינינו לבין הסינגפורים: תחזוקה מדהימה בכל מקום. זה מרגיש כמו חלק מה-DNA של המדינה כיום. מאמץ על מושקע בכל מקום, פינה ומבנה בווידוא שהכל מתפקד, צומח, עובד ונראה כמו שצריך, בלי עיגולי פינות.
אם מבקרים במתחם בסביבות 19:30 בערב, ואתם שומעים מוזיקה ורואים את באי הקניון רצים בהמוניהם - לא להיבהל, לא מדובר באירוע בטחוני. זה סימן שבעוד רגע יחל מופע אור-קולי המשלב מוזיקה וקטעי וידאו-ארט על מי המפל, עם דמויות מיסטיות שונות המוקרנות ב-360 מעלות על היער המסתורי. המייצג מופעל כמה פעמים מדי ערב במטרה להעצים אף יותר את חוויית הטבע המהונדס-טבעי.
אם נשוב לסוגיית גסיסתם של הקניונים, הנוסחה האפשרית לתחייתם מתחילה להתבהר: על מנת שהקהל יגיע בהמוניו חייבים לספק לו חוויה גדולה הרבה יותר משופינג ומיזוג - לא רק חנויות אופנה וכמה בתי קפה, אלא משהו עמוק, מרגש, אפילו טיפולי. ואת כל אלה מוצאים בטבע בשפע. קצת קשה להאמין, אך מסתמן שדווקא במאה ה-21 חתיכת טבע פראי, ולא מפלסטיק, היא שמהווה מגנט שכזה. זו עשויה להיות אטרקציה שמושכת המונים, כולל את אלה שמוכנים לשנות את יעד נחיתת הביניים דווקא לסינגפור, רק על מנת לבלות כמה שעות במקום מדהים ומרגש, שבו עיצוב ואדריכלות מזוקקים לגאונות.
מלון PARK ROYAL COLLECTION Pickering: גנים תלויים
בתפר שבין שכונת העסקים המרכזית של סינגפור לבין צ'יינה טאון שוכן Park Royal, אחד המלונות החשובים בעיר, שצריך ואף מומלץ לבחון מקרוב בכדי להבין על מה כל המהומה. גם כאן סינגפור מצליחה לגרום לנו לתהות האם אנחנו צופים במשהו קדום או במשהו עתידני. ככל הנראה התשובה היא גם וגם: מלון שעטוף כולו גנים תלויים, מצליח לבלוט בנוף הסינגפורי, שכולה פארק אחד גדול, הודות לשילוב הטבע בתוכו, סביבו ומעליו.
מעטפת המלון מציגה פרטי בטון המזכירים תצורות נוף גאולוגיות, מעין דימוי של סלעים, ואף רמז לטרסות אורז האופייניות כל כך לדרום-מזרח אסיה. בלובי המלון שב וחוזר המוטיב הטבעי והמתעקל, הפעם כקיר מחופה עץ המשמש כגב לקבלה. חגורת נחל עוטפת את חזית הרחוב, סביבה שובצו מזרקות ומפלים קטנים, ואיך אפשר בלי נחל קטן שעובר גם בתוך הלובי. את כל אלה משלימים מוטיב הקירות הירוקים והצמחייה המטפסת, הן בלובי עצמו, הן באזור המסעדה והן בחלל הלובי הקומתיים המרהיבים המחייבים את האורח לצאת שוב החוצה, להתהלך לאורך מעין מרפסות ארוכות עד הגיעם לדלת החדר, שמחופה לרוב בבמבוק ובולטת מתוך סבך צמחייה. התחושה היא שמתכנני המלון (מטעם משרד WOHA המפורסם, המתמחה במבנים ביופיליים) יישמו בו הלכה למעשה כל טכנולוגיה אפשרית העוסקת בשילוב הטבע כחלק אינטגרלי מהמבנה- הכל צומח וחי.
האווירה הטבעית והמרגיעה מקבלת ביטוי גם בחדרים שבהם שולבו אינסוף טכנולוגיות אקולוגיות לחיסכון באנרגיה. הכל מחופה עץ בהיר ונעים, ואפילו ברז מים זכים ייעודי תוכנן בסמוך לכל חדר רחצה על מנת לייתר את הצורך בבקבוקי פלסטיק מזהמים ועידוד שימוש בבקבוק רב פעמי.
והטוב עוד לפנינו מכיוון שגולת הכותרת במלון הזה הוא הנוף: החזון המבריק והמובהק של אדריכלי המתחם הוביל לכך שמחלונות החדרים, הפונים לגורדי השחקים שבאזור העסקים מהחשובים בעולם, צץ לו יער קטן, ירוק ואינסופי, עם סאונד-טרק משלו, עתיר בציוצי ציפורים וברשרוש עלים, שגורם לאורחי המלון להרגיש שהם שוהים בלב הג'ונגל. מדובר בחוויה חד פעמית, שקשה להסביר במילים, פשוט חייבים לראות ולחוות.
טיפ סודי לאורחי המלון: בקומת הספא והבריכה יש כמה מעברים שקל למצוא במידה ומתקרבים לצמחייה עצמה - שבילים המאפשרים ירידה למעין מסלול הליכה בין הגנים התלויים על חזית המלון. במידה ותלכו מספיק רחוק בשביל המעגלי תמצאו את עצמכם מול מפל סודי הנחבא בתוך הג'ונגל הטבעי-מהונדס. לחוות אי כזה של טבע, דקלים, פרחים אקזוטיים ומפלים זורמים בקומתו החמישית של מלון מודרני היא מסוג החוויות שאפשר לחוות רק במדינה כמו סינגפור.
שכונת הצ'יינה טאון והשוק: אותנטיות סינית
כמעט 70 אחוז מאוכלוסיית סינגפור הם יוצאי סין, והתרבות בת אלפי השנים שהביאו איתם מהגרי העבודה עוד במאה ה-19 מורגשת ונוכחת בכל מקום בעיר גם היום. השוק במרכזה של שכונת הצ'יינה טאון הוא המקום האופטימלי לחוות את התרבות הסינית, בפרט סביב ראש השנה הסיני שמתקיים לרוב בסוף פברואר-תחילת מרס.
בתקופה הזאת השכונה לובשת חג: אינסוף הדוכנים שפועלים בשגרה (שם תמצאו הכל, מאמנות מקומית ולעיתים גם מזויפת, ועד ליצירות קליגרפיה שנכתבות במקום בידי אמן) כמו גם בתי הקפה הקסומים והייחודיים שקיימים כאן בכל פינה. כל אלה לובשים שכבה נוספת של חגיגיות לאורך המועד החשוב ביותר בשנה.
אוהלי הרוכלים מתעטפים בגוון אדום - צבע המזל והעושר בתרבות הסינית - ובכל מקום מוכרים ברכות, פנסים, מאכלים מיוחדים לחג ולבוש סיני מסורתי. את המתח אפשר לחתוך עם הסכין וקחו בחשבון שתתקשו לפלס את דרככם אם הגעתם בשעות אחר הצהריים, הזמן שבו החום הלחות מתחילים לפנות את מקומם למעט בריזה בעיר של קיץ תמידי.
כאן, בין מבני "בתי החנות" - Shophouses - האיקוניים והייחודיים לסינגפור, אפשר לראות את אחד המוזיאונים המדהימים תחת כיפת השמיים: ציורי קיר מרהיבים המספרים את סיפורה ההיסטורי של סינגפור, ובמיוחד של הקהילה הסינית. כאן תראו איך נראה בית צפוף, אך משפחתי מאוד, בשנות ה-60 של המאה הקודמת. איך התפרנסו האנשים, במה עסקו וכיצד הכינו אוכל. בקצה אחד הרחובות בקנה מידה מלא מצוירת במה של תיאטרון מקומי שנהג לבדר את תושבי השכונה לפני יותר מ-70 שנה.
לא רבים יודעים שהסיבה להקמתו של מוזיאון שכזה הוא חוק האוסר באופן מוחלט על גרפיטי בעיר, אך מעודד מאידך אמנים לצייר על קירות המבנים כל עוד מדובר ביצירות המספרות את סיפורה של המדינה דרך עיניהן של הקהילות השונות. יתרה מכך, קיים תהליך שלם אותו האמן צריך לעבור על מנת שיאשרו לו להנציח את יצירתו על בניין, כמעט כמו לקבל היתר בנייה. מצד שני, כך הפכה העיר הנקייה והמתוקתקת לעשירה בעבודות אמנות בכל פינה.
טיפ לנועזים: אחד הפירות הטרופיים המיוחדים בעולם הוא הדוריאן. ריחו הייחודי חילק את העולם לשניים – לאלה שאוהבים לצד אלה שאינם סובלים את הניחוח. הריח כל כך יוצא דופן עד שבסינגפור קיים קנס גבוה לנכנסים למטרו עם הפרי. שלא להזכיר על לאכול אותו במבנה סגור שבו נמצאים אנשים נוספים. דווקא הסינים אוהבים אותו במיוחד. לכן אם אתם נועזים מספיק – במרכז השוק של צ'יינה טאון יש כמה דוכנים המתמחים בפרי, שגדל לרוב במלזיה השכנה, ומאפשרות להתיישב סביב שולחנות כמו בבית קפה לטעום אותו בצורה מסודרת ומסבירת פנים.
חממת הענק – Cloud Forest: יער עתידני
אחד מאתרי התיירותיים המיוחדים שהעיר-מדינה הזערורית מציעה לחובבי הטבע והעיצוב נמצא בפארק הענק Gardens by the bay. מדובר במתחם עצום הממוקם בדרום האי ובו גנים טרופיים המשתרעים על אדמות שכלל לא היו קיימות עד לפני 20 שנה. המדינה הקטנה והשאפתנית ייבשה את מי הים על מנת להגדיל את שטחה, ושם הקימה, בין השאר, גן טרופי המשתרע על שטח של יותר מ--1,000 דונם, ומשלב בתוכו את מה שהפך לאחד הסמלים המוכרים של העיר – מבנים עצומים דמויי עצי ענק עתידניים, Supertrees, המשמשים כפסלים סביבתיים וכמצע להמון צמחים מטפסים. בין המבנים הגדולים שבמתחם אף הוצב גשר שמאפשר לעשות סיבוב (תמורת סכום צנוע) בגובה של יותר מ-22 מטר ומאפשר תצפית לנוף הטרופי היפה של הגנים, עם מלון איקוני מארינה ביי סנדס ברקע.
גולת הכותרת במתחם הוא מבנה עתידני ועוצר הנשימה: חממת הענק Cloud Forest – יער העננים. זהו מבנה דמוי קונכיית ענק מזכוכית שתוכנן בידי משרד אדריכלים בריטי WilkinsonEyre המתמחה במבנים איקוניים וחדשניים בעולם המסחרי והציבורי כמו תיאטראות, גשרים, מוזיאונים ועוד. הם אלו ששימרו וחידשו את מתחם תחנת הכוח Battersea בלונדון (כן, אותה אחת שהיוותה השראה לבניין ה-Parkview Square). בתוך חלל הזכוכית הענק ממוקמת פיסת הר מלאכותי בגובה של כ-35 מטרים, המשמרת פיסת יער טרופי אמיתי, עם מאות סוגי צמחייה נדירה המאפיינת בדרך כלל יערות גשם טרופיים וסאב-טרופיים.
את עושר הצמחייה והיופי כאן קשה לתאר במילים. המבנה מרהיב בעיצובו ובעיקר בתכנונו, וכבר בכניסה פוגש את המבקרים מפל הענק היוצא מתוך ההר כלפי שער הכניסה. בהמשך אחרי פארק הסחלבים הקסום ממוקמת המעלית שנמצאת בלב ההר ומובילה עד לפסגתו. המבקרים מתחילים את דרכם למטה, תוך סיבוב בשבילים תלויים מסביב להר המאפשרים הצצה על העושר המדהים של הצמחייה המשגשגת על גבי מבנה מלאכותי שכזה, וגם מבט דרך קונכיית הזכוכית העתידנות כלפי המפרץ הכחול שעל גדותיו שוכן הפארק.
מדי פעם חוזר השביל לתוך מבנה ההר, ושם מתקיימות תערוכות שונות שרובן עוסקות בחשיבות השמירה על טבע ומשאביו הנדירים, כל זה תוך שטכנולוגיה ממוחשבת מייצרת אחת לכמה דקות ענני ערפל היורדים על ההר ועל המבקרים, ממש כמו ביער גשם אמיתי. גם הצלילים ברקע תואמים למקור – זרימת מים, רשרוש עלים, ציוצי ציפורים ואפילו רחש חרקים. גם חוש הריח מופעל עם ערבוב של ניחוחות פרחים, פה ושם גם טחב וגם רעננות של עלים שאחרי הגשם.
על אף שהכל כאן מעשה אדם, כל החוויה מרגישה אותנטית לחלוטין, כאילו קפצנו לרגע ליער טרופי קדום. אין מדובר בעוד אטרקציה מוצלחת הקשורה לעולם הירוק, כמותה יש רבות בסינגפור. זאת למעשה פיסה חשובה בתפיסת עולמה של האומה כולה. אומה שמבינה היטב כי במידה ולא נלמד את עצמנו ואת דורות העתיד על חשיבות הסביבה ופגיעותה, ולא נדגים כיצד שומרים עליה הלכה למעשה, נישאב לעתיד של בטון אפור וחום אינסופי. מנגד, אם נפעל כמו סינגפור, ייתכן והתקווה לעתיד טוב יותר, וכמובן ירוק יותר, עוד עשויה להתממש. לא סתם המדיניות שעליה הכריזו פרנסי העיר לפני לא מעט שנים דוגלת במשפט "אנחנו לא בונים פארקים בעיר. אנחנו בונים עיר בתוך פארק". זה משפט שמסכם למעשה את הכל: עתיד העיצוב בהכרח יהיה ירוק, ישלב טבע מחוץ ובתוך מבנים, ובעיקר יחייב את אנשי העיצוב והאסתטיקה להיות מודעים לחשיבות הטבע ואלמנטים ביופיליים בסביבת בני אדם. מסתבר שזה אפילו עשוי להכניס לא מעט כסף.
בוריס סולטנוב הוא מרצה בכיר בביה"ס ללימודי עיצוב פנים של ברברה ברזין
