"בוקר 7 באוקטובר התחיל עבורי באופן הכי מרגש, עם הצעת נישואין בזריחה בפריז, וזה קרה ממש במקביל לזריחה במסיבת נובה בישראל", מספרת רעות הררי, מעצבת תעשייתית, בוגרת "בצלאל" ובוגרת מדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית. "לפני שהספקנו בכלל לעדכן את המשפחה, כבר קיבלנו בשורה שאיבדנו חבר מאוד קרוב שלנו, דרור אלטון ז"ל, לוחם ימ"מ שזינק לעוטף ונלחם במחבלים. אחרי שהבנו מה קורה חזרנו שנינו לארץ, שירתנו במילואים, ומאז הספקתי גם להיכנס להיריון".
הררי מספרת כי לאחר שירות המילואים ותוך כדי האבל על דרור היא החליטה ליצור אובייקטים בבטון, אך בדרך ייחודית שפיתחה בעצמה והיא מכנה SeamMOLD. זו שיטה חדשנית ליצירת תבניות רכות מיריעות PVC ליציקת פריטים מורכבים מבטון. "ישבתי בבית וחשבתי איך אני הופכת את פרויקט היצירה שלי למשהו משמעותי, ובמקביל שאוכל לעבוד עליו מהבית בגלל ההיריון. אז שילבתי בין האהבה הכי גדולה שלי – תפירה – ובין היכולות המדהימות שמאפשר לי התִכנות במחשב. זה מרגש אותי שכל ההיריון יצקתי ועבדתי על פרויקט הגמר שלי, ושהתוצר יראה אור ממש בסמוך ללידה".
רעות הררי יוצרת בשיטת SeamMold שהמציאה
(צילום: מור רפאלי; עורכת: כרמל לוי; מוזיקה: effort - ANBR)
הררי, בת 30, נולדה וגדלה ביישוב מצפה אבי"ב בגליל, מתגוררת היום עם בן זוגה ניב והכלבה אסיה במושב בית-יהושע בשרון. כעת, בעיצומו של החודש התשיעי להריונה, היא משקיעה את כל מרצה בפרויקט הגמר שלה בבצלאל, פרויקט שצמח מתוך ההתמודדות עם אובדן החבר, שנפל בגיל 29.
"אני ובן הזוג שלי ניב ביחד כבר 14 שנים, מאז התיכון. ניב ודרור ז"ל הם חברי ילדות, הם גדלו יחד ביישוב צורית, ושלושתנו למדנו יחד באותה השכבה בבית הספר במשגב מכיתה ז' ועד י"ב", היא מספרת. "לאורך השנים ועד שנהרג היינו חברים קרובים מאוד. מותו בקרב השפיע עלינו מאוד. דרור היה חבר מדהים, אבא למופת, לוחם ימ"מ אמיץ, שהיה מהראשונים שקפצו בבוקר ה-7 באוקטובר כדי להילחם. הוא נהרג יחד עם עוד שני לוחמים מהצוות שלו בהיתקלות עם מחבלים על כביש 232 בדרכם לחלץ אזרחים ולהציל חיים".
מתכנתת, תופרת, יוצקת
"שיטת הייצור שפיתחתי פותחת צוהר לעולם חדש של אפשרויות צורניות עבור אובייקטים המיוצרים בתהליך יציקה", מסבירה הררי. "בשיטה הזאת התבנית שנתפרת מרצועות PVC ארוכות היא רב-פעמית, ונוצרת אקראיות צורנית ייחודית בכל יציקה, מה שמקנה לפריטים השונים תכונות ויזואליות של רכות וזרימה אל מול קשיחות החומר".
הררי, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי, יוצרת כך שרפרפים, שולחנות קטנים, עציצים, מדפים וכלים שאמנם עשויים בטון אך מאופיינים במראה רך, כאילו הם עשויים טקסטיל בגוון אפרפר. "התבנית שתפרתי מאפשרת ייצור של כמה עשרות פריטים באותה התבנית, ומכיוון שהתבנית רכה, כל אובייקט מתעצב אחרת ומקבל מראה ייחודי", היא מוסיפה.
את התבנית אפשר לפרום ולתפור מחדש וכך לצקת פריטים נוספים מאותה קולקציה. כרגע מתמקדת הררי בכמה פריטים במראה גולמי, לטובת פרויקט סיום הלימודים המוצג לקהל במסגרת תערוכת הבוגרים של בצלאל - אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים עד 21.8 (זמורה 1 ירושלים, ימים א׳-ה׳, 21:00-10:00, יום ו׳, 14:00-10:00).
איך התגבש הרעיון?
"הרעיון התחיל מהאהבה שלי לעולם התפירה. אני תופרת כבר מגיל צעיר, ורציתי לשלב אותה עם תחום העיסוק הנוסף שלי – מדעי המחשב. החלטתי שאני רוצה להשתמש בכלים ממוחשבים בשביל להוציא גזרות לצורות מורכבות. משם זה התחיל והתגלגל לייצור תבניות רכות ליציקות בטון".
נתקלת במישהו שעשה את זה בארץ או בעולם?
"ממחקר שעשיתי בחיפוש אחר פרויקטים דומים מצאתי מספר מצומצם של פרויקטים שעוסקים ביציקות לתבניות רכות ועוד פחות בכאלה שיוצקים בטון, לרוב מדובר ביציקות לבדים שונים אבל לא ליריעות עשויות PVC. ההבדל בין הפרויקטים האחרים לשלי הוא שאצלי החלק הדומיננטי הוא השימוש במחשב ככלי לתכנון, עיצוב ומידול האובייקט ויצירת הגזרה של התבנית – דבר שמאפשר יצירה של פריטים מדויקים, בעוד שבפרויקטים האחרים האובייקטים שמתקבלים יותר אמורפיים".
12 צפייה בגלריה
עציץ מבטון במראה גולמי. אפשר ליצור שוב ושוב מאותך תבניות או לפרום ולהכין חדשות
(צילום: נדב גורן)
את שוקלת להמשיך לייצר ולמכור בעתיד אלמנטים לקישוט הבית?
"כרגע מדובר בפרויקט גמר נקודתי, והפרויקט הקרוב הבא שלי הוא הלידה וגידול התינוקת. בהמשך אשמח להצליח לעסוק בתחומים שיאפשרו לי לשלב את שני תחומי העניין שלי – תכנות ועיצוב. וכן, הייתי רוצה שהתפירה תמשיך להיות חלק משמעותי מהחיים שלי".
