אם חיפשנו הוכחה שיצירת אמנות או עיצוב יכולה להשפיע על חייהם של אנשים בעת הקשה הזו – קיבלנו אותה עם עבודת התאורה המרגשת "כנפי חווה" של המעצבים יותם שפרוני ועדי עזר מסטודיו נוב. "גדלתי בקיבוץ נירים שבעוטף עזה, משפחתי ניצלה, אך מספר בלתי נתפס של חברים ומכרים נפגע קשות. החלטנו להציע למכירה את העבודה שלנו, 'כנפי חווה', העוסקת באור ובזיכרון, ולתרום את מחצית הסכום לגופים התומכים בניצולים", מספר שפרוני.
העבודה, העשויה שכבות של אור וזיכרון, הוצגה בביאנלה לעיצוב במוזיאון ארץ-ישראל, שנסגרה בצל המלחמה, ובסופה נמכרה ב-30 אלף שקל לבעלי מלון דניאל בהרצליה, שבימים אלה משכן מפונים מהעוטף. זו מעין סגירת מעגל עבור השניים. "טבח 7 באוקטובר נגע בנו במקום אישי. היצירה המבוססת על צילומי ארכיון של קיבוץ נירים והדימוי נוצרו בטכניקת השכבות שלנו", הם אומרים ומוסיפים: "אנחנו מתפללים להשבתו של יגב בוכשטב מהקיבוץ, ושכל החטופים וכל המפונים יחזרו לביתם בבטחה".
גופי תאורה נוספים של השניים עוצבו בהשראת קיבוץ נירים. אחד מהם הוא Open a Window: Kibbutz מתוך הקולקציה המשותפת Both Matters עם אמיר רווה. מדובר בדימוי של סצנה הלקוחה מנוף ילדות ישראלית בקיבוץ, העשויה משכבות של זכוכית אקרילית שמוארות בתאורת לד ונתונה בתוך מסגרת חלון ישנה, כשאת המפסק מחליפה הידית. המפגש בין הדימוי המואר למסגרת שפורקה יוצר עניין ומעורר זיכרון.
לא מדובר בגוף תאורה פונקציונלי. מה עומד מאחורי היצירה של החלון?
עזר: "היצירה משתמשת בדימויים קולקטיביים של אתוס יישוב הארץ, ובו בזמן מפזרת רמזים לסיפורים אישיים - עץ צאלה שמסמל את הקיבוץ, הרפת שסבו של יותם נפל בהגנה עליה, העיר ח'אן-יונס שברקע. גם הטכניקה של היצירה בשכבות התחברה לקונספט של בניית הארץ בשכבות של גיאוגרפיה, היסטוריה וחברה. החיבור המתבקש בין תמונה למסגרת יוצר דיאלוג זורם בין החומר החדש לישן ומשקף את החיבור האורגני בין המלאכה הדיגיטלית למלאכת היד. היצירה הייתה חלק מקולקציה שזכתה בפרס פרויקט נבחר מטעם יריד צבע טרי ומוזיאון העיצוב חולון".
גם היא נמכרה לאחרונה, וכעת המעצבים מציעים עוד גופי תאורה למכירה דרך פלטפורמת Israel's Art at Dawn במטרה לתרום את ההכנסות לקהילת האמנים שנפגעה ב-7 באוקטובר.
11 צפייה בגלריה
כנפי חווה, עבודה שהוצגה בביאנלה 2023 במוז"א ונמכרה לטובת מפונים ואמנים
(צילום: Anton Sverdlov)
אתם מרבים לעסוק בתאורה. מה המשמעות של אור בעיניכם?
שפרוני: "האופן שבו האור נבלע או מוחזר ממשטחים נותן לנו כמות אדירה של מידע. האור מגלה לנו סודות על החומר ועל החלל, מהדברים שנמצאים בקצה האף ועד להולדת היקום. הוא נותן לנו הקשרים של כיוון, שעה, תחושה. ההשפעה של האור מקרינה על הסביבה החיצונית ועל התחושה הפנימית. אנחנו רגילים לחשוב שהאור נקלט בגופנו רק דרך העין, אך למעשה כמעט כל האיברים בגופנו מושפעים מהאיכות, הכמות והמחזוריות של האור. כשאנחנו עוטפים וממסגרים את הפלא הזה בגוף תאורה, הוא נותן לנו אינסוף מופעים ומשנה את החלל מקצה לקצה".
עזר: "אנחנו מאמינים שצריך להתקיים קו מקשר בין התאורה הטבעית לתאורה המלאכותית. בעוד בשעות היום ובזמן העבודה מתאימה תאורה פונקציונלית חזקה המשקפת את השמש שבחוץ, בערב אנחנו ממליצים על שילוב של מקורות אור עדינים ומרובים, המזכירים את התאורה שלאורה התפתחנו כבני אדם: אור ירח, כוכבים ומדורות. התאורה שמסביבנו משפיעה על השעון הביולוגי שנוטה להשתבש, בייחוד בסביבה עתירת המסכים של ימינו, ויכולה לתמוך או לפגוע בייצור הורמון המלטונין המכונה גם 'הורמון החושך' המשפיע על איכות השינה".
"ההשפעה של האור מקרינה על הסביבה החיצונית ועל התחושה הפנימית. אנחנו רגילים לחשוב שהאור נקלט בגופנו רק דרך העין, אך למעשה כמעט כל האיברים בגופנו מושפעים מהאיכות, הכמות והמחזוריות של האור"
דניאלה פיק וקוונטין טרנטינו רכשו את מנורת צביקה
עזר, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, ושפרוני, בוגר המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון ומרצה במכללת ההנדסאים של שנקר, הם בני זוג שיוצרים יחד רהיטים, פריטי אמנות וגופי תאורה בסטודיו שהקימו.
בין שלל גופי התאורה שעיצבו השניים שווה להתעכב על תקרת מעלית שהיא ספק תאורה וספק יצירת אמנות. "הבית ברחוב אחד העם בתל אביב נבנה עבור משפחת רבניצקי בשנת 1929 בסגנון אר-דקו ושימש למגורים. יהושע חנא רבניצקי היה איש תרבות ורוח, סופר, עורך ספרותי ואיש הוצאה לאור, והוא נודע במיוחד בזכות הקשר האישי והמקצועי עם חיים נחמן ביאליק. המבנה תוכנן על ידי חברו, האדריכל יוסף ברלין, ונבנה כווילה עירונית שנשתמרה", מספר שפרוני. "הבית נרכש בידי זוג שמאוד אהב את ההקשר ההיסטורי, ואנחנו נשכרנו לעצב את פנים המעלית. מעלית אינה מרחב פשוט: זה חלל צר המחולל תנועת נפילה מבהילה וסוחף אותנו לתחושות של קלסטרופוביה וחוסר במרחב פרטי. בשביל להסיט את חוויית השימוש מהתכונות האלה ביקשנו להעביר את המשתמש תהליך הדרגתי של הובלת המבט מעלה ופתיחה של המרחב, בדומה לשימוש שעשו אדריכלי הבארוק בציורי תקרה. עשינו זאת על ידי תוספת קטנה שגולשת מתקרת המעלית לקיר, לגובה העין. יצרנו צוהר שטוף אור מלא בפרטים. התמה של העבודה היא חיבור של תל אביב הישנה עם תל אביב העכשווית באותו הפריים. לסקיצה שאושרה נוספו הספרים המעופפים בעיר כציפורים שמסמלות את עשייתו של רבניצקי".
11 צפייה בגלריה
תקרת המעלית בבית הוותיק ברחוב אחד העם - עשויה שכבות שמספרות סיפור על העיר העברית הראשונה
(צילום: עמית גרון)
יצירה נוספת שיצרו היא דיוקנו של הזמר צביקה פיק בגוף תאורה עשוי שכבות וקראו לה "ההצגה חייבת להימשך". "את היצירה הזאת הכנו לתערוכה 'מעלה מעלה: אמנים מגיבים לדמותו של צביקה פיק' בגלריית החווה חולון (שאצרו ד"ר גיא מורג ורפי וזאנה) בדצמבר 2017", אומרים עזר ושפרוני. "ההשראה הייתה התקופה הקשה בשנות ה-80 שבהן הוא לא זכה להכרה ועדיין נהג לעשות את הדבר היחיד שהוא היה יכול לעשות – להמשיך ולהופיע, גם אם זה אומר להתגנב עם הפסנתר החשמלי ולהתקין אותו לבד לפני ההופעה, או להופיע לפני 15 איש ולשדר שהכול כרגיל. הקונספט לעבודת השכבות היה התלות של האמן בקהל. דמות ענק לכוד בין וילונות התיאטרון לכיסאות ריקים מתחת, עשויים מראה, כך שהם מתמלאים בצופים שמשתקפים בה ומשלימים את פניו. זו גם הייתה קריצה לסצנת הסיום של הסרט 'ממזרים חסרי כבוד', שבה פונה בעלת הקולנוע לקהל דרך המסך. נראה שהקריצה לא התפספסה, כי דניאלה פיק וקוונטין טרנטינו ביקרו בתערוכה ורכשו מאיתנו את היצירה".
11 צפייה בגלריה
דמותו של צביקה פיק מורכבת משכבות וניצבת מול הקהל. תלויה כיום בבית פיק-טרנטינו
(צילום: studioknob)
פיק הוא לא הסלב היחידי שזכה למחווה מוארת מצמד המעצבים: "ילדה יחפה" היא עבודת אור המדמה ציור של נוף מדברי שבה משולבים סמלים מתוך הביוגרפיה האישית של הזמרת ירדנה ארזי, לצד ייצוגים מההיסטוריה של המדינה. היא מוצגת כעת בתערוכה "הביתה" במשכן לאמנות בית מאירוב (אוצר: רפי וזאנה).
הלקוח הוא המעצב
עבודות תאורה מעוררות מחשבה נוספות אפשר למצוא למשל במנורת KEN, שאותה עיצבו בשיתוף פעולה עם האמן גידי גילעם בהשראת קן של יונה על תקרה הסטודיו. מדובר באלמנט תאורה שולחני או צמוד קיר, המפיק אור חם ונעים משלוש נורות המדמות ביצים בקן. החיווט החשמלי, שכולל דימר לשליטה על עוצמת האור, משולב בענף ומשתלב בצורתו הטבעית. נוסף על כך עיצבו השניים חבלי תאורה שפופולריים בבתים רבים. "את השילוב של החבלים המתפתלים, המתעוררים לחיים עם התאורה הפנימית, הצגנו לראשונה בשנת 2017 בתערוכה בגלריית מזל דגים לצד המעצב אמיר רווה. לאחר מכן קיבלנו הזמנה להציג אותו בניו יורק בתערוכת Wanted Design וזכינו בזכותו בכמה פרסים בינלאומיים. לאחר מכן חברת אקווה קריאיישנס פרסה חסות על המוצר, ואת הפיתוח המורכב לייצור המוני עשינו איתם. אחד העקרונות שלנו הוא לייצר אובייקטים שיזמנו אינטראקציה, ועם היצירה הזו, שמכונה קליק, הרגשנו שממש הצלחנו – גוף תאורה שנותן ללקוח להיות המעצב. בעקבות החשיפה הרבה שקיבלנו פנו אלינו מעצבות פנים ולקוחות בבקשות להתאמה אישית, וכך הוא משולב בבתים רבים – ובנראות מגוונת".
11 צפייה בגלריה
גוף התאורה קליק מורכב מחבלים מוארים וכל אחד יכול לעצב בעצמו את נפילתם
(צילום: StudioKnob)
11 צפייה בגלריה
שילוב גוף התאורה דמוי חבל בדירה. עיצוב פנים: לוסי ויקנין וליטל רוזנשטיין
(צילום: עודד סמדר)
איך אתם ניגשים לעיצוב גופי תאורה?
עזר: "אחד הכללים שמנחים אותנו הוא שגוף התאורה יעניק לחלל הרבה יותר מאור. כל חלק בגוף התאורה יכול לספר סיפור, להעניק לחלל ולמשתמש ערכים אסתטיים וחווייתיים. במהלך הלימודים יותם יצר עבודות תאורה בשילוב שכבות של מגזרות נייר לבן. כשייסדנו את הסטודיו והתחלנו לנסח את העקרונות שלאורם אנחנו יוצרים, אחת המטרות שהצבנו לעצמנו היא שאיפה לאינטראקציה בין החפצים שניצור לסביבה ולאדם. העדינות של הנייר הגבילה את יכולת השרידות של העבודות, והתחלנו לבחון חומרים נוספים. כך גילינו את היכולת של פרספקס גם להוליך אור וגם לשמש כקונסטרוקציה. מאז, שבע שנים לפחות, אנחנו בוחנים את המנעד המדהים שלו. משם המשכנו בשילוב חיתוכי מראות בגוונים שונים שיצרו משחק מעניין עם תאורה קדמית ואחורית, ומשם נכנסנו לתחום של משטחים רפלקטיביים גמישים שמככבים בכמה מהפרויקטים האחרונים שלנו ויוצרים אפקטים נפלאים עם תאורה נכונה".
גופי תאורה רבים שלכם מספרים סיפור. איך נוצר החיבור בין אמנות ובין פריט פונקציונלי?
שפרוני: "כשעבדנו על תערוכת היחיד שלנו בגלריית החווה בחולון, האוצרת תום כהן נתנה לנו במתנה את הספר 'עיצוב כאמנות' של המעצב והאמן האיטלקי ברונו מונארי. יש בו משפט שניסח בצורה מושלמת את השאיפה שלנו לחיבור הזה: 'כשהחפצים שאנו משתמשים בהם ביומיום יהיו הם עצמם ליצירת אמנות, או אז נוכל לומר שהגענו לחיים מאוזנים'. כמו שמִשְׁתָּנָה יכולה להיות מוצגת במוזיאון, ככה גם אמנות יכולה להיות מוצגת בשירותים. אחת מיצירות השכבות שלנו משמשת, אגב, כשלט לשירותים של לקוח אמיץ מאוד".
כמה מהעבודות הן בסוף תאורה הביתה וכמה נשארות ברמת האמנות?
"שני התהליכים מזינים אחד את השני. החשיפה של עבודה או טכניקה לכמות גדולה של אנשים מאפשרת ללמוד מתגובות הקהל על הפוטנציאל של היצירה וכיצד לשפר אותה. עולם האמנות מספק לנו גם חופש יצירתי שלא תמיד קיים כשעובדים מול לקוחות, אבל מצאנו שהרצון שלנו הוא לתת לאנשים מכל קצוות הקשת – ימין ושמאל, מבוגרים וצעירים, עם או בלי רקע בעיצוב ואמנות – הזדמנות להתחבר ליצירה".
