תנופת הבנייה הציבורית שמתרחשת בעיר ירושלים מזכירה את הבנייה הממסדית של מבני הציבור לאחר הכרזת העצמאות. בימים אלו משנים המבנים משנות ה-50 וה-60 מיקום ונבנים מחדש. כחלק מהמגמה העירונית נפתח השנה המבנה החדש של בצלאל ובימים אלו גם הספרייה הלאומית נפתחה במשכנה החדש ורב הרושם. למבנה הספרייה ולבצלאל מצטרפים אגף חדש למבנה האקדמיה למחול ומוזיקה ע"ש ארי קושנר בגבעת רם ומרכז הטניס הסמוך לקניון מלחה ואצטדיון טדי.
בניגוד למבנה החדש של בצלאל שקיבל ביקורת על שילוב של קירות זכוכית שקופים במרקם החיים העירוני, מבנה האקדמיה למוזיקה שבגבעת רם תכונן כך שהוא עתיד "לחגוג את דקיקותו של חיפוי האבן", כפי שאומר האדריכל ארז אלה, מייסד ושותף במשרד האדריכלים HQ, שתכנן את המבנה בשיתוף משרד האדריכלים הניו יורקי HWKN.
חזיתות המבנה כוסו במעטפת של קירות זכוכית ואבן שנתמכת במערכת קונסטרוקציית פלדה לבנה. "התייחסנו אל האבן במבנה כמו אל תחרה", מסביר אלה, "יצרנו מערכת שכל אחת מהאבנים תלויה בפני עצמה על גבי תשתית שתומכת בה ומאפשרת את משחק השקיפות בין האבן לבין הזכוכית שמאחוריה. מכיוון שלרוב הפעילות במבנה לא דורש אור יום יכולנו לשחק עם המרווחים בין האבנים - במקומות שבהם היה צריך להכניס אור יום הרחבנו את הרווח ביניהן ובאולמות שבהם נדרש אור מלאכותי בלבד צמצמנו אותו".
המעטפת הכפולה והתלייה של כל אבן בנפרד אפשרה גם את שינוי הכיוון האופקי של הבנייה באבן שאליה הורגלנו. שיטת הבנייה באבן מאז ראשית השימוש בה מבוסס על הנחת האבנים בשורות אופקיות אחת על גבי השנייה. המבנה אמנם מחופה אבן כמו שאר המבנים לצידו, אך פעולה פשוטה של סיבוב ב-45 מעלות שינתה לחלוטין את מראהו ומייחדת אותו בנוף הירושלמי.
עוד בנושא:
בלי טרומבון המתערבב בפסנתר
מבנה האקדמיה למחול ומוזיקה, שנוסדה בשנת 1933 על ידי הכנר אמיל האוזר, ושינתה את מיקומה ברחבי העיר עד שבשנות ה-80 נקבע מקומה בגבעת רם. בשנת 1985 עברה האקדמיה למבנה שתוכנן בשנת 1962 על ידי משרד האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון-גיל כבית ספר לעבודה סוציאלית. בשנות ה-90 התרחבה האקדמיה והוקם מבנה נוסף בתכנונו של אותו משרד. האגף החדש, שנפתח לפני כארבעה חודשים, נבנה על פי גובהו של המבנה הראשון משנות ה-60 וצמוד לו מכיוון דרום, כשהתוספת משנות ה-90 רוכנת מעל.
"מבנה האקדמיה שימש תחילה כבית ספר ללימודי עבודה סוציאלית וככזה הוא לא היה מותאם לכיתות לימוד של נגינה או לחללי ריקוד", מספר אלה על העקרונות שהובילו התכנון. "היתרון שנוצר מהתנאים האקוסטיים הלא מספקים הוא ההדהוד של המוזיקה ברחבי כל הבניין. כשהולכים במסדרונות המבנה אפשר לשמוע טרומבון מאחת הכיתות או פסנתר מהכיתה השנייה ולצפות בסטודנטים למחול מופיעים לקראת השיעור. באגף החדש הייתה שאיפה לתכנן את הפעילויות בהתאם לתקנים הנדרשים, מבלי לאבד את האיכויות של חוויית האמנות מהז'אנרים השונים מבעד לכיתות".
הבניין מתווסף לשני האגפים הקיימים של האקדמיה למחול ומוזיקה והוא הוקם כדי להשלים את המחסור באולם ומרחבים ראויים מבחינה אקוסטית וטכנולוגית להופעות שמתקיימות בו. התוספת, על פני שטח של 2,500 מ"ר, כוללת אולפני שירה, ג'אז ואופרה, כיתות לימוד רב-תכליתיות, חללי סטודיו למחול ואולם רסיטל ובו 115 מושבים.
"כדי ליצור את אותה תחושה של יצירה שמתרחשת סביב ולהדהד את נגינת המוזיקה בכל המבנה, חילקנו אותו לשניים. מצד אחד האולמות הגדולים והציבוריים יותר, דוגמת אולם הרסיטלים והאודיטוריום להופעות, ובצדו השני של המבנה מוקמו החללים האישיים וכיתות הלימוד הקטנות יותר. בין השניים נוצר אטריום, חלל שעובר לכל גובה המבנה ומחייב מעבר דרכו כשהולכים מכיתה אחת לשנייה", מסביר האדריכל.
בניגוד לחזית הבניין והרצפה שמחופות אבן, גרם המדרגות שבולט בכניסה למבנה ומקשר בין הקומות עוצב בבטון חשוף ונותר ללא חיפוי. מסביבו תלויים בדים בצבע צהוב שמספקים בידוד אקוסטי בין המעבר הרועש לבין כיתות הלימוד.
מיקום המדרגות בחלל המרכזי והמשחק שנוצר כשעולים בין הקומות שואף להדגיש את הקשר ביניהן ואת ההפריה ההדדית של האמנות הבין-תחומית שנלמדת במבנה. יותר מכך, הקשר בין תחומי הלימוד שמשרד האדריכלים ביקש לא מתקיים רק בתוספת החדשה. כחלק מעבודות הבנייה של האגף החדש, נפתחו חלקים מהמבנים הקיימים ונוצר קשר פיזי שמאפשר את המעבר ביניהם דרך המבנה.
משתחררים מהאבן הירושלמית
הכרונולוגיה של שלושתם יחד מציגה את האבולוציה שעברה האבן הירושלמית. המבנה הראשון מציג את האבן ירושלמית במלוא תפארתה בקדמת המבנה עם חלונות צרים וארוכים. בהתאם לשינוי התפיסה האסתטית כלפי חיפוי האבן, המבנה השני מאופיין בקווים אופקיים נקיים שמדגישים את ההפרדה בין האבן והזכוכית. והמבנה השלישי מטשטש את ההפרדה ויצר מעטפת חדשה המשלבת ביניהם.
במהלך העשורים שחלפו מאז הקמת המבנים לראשונה, נראה כי העיר משתחררת לאט-לאט מחיפוי האבן. כך, יחד עם הבנייה המחודשת של המבנים גם חוק הבנייה באבן שקיים מאז המנדט הבריטי עובר בחינה ומקבל תפנית. במסמך המלצות הוועדה שהוקמה כדי לבחון את הנושא ופורסם בפברואר 2020 נכתב כי "על מבני ציבור מרכזיים להיות מחויבים בפיתוח והטמעה של פרטי אבן חדישים, שכן באמצעותם מתאפשרת התקדמות כללית של התחום".
"החוק היה נכון כשהאבן הייתה חלק קונסטרוקטיבי של תהליך הבנייה", מסביר אלה, "בעבר היו מניחים את האבנים אחת על גבי השנייה וביניהן יצקו בטון שליכד אותן. הבנייה הירושלמית שהתבססה על האבן הייתה כל כך מזוהה עם העיר שהבריטים ביקשו לשמר זאת. עם הזמן, התפקידים של האבן והבטון התחלפו - נבנה מבנה מבטון שבגלל החוק הבריטי חופה באבן. האבן נהייתה דקה מאוד והפכה לאמצעי קישוט".
"מהמחקר שיזמה העירייה כדי לבחון את משמעות הוויתור על האבן הסיקו כי האבן לא נדרשת בכל מקום בצורה הקלאסית שלה", מסכם אלה. כך, המבנים החלו להשתחרר משיטות הבנייה המסורתיות והחלו להשתמש בה בצורות חדשות. מבנה האקדמיה מציג מניפולציה על האבן שנתלתה על חזית המבנה. המבנה הבא שמתכנן משרד האדריכלים ונמצא בשלבי בנייה מתקדמים מביא את המגמה לשיאה כשהאבן לא נמצאת בו כלל.
עיריית ירושלים מקדמת שינוי בכל הקשור לשימוש באבן ירושלמית. לפי אדריכל העיר, עופר מנור, בשבועות הקרובים יובא לאישור הגורמים השונים בעירייה המלצה לשימוש בחומרים מתועשים ובטכנולוגיות חדשות לחיפוי בניינים. עיקרי ההמלצות נשלחו לפני כמה שבועות למשרדי האדריכלים המובילים בירושלים.
עם המעבר לדגש על בנייה לגובה בבירה, יוצאים בעיריית ירושלים לפיילוט שבסופו ככל הנראה צפויים לאשר באופן רשמי הרחבה של אופציות החיפוי, מעבר לאבן הטבעית המזוהה עם העיר.
"רוצים לראות גיוון גם בשיטות הבנייה באבן, אי אפשר להשתמש באותם חומרים כשבונים ארבע או שמונה קומות לעומת כשבונים 30 קומות", אומר מנור. לדבריו, "ייעשה שימוש בטכנולוגיות חיפוי מתקדמות ובחומרים מתקדמים ולצד אבן טבעית יחפו מבנים באבן מתועשת או מדוקקת או משוחזרת (תערובת של אבן טבעית גרוסה). עד היום קבעה העירייה בתוכנית מתאר שכל הבניינים יחופו באבן טבעית, והיום אנחנו אומרים שנאפשר גם אבן שעוברת עיבוד מתועש. כרגע זה מוצג לציבור היזמים ברמת פיילוט".
מנור מוסיף: "ההנחיות החדשות ירחיבו את השימוש באבן. המופע של האבן הירושלמית בבנייה תישמר אבל התרגום המעשי יכלול גם שימוש בטכנולוגיות חדשות בחיבור לבניינים, לא רק אבן וזכוכית אלא בטון חשוף, מתכות, חומרים מתועשים, עבודת מסגרות ועוד. על בסיס ההבנה שמגדלים יוצרים מאסות של בנייה ובמטרה לרכך ולעדן את זה, אנחנו מעודדים שימוש בחומרים שונים".
"יש דבר מוצלח שהעירייה מקדמת, אבן מלאכותית שהיא דקה יותר וזה מתאים ללוחות הגדולים של המגדלים, לעומת אבן ירושלמית שנראית מצחיק על מגדל של 30 קומות. אנחנו הולכים היום בין מצבות - מבחינה אדריכלית - והגיע הזמן להכניס חומרים אחרים וחיפויים אחרים"
ארי קניג, מנהל חטיבת תכנון בקבוצת "בית ירושלמי" היוזמת ובונה יותר מ-7,000 יחידות דיור חדשות בירושלים אומר על ההחלטה: "כחברה הבונה אלפי דירות במגדלים רבי קומות, עמדתנו היא כי השיקול המרכזי הוא על טיב האדריכלות המודרנית. גם אם הבינוי יקר ומצריך ביצוע ארוך, מגדלים רבי קומות המחופים רק באבן אינם נראים טוב. חד משמעית. בכדי להגיע למצוינות אדריכלית בלתי מתפשרת, יחד עם שמירת הניחוח המסורתי של האבן הירושלמית, יש לאפשר גמישות בשילוב חומרים נוספים ובכך לאפשר מראה אדריכלי ברמה הגבוהה ביותר".
האדריכל הירושלמי קרלוס פרוס מוסיף: "בעולם גלובלי שבו כל עיר מחפשת את הייחודיות שלה, שימוש באבן מחזק את הייחודיות של ירושלים. אבל יש מקום לשחרר בקצת את עניין השימוש באבן. בהחלט אפשר להשתמש באבן במגדלים, אבל באחוזים יותר קטנים. יש מקום לשימוש בציפוי בכל חומר אחר, זכוכית למשל, אבל באחוזים שונים. שימוש באבן במגדלים דורש שימוש בטכנולוגיות חדשות שהן יקרות יותר מהרגיל. והיזמים צריכים להבין את הדבר הזה ולשחרר את האדריכלים להשתמש בטכנולוגיות האלה".
אדריכל ירושלמי נוסף, משה שפירא, נחרץ אף יותר: "צריך לצמצם את הבנייה באבן במגדלים. צריך לעשות אבחנה בין הישן ובין החדש. עד שמונה קומות שימוש באבן, זה הדבר הראוי, אבל בקומות הגבוהות יותר – עדיף שימוש בחומרים אחרים. יש דבר מוצלח שהעירייה מקדמת, אבן מלאכותית שהיא דקה יותר וזה מתאים ללוחות הגדולים של המגדלים, לעומת אבן ירושלמית שנראית מצחיק על מגדל של 30 קומות. אנחנו הולכים היום בין מצבות - מבחינה אדריכלית - והגיע הזמן להכניס חומרים אחרים וחיפויים אחרים".
מעיריית ירושלים נמסר לגבי השימוש באבן ירושלמית כי "לפני כשנה גיבשה העירייה מדריך, במסגרתו נקבעו קריטריונים שונים לאופן ולהיקף השימוש בחיפויי אבן או בדמוי אבן, במיזמי בינוי חדשים. בין היתר, ניתנה התייחסות לפרטי הביצוע של החיפוי, גווניה, כמות האבן הנדרשת, תוך התחשבות בשיקולי קיימות, היתכנות כלכלית, היבטי תחזוקה ועוד. בימים אלו המדריך עובר רענון ועדכון, כחלק מתובנות שהושגו בשנה האחרונה. העירייה פועלת לשמור על מאפייניה הייחודיים של העיר, לצד פיתוח והתחדשות בצורה מושכלת ואיכותית".
לצפות בטניס מבעד לרפפות
מרכז הטניס שצפוי להיפתח בתחילת 2024 מצטרף אף הוא לתנופת הבנייה הירושלמית. המבנה שצפוי להתפרס על פני שתי קומות בשטח כולל של כ-9,000 מ"ר יהיה מחופה כולו ברפפות כדי להבטיח אוורור מקסימלי ולאפשר את המשחק בכל חודשי השנה. מרכז הטניס הנוכחי של ירושלים כלל כ-20 מגרשים פתוחים. בעקבות בניית הרכבת הקלה ומיקום תחנה שתשרת את באי אצטדיון טדי ומתחם הספורט העירוני, נדרשה העירייה להקצות אתר חלופי לטובת שבעה מגרשי טניס.
במבנה שעתיד להיפתח בקרוב, גם הוא בתכנון משרד האדריכלים HQ, מנצלים את המגבלה בשטחי הקרקע הצמודים לרכבת ומעלים את מגרשי הטניס המקורים למפלס העליון. בקומת הקרקע מתוכננות פעילויות שיתמכו בפעילות הספורטיבית והקהילתית. בקומה הזו ישובצו אולמות קטנים עבור חוגי ג'ודו וסקווש, מרפאות ואזורי מסחר.
"החזיתות תוכננו על בסיס רפפות שסיבובן בציר אופקי מאפשר אוורור של המגרשים ובו זמנית סגירה יחסית בגובה נמוך יותר כדי שלא תשנה את מסלול הכדורים ותפריע למשחק הטניס", מסביר אלה, "השתמשנו באמצעים פשוטים מבחינה כלכלית, ללא חומרים יקרים, כדי ליצור בניין מעניין, יעיל אנרגטית ונגיש לשימוש ציבור בכל השנה גם עבור ציבור השחקנים וגם עבור הציבור שיגיע עם הרכבת וייחשף למשחק מבעד לרפפות הפתוחות".
הספרייה הלאומית החדשה: נפתחה בצל המלחמה
בצל המלחמה, נפתחים מבנים ציבוריים במתכונת שונה מעט כדי להעניק מעט נחת ולאפשר פעילות קהילתית. כך, ללא טקסי הפתיחה ההדורים שתוכננו ובלי שכל החללים מעוצבים לגמרי, נפתח מבנה הספרייה החדשה בירושלים, שעליו עמלו במשך יותר מעשור.
משכנה החדש של הספרייה ברחוב קפלן 1 בקריית הממשלה, הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין משרד האדריכלים הבינלאומי הרצוג דה-מורון (Herzog & de Meuron) ומשרד מן-שנער אדריכלים הישראלי. תחושת השליחות של האדריכלים בתכנון המבנה קשורה במיקומו הסמלי בעיר, בין הכנסת לבין מוזיאון ישראל, ובחשיבותו כ"משכן הספר של 'עם הספר'", כפי שתיארו אותו המתכננים.
בניין הספרייה הלאומית נפתח לציבור, על אף שחלק מהבנייה עדיין נעשית
(צילום: אלבטרוס)
דרך המבנה, יצרו האדריכלים פרשנות חדשה ועדכנית לאבן הירושלמית שניצבת כמונוליט מעל קירות שקופים המזמינים את המבקר פנימה. ניכר כי התיאום וההקפדה על כל פרטי המבנה מצויים בכל פינה במבנה. חיתוכי האבן הייחודיים, עיבוד הבטון החשוף, שילוב הבדים שמחפים את הקירות בפנים וגובה מדפי הספרים שתוכננו גם על פי מידות ספרי התלמוד - כולם מהווים ביטוי ליכולות הבנייה המקומית שנחשפת כעת לקהל הרחב. על אודותם ועל פרטים בלעדיים נוספים נספר בהרחבה בהמשך בשורה של ראיונות בלעדיים. בשלב זה השיקו בספרייה סיורים מודרכים במהלך חנוכה (בתשלום ובתיאום מראש).
