אואחניה ואלחנדרו פפר, זוג אמנים מקיבוץ כיסופים, ניצלו מהטבח של 7 באוקטובר, וכעת הם מנסים לאסוף את השברים, בכל המובנים. מהסרטונים שצילמו המחבלים את עצמם רואים, בין היתר, שהם מגיעים לבית של בני הזוג – הוא אמן עץ והיא אמנית סריגה - ואחרי מנוחה של קפה במרפסת שוברים מכל הבא ליד.
"היינו בחדר השינה ופתאום התחלנו לשמוע את הקסאמים. זו הייתה כמות אדירה של רקטות", מספרת אואחניה, "התחלנו כמעט מיד לקבל הודעות פנימיות מהקיבוץ שיש חדירה של מחבלים, נתנו הוראה להיכנס לממ"ד ולא לצאת. התחלנו לעשות סבב טלפונים כמו תמיד, עדכון למשפחות ולחמ"ל. התחלנו להילחץ. הייתי צריכה ללכת לשירותים, וכשאני שם אני שומעת זכוכיות נשברות אצל השכנה שלי. שמעתי שאנשים נכנסים. הבנתי שזהו. המחבלים לידנו, ובטח אחרי שהם יסיימו שם הם יעברו אלינו.
המחבלים כפי שתיעדו עצמם בכניסה לבית של בני הזוג פפר בכיסופים
"חזרתי לממ"ד, אמרתי לבעלי מה קורה ופשוט חיכינו שם. אלחדנרו החזיק את ידית הממ"ד כדי שאף אחד לא ייכנס. פתאום היה שקט מוחלט. קיבלנו דיווחים מעוד אנשים שהמחבלים נכנסו לבתים שלהם. הזמן עבר וכבר לא היה חשמל. לא היה אור והנייד הפסיק לעבוד. אחרי סיום התקשורת הסלולרית הספקתי לדבר עם הבן שלי, שגם גר בכיסופים. הוא אמר 'אימא, תכינו תיקים'. ואז שלחו לנו סרטון של המחבלים שותים קפה במרפסת שלנו. נשארנו לבד. לא ידענו מה עם הבן שלי ועם כל הקיבוץ. לא שמענו כלום, לא חיילים ולא מסוקים, לא הבנו מה קורה. ידענו שלידינו נמצאים המחבלים. הם שתו קפה, היו בסבבה. אלחנדרו הלך להביא סכינים בשקט אחרי שהמצב קצת נרגע. הוא שמע אותם מדברים בערבית וחזר מהר לממ"ד. אני לא יודעת כמה שעות עברו".
אאוחניה ואלחנדרו נשארו שעות בממ"ד ביתם בכיסופים עד שהגיעו כוחות צבא וחיסלו את המחבלים שחדרו לקיבוץ. "נשארנו בממ"ד על הרצפה ושמענו קרב יריות. שמענו פיצוצים ויריות. אחר כך היה עוד פעם שקט. ואחרי עוד קצת זמן הקרבות התחדשו. שמענו ששוברים קיר, צעקות 'מחבלים, מחבלים'. החיילים המשיכו עד שסיימו איתם. לא הייתה לנו ברירה אלא להישאר בפנים, בלי לדעת באמת מה קורה", מספרים בני הזוג פפר, שבשגרה עוסקים במגוון טכניקות אמנות ויצירה, ומייצרים פריטים לבית – היא סריגה של סלסילות ואביזרי אופנה, והוא ציור ועבודות בעץ.
רק ב-4:30 בבוקר ביום ראשון הגיעו החיילים לחלץ אותם מהממ"ד. "בהתחלה לא ידענו מי זה. ואז שמענו 'אבא אבא, תפתח. זה אני'. זה היה הבן שלי עם חיילים שבאו להוציא אותנו. לקחנו את התיקים ונכנסנו לרכבים הממוגנים והוציאו אותנו מהקיבוץ, שם חיכינו שיוציאו עוד חברי קיבוץ. היינו באוטובוס שלקח אותנו לים המלח", מספר אלחנדרו.
"מקווים למכור את העבודות – ולהתפרנס"
בשבוע שעבר, יותר מחודש אחרי אותה שבת שחורה, הגיעו בני הזוג לביתם כדי לקחת את עבודות האמנות בעץ של אלחנדרו שנשארו בשלמותן על אף ההרס הרב שנגרם לבית. למרבה המזל, המחבלים לא שרפו את ביתם כפי שעשו לבתי השכנים ועבודות העץ בעבודת יד לא נפגעו. בני הזוג פפר מקווים כעת שיוכלו למכור את העבודות, בהן גופי תאורה, מעמדים ליין, שולחנות קפה, פמוטים, מגשים ועוד. מלבד העיסוק באמנות, שניהם עבדו בקיבוץ: אואחניה כמנהלת חשבונות ואלחנדרו היה מנהל המרכולית, והוא נותר כעת ללא עבודה. "נתנו לו ערכת ציור במלון כדי שזה יעשה לו טוב. הוא תמיד צייר אבל אוהב לעשות עבודות עץ", מוסיפה אואחניה. את העבודות של בני הזוג אפשר לקנות דרך האתר פפר ארט.
השניים מציינים את גבורתו של בנם, דני, שליווה את החיילים שהגיעו לקיבוץ וסייע לחלץ תושבים. "אמרו שהבן שלנו גיבור", אומרת האם הגאה, "הוא לא רק הציל אותנו אלא המון אנשים מהקיבוץ. הוא הלך בית-בית עם החיילים, והוציא אנשים מההריסות בקיבוץ. הוא הלך עם חיילים כדי שאנשים יבינו שזה דני ולא מחבלים שמגיעים לבתים. הוא שמע שמטפלת של אחת מחברות הקיבוץ צעקה 'הצילו הצילו', כשהבית החל להישרף. היא הייתה בכיסא גלגלים והוא נכנס לקחת אותה, והוציא אותה ואת המטפלת מהבית לאוטובוס שחיכה להם".
