"מה שחשוב לי כשאני ניגשת לתכנון מבני ציבור, זה לכוון לגובה העיניים", אומרת בריאיון ל-ynet האדריכלית מיכל שפר. בספטמבר האחרון נפתח אשכול הגנים לחינוך מיוחד "דב הוז" שתכננה בבת ים, שבו היא ביקשה לגשר על הפער שבין הדרישות הפרוגרמטיות הקפדניות הנוגעות למבני חינוך, לבין עקרונות העיצוב והתכנון שבהם היא מאמינה. "אני משתדלת לתכנן נפחים פשוטים בקווים ישרים, ולא להיכנס לווירטואוזיות אדריכלית שלא תצא טוב בסופו של דבר. זה שהמבנה משמש לגן ילדים לא אומר שהוא צריך לצעוק למרחקים, ולדעתי גם בגיאומטריה פשוטה אפשר להגיע לתוצאות מאוד יפות".
ובכל זאת, נראה שעל רקע האוכלוסייה הגדלה ועתודות הקרקע המעטות שנותרו פנויות בערים, תנופת מבני החינוך ביוזמת הרשויות המקומיות מצריכה מציאת פתרונות יצירתיים. המחסור בשטחים ריקים מביא לייעד למבני החינוך שטחים מעורבים, שכוללים מבני מגורים, משרדים ומסחר. במקרה של קומפלקס הגנים החדש בבת ים, נדרשה שפר לתכנן על מגרש בן 1,750 מ"ר שבו מקלט ציבורי המשמש כבית כנסת, מבנה נטוש פרטי ושדרת עצים שהוגדרה לשימור. בנוסף, המגרש מוקף במבני מגורים וגובל עם שטח ירוק ופתוח ממזרח, ועם מבנה חינוך נוסף שעתיד להיבנות מדרום.
"זו אולי ההזדמנות האחרונה שלי לתכנן גן על פי הגישה המסורתית", מספרת שפר, שזכתה בתחרות אדריכלים שיזמה עיריית בת ים על תכנון המבנה. "תכנון בתוך קומפלקס של בנייה רוויה הכוללת שימושים נוספים דורשת אתגרים תכנוניים שקשורים באופן שבו מתנהל הגן יחד עם הפונקציות האחרות. חוץ מניתוב התנועה הציבורית ובידול הכניסות לגני הילדים, המבנה צריך להסתגל לתנאים שהוכתבו לו מראש, דבר שגורם לו לאבד את החזית ואת המאפיינים הייחודיים לו".
לאתגר את הקיים
את מירב המאמצים בתכנון, השקיעה שפר בצמצום הגדר המוסדית שמאפיינת רבים ממבני החינוך בישראל. "גדר מוסדית זה דבר נורא בעיניי", היא אומרת, ומתארת את הקושי בביטולה. "יש כללים מאוד ברורים למראה שלה, לרווח בינה לרצפה ויש רשימה קבועה של יצרנית שמבצעים אותה. כך שבסופו של דבר מתקבל כלוב על הרחוב שבו משחקים ילדים. ואם זה לא מספיק, אחר כך הבאה היוטה הירוקה שנוטים לשים על אותה גדר או שתולים עליה שלטים והדפסים של העירייה שלא קשורים למבנה. בדרך כלל מתפנים לנושא תכנון הגדר בסוף התהליך, כשמרכיב הזמן הוא אקוטי בגלל תחילת שנת הלימודים בספטמבר. אז פונים לפתרונות המהירים והקלים".
השאיפה להרחיק ולצמצם את הגדרות, הובילה את שפר להפנות את כל החצרות אל החלק האחורי של המגרש, ולהכניס את שער הכניסה לגן במעין "נסיגה" פנימה, משמאל לדלת המקלט הציבורי. את המבנה הפרטי הנטוש שקיים על המגרש היא הפרידה והסתירה בקיר נמוך התואם לשפה העיצובית של הגן. בין שני האלמנטים הללו יצרה שפר מה שהיא מכנה "מקום לאינטראקציה", גינה ציבורית קטנה ופתוחה שהופרשה משטח המגרש, המשמשת ילדים והורים אחר הצהריים וגם את הבאים לבית הכנסת. שלושה ספסלי עץ רחבים חוצצים בין הגינה לשביל הגישה אל הכניסה לגן.
גרם מדרגות מוביל מטה אל מעבר לשער הכניסה, ממנו, במרכז המבנה מיקמה שפר פטיו פתוח לשמיים המתפקד כמבואת כניסה לכיתות. "הפטיו אזור ביניים, ממוקם בין חוץ לפנים, ומאפשר לבאים להיות בתוך המבנה ועדיין בחוץ". הפטיו מקורה בפוליקרבונט שקוף המוגבה מעל גג המבנה ושוטף את המבואה באור טבעי. חצרות כיתות הגן שבקומה השנייה פתוחות גם הן אל הפטיו בסורגים, ומאפשרות יציאה של אוויר חם. החצרות קורו בבדי ממברנה שנמתחו מקיר לקיר, ואפשרו לאדריכלית לוותר על עמוד מרכזי לטובת בטיחות הילדים. "הדבר מאפשר חלל פתוח ככל הניתן, ומונע טיפוס או התנגשות בידי הילדים", היא מסבירה.
הומור נעים בחזיתות
בקומת הקרקע מורכב המבנה משלוש תיבות מלבניות שבכל אחת מהן מתוכננת כיתת גן, הקומה השנייה, שחולשת גם על גג המקלט, כוללת חצר גדולה ושתי כיתות נוספות. את הגנים מציינת שפר שתכננה בדומה לחללי "לופט" פתוחים שבהם כמה שפחות מחיצות פנימיות. הדבר מאפשר גמישות עבור הגננות שמארגנות את פינות המשחקים ומעדכנות אותן לפי צרכי הילדים. "פעם היו מתכננים המון קירות נמוכים, נישות ופינות ישיבה בנויות עבור כל אחד מאזורי המשחק. אני חושבת שאפשר לעשות את זה באמצעות נגרות ובאמצעים ניידים וכך לאפשר חופש לשינויים", היא מסבירה. בנוסף, תכננה שפר חלונות גדולים שמטרתם להכניס כמה שיותר אור לחלל.
למרות הקווים הישרים שמאפיינים את המבנה, שפר הכניסה הומור ועניין בעיצוב החזיתות. את החלונות היא תכננה בגבהים שונים ובצבעוניות שנעה על גווני האדום, את קומת הקרקע חיפתה בלוחות HPL בגוון עץ בהיר ואת הקומה העליונה, המופרדת ויזואלית באמצעות רצועת בטון דקיקה, בלוחות HPL לבנים. אלמנט נוסף שכמו "מכריז" על תפקוד המקום כמבנה ציבורי ונעים הם עמודי פלדה צבועים בכתום, ורוד ואדום, ששיבצה שפר במיקומים שונים בחזיתות.
"בעבר הייתי צריכה ממש לשכנע את הרשויות שסורגים בחלונות לא נחוצים בגן ילדים, ושניתן לתכנן פתחים גדולים. עם הזמן, הגיעה הפתיחות לקבל חומרים מגוונים דוגמת פרקט עץ לריצוף, ולשנות את עקרונות הבינוי. כשיש אוזן קשבת ניתן לקדם דברים, והיום מתחילה להגיע הערכה ונכונות להשקיע באדריכלות גם במבני ציבור"
שפר מציינת כי ניתן לראות שינוי חיובי והערכה הולכת וגוברת כלפי אדריכלות מצד הרשויות והיזמים בישראל. הדבר בא לידי ביטוי ביותר תקציבים לאדריכלות מבני חינוך, והבנה שעקרונות עיצוביים וחומרים איכותיים מקומם לא רק במגזר הפרטי, אלא גם בבנייה ציבורית. "גן הילדים הראשון שתכננתי היה בהוד השרון, לפני פחות מ-20 שנה, ושם נצמדו ברשות המקומית לחוזר המנכ"ל ללא גמישות כלפי גובה הגדרות והסורגים, מיקום החלונות והחומרים שבהם ניתן היה להשתמש", מספרת האדריכלית. "בעבר הייתי צריכה ממש לשכנע את הרשויות שסורגים בחלונות לא נחוצים בגן ילדים, ושניתן לתכנן פתחים גדולים. עם הזמן, הגיעה הפתיחות לקבל חומרים מגוונים דוגמת פרקט עץ לריצוף, ולשנות את עקרונות הבינוי. כשיש אוזן קשבת ניתן לקדם דברים, והיום מתחילה להגיע הערכה ונכונות להשקיע באדריכלות גם במבני ציבור. זה מבורך".
