כבר כמה עשורים שהאדריכלות ביפן מכתיבה את הטון בזירה הבינלאומית. אדריכלים יפנים רבים פועלים ביפן ובמערב, מובילים אופנות אדריכליות, והופכים את הרעיונות הארכיטקטוניים היפניים לתחום יצוא-מדיני מועדף. מספיק להציץ ברשימת זוכי פרס פריצקר, שנחשב לפרס "נובל" של האדריכלות בו זכו שבעה אדריכלים יפניים, כדי להבין את המגמה.
חלק מהייחודיות של האדריכלות היפנית נובע מיחסה המיוחד למסורת האדריכלית שממנה היא מגיעה. זאת לעומת המודרניות בכלל והאדריכלות המודרנית בפרט, שכוננו את עצמן על שלילת המסורת והסמכות הישנה. אדריכלים שפעלו בשולי התנועה המודרנית וביקשו ללמוד ממסורות אדריכליות עתיקות, נסעו ליפן המסוגרת של לפני מלחמת העולם השנייה והושפעו עמוקות מהאדריכלות שלה. המסעות האלה הניבו, בין היתר, את יצירותיהם האדריכליות של קרלוס סקרפה וברונו טאוט, ואת מה שאנחנו מכירים כיום כסגנון המינימליסטי.
האדריכלות היפנית העכשווית, אם כך, יצרה מערכת יחסים דיאלקטית ומעניינת עם המסורת האדריכלית המפוארת שממנה הגיעה. במסגרתה, שומרים האדריכלים איכויות ומוטיבים מסורתיים ומעניקים להם פרשנות חדשה ומרתקת. האדריכל טדאו אנדו (Tadao Ando), למשל, עובד בעיקר עם בטון חשוף ועכשווי אך משמר את האיכות הגבוהה של האור באדריכלית היפנית המסורתית. דוגמה נוספת ניתן לראות בעבודותיו של האדריכל קנגו קומה (Kengo Kuma), שמושפע עמוקות מתשומת הלב היפנית לפרטים הקטנים ולבנייה בעץ, ובנייניו הם צבר מרהיב של פרטים שחוזרים על עצמם בשלל מקצבים. גם האדריכל שיגרו באן (Shigeru Ban), שבונה בניינים מחומרים מתכלים, מזכיר את העראיות של הבנייה המסורתית ביפן.
הינומת מתכת
האיכות היפנית הייחודית נשמרת גם בעבודתם של צמד האדריכלים ריו נישיזאווה (Ryue Nishizawa) וקאזויו סג'ימה (Kazuyo Sejima) ממשרד Sanaa, שחנכו לאחרונה את מבנה בית הספר לניהול של אוניברסיטת Bocconi שבמילאנו. המשרד גם אחראי על תכנון הקמפוס החדש של בצלאל במרכז העיר ירושלים שבימים אלו נמצא בשלבי בנייה סופיים.
הקמפוס החדש של המחלקה לניהול ממוקם במרכז מילאנו, ומורכב מחמישה בניינים מעוגלים הפזורים כמו באקראי על גבי המגרש ומותירים שטח ירוק רב, אך קצוותיהם "נוגעים" זה בזה ויוצרים חזית רציפה כלפי הרחוב. בארבעה מתוך החמישה מוקמה חצר פנימית שלדברי האדריכלים ממשיכה את מסורת הבנייה המקומית. הפרויקט חולש על 35 אלף מטרים רבועים וכולל בניין מנהלה, מגורי סטודנטים, שני בנייני כיתות ומרכז ספורט. במרכז הספורט נחצבה גם קומת מרתף פתוחה שבה בריכת שחייה ואודיטוריום, שאליהן ניתן להשקיף מקומת הקרקע.
13 צפייה בגלריה
כל החללים בקמפוס מעוגלים גם הם. אלמנטים מעוגלים אקוסטיים משובצים בתקרות
(צילום: Philippe Ruault)
חזיתם של כל הבניינים עשויה מקיר מסך מזכוכית שמלפניו רשת ברזל מחוררת ומתפתלת שמשמשת להצללה, כמו "נופלת" על המבנים ומעוצבת בצורת גלים או קפלים ברדיוסים שונים. המראה שמתקבל הוא של וילון מתכת שעוטף את המבנים ברכות, ויוצר חזית מרהיבה. החזית יוצאת הדופן של הקמפוס היא למעשה שילוב של שני רעיונות שהופיעו בעבודותיהם הקודמות של המשרד היפני – במפעל הריהוט Vitra שבגרמניה ובמוזיאון האמנות החדש שבניו יורק. במפעל הריהוט כוסתה חזית המבנה בלוחות פלסטיק לבנים שכופפו בתנור מיוחד ויצרו מראה של וילון חלבי ואטום, ואילו המוזיאון הניו יורקי חופה ברשת מתכת מחוררת.
הקו המעוגל הפך לסימן ההיכר של המשרד, ובתוכנית הבניין הנוכחית ניתן לראות את איכותו המיוחדת שמזכירה קו קליגרפיה יפנית. אתגר מרכזי בתכנון מבנים בזוויות מעוגלות הוא החלוקה הפנימית של הבניין: לרוב זוויות מעוגלות מגדירות את צורת הבניין בלבד, ופנים הבניין נותר "רגיל", אך במקרה הזה האדריכלים תכננו את כל החללים (מלבד אזורי השירות ומדרגות החירום) בצורה מעוגלת ויצרו שלל חדרים מעניינים ולא סטנדרטיים.
פשטות מחושבת
מלבד הקו המעוגל, קיימים מאפיינים נוספים שהופכים את הסגנון של הצמד היפני ליוצא דופן. הבניינים שלהם מאופיינים בסגנון ברוטליסטי ייחודי, לא הפרשנות המקומית שניתנה לסגנון בישראל המאופיינת במבני בטון אקספרסיביים וכוחניים, אלא ברוטליזם רך, צנוע וכמעט סגפני. תקרות הבטון החשוף בקמפוס עשויות ללא כל חיפוי וללא תקרה מונמכת, ועמודי פלדה חשופים וארוכים מחברים אותה אל הרצפה.
13 צפייה בגלריה
חלק מהמבנים "חפורים" פנימה אל הקרקע וחשופים אל הסביבה החיצונית
(צילום: Filippo Fortis)
הצטברות האלמנטים הללו יוצרים סגנון מובחן ומרתק שממחיש בדיוק עד כמה פשטות יכולה להיות מלאה במחשבה. תקרות הבטון החשוף החפות מהנמכות וקירות המסך השקופים יוצרים אתגרים רבים, ובראשם בעיות אקוסטיות וטכניות. הפתרון היצירתי של צמד האדריכלים היה "לנקד" את תקרות הבטון באלמנטים אקוסטיים מעוצבים בקווים מעוגלים, ולהציב את החללים הטכניים שבהם תעלות המיזוג למשל, בתוך הקירות המתעגלים הפנימיים.
ומה צפוי לבצלאל? בניית הקמפוס שתכנן המשרד היפני בישראל נמצאת לקראת שלבי גמר ומתעתד להתחיל ולהתאכלס במהלך 2022. בניגוד לקו הדומיננטי בעבודתם, בקמפוס החדש בבצלאל לא יכלול קווים מעוגלים. במבט מבחוץ הקמפוס נראה כמו בניין גדול ממדים ורב מפלסים שלו שישה "גרעינים" נפרדים המתפקדים כל אחד כמבנה עצמאי. בין ששת המבנים צפויים לחבר גרמי מדרגות וגשרים.
התקרות בבניין החדש בולטות כלפי חוץ ויוצרות מרפסות והצללות לקומות שמתחת, המחופות כולן בזכוכית שמאפשרת כניסה רבה של אור טבעי. בנוסף, ולמרות החוק שמחייב לחפות את הבניינים בירושלים באבן, קמפוס בצלאל קיבל הנחה ויכלול אבן "ירושלמית" רק בציפוי גרעיני הבניין. יתר המבנה יהיה עטוף בבטון חשוף שבו ייעשה שימוש באגרגטים שנותנים לבטון גוון שמזכיר את צבע האבן.
