ב־7 באוקטובר היו מנחת הטלוויזיה והדוגמנית דנה גרוצקי ובן זוגה המסעדן אסף ליס בעיצומו של שיפוץ הבית הפרטי שרכשו ביבנה. כדי לפקח מקרוב על עבודות השיפוץ, הם שכרו את הבית הצמוד, ובו התגוררו עם ארבעת הילדים: אלכס בת העשר (בתה של גרוצקי מנישואיה הקודמים), ג'יה בת הארבע וחצי, התאומים נינה ודין בני השלוש וגם שתי כלבות וחתולה.
"בבית שבו התגוררנו בשכירות לא היה ממ"ד וגם דלת הכניסה הייתה יכולה להישבר בבעיטה. הרגשנו מאוד לא מוגנים ובפחד שיבנה, אחרי אשדוד ואשקלון, היא הבאה בתור לחדירת מחבלים. השיפוץ של הבית נעצר ואנחנו עברנו להתגורר אצל הוריי ביבנה כי יש להם ממ"ד במרתף. חודש ישנו שם על מזרנים", מספרת גרוצקי על הדרך לביתם החדש והנכסף – 220 מ"ר על פני שתי קומות על שטח של כחצי דונם. בקומת הכניסה יש מטבח, סלון, חדר משפחה וחדר משחקים, ובקומה העליונה יש חדר שינה להורים עם חדר רחצה צמוד ושני חדרי ילדים שיהפכו בעתיד לשלושה חדרים.
הבית של דנה גרוצקי ואסף ליס. 220 מ"ר בשתי קומות
(צילום: אור סיט)
איך נולד החלום על בית החלומות שלך?
"כשאני ואסף הכרנו הייתי חצי שנה אחרי גירושים. את תחילת מערכת היחסים שלנו עשינו רק בבית, כי אני לא הייתי בעניין של לצאת ושיסתכלו והייתי קנאית לפרטיות שלי. היינו המון בבית שבו חייתי אז, גם ביבנה, ומשם היינו מפנטזים על הבית העתידי שלי. אני מאמינה שמחשבה מייצרת מציאות. הייתי שומרת בטלפון, כמו מין משחק, תמונות של הבית המושלם עבורנו. אפשר לומר שחלמנו על בית חלומותינו".
את הבית החדש שאליו עברו לאחרונה מצאו במצב ישן שדרש שיפוץ. "רכשנו אותו לפני קצת יותר משנתיים, לפני ההפיכה המשטרית ולפני המלחמה. היה לנו חלום, כמו הרבה אנשים שמקימים משפחה, לבנות לנו בית. אני בפרק ב' ואסף הוא תל אביבי, בעל מסעדות (ובהן מסעדת "משיה", אמ"ר)", מספרת גרוצקי. "התחלנו את השיפוץ קצת לפני המלחמה, וזה היה מאתגר. ובכל זאת, אני מרגישה לא בסדר כי לי יש בית חדש וזכיתי להגשים את החלום שלי ולגור בו עם אהבת חיי ועם ארבעה ילדים, ובארץ יש כל כך הרבה משפחות שכולות ומשפחות שמחכות לאנשים היקרים להם שחטופים בעזה וגם המון אנשים שפונו מהבתים שלהם ואמהות שמחכות לילדים שלהן. חשוב לי להגיד שאני לא מנותקת, ואני כואבת כמו כולם".
"אני מרגישה לא בסדר כי לי יש בית חדש וזכיתי להגשים את החלום שלי ולגור בו עם אהבת חיי ועם ארבעה ילדים, ובארץ יש כל כך הרבה משפחות שכולות ומשפחות שמחכות לאנשים היקרים להם שחטופים בעזה"
למה יבנה?
"גדלתי ביבנה כל החיים, וחוץ משנתיים ברמת גן עם בעלי הראשון, כל חיי הייתי כאן. זה הבית ואין לי שום רצון או כוונה לצאת מפה כי יש כאן קהילה. אנחנו ארבעה אחים וכולם גרים ביבנה ליד ההורים. הבית שלי הוא בשכונה הצבאית, שהיא כמו קיבוץ בתוך העיר. יש כאן שבילים שהילדים יכולים ללכת בהם ואין מכוניות. הכול קרוב, יש מכולת שכונתית וכולם מכירים את כולם. כשהגיע 7 באוקטובר, ולהרבה אנשים עברה בראש המחשבה 'לאן נברח אם סוף העולם הגיע?', אני נחרדתי מהמחשבה לעזוב. לא ראיתי שום מקום בעולם שאני רוצה להיות בו, חוץ מהשכונה הזו, שקמה לפני 42 שנה. יש לי אל השכונה הזאת קשר רגשי ובכל סמטה בטיול עם הכלב אני אומרת לאסף 'פה היינו נפגשים בימי חמישי כל החבר'ה, כי לא היה פה כלום'".
איך נראה שיפוץ בימי מלחמה?
"בישראל כל פרויקט הוא תמיד בסימן שאלה. כשפרצה המלחמה היה לאנשי המקצוע שטיפלו בבית שלנו קושי בלגייס עובדים. בשבועות הראשונים של המלחמה העבודות נעצרו כי לא היה מי שיעבוד, והכול היה קשה ואיטי. מבחינה כלכלית, ברגע אחד נסגר לי הברז ולא הייתה לי הכנסה כי הכול נעצר. גם אני, אשת תקשורת שעובדת בתחום הכי זוהר וכיפי בעולם, הייתי בלי הכנסה. עבדתי אצל 'גיא פינס' ופעם בשבוע החלפתי בתוכנית 'גלית ואילנית' ואצל 'פאולה וליאון', והכול השתנה על המסך. במקביל גם בן זוגי הפעיל את המסעדות שלו (ובהן "אונזה" שנסגרה לאחרונה, אמ"ר), כמו הרבה מסעדנים, כדי להאכיל חיילים, ולא רק שלא הכנסנו כסף, הפסדנו כספים במשך חודשים ארוכים. זה הרגיש כאילו מישהו משך לי את השטיח מתחת לרגליים. מגיל 17 אני עצמאית כלכלית ופתאום אני בלי הכנסה ולא הבנתי איך אני עכשיו בונה בית.
"היינו אמורים לפנות את הבית השכור באפריל 2024 ובסוף פינינו רק בנובמבר. עברנו לגור בבית החדש כשהיה עדיין בהגדרה של אתר בנייה, עם חשמל חשוף, ברז אחד באמבטיה ובית בלי כיורים. שטפתי כלים בצינור של החצר. היו בבית רק חלונות ודלתות ראשיות וקצת ארונות. כל בוקר התעוררתי עם פועלים שבאו בשש בבוקר הביתה ו־20 אנשי מקצוע".
מהו עבורך רגע בלתי נשכח מהשנה הזו?
"אחי גויס למילואים בשריון ב־8 באוקטובר והיה בתוך עזה קרוב לשנה. במהלך השנה הזו סבתא שלי מצד אמא נפטרה וישבנו שבעה אצל אמא בבית. השבעה נגמרה, חזרתי לבית שלי ושכחתי משהו בבית ההורים. בעשר בלילה דפקתי בדלת והלב שלהם היה בתחתונים. מאותו רגע היה חוק שלא דופקים בדלת בהפתעה".
בית עם בישולים, סירים ומוזיקה
גרוצקי וליס, בשיתוף כוחות עם האדריכלית ורד כדורי, עבדו על יצירת בית שמציע חמימות והכנסת אורחים. "גדלתי בבית פרטי פתוח ומזמין, מאוד חם וחי", אומרת גרוצקי, "מוזיקה הייתה בלתי נפרדת מהחיים ותמיד היו בישולים וסירים על האש. אנחנו היינו הבית שאליו החברים באים וכולם אוהבים להיות בו. היה לי רצון לייצר לילדים שלי בית כזה. תוסיפי את זה שאני ואסף אנשי בית בהגדרה. להרבה אנשים זה מאוד התחדד בקורונה ואנשים התחילו להשקיע בבית, אבל אני תמיד אהבתי לקנות חפצים לבית יותר מבגדים ונעליים. כשאתה קם בבוקר ויפה לך בעיניים אתה יותר פרודוקטיבי ויעיל ונחמד".
האדריכלית ורד כדורי מספרת כי "דנה ואסף רצו בית מרחב מרפא. שניהם עמוסים, עובדים סביב השעון בתל אביב ועם ארבעה ילדים בבית, העיצוב היה אמור לתמוך ולתת נשימה ותחושה של ריזורט אקזוטי. את ההשראה שאבתי מטולום במקסיקו, כלומר, של מקום שנותן רווחה נפשית וניתוק מהרעש. גם במרחב של הילדים עשינו את זה עם צבעוניות שקטה ונעימה ויש אפשרות להתנועע כי דנה רצתה חופש לילדים שלה. הלכנו על רצפה מינרלית שמורכבת בשכבות מאבקה עד לעובי של שבעה מ"מ. החומר מיובא באיביזה ונוצרת רצפה עמידה וחזקה. בהבדל מהחומר רזינה, יש בה תנועתיות. כשאת דורכת עליה את דורכת על חומר טבעי, כמו חול. את הרהיטים בחרו בטולמנ'ס דוט, שיש להם בדים קלים לניקיון ואפשר להביא מישהו פעם בשנה שיחזיר את הספה לקדמותה. בגלל הילדים, הלכנו על מטבח של חברת רגבה עשוי פורמייקה ומשטח עבודה של דקטון מבית קוסנטינו (שגם אחראים על ריצוף כל סביבת החוץ וחיפוי חדר הרחצה לילדים). חיבור בין רצפה מחומר יקר למטבח מחומר זול יוצר חיבור קוסמי ושפה גבוהה".
דנה, איזה חלומות קטנים וגדולים הגשמת בבית הזה?
"שמנו לנגד עינינו לייצר אווירת ריזורט. אנשים חוסכים כל השנה כדי לנסוע לחמישה ימים ליעד אקזוטי ואנחנו רצינו שהבית שלנו יהיה הריזורט שאנחנו מרגישים בו את הרוגע והטבע. עשינו חצר שהיא ממש ג'ונגל עם מלא ירוק ודברים שבעיניי מרגיעים בלב. בחרנו צבעים מאוד רגועים ונעימים, אדמתיים, חמרה, נס קפה, טיח ערבה. פעמיים בשנה אנחנו בורחים לנופש במדבר, והרבה מההשראה הבאנו משם. בדברים הקטנים הכנסנו טוחן אשפה שמשדג את החיים, השקענו בתאורה ובמערכת סאונד כי אלה דברים שמייצרים אווירה בבית. אנחנו שומעים 24/7 מוזיקת מדיטציות וגם ישנים איתה".
גרוצקי מודה שעל העיצוב הופקד בן זוגה אסף. "במסעדות שלו הוא חולם בגדול, ויודע לחשוב איזו חוויה תעברי כשתגיעי למסעדה ברמת התאורה, המוזיקה, הצמחייה והכלים, ולכן נתתי לו יד חופשית בכול", היא אומרת. "הייתי אחראית רק על חדרי הילדים וחדר המשחקים ועל תכנון הארונות. בית שנעים לחיות בו צריך המון מקומות אחסון, ואני הוספתי בכל חלל עוד ארון ועוד מדף. אסף חשב שאני מגזימה ושזה יותר מדי. היום הוא חושב שאני גאונה. אין דבר כזה יותר מדי ארונות. בית יפה מסדר את הנפש. ב־DNA שלי אני בלגניסטית, אבל אני כל הזמן בשאיפה לסדר. אני עוקבת באינסטגרם אחרי כל הנשים המסודרות ויש לי תיקיות שלמות של השראה".
מה עשיתם בסלון?
"יצרנו שני סלונים אחד ליד השני. סלון אירוח מול חלון אקווריום שאי אפשר לפתוח, שהוא באותו חדר עם המטבח ושולחן האוכל. בנוסף, סלון שהוא חדר משפחה עם טלוויזיה, גם הוא בריפודים מאוד פרקטיים, והם סמוכים אחד לשני. בחצר יש שולחן ענק וסביבו עשרה כיסאות. בארץ רוב הימים יפים, והכי כיף לשבת בחוץ". בסלון ובחצר נפרסו שטיחים והוצבו פופים סרוגים של iota project.
גם חדר המשחקים של הילדים באותה קומה.
"בהתחלה אסף והאדריכלית החליטו שחדר המשחקים יהיה למעלה ואני זרמתי, ובקומה הראשונה יצרנו מחסן ללא חלונות, אבל לפני חודשיים הזמנתי אליי כמה חברות עם הילדים, והן הסבירו לי כמה חשוב שחדר המשחקים יהיה צמוד למטבח ולסלון, כדי שנוכל לראות את הילדים משחקים ושלא תהיה טיילת של ילדים במדרגות. העברתי את המחסן לקומה העליונה והפכתי את החלל לחמים ונעים עם שטיח ומדפים עם בובות ותלינו מראה. אני חושבת להזמין טפט או לצבוע. עשינו שלושה פסי תאורה מלמעלה כדי להוסיף אור. ביטלנו ברגע האחרון את הדלת של המחסן ונוצר המשך של הבית".
איך תוכנן המטבח?
"המטבח הוא הלב של הבית ואסף מבשל בו על האי. זה כמו עמדת DJ בשבילו מול פינת הישיבה. יש לו גם מטבח חוץ בחצר. אני שורפת מחבתות ולא יודעת לבשל. תביני, כשאסף חלה בקורונה והיה סגור בחדר, הוא סירב לאכול אוכל מעשה ידיי ורזה 15 קילו. היה חשוב שלאסף יהיה מטבח נוח ויש לו כל גאדג'ט אפשרי".
הריצוף בבית שלכם לא שיגרתי.
"היא מאוד מיוחדת, רצפה מינרלית טבעית של חברת 2b2bacic שזה חומר שאוטמים איתו בריכות, מעין הכלאה בין רזינה להחלקת בטון. החבר'ה שעבדנו איתם עושים לך במעבדה את הצבעים והטקסטורה לפי בדיוק מה שאת רוצה. זו הרצפה הכי חזקה שיש והיא נמרחת בשכבות במשך עשרה ימים. זה מוסיף חמימות ואין רובה שמתלכלכת בין האריחים".
איך רציתם שחדר השינה שלכם ייראה?
"אנחנו ביחד תכף שבע שנים, ומהר מאוד נכנסתי להיריון ואז לעוד הריון עם תאומים. אסף הפך תוך שנה וחצי מרווק תל אביבי בן 40 לאבא עם ארבעה ילדים, לכן אנחנו אוהבים לנצל את הזמן הזוגי האינטימי שלנו. כיוון שמחירי המלונות בארץ כל כך מטורפים, קשה לי עם הפלצנות וכואב הלב על ההוצאה, יצרנו חדר שינה שהוא מקדש נעים ומזמין, חדר עם תקרה גבוהה של 3.20 מטרים עם תחושה של אוויר בזכות חלון ענק בחדר.
"בחדר השינה עשינו ריצוף מיוחד שהמשיך לחדר הרחצה ולקירות. זה נותן תחושת ריזורט.
"עבדתי בשנה האחרונה עם 'ורדינון' ובזכותם יש לי את כל הסוגים של המצעים בבית בצבעי חאקי, חול, לבן וחום בהיר. נקי ומרגיע, אין שום דבר שעושה בלגן בעיניים. המקלחת שלנו היא המקום שבו קורות שיחות הנפש. אנחנו יושבים על הרצפה עם נרות ומוזיקה ומבלים שם מלא זמן. עשינו במקלחת שני ראשי דוש וכשהקבלן והפועלים ראו, הם חשבו שזו טעות. גם כהורים עם ארבעה ילדים שמתוכם שלושה קטנטנים, זה כיף כי כולנו מתקלחים ביחד והכול חווייתי". להשלמת החוויה הותקן בחדר השינה מאוורר תקרה של swing, בדומה למאווררי התקרה בחצר.
מה לגבי חדרי ילדים ואמבטיה?
"אלכס בחדר לעצמה וג'יה, נינה ודין בחדר אחד גדול שהם שני חדרים קטנים שיתפצלו בעתיד. בחדרי הילדים ריצפנו בגרניט פורצלן דק וקל לתחזוקה. בחדר הרחצה של הילדים עשינו שני כיורים כדי שלא יהיה פקק בבוקר. יצרתי בחדר הרחצה שלהם מקום למכונת כביסה ולקיפולים. כשהם באמבטיה אני מקפלת כביסה. הכול פרודוקטיבי".
יש לך עצות למי שמשפצת בית?
"בשביל לשרוד זוגיות בשיפוץ ובטח כשיש מלחמה ברקע, חשוב לעשות חלוקת תפקידים, לשחרר ולא לריב, לזכור שהקושי הוא זמני. כשהיינו יושבים על המדרגות בכניסה לבית השכור השבור שלנו ראיתי לנגד עיניי איך אנחנו יושבים בחצר בבית החדש שלנו. עצמתי את העיניים וחייתי את העתיד.
"כשהמלחמה התחילה ושנינו הפכנו לסוג של מובטלים ולא הכנסנו כסף, הייתה בהלה אמיתית ומחשבה של 'באיזה טיימינג מחורבן קנינו בית'. אסף אמר לי 'לא נעשה את יחידת ההורים שחלמנו עליה ונשפץ שוב בעוד חמש שנים'. אבל התעקשתי לסיים את השיפוץ כמתוכנן. פתחנו כל קופת חיסכון אפשרית ומכרנו כל מיני דברים מתוך אמונה שכשאדם חי בבית שהוא למידות שלו, הוא קם ונושם. אני חיה את הכאן והעכשיו, וזה משהו ש־7 באוקטובר הבהיר לי, שאי אפשר לתכנן קדימה, אז חשוב שהכאן והעכשיו יהיה טוב".
