כיכר הבימה, כיכר התרבות האיקונית ואחת מסמליה של העיר תל אביב בשנים האחרונות, עשויה להיפגע ולהיחסם בפני הציבור כתוצאה מעבודות הרכבת הקלה. בניגוד לתוכנית המקור שהוגשה, התוואי החדש של קו M2, שאורכו למעלה מ-25 קילומטרים, לא יעבור ברחובות קפלן ודיזנגוף, אלא יעבור דרך כיכר הבימה. בנוסף, נבחנת במסגרת העבודות האפשרות למקם יציאה תת קרקעית מהרכבת בתוך כיכר הבימה, שתפער "חור" ביצירה ותפגע בשלמותה לאורך טווח. זאת, כאלטרנטיבה למיקום אחר ליציאה שעומד על הפרק - בשדרות רוטשילד.
את כיכר התרבות יצר האמן דני קרוון בהזמנת עיריית תל אביב-יפו כחלק מחגיגות מאה שנים לעיר, והיא נפתחה לציבור לפני עשור, בשנת 2011. קרוון שהלך לעולמו השנה, היה פסל מוערך, חתן פרס ישראל ואחד מהאמנים הישראלים הבולטים והחשובים בדורו. רבות מיצירותיו הן עבודות מרחביות, בדומה לכיכר התרבות, בהן 'כיכר לבנה' שבפארק אדית וולפסון ואנדרטת חטיבת הנגב.
"פוגעים ביצירה של אבא ובלב הפועם של תל אביב": ריאיון עם בתו של דני קרוון
(צילום: שחר גולדשטיין, אסף חן)
כדי להגן על יצירתו, משפחתו של האמן המנוח יוצאת כעת למאבק משפטי, אליו מצטרפים תושבים שמנהלים אף הם מאבק בתוואי החדש של קו הרכבת ובשטח ההתארגנות שעתיד לקום בכיכר. נכון לדיונים שהתקיימו בנושא השבוע לא נפלה החלטה בנוגע למיקום היציאה מהתחנה.
"אף אחד לא פנה אלינו בעניין", סיפרה בריאיון ל-ynet נועה קרוון, בתו של הפסל. "גילינו שהמקום יהפוך להיות אתר התארגנות במקרה, כשנרתמנו למאבק אחר על גן הכובשים. זה מטורף. אבא שלי היה ממש חולה מזה. פנינו לעיריית תל אביב-יפו, שהם אלה שאמורים להגן עליה. התשובה שקיבלנו היא שזה השטח הפתוח היחידי בסביבה. איך עיריית תל אביב יכולה להתייחס לזה כשטח פתוח? זו עבודת אמנות שהושקעו בה כספי ציבור".
חשוב להבהיר כי הכיכר אינה עבודה אדריכלית, אלא יצירת אמנות שהוזמנה על ידי העירייה. זו פנתה לקרוון מתוך היכרות עם הסגנון של יצירותיו, אחרי שקנו להן שם בארץ וברחבי העולם. "אבא שלי עשה גם אנדרטה לצוענים בברלין, ושם, כשרצו לעשות קו מטרו ליד האנדרטה – דבר ראשון הם פנו אלינו, אל האמן ומשפחתו", מסבירה קרוון. "בברלין היה מדובר בכמה עצים", היא מרחיבה, "הם פנו לאבא ואמרו: ייתכן שזה יפגע ביצירה, אנחנו רוצים לשתף אותך בהחלטות על איך אנחנו עושים, ומה אנחנו עושים. אז זה דבר שהוא מקובל, יש משא ומתן, מדברים, חושבים ביחד ומוצאים פתרונות. אני חס וחלילה לא אומרת שאנחנו לא בעד התחדשות, תחבורה ומטרו. זה נהדר שהעיר מתפתחת – השאלה על חשבון מה. יש פה יצירת אמנות, יש פה אמן. כשחשבו על זה האמן עוד היה בחיים. תכבדו את היצירה ואת האמנות. לא מתקבל על הדעת שפשוט רומסים את זה".
"ממש נפנפו אותנו"
קרוון חוזרת ומדגישה כי מדובר ביצירת אמנות. "בגלל שזו כיכר, קשה לאנשים להתייחס לזה כיצירה שלמה. אז לצורך העניין בוא נגיד שזה היה הפסל 'דוד' של מיכאנלנג'לו, והיו אומרים 'עכשיו אנחנו צריכים לעשות כמה עבודות בתקרה ואנחנו צריכים להוריד לו את הראש, אבל רק לקצת זמן'. זה לא מקובל, פוגעים כאן בשלמות היצירה".
המשפחה ותומכיה פועלים להשיג את הפרוטוקולים וההשגות שהובילו להחלטה לפגוע בכיכר, ולממש את זכותם להגיש ערעור והערות תוך 30 יום ממועד הוועדה שהתקיימה השבוע. "ההשגות הוגשו בשנה שעברה, ובעצם הדיון בהן היה ביום ראשון האחרון", קרוון אומרת. "היו לנו תקוות מאוד גדולות - אנחנו לא באנו עם עורך דין משלנו. באנו לוועדה עם האדריכלית פרופ' ניצה מצגר-סמוק, ההיסטוריון פרופ' מיכה לוין, והאוצרת פרופ' כרמלה יעקובי וולק, ועורכת דין שייצגה את מנשה קדישמן. ממש נפנפו אותנו", היא אומרת בכעס.
"נת"ע אומרים: 'לא שמענו על מצב שכיכר גוברת על תכנון תשתית לאומית'. נכון, בארץ לא שמענו - כי לא הייתה כיכר שהיא יצירת אמנות! אבל בואו נתייחס לכיכרות במקומות אחרים בעולם: מישהו היה מעלה על דעתו להרוס את כיכר סן מרקו או פיאצה נבונה?", היא מתרעמת. "נת"ע טוענים: 'אנחנו עושים את זה לטובת הציבור'. אוקיי, אז אולי תערבו את הציבור בזה? אולי הציבור היה מעדיף לשמור את הכיכר? לפי מה אתם מחליטים מהי טובת הציבור?"
8 צפייה בגלריה
"הוא לא תיאר לעצמו שזה יהפוך להיות כזו הצלחה שמשפחות עם הילדים מגיעות בהמוניהן"
(צילום: ShutterStock)
"אנחנו בוחרים שלא ללכת עדיין עם עו"ד לבית משפט", אומרת קרוון. "השלב הבא מבחינתנו הוא להעלות את העניין למודעות ציבורית, ולהרים עצומה של הציבור הרחב ושל אנשי תרבות ואמנות. אם לא תהיה התקדמות בדרכים האלה, שנראות לנו כנכונות ועדיפות - נלך לתביעה של זכויות יוצרים שיש לאבא שלנו, אבל זה לא הדבר שהיינו רוצים לעשות. זו עבודה ברשות הציבור, ומבחינה עקרונית - זה צריך להיות מאבק ציבורי, לא רק מאבק אישי של האמן ושלנו המשפחה".
מחברת נת"ע נמסר בתגובה: "סוגיית כיכר הבימה והתחנה עדיין נידונה בימים אלו בות"ל תוך בחינת מכלול השיקולים בהם הפסל, וכל זאת ברגישות הראויה".
עיריית תל אביב מסרה בתגובה: "תכנית קווי המטרו הינה תכנית לאומית המקודמת על ידי ממשלת ישראל ומתוכננת מטעם המדינה על ידי החברה הממשלתית נת"ע. בשלב הנוכחי של התכנון טרם הוחלט על מיקום שטח ההתארגנות והכניסות והיציאות לתחנת הבימה בקו המטרו M2. ההחלטה תתקבל בעוד מספר שנים בשלב התכנון המפורט לקראת הביצוע".
ממשרד התחבורה לא נמסרה תגובה.
שיר אהבה לתל אביב
למרות הביקורת לה זכתה הכיכר בהשקתה על מחסור בצל בשטחה, זוכה היצירה לפופולריות גבוהה בקרב הציבור. היא מהווה בעשור האחרון את אחד מסמליה הבולטים של העיר תל אביב, ומשמשת כמתחם בילוי מרכזי. כאמור, הכיכר הוזמנה כיצירת אמנות של קרוון, שכל אחד מחלקיה מסמל אספקט אחר בהיסטוריה של תל אביב.
"סבא שלי, אברהם קרוון, היה אדריכל הגנים הראשון של תל אביב, ובין היתר היה זה שתכנן את גן יעקב הסמוך לכיכר התרבות. אז כמובן שמבחינה אישית נוסטלגית, ברגע שהוא קיבל את ההזמנה לעשות את הכיכר הזאת, מיד היה את החיבור האישי עם אבא שלו", מספרת קרוון. "הכיכר היא איזושהי מחווה לאבא שלו וליצירה שלו, וזה מאוד ריגש אותו כשהוא זכה לעשות משהו שהוא משלים וכל כך קרוב לגן יעקב.
"הגבעה עם עץ השקמה – היא ממש הדהוד שמתכתב עם השקמים שבגן יעקב. סבא שלי התעקש לשמר את העצים בגן וברחוב קינג ג'ורג', הוא עמד על כך שלא יעקרו אותם. סבא שלי הביא איתו את המסורת של הגנים, את הכבוד לעבר, ואבא שלי גדל על זה. הכיכר היא מחווה לאבא שלו, וגם לעצם השימור של כל מה שהיה פה".
קרוון מסבירה שגם הגן השקוע היא מחווה לזכרונות של אביה מילדותו ומחייו. "בגן השקוע הוא ביקש לזכור את הצמחייה שהייתה בתל אביב. אם מגיעים מהצד של רוטשילד, זה מתחיל במעין דיונות, בחול שתל אביב צמחה ממנו. אחרי כן יש סברסים, ואחר כך עצי הדר – שהיו זכורים לאבא שלי מילדותו בתל אביב. גם פרחי האמנון ותמר שיש אחרי העצים לא סתם שם: כשאבא שלי היה צעיר, במקום הזה, בכיכר, הייתה משתלה, מין חווה חקלאית. כשהוא היה תלמיד בבית ספר הכרמל, הם היו הולכים ועובדים בחווה החקלאית הזו. ובכל ט"ו בשבט, כל ילד היה מקבל הביתה עציץ עם פרח אמנון ותמר. הגן השקוע נולד גם מזה שאחת הבקשות של העירייה היתה שיהיו ספסלים ושאנשים יוכלו לשבת בכיכר. הדרך שלו לענות על זה הייתה ליצור גן שקוע, שיוצר סוג של אמפיתיאטרון שבו אנשים ישבו. הוא לא תיאר לעצמו שזה יהפוך להיות כזו הצלחה שמשפחות עם הילדים מגיעות בהמוניהן".
קרוון משחזרת כיצד אביה נלחם "מלחמת חורמה" על כל אלמנט ואלמנט בכיכר – מגודל פתחי המעליות, אשר מחוברים ביניהם בסדרת שערים מלבניים וספסל מתעקל, ועד לצבע, לגודל ולהנחה המדויקת של המרצפות. ניכר כי היה חשוב לו ללטש עד שלמות כל היבט של הכיכר וכל פגיעה בשלמות היצירה מטרידה את משפחת האמן המנוח.
בשנה שעברה, כאשר קרוון עוד היה בחיים, הוא הגיב ל"כלכליסט" על תוכנית הקו: "תוכנית הקו המרכזי של מטרו גוש דן עתידה להוביל להפקעה של כיכר התרבות, שעל יצירתה עמלתי במשך יותר מעשור. אני המום וכואב על פרטי התוכנית והשלכותיה, אשר ללא צל של ספק עתידים לפגוע בכיכר באופן בלתי הפיך, ולשנות לחלוטין את האיזון המיוחד שנוצר בה ומושך אליה קהל רב. כיכר התרבות היא יצירת אמנות שלמה. כל שינוי בה הוא פגיעה בזכות המוסרית שלי כיוצר הכיכר ובזכות החוזית שהובטחה לי על ידי עיריית תל אביב.
"בשל כך אני דורש לשמור עליה בשלמותה, על כל מרכיביה השונים ומבקש למצוא חלופה לתוכנית הנוכחית. יצירת כניסה לתחנה משטח הכיכר, בין אם באמצעות מדרגות, דרגנועים או מעלית, תהווה פגיעה חמורה בשלמות הכיכר ואינה מקובלת עליי". עוד הוסיף: "לצד זאת, כבנו של אברהם קרוון, אדריכל הגנים הראשון של תל אביב, וכמי שמקדש בכל יצירותיו את השמירה על הטבע – אני מבקש לסמן את 24 עצי הברוש שבשדרת הברושים המקבילה לרחוב הוברמן כעצים לשימור, ובדומה לשאר העצים בכיכר – דורש שהם יישמרו ולא יאונה להם כל נזק במהלך העבודות".
