בשבועות האחרונים עלתה רמת גן לשיח הציבורי, ובנסיבות לא מחמיאות. שערוריית ראש העיר שאמה הכהן והיצירה "ירושלים" של האמן דוד ריב הובילה לאירוע חריג ומתוקשר, שהתגלגלה לבסוף לסגירת מוזיאון רמת גן המשופץ, פחות מחודש אחרי שנפתח. במוקד השערורייה עומדת, כזכור, ההחלטה של שאמה הכהן להסיר את הציור של ריב מהתצוגה בטענה שהיא פוגענית, מעשה שרבים ראו כלקיחת החוק לידיים. גם בית המשפט מתח ביקורת חריפה על החלטתו של שאמה הכהן, ומסתבר שהוא לא היה ראש העיר הראשון שספג אש על מהלכים הקשורים במוסדות התרבות בעיר הוותיקה.
לאורך ההיסטוריה של רמת גן נודעו הפוליטיקאים הבכירים שעמדו בראשה ביחסיהם המורכבים עם גבולות, מוסדות התרבות, ועם הנטייה למה שעשוי להיות "פולחן אישיות". הדוגמה הקלאסית ביותר הוא אברהם קריניצי, ראש העיר המיתולוגי שזכה לכינוי "האבא של רמת גן" ושמוסדות רמת גניים רבים נקראו על שמו עוד בעודו חי - תופעה שזיכתה אותו בין היתר בטקסט מלגלג שכתב עליו אפרים קישון ("מי הוא, ילדים, האדם הגדול והיפה, היכול לעשות כל מה שהוא רוצה וכולם משתחווים בפניו?, 'קריניצי!', רעמו ילדי רמת גן, 'קריניצי!'").
26 צפייה בגלריה
הולך בדרך קודמיו לתפקיד? כרמל שאמה הכהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב
(צילום: מוטי קמחי)
משך תקופת "שלטונו" של קריניצי היה באורך כמעט תנ"כי - 43 שנים. בספרים שכתב על חייו, שחולקו לתלמידים בבתי הספר בעיר, סיפר כיצד היה מתעלם ממועצת העיר ועושה כרצונו. ואולם, למרות האטיטיוד הבעייתי, קריניצי נחשב עד היום בעיני רבים לראש עיר אהוב, גאון אפילו, שמיצב את רמת גן של זמנו כעיר מובילה וייחודית בישראל, שדבקה בחזון שמכונה "עיר גנים", עיר טובלת בירק ומלאה בצל טבעי, קונטרה למרקם העירוני והסואן של תל אביב.
תרבות חולפת
רמת גן של קריניצי וראשי עיר שבאו אחריו, בהם ד"ר ישראל פלד, הייתה עיר של תרבות תוססת, עם אמפיתיאטרון ובו מופעים תחת כיפת השמיים, גן לאומי עצום ושלל אתרי פנאי שמשכו לעיר מבקרים צעירים ואנשי תרבות. חיים נחמן ביאליק, למשל, שאב השראה מהעיר ושכר דירה ברמת גן כדי לכתוב בה, ועד היום נשמר בכניסה לגן אברהם שבעיר הספסל שעליו היה ביאליק יושב וכותב.
אך באטמוספירה שבה האחראים הבלעדיים הם הקברניטים, הספינה יכולה גם לטבוע. תקופתו של אורי עמית, שכיהן כראש העיר בשנות ה-80 הייתה האחרונה שבה הורחבו שטחי הגנים. אחריו בא צבי בר, שכיהן במשך 24 שנים, והתנהלותו המושחתת שלחה אותו ואת פרשת השוחד והלבנת ההון הנדל"נית שהיה מעורב בה עד כלא מעשיהו. ראש העיר שכיהן אחריו, ישראל זינגר, שקדם לשאמה הכהן, נחקר אף הוא בחשדות דומים.
שני העשורים שבהם כיהן בר כראש עיריית רמת גן היו גם שני העשורים שבהם הוזנחו ונהרסו חלקים שלמים מאותם מבנים וגנים היסטוריים של העיר. השיטה, ככל הנראה, הייתה פשוטה: אם גם ככה המבנה המוזנח לא מושך מבקרים, כדאי פשוט להרוס אותו. שורת המבנים שעמדו להריסה בתקופת כהונתו איחדה פעמים רבות את התושבים למחאות מאורגנות נגדו. חלקן צלחו, רובן – פחות. בחלק מן המקרים, הוחלף שטח ציבורי במגדל, לא מגדל יוקרה כמו בתל אביב, אלא מבנה מגורים ומשרדים סטנדרטי, או בית אבות. במקרים אחרים - האתרים ההיסטוריים פשוט עמדו נטושים, חלקם עד היום.
26 צפייה בגלריה
בית האזרח: מבנה שנועד לתרבות ולדיונים פוליטיים ושימש בעיקר צעירים ובני נוער, כיום מרכז לקשיש
(צילום: יריב כץ)
כך גם מוזיאון רמת גן, שסיים אך לאחרונה שיפוץ מסיבי בן ארבע שנים למבנהו ההיסטורי והייחודי שעמד שנים מוזנח לתפארת. שורשיו של השיפוץ נטועים גם הם בפרשייה שעוררה הד תקשורתי ב-2014 – מכירה שיזמה העירייה ליצירה של הצייר הרוסי הנודע ולנטין סרוב, מתוך אוסף צטלין לאמנות. האוסף, שכולל כ-80 יצירות בעלות ערך היסטורי ותרבותי, נתרם לעיר, העלה אבק ועובש, ואף נשדד חלקית לאורך השנים. הליקויים במכירת הציור הגיעו עד למבקר המדינה, שקבע ללא עוררין שנה לאחר מכן: "תהליך קבלת ההחלטות בעירייה לפני המכירה ולאחריה היה לקוי", ופקד עליה להפנות את ההכנסות לשיפוץ המוזיאונים בעיר. כעת נודע ל-ynet כי מועצת העיר רמת גן דנה באפשרות להשמיש את המבנה לצורך אחר, שאינו מוזיאון.
מדוע רמת גן, עיר גדולה שצעירים רבים מגיעים מדי יום ללמוד במוסדותיה ולעבוד במתחמיה (בהם מתחם הבורסה), לא מצליחה להשאיר אותם לבלות בתחומיה? ידעתם בכלל שיש אמפי, מוזיאונים, אולמות מפוארים וגנים ייחודיים בכל רחבי רמת גן? ואם המבנים האלה קיימים – מדוע הם לא בשימוש, או לא בשימוש המקורי שלהם? יצאנו לסיור באתרי התרבות ההיסטוריים בעיר בתקווה למנוע את ההזנחה הבאה.
הלילות השואגים של גן אברהם
בקצה גן אברהם, שקרוי כמובן על שם אברהם קריניצי, על גבעת כורכר ברחוב משה שרת (לשעבר רחוב הקשת), נמצא לא סתם תיאטרון – אלא אמפיתיאטרון, שבו נערכו מופעים גדולים תחת כיפת השמיים. חומות גבוהות מקיפות אותו, מאפשרות לחלוף על פניו בקלות מבלי לדעת דבר על קיומו.
האמפיתיאטרון המרהיב נחנך ב-1947. השכנים הוותיקים מספרים על המקום היפה עם התבליטים של האמן שלמה כץ, שבו היו צופים במופעים של מיטב האמנים והתיאטראות בארץ, מירדנה ארזי ומתי כספי ועד לתזמורת הפילהרמונית. כבר עשורים שהוא עומד נטוש וסגור לציבור, דלתותיו מרותכות, זאת על אף שבסקר שימור שנערך בשנים האחרונות, קיבל ציון מקסימלי.
באתר העירייה נכתב כי "עם בנייתם של אולמות מודרניים וממוזגים רבים ברמת גן, נזנח מקומו של האמפיתיאטרון וכיום הוא אינו בשימוש, אך מראה הטריבונות, הבמה והתמונה הנשקפים דרך השערים הסגורים משמשים זיכרון מתוק להווי התרבותי שרחש אז ברמת גן". אלא שוותיקי האזור חושפים תמונה אחרת: האמפיתיאטרון נזנח בעיקר עקב תלונות של מקורבים לצלחת ממבני המגורים שנבנו לצידו, ברחוב יוסף הגלילי. האמפיתיאטרון, מתקניו והגן הסובב אותו לא זכו להגנת העירייה, שצמצמה את הפעילות עד לחסימתו לציבור בסוף שנות ה-80. קריאות להשמשת המקום באופן שקט יותר לאורך השנים לא הועילו, ואף בחידוש שנעשה לחלק מגן אברהם בידי האדריכל גדעון שריג ב-2011, האמפיתיאטרון לא נכלל.
בניגוד לנטען באתר העירייה, אין ברמת גן כיום אולם תיאטרון משמעותי. "תיאטרון היהלום" השוכן במתחם הבורסה לא מתאים לארח כמעט אף מופע ברמה גבוהה, והתוכנית האמנותית שלו מורכבת ממופעי סטנד-אפ שלא דורשים שטח במה גדול, ומדי פעם ממופעים לילדים. מדיניות העירייה בתחום משתקפת גם במשבר העמוק שבו נמצא מה שהיה פעם בית הספר המוביל בארץ למשחק ולתיאטרון - בית צבי שברמת גן - הסובל מבעיות ניהול ותחזוקה ארוכות שנים שרק הולכות ומחריפות.
בתי האבות של שדרות הילד
שדרות הילד נקראו על שם הקשר המיוחד שבין ילדים לבין הטבע, והוקדשו בזמנו לכל ילדי רמת גן באשר הם. הגן הפסטורלי והמיוחד, שעוצב על ידי אדריכל הגנים משה כבשני, נבנה בשנות ה-30 כך שהוא לא "נשפך" ישירות לרחוב אלא מתפצל לשבילים נעימים. הגן הוזנח שנים מעטות לאחר שהוצב במרכזו פסל-מזרקה אמנותי וייחודי שיצר האמן והתפאורן הישראלי יליד גרמניה, רודא ריילינגר, ב-1972.
בשנות ה-90, במהלך כהונתו האינסופית של צבי בר, נעקרו לא פחות מ-50 מעצי הגן הוותיקים, וכמחצית משטחו הושמש עבור מגדלים של בתי אבות - רחוק מהשימוש המקורי שיועד לגן, וגם מהרצון של תושבי העיר - שאלפים מהם חתמו על עצומה נגד המהלך. עם הקטנת השטח, נדחקה המזרקה ממרכז הגן לקצהו, פעילותה נפסקה והיא הוזזה עוד כדי לפנות מקום לפסל בדמות ביאליק. כיום היא מוצבת וזורמים בה מים, אך מצבה מוזנח, מימיה רדודים ועכורים והיא צבועה בתכלת במקום הבטון החשוף. כאשר חולפים ליד המזרקה, קשה לדמיין את עברה המפואר.
המוזיאונים הנסתרים של רמת גן
ברמת גן יש לא פחות מעשרה מוזיאונים ובתי ארכיון רשמיים, אשר מצויים במבנים היסטוריים שיועדו להצגה של תרבות, אמנות והיסטוריה. לא רק המוזיאון לאמנות רוסית, לתרבות המזרח הרחוק ומוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית זכו להזנחה פושעת לאורך השנים – אלא כלל המוזיאונים, כמעט באופן גורף.
26 צפייה בגלריה
היצירות עוד מחכות לעבור דירה: מוזיאון רמת גן לאמנות רוסית
(צילום: מיכאל עקובסון, ויקימדיה )
כך למשל, הגלריה לפיסול ע"ש יוסף קונסטנט, שנפתחה בשנת 1992 והייתה המוסד היחיד בארץ שהציג אך ורק תערוכות פיסול. בשנת 2017 החליטה העירייה לסגור את הגלריה, אחרי ש-120 תערוכות של מיטב הפסלים הישראלים הוצגו במקום.
גם בית אהרון כהנא המרשים, שתכנן האדריכל הנודע יעקב רכטר בהשראת האדריכל השוויצרי-צרפתי לה-קורבוזיה, ואשר בו פעל מוזיאון לקרמיקה, נסגר לציבור. אם זה לא מספיק, האוצרת שעמדה בראש שני המוזיאונים במשך עשורים תבעה את עיריית רמת גן על ליקויים בתנאי ההעסקה שלה. בחודש שעבר נקבע פסק הדין, ובית המשפט הורה לפצות את האוצרת ב-450 אלף שקלים.
גם מוזיאון בית רפפורט, שהחזיק באוסף של פסליו האיקוניים של נתן רפפורט, סגור, והרשימה נמשכת. המוזיאון לאמנות רוסית, מהבודדים שפתוחים לציבור, יועד לעבור ממשכנו ברחוב חיבת ציון אל חלל ייעודי במוזיאון רמת גן המשופץ, אלא שבמצב הדברים הנוכחי לא ברור אם מעבר כזה יקרה.
האולמות הנטושים
בשנת 2014, בתום כהונתו של צבי בר, הועברה ברמת גן תוכנית שימור ובה רשימה של 287 מבנים ו-112 אתרי נוף. תוכניות כאלה הן הבטחה קלושה: רק 16 מבנים מוגדרים לשימור מחמיר דרגה א' – כאלה שאסור לבצע בהם שום שינוי, החל בהרחבת המבנה ועד להריסתו ובניית מבנה אחר במקומו. מהסיבות הללו תכניות שימור נוטות להיגרר שנים, וכמו שקורה בתל אביב השכנה - גם לייצר תביעות רבות מצד בעלי הנכסים.
למרבה הצער, תוכנית השימור היא פשוט בגדר "מעט מדי, מאוחר מדי". חלק מהמבנים ההיסטוריים שנכנסו אליה בדיעבד, כמו קולנוע רמה – כבר נהרסו. קולנוע רמה נחנך בשנת 1938 ונבנה בסגנון הבאוהאוס הבינאלומי – סגנון שניתן לראות במבנים ישנים רבים ברמת גן, אך מוסתר בידי הזנחה ממושכת. המבנה הוא גם בין היחידים שמשלב בסגנון הבינלאומי את סגנון הארט-דקו, ושימש כקולנוע, תיאטרון ומרכז כנסים שבאולמותיו עמדו האושיות המרכזיות של מדינת ישראל, כולל דוד בן-גוריון. למרות זאת, קולנוע רמה נסגר בשנת 1982. העירייה אישרה הרס של המבנה כאשר רק החזית שלו, הפונה לפינת הרחובות ביאליק וז'בוטינסקי, נשמרה, ואל אחוריה מחובר בניין כעור למדי בן כ-20 קומות.
עוד ברשימת המבנים המפוארים נמצא גם קולנוע אורדע בן 800 המושבים, שכיום משכן סניף של סופר-פארם, וכן אולמי אואזיס המיתולוגיים, שאירחו בין היתר את הבכורה הישראלית של המחזמר האגדי "שיער", ולאחר מכן שימשו כאולמות קולנוע נחשבים וכאולמות אירועים. כיום הם נטושים באופן כמעט ביזארי – נמצאים ברחוב מרכזי ועומדים ריקים, נעולים ומעלים אבק.
המאבק על גן הקופים
גן שאול, על שם שאול טשרניחובסקי, או בשמו המוכר לרבים: "גן הקופים", ניצב על ראש גבעה המתנשאת לגובה 60 מטר. הוא אכן שיכן קופים, ולפני כן, במלחמת העולם הראשונה, הציבו עליו הבריטים את תותחיהם. בסוף שנות ה-30 נחנך הגן הציבורי ובו לא פחות מ-7,000 עצים, כחלק מתכנית "עיר גנים" של קריניצי. במרכזו שכנה פינת חי ובה קופים, תוכים, צבים, דורבנים, בריכות דגים ועוד. הגן זכור לתושבים הוותיקים כפינת גן עדן.
עם הקמת הספארי בסוף שנות ה-70, הועברו אליו החיות ששכנו בו לצד החיות בגן החיות ההיסטורי של תל אביב. עם המעבר, צומצם שטח הגן משמעותית - מ-25 דונם ל-16 בלבד, ונבנה בו מגדל מים בגובה 11 מטרים שחסם חלקים מן הנוף שנשקף בימי הזוהר. בשנת 2007 הכריזה העירייה על כוונתה להרוס חלקים נוספים לשם הקמת חניון למגדל דירות סמוך, ומאבק תושבים חריף היה הגורם היחיד שמנע ממנו לקום. המאבק זכה לאהדה ציבורית רחבה, כנראה גם בגלל הקשר ההיסטורי של רבים לגן החיות לפני הקמת הספארי - וההרס הנוסף של הגן נמנע. גן הקופים עבר שיפוץ תחת כהונתו של שאמה הכהן, אלא שגם בו יש מן הגיחוך – הוא כולל בעיקר תאורה, והצבת מצלמות למניעת ונדליזם במגדל המים שמלכתחילה לא ברורה נחיצותו בגן כיום.
מעיריית רמת גן נמסר בתגובה:
"אכן עד לשנים האחרונות מבנים ואתרי מורשת בעיר הוזנחו במשך עשרות שנים, אך ההחלטה של הנהלת העיר הנוכחית על מהפך בסדרי העדיפויות, ויחד עם ההצלחה הכלכלית יוצאת הדופן של העיר מאפשרת הרבה בשורות טובות לאותם אתרים מוזנחים שחלקם כבר בתהליך שימור והתחדשות בהשקעות עתק. המבנים הינם בבעלות פרטית, למעט גן אברהם אשר צפוי להיכנס להליך שימור שעלותו מוערכת במיליוני שקלים. בקדנציה הנוכחית יש תנופה של שיפוץ ושימור של מוזיאונים בעיר. בתוך כך, בימים אלה בית כהנא ובית קונסטנט עוברים שיפוץ.
רק בשביל לסבר את האוזן, מעבר לשדרוג ושיפוץ מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית שעלותו הוערכה במיליוני שקלים, לא מכבר הסתיים שיפוץ במוזיאון לאמנות רוסית והמזרח הרחוק, וכן קולנוע רמה עבר הליך שימור וחזיתו קיימת.
בנוגע למוזיאון רמת גן, ראש העיר דואג אישית שהמוזיאון ייפתח מחדש בהקדם ומקיים סדרת דיונים וסיורים בארץ ובעולם כדי לגבש את נושאי המוזיאון. אכן בשולי אותם דיונים יש המציעים שימושים קהילתיים תרבותיים חינוכיים אחרים אך ראש העיר ורוב חברי ההנהלה מעדיפים מוזיאון".
