אפשר לחשוב על כל מיני שמות תואר שמוצמדים בדרך כלל לאדריכלות, אבל "מעניינת" או "שמחה" אינם התיאורים הראשונים שעולים בראש. המעצב הבריטי תומס הת'רוויק, שתכנן בשנים האחרונות כמה מהמבנים המרשימים והשנויים במחלוקת ברחבי העולם, דווקא כן חושב במושגים של עניין ושמחה ביחס לאדריכלות. הוא מאמין שאדריכלים חייבים להפסיק לתכנן "בניינים משעממים וחסרי נשמה" בנוסח פרויקטי מגורים חזרתיים וגנריים ודוגל בטיפוח דור חדש של אדריכלים שיעצבו בניינים שמחים ומעניינים יותר. האם אנחנו בתחילתה של תנועת "האדריכלות השמחה"?
הת'רוויק לא רק מקדם את הגישה הזו אלא ממש מפתח בימים אלה תוכנית חדשה לתואר שני בלימודי אדריכלות שמטרתה לאתגר את החינוך המסורתי לאדריכלות וללמד דור חדש של אדריכלים לתכנן "אדריכלות משמחת" (Joyful Architecture), הדוגלת, בין היתר, בשימוש בחומרים מיוחדים, בעיצוב יוצא דופן ובצורות לא שגרתיות. העיקר, לשיטתו, היא לעורר באנשים עניין במבנה. תוכנית הלימודים החדשה אמורה לצאת לדרך כבר בשנת הלימודים הבאה בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת לאפבורו (Loughborough University) בעיר לסטרשייר באנגליה. התוכנית תכלול בין היתר הרצאות וסדנאות שיחקרו את הקשר שבין עיצוב ובין רגש, וגם קורסים בשיתוף עם הפקולטה למדעי המוח שבהם ילמדו בפועל כיצד לתכנן ולעצב מבנים משמחים ולא שגרתיים.
אדריכלות גרועה מובילה לדיכאון ולגירושים
"כל הדיון על 'אדריכלות שמחה' או 'העיר השמחה' עדיין מגיב להשלכות של התכנון המודרניסטי והפונקציונלי של המאה ה־20, שדגל בבסיסו לייעל את המרחב עד כמה שאפשר", מסבירה בריאיון האדריכלית פרופ' אלס ורבקל, ראש בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל. "אחת ההשלכות לכך הייתה ההיווצרות של סביבות מאוד מדכאות כמו השיכונים הישראליים, פרויקטי המגורים מסביב לפריז והפרברים האמריקאיים. המקומות האלה תוכננו בצורה חזרתית ומשוכפלת, בדומה למכונות. מחקרים אף מוכיחים שהתכנון הזה מוביל לעלייה בדיכאון בקרב אנשים, גירושים ואפילו התאבדויות. יש קשר בין איכות של מרחב למצבנו הנפשי".
הרעיון לתואר החדש הוא המשך ישיר ליוזמה נוספת של הת'רוויק בשם The Humanise Campaign ("הקמפיין האנושי") שהושק באוקטובר 2023 כמעין מניפסט להפסקת תכנון של פרויקטים חסרי עניין, כמו אלו שאפיינו את המאה האחרונה. הטענות המרכזיות של המניפסט הן שבניינים משעממים וחזרתיים גורמים ללחץ, הופכים אותנו לפחות חברתיים ומשפיעים לרעה על הסביבה. במסגרת הקמפיין הם השיקו אתר אינטרנט הכולל אינדקס תמונות של פרויקטים משעממים מכל רחבי העולם, והם מבקשים מאנשים שונים להמשיך ולשלוח להם תמונות של בניינים מדכאים "שנבנו על ידי אנשים שלא באמת אכפת להם מספיק או שלא הבינו את ההשפעה שיש לבניינים על חיינו", כך מופיע באתר. מדובר בקמפיין הממומן ומאורגן כולו על ידי משרדו של הת'רוויק ופותח גם בעקבות ספר שכתב בשנה שעברה בשם Humanise: A Maker’s Guide to Building Our World ("אנושיים: מדריך של יוצר לבניית העולם"). בספר פורס הת'רוויק את משנתו בנוגע לאדריכלות המודרנית במאה ה־20, שאותה הוא מכנה בין היתר כ"אסון עולמי בן מאה שנה", ומגדיר אותה כאדריכלות "עמומה, מעורפלת וכזאת שנשכחת במהירות".
פרופ' אלס ורבקלצילום: תומר פרוכטר ורותם שמואלייותר כמו גאודי ופחות כמו לה קורבוזיה
לטענת הת'רוויק, סגנון הבנייה המודרנית היה לא פחות מ"מגפה עולמית של מבנים לא אנושיים", ועצם העובדה שבכל רחבי העולם נבנו אותם סוגי מבנים זהים, בין אם בבנגלור, בדאלאס, בבואנוס־איירס או בניירובי, ממחיש את טענתו. הת'רוויק מאמין שהאנושות צריכה לתכנן יותר מבנים כמו אלה של האדריכל הקטלאני המפורסם אנטוני גאודי, הידוע בעיקר בבניינים הפיסוליים והייחודיים שבנה בברצלונה. בספרו כתב הת'רוויק על גאודי, שהבניינים שלו הם דוגמה ל"יצירות נדיבות שמעניקות שמחה בלתי ניתנת לכימות למיליוני עוברי האורח".
5 צפייה בגלריה
casa batllo בתכנון גאודי בברצלונה. מחקה צורניות של הטבע ועשיר בחומרים מעניינים
(צילום: Travel Faery, shutterstock)
את האשמה לכל "השעמום הזה" באדריכלות מטיל הת'רוויק על כמה אדריכלים ספציפיים ובפרט על האדריכל השוויצרי־צרפתי לה קורבוזיה, כנראה גדול האדריכלים המודרניסטים, שלפי הת'רוויק "רצה רק לבנות מבנים מונוטוניים בקו ישר ובייצור המוני". לה קורבוזיה מוצג בספרו ממש כקריקטורה: האיש שרצה להחליף את מרכז פריז בבנייני מגדלים, האיש שאחראי בעקיפין לכל מגדל קודר ושיכון משוכפל, האדריכל חסר ההומור, מונע האגו, בעניבת הפרפר ועם המשקפיים העגולים. ב"היכל השיימינג" בספרו של הת'רוויק נמצאים גם האדריכל האמריקאי לואי סאליבן, שכונה "אבי המודרניזם" ושטבע את הביטוי המפורסם Form Follows Function, לצד האדריכל הגרמני־אמריקאי לודוויג מיס ון דר רוהה שהתפרסם באמירה Less is more. שתי האמירות האלו הן למעשה תמצית הרעיון של האדריכלות המודרניסטית - מינימליזם, פונקציונליזם ושפה חזותית חדשה. במילים אחרות - כל מה שהת'רוויק בז לו.
5 צפייה בגלריה
הפארק על הנהר שנישא על גבי עמודי בטון. Little Island שתכנן הת'רוויק
(צילום: Timothy Schenck)
לא צריך לזרוק את כל המודרניזם לפח
"מודרניזם הוא עולם עשיר ורחב", מגיבה ורבקל לקביעות של הת'רוויק, וטוענת כי "יש דוגמאות רבות לאדריכלות מודרניסטית יפהפייה עם חשיבה מורכבת בקנה מידה אנושי". עם זאת, ורבקל מסכימה עם הת'רוויק שלה קורבוזיה היה גם אחראי לפרויקטים בעייתיים מאוד. "ללה קורבוזיה הייתה יכולת למכור חלומות לכל העולם, אבל הפרויקטים העירוניים שלו לא היו מספיק טובים", היא אומרת.
צריך להבין שאחת הסיבות לעליית המודרניזם הייתה הצורך שנוצר בעקבות מלחמת העולם השנייה לבנייה מהירה של מיליוני יחידות דיור ברחבי אירופה. "באותה תקופה היה לחץ רב לבנות מסות של יחידות דיור ולה קורבוזיה הציע את הדרך הכי יעילה וזולה לעשות את זה", מסבירה ורבקל, אך מבקשת שלא להספיד את כל הסגנון האדריכלי שהוביל: "אי־אפשר לזרוק את כל המודרניזם לפח רק בגלל טעות בקנה המידה האורבני. אם הת'רוויק לא מבין את היתרונות של המודרניזם, אני בספק אם הוא ידע בעצמו להעביר את המסר הזה בקנה המידה האורבני".
את הביקורת של הת'רוויק אפשר לראות גם כלפי האקדמיה והדרך שבה מלמדים אדריכלות ברחבי העולם. "אדריכלים בימינו התרחקו מהתהליכים הפיזיים של הבנייה ומהרצונות של הציבור הרחב", כתב הת'רוויק. "במקום זאת הם לומדים תיאוריות מופרכות בקורסים הארוכים שלהם בבתי ספר לאדריכלות, שם הם מתבקשים לעצב בתים על הירח". הת'רוויק עצמו עבר הכשרה כמעצב ולא כאדריכל, והוא מספר בספר כיצד, בניגוד לרוב הסטודנטים לאדריכלות בימינו, הוא דווקא למד לרתך מתכת, לגלף עץ, לנפח זכוכית ולעצב חֵמר. למעשה, הוא טוען שבתי הספר לאדריכלות מנותקים מהלך הרוח של התקופה ומלמדים עדיין לפי עקרונות מיושנים של המודרניזם.
"אני מסכימה שהחינוך האדריכלי דורש מחשבה מחדש לגבי כיצד אנחנו אמורים ללמד את המקצוע הזה", אומרת ורבקל בהקשר של הביקורת של הת'רוויק על הפדגוגיה האדריכלית. "השינוי הזה כבר קיים, בעיקר בבתי ספר מתקדמים לאדריכלות ברחבי העולם, העוסקים בסוגיות מגוונות כמו סביבה, חברה, פוליטיקה ועוד. אני כן מאמינה שצריך לדבר יותר על איכות החיים ועל שגשוג, אבל המילה 'שמחה' נשמעת לי נאיבית ולא מספיק מוגדרת".
ורקבל מציינת שבשנים האחרונות נעשו כמה שינויים בתוכניות הלימוד בבצלאל: "עשינו תהליך ארוך בשיתוף עם הסגל האקדמי והסטודנטים לחשיבה מחדש מה אנחנו צריכים ללמד. עלו תמות שונות שמאתגרות את המודרניזם ואנחנו נמצאים היום במקום אחר".
5 צפייה בגלריה
בניין VESSEL בניו יורק שתכנן הת'רוויק ומכונה בפי רבים בניין השווארמה. הכל חוץ משגרתי
(צילום: ShutterStock)
בניין השווארמה כדוגמה
כצפוי, הספר של הת'רוויק הכה גלים בקרב עולם האדריכלות. יש בו ללא ספק כמה טיעונים מדויקים אבל גם מעט פופוליסטיים. וכמצופה מספר פרובוקטיבי, לא כל התגובות היו חיוביות, בלשון המעטה. מבקרת האדריכלות הבריטית קתרין סלסור התייחסה למניפסט של הת'רוויק על "אדריכלות שמחה" וכתבה שהוא בעל "טיעונים פשטניים, זלזול עוקצני באנשי מקצוע, קריאות חלולות לתמיכה והבטחות חסרות שחר לזמנים טובים יותר". היא גם אמרה שהספר מעביר תחושה של "עוד פיסת קידום עצמי מחושבת".
בניגוד לסלסור, ורבקל מאמינה שיש מקום לחשוב על הגישה הפוסט־מודרנית של הת'רוויק. "האדריכלות שלו מנסה לעשות משהו אחר ואני בעד זה, אבל הוא עושה את זה בצורה בזבזנית ומתעסק בעיקר באובייקט עצמו (באדריכלות) ולא בהכרח מתקשר עם הסביבה", היא מסבירה. ורבקל נותנת לדוגמה את מגדל התצפית, ה־Vessel, שתכנן הת'רוויק בניו־יורק, בניין שזכה לכינוי "השווארמה". מדובר במגדל תצפית בן 16 קומות ובגובה 45 מטר הכולל 154 גרמי מדרגות ספירליים מחופים בנחושת. "זה מבנה שהוא חגיגה של מונומנטליות, אייקון אדריכלי שמטרתו להיראות ולהיות סימבולי", מציינת ורבקל. "אני לא בטוחה שהת'רוויק הוא האדריכל שיביא את המסר הנכון לאדריכלות שמחה. מהיכרותי איתו הדגש בעבודתו יהיה בעיקר במבנים ובאובייקטים ולא במרחב העירוני ובסביבה".
