למקרה שלא שמתם לב, תנו לנו להפוך את זה לרשמי: אנחנו נמצאים בשיאה של מהפכה בעולם העיצוב החזותי. היא שקטה, אך עקבית ומתפתחת בקצב מעורר יראה ממש, והכוונה היא לשימוש בבינה מלאכותית (Artificial intelligence) ליצירת דימויים ויזואליים.
לפני קצת יותר משנה הושקה התוכנה DALL-E של חברת OpenAI, שמסוגלת ליצור תמונות מפורטות באמצעות מילים שמזינים לתוכה המשתמשים, ולאחרונה הצטרפה שחקנית חדשה, שאפתנית ומבטיחה לא פחות, בשם MidJourney ("מיד-ג'רני"). מנוע הוויזואליה החדש פועל בחודשיים האחרונים בגרסת בטא ועוד לא הושק רשמית, אך כבר מניב תוצרים מרהיבים. אחד מהם הוא גוף העבודות היפהפה שמוצג בעמוד האינסטגרם Impossible Homes ("בתים בלתי אפשריים"), שעושה שימוש יצירתי ומרתק במנוע המסקרן.
ומה בתפריט? תמונות של עשרות בתים ריאליסטיים למראה, שכפי ששם הפרופיל מרמז – פשוט בלתי אפשריים לבנייה בעליל. הם עשויים מחומרים ונמצאים במיקומים שפשוט לא ייתכנו. בית מחיטה? יש. בית מעננים? בבקשה. בית מנייר? למה לא. ויש גם בית הר געש, בית שעשוי מחול, בית קונכיה, ועוד ועוד רעיונות קסומים שמתממשים בצורה מעוררת השתאות, ומתגבשים לכדי דימויים שמציתים את הדימיון ומעוררים מחשבה.
את הפרופיל מפעיל הבמאי האמריקני פיליפ ואן. הוא בן 41, גדל בהונולולו, הוואי, חי ועובד בלוס אנג'לס, למד ספרות אנגלית באוניברסיטת קורנל והמשיך ללימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק (NYU). התארים הללו עשויים להסביר את החיבה שלו לתמונות הדרמטיות שהבתים הבלתי אפשריים שלו מייצרים – סצנות קפואות בזמן שנתפסת ברגע בלתי אפשרי, וכמו מחכות להתמוסס בחזרה אל הדימיון.
אדריכלות שמעוררת אי נוחות
"אני מת על אדריכלות מוזרה, והופתעתי מהיכולת והכוח של הבינה המלאכותית לייצר מבנים שאין להם היתכנות במציאות", מספר ואן בראיון ל-ynet. "נמשכתי בעיקר למה שמכונה Uncanny Valley ('עמק המוזרות' – כינוי שניתן לדימויים שנוצרו בעזרת מחשב ונראים כמעט אמיתיים, ומעוררים בצופה תחושה מסוימת של אי נוחות, ד"מ). רציתי לייצר תמונות ריאליסטיות שמתבססות על רעיונות ילדותיים וכמעט גחמניים למבנים: בתים שמרחפים בשמיים, בתים שרוכבים על גלים בים, בתים שממש עוד רגע נהרסים מעצם המופרכות של עצמם", הוא מתאר.
"התחלתי לשחק עם מבנים דרך מידג'רני, שהיא תוכנת בינה מלאכותית שמתבססת על מילות מפתח. זה באמת דבר מטריף. אפשר ליצור דרכה דימויים מאוד פשוטים, או ממש מורכבים, בהתאם למילות המפתח שבוחרים להזין לתוכה. בתחילת הדרך התוצאות היו לא משהו", מעיד ואן. "אבל דייקתי את הגישה שלי לאט לאט. זה דורש סוג של תרגול. כשנעשים טובים בזה, אפשר לשלוט באימג'ים ולהפוך אותם לדי ספציפיים. אני זוכר את הפעם הראשונה שממש נגנבתי מבית שנוצר – שהיה עשוי מגפנים. אז יצרתי שכונה שלמה של בתים שבנויים בתוך עצים ירוקי עד. בשלב הזה התחילו לסקר את הפעילות שלי באתרים כמו Amazing Architecture ו-Design Milk".
ההשראה של ואן מגיעה מהמחשבה על משטחים טבעיים וכיצד הם יכולים להיראות בתור חומרי בניין. "צדפים, לבה, שורשים, מים", הוא מונה, "כל אלה כמובן בלתי אפשריים לשימוש במבנה לגיטימי – ולכן גם קראתי כך לפרויקט", ואן מבהיר בקריצה של הומור. "חוץ מזה יש גם צלם שתמיד אהבתי את העבודות שלו שנקרא טוד הידו (Todd Hido). הוא מצלם בתים בפרברים בטכניקה של חשיפה ארוכה, בלילה. הוא הוציא ספר אמן שנקרא HOUSE HUNTING, והוא לכד שם איזו מוזרות שאני מנסה הרבה פעמים לשחזר משהו ממנה בתמונות שאני מייצר. יש כאן משחק מילים, מצד אחד זה 'מרדף' אחרי בתים מעניינים, ומצד שני זה מהדהד את הביטוי 'בית רדוף' - haunted house".
משבר הדיור והאקלים בתמונות
באשר לתגובות, ואן מספר: "מדי פעם מהנדסים אמיתיים משאירים לי תגובות כמו 'זה ממש יפה ויהיה סיוט לא נורמלי לבנות את זה'. מחמאה גדולה מבחינתי. הרבה אנשים הגיבו לי על התמונות שהן נראות כמו מצבים שההתמודדות עם ההתחממות הגלובלית יכולה לייצר, ואני חושב שזו בהחלט תגובה מתבקשת. אני עצמי הייתי חלק מקבוצת סיוע שעזרה לאנשים בהוריקן סנדי בניו יורק, וחלק מההרס והנזק, והבתים העקורים, המוזרים למראה, האומללים, שראיתי אז – די מזכירים את התמונות האלה. יחד עם זאת, אני לא מייצר אותם כשהמחשבות האלה מובילות אותי בתהליך".
ומה כן מוביל אותך בתהליך? מה המחשבות שאיתן אתה ניגש ליצירה?
"הבתים הם מבחינתי בעיקר קומבינציות יצירתיות של חומרים משונים שמשתלבים ברעיון המסורתי של מה זה בעצם בית. אני לא יודע אם יש להם משמעות אחת ספציפית ומפורשת, אבל אני כן חושב שהרעיון של 'בית' הוא מצד אחד מוגבל ומצד שני פתוח לאינספור משמעויות, וזה מעניין. בארצות הברית, שוק הדיור ממש משוגע. הוא משאיר הרבה מבוגרים ממעמד הביניים ללא יכולת לממן בית, כנראה למשך שארית חייהם. פעם בעלות על בית הייתה איזה מצב נתון. כיום היא הפכה די מהר לזכות שקיימת לעשירים בלבד. יש אנשים שנאבקים, מתמודדים עם שכר דירה מופקע שמרקיע שחקים, בתים מפוצלים, ואי שיוויון כלכלי בקנה מידה היסטורי. בלוס אנג'לס, שבה אני גר, מחוסרי הבית נמצאים מגמה בעלייה. את יכולה לראות אותם ברחובות כל יום".
"הרעיון הזה, של מה הופך משהו לבית, או מה דווקא הופך אותו ללא בית, ללא אפשרי – כל הדברים האלה נעו סביבי כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט הזה וליצור את התמונות האלה. אך יחד עם זאת, כמו שכבר אמרתי, בכנות – זה לא בהכרח כזה עמוק. כלומר, אלה תמונות מבהילות קצת של בתים במקומות שהם לא שייכים אליהם. אני חושב שזה כל מה שבאמת צריך לדעת על הפרויקט כדי ליהנות ממנו. מכאן, את או אתה יכולים לקחת אותו לפרשנות שנראית הכי מעניינת אישית עבורך".
