המקווה – מאגר מים שמיועד לטבילה, לרוב לפני חתונה ועם סיום המחזור החודשי, היה בעבר מקום פשוט, חף מקישוטים ואופיין בעיצוב מינימליסטי על גבול הסגפני. מקוואות רבים היו מוזנחים ומלוכלכים, וגרמו למצוות הטבילה וההיטהרות להיות עול ונטל. אלא שבשנים האחרונות, יש מגמה של שינוי ויזואלי: המקווה הפך להיות מעין ספא יוקרתי, עם חללי המתנה מרשימים, חדרי מקלחת מפנקים והשקעה בפרטים הקטנים, תוך שימוש בחומרי גלם איכותיים.
"אחת הסיבות להשקעה בעיצוב המקוואות היא הדרישה של הנשים הטובלות. הן ביקשו שהמקום שבו הן טובלות באופן קבוע ייראה יפה ואסתטי יותר. בנוסף, בשנת 2010 נכנסה למשרד הדתות דבי אייפרמן (מנהלת אגף פיתוח מבנה דת וסמנכ"לית בכירה למינהל והון אנושי, מ"ב), שקיבלה על עצמה את האחריות על המקוואות. כל אלו הובילו את ראשי המועצות הדתיות לתת את דעתם בנושא העיצוב. גם הפרסים שהמועצה לארץ ישראל יפה מעניקה למקוואות הניעו להשקעה בתחום", אומרת מעצבת הפנים רוני שגב, שעיצבה מקוואות רבים ברחבי הארץ. "כשהתחלתי לעצב מקוואות לפני 10 שנים, היו עדיין מקוואות בודדים שנראו יפים ומעוצבים. כיום, יש עשרות כאלו, והמגמה רק הולכת ומתרחבת".
לפניכם כמה מהמקוואות היפים והמעוצבים בישראל, שמשדרגים את חוויית הטבילה:
מקווה ש"ץ בחולון: פסיפס ואור חם
עיצוב: אנני זגורי, סטודיו אנושקה
מקווה ש"ץ, ששופץ מהיסוד ונפתח מחדש בינואר 2023, מתפרש על 61 מ"ר ויש בו שני בורות טבילה: אחד כללי עם שלושה חדרי הכנה, והבור השני נמצא בחדר מרווח במיוחד ומשמש כחדר הכנה לכלות. "כמו בכל פרויקט, חקרתי לעומק את תחום המקוואות בארץ ובעולם, תוך שאני נעזרת ברבנים מהמועצה הדתית לקבלת הסברים מדוקדקים על הלכות הבנייה של המקווה ועל חוקי הטהרה. מקור ההשראה שהשפיע עליי היה צילום של מקווה מקראי שהתגלה בספרד וממנו החלטתי להקנות למקום אווירה של ספא מפנק מחד וחזרה למקורות מאידך", מספרת אנני זגורי. במסגרת העיצוב והשיפוץ חופו קירות הבור באבן לקט קוורצית קשה, רצפות חדרי ההכנה חופו בפסיפס שיש בגוונים רכים וכל הקירות חופו באריחים לבנים גדולים עם פסי אבן לחלוקות גיאומטריות. המקום מואר לצורכי ההלכה ולמרות דרישות הבלנית לאור לבן, הוגברה התאורה באמצעות פסי תאורה שקועי גבס ועם ספוטים של אור חם. להשלמת המראה הרך והאלגנטי, נעשה שימוש באביזרים בגוני זהב מוברש לאינסטלציה ולכל המראות במקום.
חדר ההכנה לכלות קיבל תרומה נדיבה מאחת מנשות הקהילה ובזכותה נרכשו לחלל הזה אמבטיית פרי־סטנדינג מהודרת, לצד כיור ואסלה ורודים התואמים את פסיפס הפרחים משיש על הרצפה. "כשהייתי כלה צעירה אי שם בשנות ה־80 חשבתי שהטבילה במקווה היא משימה הכרחית כדי להתחתן כהלכה, אבל במהלך העיצוב של המקווה גיליתי להפתעתי כמה נשים חילוניות באות לטבול באופן סדיר, כי שמירה על חוקי הטהרה החזירה לביתן את התשוקה והגעגוע לזוגיות שלהן. עבורן ועבור הכלות הטריות, הדתיות והחילוניות כאחת, אני רוצה להמשיך ולתכנן מקומות שיגרמו להן לשוב ולטבול בשמחה ובהתרגשות ולהתייחס לאירוע מדי חודש כחוויה נשית מרגיעה, מפנקת ומרגשת", אומרת זגורי.
מקווה בחוות יאיר: בהשראה מדברית
עיצוב: דבורה שיינין, "שיינין אדריכלים", ורזיאל צאיג
המקווה ביישוב חוות יאיר בשומרון הוא מבנה חדש שנחנך בספטמבר 2023. שטחו כ־70 מ"ר והוא מכיל חלל כניסה עם פינה לבלנית, שני חדרי רחצה והתארגנות, בור טבילה, חדר כביסה, חדר מכונות ומקווה כלים חיצוני. את הגרפיקה והשילוט עיצבה רותם ישראל.
"לצורך הקמת המבנה התגבשה קבוצת תושבים המונה כ־140 משפחות, והיא הובילה את פרויקט ההקמה. כתושבות המקום התנדבנו לתת מניסיוננו המקצועי וצללנו לתכנון ולעיצוב. ניסינו לבחור בשפה עיצובית שתדבר לנשים בגילים ובסגנונות שונים", מספרות שיניין וצאיג. "היה חשוב לנו שהמקום ירגיש ביתי ומזמין ויחד עם זאת, שישדר מקום יוקרתי עם אווירה שונה ומרוממת מהמצב היומיומי. סגנון העיצוב שואב השראה מסגנון הבוהו שיק יחד עם היבטים מדבריים. העיצוב המזכיר את הנופים הפתוחים של המדבר נותן תחושה טבעית וחמימה. זו תחושה שמחברת את הגוף למקורו הראשוני, מרחיבה את הלב תוך פשטות ומשרה אווירת רוגע המאפשרת התחדשות".
במסגרת העיצוב נעשה שימוש באלמנטים מהטבע, חומרים גולמיים וטקסטורות מחוספסות. קש, טיח, עץ, טקסטיל במרקם ארוג, חרס, שימוש בצבעי אדמה חמים וכן תאורה חמה. בהיבט האדריכלי, נעשה שימוש בקשתות ובמוטיבים של משרבייה המתקשרים לעיצוב מקומי מסורתי.
המעצבות החליטו לשלב טקסטים ושורות שיר המדגישים את חיבור הגוף לטבע. לדבריהן, במקום מושמעת מוזיקה אתנית ברקע ונעשה שימוש בנרות ובריח מיוחד לבישום האוויר. "כל אלו יוצרים מרחב שמספק את החוויה המיוחדת של המעבר ממצב אחד לאחר", הן אומרות.
מקווה בגני־תקווה: לבן, שחור וזהב
עיצוב: דלית משיח
המקווה ששופץ ועבר עיצוב מחדש מתפרש על פני 200 מ"ר וכולל שני חדרי טבילה וארבעה חדרי הכנה, שמתוכם חדר אחד לכלות. לכל חדר רחצה וחדר הכנה יש שתי דלתות – דלת אחת ללובי והשנייה לחלל הטבילה. בנוסף, יש מעבר מיוחד מהלובי לחלל הטבילה עבור הבלנית ולובי מרווח להמתנה וקבלה, פינת איפור ושירותים.
"המקווה היה ישן ומוזנח והיה זקוק בדחיפות לשיפוץ. בעיצוב מקווה אני מתחשבת בצרכים של הבלנית שמתפעלת את המקום וכמובן בנשים שישתמשו בנוחות וברווחה במקום .במסגרת העיצוב, התחלתי בחלוקת החלל לצורך קבלת חדרי רחצה מרווחים עד כמה שניתן ובהתאם למיקום בורות הטבילה הקיימים", מספרת משיח. "בחרתי בסגנון עיצוב נקי ומודרני שתמיד יישאר קלאסי ולא יימאס. פלטת הצבעים שנבחרה כוללת גוני שיש קלקטה, לבן, אפור ושחור עם נגיעות זהב".
מקווה התאנה באורנית: נגיעות ורודות לרכות
עיצוב: אביגל נחום
השיפוץ והעיצוב מחדש של המקווה הסתיים בשנת 2023. גודל המקווה עצמו (מבואת הכניסה, החדרים וחדר הטבילה) הוא 45 מ"ר, והוא כולל מבואת כניסה תא שירותים כללי, שני חדרי הכנה מרווחים עם שירותים, חדר אחד עם מקלחון, חדר אחד עם אמבטיה וחדר טבילה עם בור המים.
"המקווה היה ישן מאוד ומתפרק עם חדרי הכנה קטנים ולא נוחים. המועצה ביקשה לחדש אותו, להגדיל את החדרים ושיהיה מעוצב ברמה גבוהה", מספרת נחום. "כשאני ניגשת לעצב מקווה, קודם כול חשוב לי מאוד ללמוד ולהכיר את קהל היעד של המקום. מי הנשים שמגיעות לטבול, מאיזה מגזר הן ומה סגנון האוכלוסייה באזור. אורנית הוא יישוב כפרי קהילתי מעורב ברובו, מחילונים וממסורתיים. רוב הנשים שמגיעות למקווה הן תושבות ותיקות, לכן בחרתי סגנון עיצוב מודרני נקי עם נגיעות כפריות, כדי ליצור מראה אקלקטי מודרני".
החומרים שבהם בחרה נחום להשתמש הם סרגלי עץ, חיפוי דמוי שיש ובריקים בצבעים שחור ולבן עם נגיעות ורוד. "החומרים והצבעים נקיים וקלאסיים, אבל הבריקים ונגיעות הוורוד מוסיפים את הרכות הנשית והחיבור לכפריות. הדבר שהכי חשוב לי בסופו של התהליך הוא שהנשים שיגיעו למקווה יתחברו למקום, ירגישו טוהר וניקיון וייהנו להגיע אליו", אומרת המעצבת.
מקווה בנס־ציונה: כחול, אפור וירוק לרוגע
עיצוב: ענת מגידוב־קובץ
המקווה, ששופץ על ידי המרכז לטהרת המשפחה מתפרש על כ־120 מ"ר. הוא כולל ארבעה חדרי הכנה, שני חדרי טבילה, שני חללי לובי וממ"ד. בנוסף, כחלק מהמכלול יש חדר הכנה לכלות עם אמבטיית פרי־סטנדינג ואליו מוצמד לובי וחדר טבילה לפרטיות מקסימלית. במקום יש חדר אחד עם מקלחת, שלושה חדרים עם אמבטיות, ובכל חדר יש משטח שיש עם כיור מונח ואסלה תלויה.
"לפני השיפוץ והעיצוב היו חדרי הכנה קטנים ולא נוחים. בבניית הפרוגרמה עם המועצה הדתית והמרכז לטהרת המשפחה שנתן את ההנחיות ההלכתיות, העדפנו להקטין את מספר החדרים ולתכנן חדרים מרווחים שייתנו מענה הולם ומכבד לנשים שבאות לטבול במקווה", מספרת מגידוב־קובץ. "כל חדר מעוצב בסגנון שונה עם אריחים שונים, כשפלטת הצבעים כוללת גוונים שנעים בין כחול, אפור וירוק המשדרים רוגע".
מקווה במושב אלישיב: בהשראת אמנות תימנית
עיצוב: רוני שגב
המקווה עוצב על ידי שגב ועל האדריכלות היה אמון משה גולדברג מחברת "טהרם". המקווה הוקם ביוזמת המועצה הדתית עמק חפר לרווחת תושבות האזור הכפרי, והוא מתפרש על פני 120 מ"ר. המבנה כולל גם חדר כלה מרווח, חדר לנשים עם נכות ובו מתקן שמוביל את כיסא הנכה מהחדר לתוך בור הטבילה על מסוע. בנוסף, יש במקום לובי המתנה, אזור לאיפור ולייבוש שיער, שירותי אורחים, חדר אחסון וכמובן, החדר עם בור הטבילה.
"המקווה נמצא במושב הראשון של יוצאי תימן וחיפשתי השראה מהאמנות התימנית", אומרת שגב. "עבודות היד הנשיות הכוללות רקמה ומאפיינות את האמנות הזו קיבלו ייצוג באלמנטים סרוגים שמשולבים כגוף תאורה גדול במרכז חלל ההמתנה וברצועות סרוגות שבתוכן מונחים מדפים מעץ אלון טבעי. בכל החלל שילבתי שירים של המשוררת יעל קלו, שמתייחסים לנפש האישה".
אחד המוטיבים שחוזרים בחללים הם האיקסים, הן בדמות יישום החיפוי והן ברקמות ובטקסטיל. בכניסה למקווה תלוי גוף תאורה מרכזי המושך תשומת לב רבה בזכות אלמנטים סרוגים ועיגולי ברונזה על שרשרת, שמזכירים מאוד את העגילים התימניים. בחלל יש מפיץ ריח נעים שאופף את הנשים המגיעות ומשרה רוגע. "הרעיון הוא לייצר חלל נעים ואסתטי, שיהווה 'חלקת אלוקים קטנה' לנשים הבאות לטבול", אומרת המעצבת.
