הרעש שמאפיין את החיים המודרניים נמצא כמעט בכל פינה והאפשרות שלנו להנות מרגע של שקט ולקחת צעד אחורה, גם בחופשה, מתרחק מאיתנו. את המגמה הזו מציע לשנות, או לפחות לאמץ לכמה ימים, מתחם slowness kibbutz moran (ובעברית - סלואונס קיבוץ מורן) החדש. מדובר במתחם שרחוק מאוד מהאירוח הקיבוצי המוכר מפעם. אותם מרחבים ירוקים – אך בפרשנות שונה והרבה יותר מעוצבת. המתחם הוקם, שופץ ומופעל בשותפות מלאה עם הקיבוץ שהצטרף למיזם והאמין בחזון מראשית הדרך, אך מציע חוויה מובחנת מהסביבה המיידית.
מאחורי המתחם החדש עומדים אלי שקד, דיויד פרץ ואמיר גליק, שנטועים עמוק בחיי העיר והתרבות של תל אביב. אליהם הצטרפו חגית אמה ורנר, אדריכלית ואוצרת אומנות (וגם אשתו של אלי) והאדריכלית יעל הירש. כולם מגיעים מעולמות הקריאייטיב, התנועה, הלייפסטייל וחיי הלילה. על אף היכרות ארוכת שנים ביניהם, זהו הפרויקט הראשון שבו הם משתפים פעולה. האתגרים שחוו היזמים בחיי העיר, תחושת הסגירות והעומס, הגיעו לשיא חדש בתקופת הקורונה, ובסופה הם החליטו לעשות שינוי.
"רצינו לעשות גרסה סקסית ומעודכנת משלנו לבתי המרגוע של פעם, המוכרים מדור ההורים שלנו, של בתי ההבראה של שנות ה-60 וה-70 בקיבוצים. אנחנו מאמינים שבני הדור שלנו צריכים גם הם מקומות כאלה. מקום שבו אפשר להאט, לנוח, לתרגל, לצחוק, ליצור ולשוטט יחפים על הדשא. רחוק מהעיר וקרוב לטבע, אומר שקד.
מטרת המתחם החדש היא לאפשר הזדמנות להאט את קצב החיים, גם אם לרגע אחד. "קשה לשווק האטה כי מראש זה סיפור שמעורר ציניות", ממשיך שקד, "לכן, הבנו שזה יבוא בראש ובראשונה מתוך זה שנייצר מרחב מזמין שיכול להשפיע על שינוי בתודעה, שמייצר חוויה פיזית של האטה".
עיצוב שמחזיר את השקט
26 חדרי האירוח וארבע הסוויטות פזורים בשישה מבני פריקסט נמוכים המוקפים בחורש טבעי הניבט מהחלונות. המבנים שימשו את מתיישבי הקיבוץ הראשונים, אי שם בסוף שנות ה-70. עם התרחבות הקיבוץ הוסבו המבנים לבתי הארחה קיבוציים, ושנים לאחר מכן, בתקופת הקורונה, הם שימשו בעיקר כמגורים זמניים לנוודים דיגיטליים.
"השאלה המשמעותית הייתה איך אפשר לתרגם ערכים של האטה, של התקרבות לטבע - מבלי להתפשר על ערכים עיצוביים ונוחות, ומצד שני, גם לא להיות נטע זר בסביבה הקיימת. חיפשנו אחר דרכים אורגניות להשתלב בקיבוץ", אומרת הירש, מאדריכליות הפרויקט, "היה לנו חשוב להתערב בצורה עדינה ונקודתית במרחב הקיים באופן שימצה את הפוטנציאל מהמבנים והמרקם הקיבוצי".
זהות עיצובית שמייצרת רובד נוסף
ההתמקמות בקיבוץ הכתיבה את אופן ואת מידת ההתערבות. "הצעד הראשון היה שינוי החזיתות והפתחים, מתוך מחשבה מה נכנס פנימה ומה אנחנו משאירים בחוץ. לדוגמה, החורש הטבעי והקשר לטבע מלווה את כל המבנים ונכנס פנימה דרך החלונות הגדולים שיצרנו. זו הייתה פעולה של שימור והתחשבות במה שקיים ומצד שני - לנקות את מה שצריך".
פלטת הצבעים שנבחרה נעה בין מונוכרומטיות לצבעוניות מחממת במטרה ליצור שקט ויזואלי. נעשתה בחירה בשפה עיצובית אחת שתעטוף את כל המתחם ותהיה נוכחת באופן זהה בכל החדרים.
"הסלון הוא חלק ממרחב שמבטל את ההיררכיה שאנו מכירים בין מסעדה, למעדניה ולמקומות ישיבה. במקום בר יש אי גדול, מטבח המסעדה פתוח ומזמין שיטוט פנימה, המעדנייה נגישה והריהוט האקלקטי מאפשר ישיבה דינמית"
"חלק חשוב מהפעולה שלנו היה להשתמש במודולים המשוכפלים של הפריקסט ולייצר חדרי אירוח עם זהות עיצובית אחידה. הסוויטות הן חדרים כפולים שיש בהם פינת ישיבה ויותר מקום, אבל הן לא חריגות בשפה שלהן. זו תפיסה טוטאלית של עיצוב עבור חוויה. כך, זוג שירצה לחזור ימצא את אותו החדר. אנחנו מנטרלים הפתעות ורעשי רקע ומייצרים מרחב בטוח לחזור אליו", מספרות ורנר והירש. "שתלנו מחוץ לחדרים גינות תבלין שאפשר לגשת אליהן ולהכין תה. חשבנו בכל רגע מה להכניס ומה להוציא מהחדרים ולמנוע הסחות דעת. הבחירה לא להכניס טלוויזיה או מכונת קפה נבעה מכך. גם הריהוט במקום תוכנן בהתאמה אישית מול יצרנים מקומיים, באופן שיאפשר אחסון קל ונעים לעין, מבלי להעמיס על החדר".
לחוות את החיבור
מלבד הסאונה ובריכות השחייה החמות במתחם, כל המבנים הקיימים הוסבו לשימוש מחודש. מבני המגורים הוותיקים הפכו לחדרי האירוח, חדר האוכל הישן הוא הסלון, המעדנייה, המסעדה ומקום המפגש. גם מבנה המשרדים הגדול שהשתרע על פני 220 מ"ר הוסב לסטודיו מואר ורחב ידיים, שם מתקיימות סדנאות.
בלב המתחם ניצב הלופט - מבנה חדר האוכל הישן שהוסב למקום מפגש מואר ומכיל מסעדה, מעדנייה ואת הסלון המשותף. "מבחינתנו, להגיע להירגע זה לא בהכרח להתבודד. יש את החדר שהוא המקום הפרטי שלך עם עצמך. אבל הרעיון הוא גם להתחבר - לטבע ולאנשים. בגלל זה יצרנו את הסלון – כדי להרגיש שבאים הביתה, כדי להרגיש בנוח עם מי שחולקים איתנו את החלל ועם מי שפוגשים בסטודיו בשיעור יוגה", מספרת הירש על החוויה הביתית והמקומית שביקשו להעביר.
"הסלון הוא חלק ממרחב שמבטל את ההיררכיה שאנו מכירים בין מסעדה, למעדניה ולמקומות ישיבה. במקום בר יש אי גדול, מטבח המסעדה פתוח ומזמין שיטוט פנימה, המעדנייה נגישה והריהוט האקלקטי מאפשר ישיבה דינמית", היא מוסיפה.
ההשתלבות בקיבוץ והעבודה עמו באה לידי ביטוי גם בשימוש בתוצרים מקומיים עבור המטבח העונתי. המסעדה פתוחה לציבור ואיננה מגישה בשר. התוצרת החקלאית מגיעה מחקלאים מקומיים בסביבת הקיבוץ. שף המסעדה, ניתאי יהלום, הוא תושב קיבוץ סמוך, שחזר אליו לאחר שנים של קריירה בתל אביב.
האג'נדה נשארה בחוץ
הקונספט לא נוצר בחלל ריק. את ההשראה שנוגעת לכל היבט במתחם מצאו היזמים בטקסטים שעוררו בהם מחשבה, מאומנות שמהווה חלק בלתי נפרד מחייהם ומרעיונות של תנועת ההאטה, היוצאת נגד הרדיפה אחר ניצול מקסימלי ויעיל של הזמן. התנועה צברה תאוצה בשנות ה-90 והחלה בקונספט של מסעדות ה-Slow Food וזכתה לקריאה מחודשת בתקופת הקורונה.
עם זאת, המוטיבציה לא הייתה לחנך את הנופשים. "אנחנו לא אנשי אג'נדה. יצאנו לדרך מתוך העקרונות האלו אבל רצינו ליצור מקום שמאפשר לך לקבל ממנו השראה ולהאט את הקצב בדרך שלך. אין דרך אחת נכונה לעשות את זה", אומר שקד.
הפרוגרמות השונות במתחם נפרדות בהתאם לפיזור המבנים הקיימים. הן מתחברות בחזרה בעזרת שבילים מרוצפים המונחים על הדשא. חלק מהשבילים קיימים וחלקם חדשים, והם המאפשרים מעברים נעימים שהם חלק בלתי נפרד מהקונספט של האתר. בעזרתם מתאפשרת אותה חוויה ייחודית של פנים וחוץ, פרטי וציבורי.
רזידנסי וחדר יצירה להשראה
מאחורי העיצוב עומדים היזמים שחברו יחד, והם לא מבקשים להרשים את האורחים, אלא לרתום את הידע והחוויה הפרטית שלהם לשפה עיצובית שתייצר מרחב שמאפשר להאט, להתחבר ואולי אפילו לקבל לרגע אחד השראה שתמשיך גם הלאה, לאחר החזרה לשגרה.
"חלק מהשאיפה שלנו היא שאנשים יקבלו השראה ויתחברו למשהו עמוק יותר. אנחנו מאמינים שמגיעים למקום הזה לא רק דרך יוגה ומדיטציה – אלא גם דרך יצירה, מלאכה ושיחה. פיזרנו בחדרים טקסטים שמעוררים בנו השראה ורצינו לחלוק את זה. לצד זה, רצינו להביא למרחב גם אנשים שמעוררים בנו השראה. אנשים שיש להם משהו מעניין להגיד, שיכולים ללמד אותנו טכניקות מעניינות, או כיפיות, או פשוט לאפשר לנו להתנסות בדברים חדשים", מסבירים היזמים בשיחה ל-ynet.
כדי לאפשר זאת, הם הסבו מבנה קיים ששימש כמתחם משרדים לאולם סדנאות מואר בגודל של 220 מ"ר. בנוסף, יש חדר יצירה מאובזר ופתוח במקום, שאפשר פשוט להיכנס אליו – ללא הדרכה, הנחיה או תיאום מראש.
הסדנאות מיועדות לאורחי המתחם ולצד יוגה ופילאטיס רצפה, אפשר להצטרף לסדנאות אומן שמעבירים אמנים השוהים גם הם במתחם במסגרת רזידנסי. במקום נערכות סדנאות פיסול, תנועה, יצירת כדורי קוקדמה יפניים וגם שיחה ועבודה עם אמן קעקועים. מי שאינו מעוניין לקחת חלק בסדנאות, לא ירגיש בקיומן, מכיוון שהן מתקיימות במתחם נפרד.
