אוסף החנוכיות של מוזיאון ישראל הוא מהגדולים בעולם, ומונה יותר מ-1,000 חנוכיות, חלקן נוצרו לפני מאות שנים. בשנה האחרונה התקבלו לאוסף שש חנוכיות חדשות, בהן חנוכייה בת שתי קומות מהמאה ה-19 וחנוכייה העשויה קרמיקה מזוגגת שנוצרה רק לפני כמה שבועות על ידי בני נוער בסיכון. זאת בנוסף לחנוכיות העשויות מחלקי נשק וכלי מלחמה הנמצאות באוסף המוזיאון ונראות אקטואליות מתמיד בחג חנוכה 2023.
מנורות החנוכה הן מהחפצים הנפוצים ביותר בקהילות ישראל ברחבי העולם. האוסף העשיר והמגוון במוזיאון כולל חנוכיות שלוקטו ברחבי העולם מימי הביניים ועד עכשיו. חלק מהאוסף מוצג בתצוגת הקבע של האגף לאמנות ותרבות יהודית, בתצוגה השוואתית המאפשרת להבין את הקשרם התרבותי של המוצגים.
בין החנוכיות החדשות שרכשו במוזיאון בשנה האחרונה אפשר למצוא חנוכייה מקהילת יהודי אלזס שבצרפת. מדובר בחנוכייה נדירה מהמאה ה-19, שאמנם עשויה מחומרים פשוטים, אך מייצגת מנהג ייחודי להדלקת נרות חנוכה של שני בני משפחה במקביל במבנה הכולל שתי שורות בתי נר. עוד ברכש החדש אפשר למצוא חנוכייה שעיצב הפסל היהודי בנו אלקן, שנוצרה בשנות ה-50 או ה-60 בישראל, וחנוכייה עשויה קרמיקה מזוגגת שיצרו בני נוער בעמותת "הבית של סוזן".
"אנחנו ממשיכים להגדיל ולהעשיר את האוסף במנורות חנוכה נדירות שמייצגות מנהגים של קהילות יהודיות בתפוצות, ובאותה עת בחנוכיות המייצגות כיוונים מרכזיים בתרבות היהודית והישראלית במאה ה-20 וכיום", אומרת אוצרת האוסף במוזיאון ישראל, שרון וייזר-פרגוסון.
בין התוספות: חנוכיות מחלקי נשק
לצד האוסף המסורתי והמודרני משיקים במוזיאון לקראת חנוכה 2023 גם חנוכיות ברוח התקופה: שמונה חנוכיות העשויות מחלקי כלי נשק שונים, רובן ככולן בנות עשרות שנים ולאו דווקא חדשות שנוצרו בצל המלחמה הנוכחית.
"ההערצה לצבא וללוחמים ניכרת בתוספת של סמלי הצבא לחפצים בעשורים הראשונים של המדינה, אך שילוב חלקי תחמושת וכלי נשק במנורות חנוכה החל לפני יותר מ-100 שנה, עוד בימי מלחמת העולם הראשונה", מספרת וייזר-פרגוסון, "בעבודות שנוצרו בבצלאל, מוסד שהיה קשור מראשיתו לתנועה הציונית, שילוב של תרמילי רובה היה פרקטי מכיוון שהיה זמין לסטודנטים. אפשר היה לאסוף את תרמילי הכדורים לאחר הקרבות בירושלים ולהשתמש בהם ליצירה ולאמנות. שילוב מסרים ציוניים בחנוכיות האלה יכול להעיד גם על תקווה לתקומת העם היהודי בישראל, בעקבות המלחמה וכיבוש הארץ על ידי הצבא הבריטי". ייעץ עבור המוזיאון לאוסף החנוכיות - פרופ' חיים פרנס, מומחה לעיצוב מוצרים.
לדבריה, המנהג לשלב חלקי נשק ותחמושת בחכנויות (וביצירות אמנות אחרות) המשיך גם לאחר קום המדינה. "לאחר קום המדינה, על בסיס התפיסה ההרואית של הצבא ועם ההתמסדות של צה"ל, הכינו בבסיסי הצבא חנוכיות מחלקי נשק שהוענקו כמזכרות וכמתנות פרידה ללוחמים ולמפקדים, מוסיפה וייזר-פרגוסון, "ייתכן שחלקן שימשו גם חיילים להדלקת נרות בבסיסים ובבתים. באופן מעניין הפיכה של כלי נשק לכלי אחר מביעה דווקא כמיהה לשלום, כפי שאפשר ללמוד מהכתובת החרוטה על אחת החנוכיות שנוצרו בשנות ה-60: 'וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה' (ישעיהו, פרק ב', פסוק ד')".
אז איך יצרו חנוכיות מחלקי נשק ותחמושת? הנה כמה דוגמאות: חנוכייה משנות ה-70 העשויה מקת רובה קרבין m1 שהיה בשיא שימושו במלחמת העולם השנייה ומלחמת וייטנאם. זה הנשק שהפך מזוהה עם מתנדבי ומתנדבות המשמר האזרחי.
חנוכייה משנות ה-80 העשויה שילוב של חלקי תחמושת שונים: פגז ותרמילי רובה. היא נוצרה כנראה בסדנת מתכת שפעלה בבסיס צבאי שבו ייצרו תחמושת, והוקדשה כמתנה.
מנורת חנוכה מעוטרת בדגמים של מטבעות בר כוכבא ועל גב החנוכייה דמות הכוהן הגדול לצד נער צעיר שמסייע לו מדליק אש במנורת המקדש. בתי הנר עשויים תרמילי כדורים שנאספו לאחר הקרבות שנערכו בארץ במהלך מלחמת העולם הראשונה.
חנוכיית קרב נוספת עשויה פח ופליז ועליה מתנוססת הכתובת "הנרות הללו קודש הם" עוצבה בהשראת מנורת החנוכה הקדומה ביותר הידועה מספרד או מדרום צרפת, מהמאה ה-14. בתי הנר עשויים חלקי תרמילים של כדורי רובה שהולחמו על מדף מעוגל.
חנוכייה מפח ופליז שעל גבה תיאור המכבים מטהרים את בית-המקדש ובתי הנר גם פה עשויים חלקי תרמילים של כדורי רובה.
וכן חנוכייה שעיצב האמן ישראל דהן הנצמדת לזגוגית החלון בעזרת מגנטים, כדי לקיים את המצווה להציב את החנוכייה בחלון ולפרסם את הנס. בתי הנר עשויים זכוכית, ומזכירים את המנהג הצפון אפריקאי להדליק נרות שמן בכוסות זכוכית. צורת החנוכייה שנוצרת עם הצמדת המגנטים לזכוכית היא של חנוכייה עומדת, המזכירה את מנורת המקדש, והיא עשויה כשרשרות של דיסקיות צבאיות, בדומה לדסיקיות שגם מזכירות את החטופים בעזה במלחמה.