מי את איה בן עזרי?
אני צלמת מקצועית, נשואה לאושר ואמא לשלושה".
איך את מגדירה את העבודה שלך?
"אני צלמת המתמחה בצילום בתי מלון, ריזורטים וכפרי נופש".
זו הגדרה מאוד ספציפית, למה בעצם את מבדילה את עצמך מצילום אדריכלות?
"צילום בתי מלון הוא בעיני תחום אחר לחלוטין. באדריכלות מצלמים מבנה, נכס, ובצילום בתי מלון מצלמים חוויה. קהל היעד שלי, מעבר ללקוח שהוא בית המלון או רשת בתי המלון, הוא למעשה הקהל הרחב, אלה שמחפשים חופשה. אני מצלמת את החוויה של השהות במלון ואת ההזמנה לבוא ולהתארח.
"התחלתי את דרכי כצלמת מסחרית. צילמתי ללקוחות רבים, בהם כתר פלסטיק, ורדינון, חוגלה קימברלי, סודה קלאב, מיטרוניקס ועוד. לחלקם נשארתי נאמנה ואני ממשיכה לצלם להם, אבל מעל 90 אחוז מנפח העבודה שלי בשנים האחרונות הוא לבתי מלון בארץ ובחו״ל".
איך הגעת לתחום של בתי המלון?
"בפועל המלון הראשון היה מלון הנסיכה באילת. צילמתי שם במהלך ארבעה ימי צילום. השינוי המקצועי התחיל אחרי שצילמתי את מלון מרידיאן אילת, שעבר שיפוץ גדול והיה סגור במשך חצי שנה. אני זוכרת שאני והאסיסטנטית שלי צילמנו ימים ספורים לפני הגעת האורחים הראשונים. המלון היה ריק ואף אחד לא הפריע לי לצלם. זו הייתה חוויה אדירה שגרמה לי להבין שזה צריך להיות הכיוון המקצועי הייחודי שלי. התגובות הנלהבות ממנכ״ל המלון שרון אלון (היום מנכ״ל רשת וורט) ומצוות הפרסום בפתאל גרמו לי להבין שזו צריכה להיות ההתמחות המיוחדת שלי. משם זה המשיך עם פרויקט גדול של צילום כל בתי המלון של רשת פתאל, ואחר כך עם עוד מלונות רבים אחרים".
את חושבת שהעובדה שאת אשה משנה את הראיה הצילומית שלך?
"יש השפעה לא מעטה לעובדה שאני אשה וגם הסטייליסטיות שעובדות איתי בצמוד הן נשים ומרגישים את זה בצילומים. אני חושבת שיש בתמונות שלי זווית ראייה שונה, יש בהן יותר רכות ואני יודעת להתייחס מזוית שונה למסר שהמלון רוצה להעביר.
ספרי על דרכך בעולם הצילום?
"מהיום שנכנסתי לראשונה לסטודיו של צלם מסחרי הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. נרשמתי ללימודי צילום במכללת הדסה כי רציתי להיות צלמת מסחרית ולא אומנותית. לקח לי שנים עד שהעזתי לקרוא לעצמי אמנית. גם היום אני עושה הפרדה בין הצילומים האמנותיים שלי לצילום המסחרי. באיזשהו שלב התחלתי להצטרף כצלמת למסעות גי'פים בעולם ("מלכת המדבר" ו"מגמה צ'אלנג'") ומשם הגעתי גם ללמד צילום אצלי בסטודיו ולהדריך טיולי צילום בארץ ובחו"ל".
הכל השתנה לפני כמעט חמש שנים כשתומר, הבן הבכור שלי, נפטר בגיל 21 בפתאומיות ממחלה נדירה שליוותה אותו בשנים האחרונות לחייו. אושר בן זוגי ואני לא נתנו לעצמנו לשקוע ויחד הצלחנו לשמור אחד על השני ועל יונתן ושגיא, שני אחיו הצעירים של תומר. אצלי גם העבודה עזרה. כשאני מצלמת אני מרוכזת כל כולי בעבודה, וגיליתי שהימים העמוסים הם הימים שבהם החור בבטן לא מורגש. אבל להדרכת הצילום לא חזרתי. שם לא מצאתי מפלט מהכאב.
לאחר מותו של תומר הגשמנו חלום שהיה לו והקמנו יחד עם קבוצת חברים שלו מועדון מוזיקה לבני נוער בעיר מגורינו יהוד-מונוסון שנקרא 'משלוק', שם שדבק בתומר בשנת השירות. בקרוב, לקראת אזכרת החמש שנים, גם ייצא ספר השראה/אומנות שיכלול ציורים שצייר, טקסטים שכתב ותרגילי השראה לחיזוק הצד האמנותי של הקורא".
איך נראה יום עבודה שלך במלון.
"אני מגיעה למלון לאחר שעשיתי עבודת הכנה ולמדתי על אופי המלון או הרשת, למדתי מה המסר שהמלון רוצה להעביר ללקוחותיו ומי הם בעצם האורחים שמגיעים. יש הבדל אם זה מלון בוטיק איכותי או מלון נופש עם 700 חדרים. לפעמים אני גם נפגשת עם מעצב או אדריכל המלון ועובדת בשיתוף פעולה איתו.
בבית המלון אני מצלמת את החדרים, המסעדות וכל השטחים הציבוריים, כולל בניין המלון מבחוץ, הבריכה, חוף הים.
האתגר הגדול הוא החדרים. אני רוצה שהחדר ייצא מזמין בתמונה, אבל צריכה מאוד להיזהר שהוא יישאר כמו שהוא במציאות. אין זה נעים שאורח נכנס לחדר שבתמונות נראה גדול מאד ובפועל הוא לא יכול לעבור בין המיטה לקיר ואין מקום למזוודה. לכן, זו בעצם הליכה בין הטיפות: לשמור על הפרופורציות הנכונות, אבל שעדיין יהיה חדר מזמין. אני נעזרת בסטייליסטית שמוסיפה את הפן האנושי. כאן אני משתדלת שהסטיילינג יהיה עדין ויפה אבל לא ישתלט על החדר.
אתגר נוסף זה לצלם את המלון כשיש בו אורחים. צריך לקום מוקדם ולצלם את ארוחת הבוקר לפני שהיא נפתחת לאורחים, לחכות ללילה לצלם את הבר ללא קהל, לחכות שיסגרו את הבריכה ויסיימו לנקות אותה לפני שאני מצלמת אותה. לכן לרוב ימי הצילום ארוכים מאוד".
איך התמודדת עם עצירת פעילות המלונות בתקופת הקורונה?
"בשנת 2019-20 צילמתי לרשת מלונות לאונרדו אירופה את כל בתי המלון שלהם. לצערי הקורונה התחילה לפני שהספקנו לסיים את הפרויקט ועצרה הכל. אז גיליתי שגם אצלי בפנים יש עצירה מהחיים: התגלה אצלי גידול סרטני בשד והתמודדתי עם טיפולים כימותרפיים, הקרנות וטיפולים ביולוגיים. בסיום הסגר השלישי סיימתי עם הטיפולים הקשים ולמזלי גם חלק מבתי המלון חזרו לפעילות והיו זקוקים לצילומים חדשים. חזרתי לעבוד עוד לפני שהשיער התחיל לצמוח חזרה על הראש. רק לאחרונה סיימתי צילומים במלון ״הוטל 75״ בתל אביב, בכפר הנופש עין גב, במלון vert ים המלח ובמלון פרא ברמת הגולן.״
האם יש לך סיפור מעניין או מצחיק מימי הצילום?
"כשמצלמים חדר, הוא מסווג במחשב הקבלה כחדר סגור. אי אפשר להכניס אליו אורחים. לפעמים יש טעויות ואז אנחנו מתנצלים יפה ושולחים את האורח לקבלה לקבל חדר אחר. כשהיה מדובר בשר בכיר בממשלה שקיבל את המפתח לסוויטה הנשיאותית של מלון באילת, היה קצת פחות נעים (בעיקר כשהאסיסטנט שלי שאל אותו מאיפה הם מכירים). זה קרה גם במלון לאונרדו סיטי סנטר מילאנו ואז קראנו למנכ״לית המלון לטפל בזה. למחרת זה קרה שוב באותו מלון. נכנס אורח עם טרולי והתחיל לצעוק עלינו באנגלית ואיטלקית שאנחנו מעכבים אותו ומפריעים לו ושנעוף מהחדר. היה רגע מאוד מביך עד שה'אורח' התחיל לצחוק ולדבר איתנו בעברית והסתבר שזה המנהל האזורי של לאונרדו איטליה, רפי כרמון, שלאחר שסיפרו לו מה קרה יום קודם הוא החליט פשוט לעבוד על צוות הצילום הישראלי.
הוא כבר 'שילם' על זה בארוחת ערב מצוינת במלון של הרשת בונציה ואפילו קנה לנו מזכרות בעיר".
מה המלון היפה ביותר שצילמת עד היום?
"שאלה מכשילה ממש. היו הרבה בתי מלון יפים. צילמתי בספרד את מלון ניקס בילבאו שהיה מיוחד, את מלון לאונרדו רויאל אמסטרדם שיש בו מדרגות נעות בתוך המלון! באירופה המלון שהכי אהבתי היה לאונרדו בוטיק רומא טרמיני. מלון קטן ואינטימי וכיף היה לצלם בו".
"בארץ אני צריכה להיות זהירה יותר... אהבתי מאוד את הבריכה של מלון גראנד קורט שפונה לירושלים המזרחית, את החדרים של מלון בכר ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, את האווירה בחדרים ובחצר של מלון אלגרה בעין כרם, את החדרים החדשים עם הבריכה הפרטית במלון יו ספלאש באילת ואת מלון פרא כולו, על חדריו, הבריכה והשטחים הציבוריים".
פורסם לראשונה: 13:32, 19.09.21