אירוח המשחקים האולימפיים הוא הזדמנות כלכלית ותדמיתית נהדרת עבור המדינה המארחת. לצד הפגנת יכולות ספורטיביות זאת דרך להראות גם יכולות אדריכליות חדשות ויוצאות דופן שעשויות להיטיב עם התושבים המקומיים ולמשוך תיירים סקרנים בעתיד. עם זאת המציאות מוכיחה שלא מדובר בפתרון קסמים שמשפר את הכלכלה - במקרים רבים, ההיפך הוא הנכון.
המרחבים האולימפיים שנבנים במהירות מבקשים להיות מונומנטים מנקרי עיניים, ומרביתם נבנים בכדי לשרת את הרושם שהמדינה המארחת רוצה ליצור, ולא בהכרח להשתלב במרקם העירוני הקיים. אחרי חלוקת המדליות ועזיבתן של המשלחות האולימפיות, עומדים המבנים בפני צומת דרכים – לעתים משתנה תכליתם ומתעצבת בהתאם לצורך, ולעתים הם נותרים מוזנחים ונטושים.
חי, אך לא בועט: "קן הציפור" של סין
למרות שמדובר באחת מיצירות האדריכלות האיקוניות, הזכורות והמסוקרות ביותר שקשורות באולימפיאדה, אי אפשר להתעלם מאצטדיון "קן הציפור" (Bird Nest) שנבנה לכבוד המשחקים האולימפיים בשנת 2008 בבייג'ינג. האצטדיון האדיר תוכנן בידי משרד האדריכלים השוויצרי Herzog & de Meuron, שבראשו עומדים צמד האדריכלים זוכי פרס הפריצקר ז'אק הרצוג ופייר דה מרון.
המראה הבלתי נשכח של האצטדיון נובע מהחזית המיוחדת שעיצבו השניים. מרחוק נראה שאת המבנה העוצמתי כולו עוטפת רשת גאומטרית לא סדורה ממתכת. במבט מקרוב ניתן להבחין באלמנטים האדירים שמרכיבים את אותה רשת, ונחשף סבך כאוטי של קורות, תמיכות ומדרגות שנראה כמו יער מלאכותי.
את הכינוי "קן הציפור" שדבק בו העניקו לו הסינים עצמם. האדריכלים מסבירים כי זהו סימן לכך שהאומה הסינית הטמיעה את המבנה כשלה עוד לפני שהתכנון עזב את לוח השרטוט. אך כגודל הציפייה – כך גודל האכזבה: אחרי שכבו האורות והקן התרוקן מספורטאים, התקשה האצטדיון לשחזר את ימי התהילה שלו.
במבנה נעשה שימוש לעתים רחוקות, וכיום הוא משמש בעיקר כנקודת ציון תיירותית בעיר. במהלך השנים אירח האתר מספר אירועים תרבותיים וספורטיביים, אך לפי דיווח בכתב העת "האטלנטיק" הוגדר כ"יצירה מוזיאונית ריקה" ארבע שנים בלבד לאחר סיום האולימפיאדה. גם בגרדיאן הבריטי כונה המקום "אנדרטה ריקה לפאר של סין", למרות שבמהלך השנים אירח את משחקי הסופר קאפ האיטלקיים, קונצטרים, משחקי ידידות ואפילו את אליפות העולם באתלטיקה לשנת 2015.
מצבו של "קן הציפור" טוב יחסית, וב-2022 הוא אמור לארח את טקס הפתיחה והנעילה של אולימפיאדת החורף. עם זאת מדובר באירועים נקודתיים וזמניים, ולא נראה שהתפתח סביבו מרחב אורבני תוסס ושוקק חיים. עדות לכך היא העובדה שהוא מוקף במתקנים אולימפיים רבים שהגורל לא שפר עליהם, כמו למשל מגרש הכדור-עף שננטש לחלוטין, שבו ניתן למצוא כיום בעיקר שלטים מאובקים וכיסאות שבורים. דוגמה אחרת היא מסלול מירוץ האופניים האתגרי, שהפך לשטח מאולתר לגידול ירקות.
קוביית המים של בייג'ינג
לא רחוק מ"קן הציפור" נמצא מונומנט אדריכלי מרשים נוסף, והוא מרכז ספורט המים הלאומי של בייג'ינג (Beijing National Aquatics Center). גם הוא הוקם לכבוד האולימפיאדה ב-2008 ובו נערכו שלל תחרויות השחייה האולימפיות. למרות ייחודו האדריכלי, זכור המקום בעיקר בשל שמונה הזכיות של השחיין האגדי מייקל פלפס, שהפך אז לשיאן המדליות באולימפיאדה אחת.
מאחורי תכנון הבניין עומד משרד האדריכלים האוסטרלי PTW Architects, שלו סניפים במספר ערים ברחבי אסיה כולל בבייג'ינג עצמה. מדובר במבנה קובייתי גדול ממדים שמורכב מבועות גדולות וצפופות שזוהרות ומחליפות צבעים, שזכה לכינוי המתבקש "קוביית המים" (Water Cube).
הקונספט האדריכלי של המבנה היה לבטא את התמה המרכזית שלו – מים – וליתר דיוק, קצף מים. הבועות שמעטרות את חזית המבנה עשויות מכריות פלסטיק שקופות מלאות באוויר שמוכנות בעגה המקצועית ETFE. כדי לשמור על יציבותן, הבועות מחוברות למסגרות פלדה שמפרידות ביניהן.
בניגוד למתקנים האולימפיים הנטושים או ל"קן הציפור" שבו נעשה שימוש לעיתים רחוקות, קוביית המים זכתה לתחייה מחודשת ונפתחה מחדש ב-2010 כפארק מים בשם "Happy Magic Water Cube". לתכנון החדש אחראי המשרד הקנדי Forrec שמתמחה באלמנטים של פנאי ושעשועים.
במקום שבו התחרו מיטב שחייני העולם ניתן למצוא כיום פארק מים גרנדיוזי שמעוצב כממלכה תת-ימית פנטסטית עם 13 מגלשות מים שונות, בריכת גלים ופסלי מדוזות ענקיים שתלויים מהתקרה. הקומה השנייה של המבנה כוללת אודיטוריום עם 17,000 מקומות ישיבה, תיאטרון, מסעדות וברים, וכמובן מוזיאון להיסטוריה אולימפית. באולימפיאדת החורף הקרובה הבניין ישמש לטובת התחרות בענף הקרלינג (curling).
מכפר אולימפי לבית כלא
שאלת גורלם של מתקני הספורט והכפר האולימפי שנבנו לכבוד האולימפיאדה הופכת לאתגר ברגע סיומם של המשחקים. הפתרון השכיח ביותר הוא להשתמש בהם לטובת אירועים ספורטיביים ותרבותיים מזדמנים או כמרכזי ספורט קהילתיים, אך גורלו של הכפר האולימפי שנבנה לכבוד אולימפיאדת החורף ב-1980 ליד העיירה האמריקנית לייק פלאסיד הוא ככל הנראה הביזארי ביותר. מיד לאחר האולימפיאדה הוסב כפר האולימפיאדה לכלא פדרלי שפעיל עד עצם היום הזה.
ההסבה לכלא הייתה למעשה ידועה ומתוכננת מראש. התקציב שהתקבל מהקונגרס לטובת הקמת מגורים עבור למעלה מאלף משתתפי האולימפיאדה, לווה בדרישה שאלו יתוכננו ויבנו מתוך מחשבה על השימוש שיעשה בהם לאחר מכן. מספר הצעות הועלו, ביניהן הסבת הכפר לבית חולים או למגורים, אך בסופו של דבר הוחלט על הקמת בית כלא.
ההחלטה השנויה במחלוקת לוותה במחאה אזרחית מצד קבוצת אקטיביסטים שפעלה בין 1978 ל-1979 וכונתה בראשי תיבות S.T.O.P. "עצרו את הכלא האולימפי" (Stop the Olympic Prison) ניסתה למנוע את הפיכת המקום הפסטורלי על גדות האגם למתקן כליאה לאסירים, וגובתה בידי משתתפי האולימפיאדה עצמם שהתלוננו על מבנה החדרים הצפופים והחנוקים. המחאה נכשלה, וחודשים ספורים אחרי סיום האולימפיאדה נפתח מתקן הכליאה Ray Brook.
המתקנים שלא צלחו את מבחן הזמן
אל מול פארק המים בבייג'ינג ובית הכלא בלייק פלאסיד עומדים מבנים אולימפיים רבים שלא צלחו את מבחן הזמן, ננטשו והפכו למבני רפאים. מתקנים עזובים שכאלה אפשר למצוא למשל באתונה, שבה נערכו המשחקים האולימפיים בשנת 2004.
לפי ההערכות, יותר מ-7 מיליארד אירו הושקעו באירוח המשחקים ביוון, ויש הטוענים שהחובות שהצטברו בעקבות האולימפיאדה הם אחת הסיבות למצבה הכלכלי העגום של המדינה. 21 מתוך 22 המתקנים האולימפיים שנבנו לכבוד המאורע הפכו לעזובה מוזנחת. כך, באתר שבו נערכו משחקי הכדור-עף שוכן היום מגרש חול נטוש שסביבו מושבים שבורים, והבריכות שהוקמו עבור השחיינים האולימפיים נותרו ריקות ומלוכלכות.
מצבן של ערים אחרות שהשתתפו באולימפיאדה גם הוא לא מזהיר. דוגמה עגומה נוספת היא העיר שאירחה את המשחקים האולימפיים הקודמים, בשנת 2016 – העיר ריו דה ז'נרו. חצי שנה בלבד לאחר שהסתיים האירוע, פורסם בכלי תקשורת בעולם על המתקנים הנטושים והמתפוררים, ביניהם הבריכה האולימפית שהפכה למפגע תברואתי.
דיווח אחר מ-2017 הראה שמגורי הספורטאים שנבנו בהשקעה של 700 מיליון דולר והיו אמורים לשמש כדירות יוקרה, נותרו ברובם המוחלט ריקים. ומה בנוגע לגורלם של מתקני אולימפיאדת טוקיו שנמצאת בעיצומה? ימים יגידו.