אחרי שנתיים של בנייה ובהשקעה של 50 מיליון שקלים, השבוע ייחנך באופן רשמי מרכז התרבות החדש בלב העיר עכו. המבנה בעל העיצוב העכשווי והמעודכן נבנה על שטחו של בניין האודיטוריום הוותיק בעיר, שבשנים האחרונות התיישן והתקשה למלא את ייעודו. לפני שהסרט ייגזר והקהל ימלא את האולם, קיבלנו הצצה למרכז החדש שלדברי האדריכלים ונציגי עכו אמור לחולל שינוי משמעותי בחיי העיר.
המבנה ששטחו 3,000 מטר רבוע כולל אולם הופעות שבו 600 מקומות ישיבה, פואיה תחתון ועליון שישמש גם כחלל לתערוכות מתחלפות, חללים שמיועדים לשחקנים ועובדי במה ואזור מנהלתי. בנוסף תחת אותה קורת גג נבנה אגף נפרד עם חללים שמיועדים לשמש ככיתות לימוד וחוגים. אותו אגף מקושר ליתר המבנה, והפעילויות שיתקיימו בו יוכלו להנות מהקרבה לאולם ולהשתמש בו.
סיורנו מתחיל ברחבה הציבורית שמקדמת את הכניסה למרכז. בפנים נעשות הכנות אחרונות לקראת הפתיחה. "אל בניינים כאלו הכי כדאי לבוא בזמן שיא, כשיש קהל, ולראות איך הוא מתפקד במלוא תפארתו", משתף האדריכל חיים קהת ממשרד "מנספלד-קהת אדריכלים", שעומד מאחורי התכנון. "כשיהיו פה הצגות תהיה פה חגיגה שלמה עם אנשים שעולים ויורדים, והכל יהיה מואר".
הכניסה למרכז החדש היא ישירות ממפלס הרחוב, ללא חציצת המדרגות שאפיינה את האודיטוריום הקודם שפעל בעיר משנות ה-80. "הייתה פה גבעה גדולה וכדי להיכנס לאולם היה צריך לעלות גרם מדרגות", מסביר האדריכל טל דויטש, שותף במנספלד-קהת. "זה לא היה מונגש, ולכן האקט הראשון שעשינו היה להוריד את הגבעה וליצור פואיה שמתחבר לרחוב ומזמין אנשים להיכנס פנימה".
עכשווי לצד עתיק
כבר במבט מבחוץ ניתן להבחין בהבדל המשמעותי שבין המבנה החדש והמינימליסטי למבנה הבטון החשוף שעמד במקום במשך ארבעה עשורים. בבניין החדש נעשה שימוש בפלטת צבעים בהירה ושקטה, והחזיתות שלו מאופיינות בשלושה חומרים עיקריים: זכוכית – באזורים מסוימים שקופה ובאחרים אטומה וצבועה בלבן; גג מחופה אלומיניום; וקיר מכוסה בעץ במבוק.
11 צפייה בגלריה
מנימליסטי ומרשים: מימין, קיר הבמבוק הגבוה ישמש בין היתר להקרנת וידאו
(באדיבות היכל התרבות עכו)
"בחלקים שנמצאים מחוץ לעיר העתיקה, עכו היא עיר עכשווית לגמרי", מתאר קהת. "חשבנו שנכון יהיה לבחור בצבעים בהירים למבנה, שישתלבו בעכו המודרנית. רצינו ליצור איזון בין הגוון הלבן והזכוכית שהיא חומר 'קר' לחומרים שנותנים תחושה חמימה, לכן בחרנו לשלב בבניין חומרים כמו ריצוף אבן בחוץ, ריצוף שיש מבפנים ושטיחים".
קיר הבמבוק חיצוני שנותן תחושה טבעית, ישמש בין היתר כקיר הקרנה לקטעי וידיאו. האדריכלים מסבירים שהבחירה בבמבוק, חומר בעל טקסטורה מעט מחוספסת, נבעה מהיותו ידידותי לסביבה. "החומר הזה גם עמיד באש ולא מתלקח", מוסיף דויטש, ומספר שהתכנון לקח בחשבון סוגיות של בלייה או ונדליזם. "בהיבט הזה אנחנו מאמינים שככל שמשקיעים יותר והתושבים מרגישים את זה ומעריכים שהשקיעו בהם, האפשרות להשחתה פוחתת בצורה משמעותית".
ירוק ומתוחזק
מרכז התרבות ממוקם בשכונת מגורים, והגג הרחב יוצר כמות נדיבה של צל על הכיכר הציבורית שנמצאת מתחתיו. אותה כיכר מתחברת בשביל אל בניין העירייה מצד אחד ואל מרכז מסחרי מהצד האחר, וכך מתאפשר רצף הליכה רגלית בין מספר מוקדים במרכז העיר.
הרחבה הציבורית המוצללת תשמש כמרחב נעים לשהייה ופעילויות מגוונות כמו דוכני אוכל או ירידים, גם כשאין מופעים בתוך באולם. בית קפה בקומת הכניסה שיהיה פעיל לאורך היום אמור לחזק את הכיכר כמקום מפגש לתושבים. בכניסה לפואיה השקוף אלמנט מתכת מחורר שמחפה חלק מהתקרה: "הרעיון הראשוני היה לשים שם חיפוי זכוכית לבנה כמו שיש בחוץ, אבל מאילוצים של משקל היינו צריכים למצוא פתרון אחר", מספר דויטש. "החלטנו לשים במקום זה חיפוי פח וכדי להפוך אותו למיוחד עשינו בו חורים, שרטטנו אותם אחד אחד ולאחר מכן תלו אותם בפיזור. אני חושב שזה נראה אינטגרלי וזה גם עוזר לאקוסטיקה בחלל".
קהת ודויטש מספרים שצורת הגג חושבה כדי שהכיכר והפואיה השקוף ייהנו מצל ברוב שעות היום. למהלך הזה יש יתרון גם בהיבט האקולוגי: הבניין מתחמם פחות וכך מושקעת פחות אנרגיה בקירור שלו באמצעות מזגנים. הדבר עשוי להוביל בין היתר לעלויות תפעול נמוכות יותר.
למרות שלא הייתה דרישה ראשונית לבנייה ירוקה, לדבריהם זוהי המחשבה שהנחתה אותם כאדריכלים בתכנון מרכז התרבות. דוגמה אחת לנושא היא העובדה ששלד הבטון של האולם המקורי נשמר ברובו בכדי לא לייצר פסולת בניין מיותרת. "כל חלק של בטון שיכולנו לשמור ולהשאיר – השארנו, כדי לא לשבור, ליצוק מחדש ולבזבז אנרגיה. אני חושב שזה לא אקולוגי", אומר קהת.
היבט נוסף שהוביל לדבריהם את התכנון האדריכלי הוא תחזוקת הבניין. לכאורה מדובר בעניין לא אטרקטיבי או נוצץ במיוחד, אך ללא ספק מהותי כשזה נוגע למבני ציבור שעלויות האחזקה שלהם גבוהות. עיקרון זה בא לידי ביטוי החל בבחירת החומרים שיהיו עמידים לתנאי מזג האוויר ולפגעי הזמן ועד פרטי הבניין, והדבר משפיע גם על העיצוב.
באולם הראשי ניתן לראות שגופי התאורה שמאירים אותו נמצאים בקירות הצדדיים ולא מעל המושבים. "חשוב לשים לב שאין תאורה בתקרה", מסב קהת את תשומת הלב ודויטש מסביר: "רוב האולמות מוארים מהתקרה וזה יוצר קשיי אחזקה עצומים. כשמתקלקלת מנורה ויש צורך בתיקון צריך לעלות למעלה עם ג'יני (במת הרמה ממונעת, ש"פ) וזה יקר מאוד. במקום זה תכננו תאורת לד מהצדדים, שלא מסנוורת את מי שעומד מולה ונותנת לאולם תחושה פתוחה ומרווחת".
לא גונב את ההצגה
מרכז התרבות החדש ישמש כאולם מארח שאליו יגיעו מופעים מכל הארץ. השניים מסבירים שהתכנון האדריכלי היה צריך לקחת בחשבון תרחישים מסוגים שונים ולענות על הצרכים לא רק של הקהל שמגיע לצפות, אלא גם של המופיעים ומי שמתלווה אליהם. "היינו צריכים להתאים את הבניין לכל מיני תסריטים, כמו למשל הופעה של להקת בלט, טקסים, חוגים שפועלים בפנים או למשל תרחיש שהבניין סגור והכיכר בחוץ פועלת", מתאר קהת.
אולי זאת אחת הסיבות שמרכז התרבות החדש מתאפיין בצורניות בסיסית ופשוטה ולא מנסה להיות מוחצן ו"לגנוב את ההצגה". "ההצגה האמיתית היא האנשים ומה שמתרחש בפנים. בחרנו בכוונה באדריכלות מאופקת. המקום הזה אמור לתת שירות ולהיות פונקציונאלי. הוא לא בא להתחרות באתרי התיירות של עכו אלא לשמש את התושבים", קובע קהת, שהמשרד בו שותף תכנן מבני תרבות נוספים כמו מרכז תרבות חוף הכרמל ומרכז רפפורט לאמנות ותרבות בחיפה. בנוסף, המשרד היה אחראי לתכנון אצטדיון סמי עופר בחיפה וחידוש אצטדיון בלומפילד ביפו.
כך לדבריו, הבניין אמור לשמש רקע להתרחשות שקורית בפנים ולא להיות במרכז תשומת הלב. "בסופו של דבר יש פה שתי הצגות: הקהל שמסתכל על עצמו והקהל שמסתכל על ההצגה, וצריך לתת לו מעטפת נוחה ונעימה. החוויה הכוללת היא שקט ומה שחשוב זה מה שקורה על הבמה, לא רצינו לייצר מופע אדריכלי שיתחרה עם זה. האיפוק פה הוא עניין פילוסופי. אולמות כאלו צריכים להיות מאופקים כדי להבליט את מה שמתרחש בהם".
