המושג "שער ניצחון" או "קשת ניצחון" מתאר אלמנט אדריכלי דמוי שער, שלרוב ממוקם בליבו של אזור עירוני הומה. הרבה לפני שהפכו לאטרקציה תיירותית שקיימת כמעט בכל עיר מסביב לעולם, התחילו שערי הניצחון בימי באימפריה הרומית, עם הקיסר הראשון אוגוסטוס, יורשו של יוליוס קיסר.
בניגוד לאלמנטים אדריכליים אחרים, שלהם תפקידים מוגדרים כמו מגורים או מסחר, לאורך ההיסטוריה נבנו שערי ניצחון כדי לפאר את מעמדם של השליט והמדינה, או כדי לסמן הישג צבאי גדול. הדוגמה המוכרת מכולן היא שער טיטוס שברומא שנבנה כאות ניצחון בעכבות דיכוי המרד היהודי הגדול במאה הראשונה לספירה.
קשת ניצחון נוספת, ואולי הראשונה שנוטים לחשוב עליה בהקשר זה, היא שער הניצחון של פריז בכיכר שארל דה גול שנחנכה ב-1836. השער האדיר נבנה לדרישתו של נפוליאון כדי לחקוק בזיכרון הלאומי ואת ניצחונו בקרב אוסטרליץ שהתקיים ב-1805. ברבות השנים, הפך שער הניצחון לסמל פופולרי ויצא מגבולות יבשת אירופה. מדינות נוספות ביקשו לבנות לעצמן שערים כאלה במטרה להאדיר את כוחן באופן שמחקה את המקור, אך לעתים גם תוך פרשנות חדשה ומעניינת בעלת אופי מקומי.
קשת הכוח של צפון קוריאה
אם כבר עוסקים במנהיגים, אי אפשר שלא לציין את צפון קוריאה. המדינה שנתונה לשלטון דיקטטורי אפל, שופעת במונומנטים אדריכליים שמטרתם לפאר את השליטים שלה. ההדר שאותם פסלים ואנדרטאות משדרים עומד בניגוד גמור לעדויות מזעזעות על רוב אוכלוסיית המדינה שחיה בעוני מחפיר. בין כל אותם מונומנטים ראוותניים אפשר למנות גם את קשת הניצחון הזו שנמצאת בעיר הבירה, פיונגיאנג.
21 צפייה בגלריה
קשת הניצחון בעיר פיונגיאנג: לכבוד יום הולדתו של השליט קים איל-סונג
(צילום: ShutterStock)
שער הניצחון הקוריאני נחנך ב-1982 לכבוד יום הולדתו השבעים של השליט קים איל-סונג, מנהיגה הראשון של קוריאה הצפונית וסבו של קים ג'ונג-און, השליט הנוכחי. מטרת השער היא לסמן את ההתנגדות של קים איל-סונג לכיבוש היפני בין השנים 1925 ל-1945. ניתן למצוא אזכור לאותן שנים בכתובות משני צידי השער שממוקם בכיכר עירונית גדולה, כשבפתחו הרחב עובר כביש מהיר. מעל הפתח חרוט שירו של קים איל-סונג שבאופן לא מפתיע משבח את "המנהיג הנצחי", ובתחתית השער נמצאים פסלי ברונזה שכוללים מספר דמויות בפוזות הירואיות, כיאה לתעמולה במשטר טוטליטארי.
הפרופורציות הריבועיות של קשת הניצחון בפיונגיאנג מזכירות את אלו של הקשת המפורסמת בפריז, ולא מדובר בצירוף מקרים. בעוד הקשת של נפוליאון מהמאה ה-19 מתנשאת לגובה 50 מטרים, הקשת הקוריאנית עוקפת אותה בעשרה מטרים בלבד וכך מנסה להעביר מסר לעולם המערבי בנוגע להיכן ממוקם הכוח "האמיתי" בעולם. באותה הזדמנות, שווה אולי להזכיר ששער הניצחון הגדול בעולם הוא דווקא "מונומנט המהפכה" שבמקסיקו סיטי, הגדול במעט מהשער בפיונגיאנג ומגיע לגובה 67 מטרים.
עדות נוספת להשראה מהמקור האירופאי הוא השילוב שנעשה בשער בין מוטיבים מהאדריכלות המערבית לכאלו מהאדריכלות הקוריאנית. בשעה שחלקו התחתון של השער משלב אלמנטים אירופאיים קלאסיים, הגג רחב שמחולק לשלושה חלקים מזכיר גגות של פגודות קוריאניות. סמל נוסף מהתרבות המקומית הוא פרחי האזליה (Azalea) שמגולפים בכל אחד מארבעת פתחי השער.
זיכרון הקולוניאליזם בהודו
במקרה של שער הניצחון "שער להודו" שממוקם במומביי, לא מדובר במאבק צבאי שהוביל לבנייתו, אלא בביקורם של המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי ביבשת בימי הקולוניאליזם הבריטי. למרות שהביקור עצמו נערך ב-1911 ואבן הפינה למבנה הונחה ב-1913, השער נחנך יותר מעשור לאחר מכן ב-1924, בין היתר בשל עבודות ייבוש הקרקע והנחת היסודות.
המבנה שממוקם על גדות המים בנמל מומביי סימל את הכניסה להודו בימים שבהם ההגעה אליה הצריכה ספינות. באופן סימבולי לא פחות, הוא שימש גם כשער דרכו יצאו חיילי הצבא הבריטי האחרונים שנותרו בהודו לאחר שזו קיבלה עצמאות מבריטניה.
21 צפייה בגלריה
דרך שער הניצחון יצאו גם החיילים הבריטים האחרונים
(צילום: Greg O'Beirne, ויקיפדיה האנגלית)
השער, שלעיתים מתייחסים אליו כ"טאג' מאהל של מומביי", מהווה אחת מהנקודות הפופולריות ביותר בקרב תיירים בעיר. למרות שמדובר באלמנט אדריכלי שמקורו באירופה, ועל אף שתוכנן בידי האדריכל הסקוטי ג'ורג' ויטט (George Wittet), מופיעים בו לא מעט סממנים מהתרבות ההודית והמוסלמית. אחד מהמאפיינים המקומיים שניתן להבחין בהם הן קשתות המחודדות שמעליהן משטחים מחוררים שנקראים ג'אלי – אלמנט מסך מסורג מאבן שמופיע באדריכלות האסלאמית וההודית-אסלאמית. עם זאת, הכתובת האנגלית בחלקו העליון של השער שמנציחה את ביקורם של המלך והמלכה הבריטים מזכירה שמדובר במונומנט קולוניאלי.
בניין משרדים על דרך הניצחון
למרות שמדובר במסגרת ריבועית ולא במבנה עם פתח קשתי, המבנה "גראנד ארש" (Grande Arche de la Défense) שבפריז הוא שער ניצחון לכל דבר ועניין. המבנה, שמשמש גם כבניין משרדים ונפתח לראשונה ב-1989, הוא למעשה אינטרפרטציה מודרנית למושג "שער ניצחון" והוא עשוי מבטון, זכוכית וגרניט. המרובע גדול הממדים ממוקם באזור העסקים לה-דפאנס שבצפון מערב פריז, והיא יוזמה של נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן ופרי תכנונו של האדריכל הדני יוהאן אוטו פון ספרקלסן.
בתחתית השער ניתן להתרשם בצורה הטובה ביותר מגודלו. בעזרת מעלית הממוקמת בקומת הקרקע, ניתן לעלות ישירות לגג המבנה ולהשקיף על "דרך הניצחון" של פריז, שכוללת בין היתר גם את קשת הניצחון של הקרוסל ושער הניצחון המפורסם, שניהם הוקמו על ידי נפוליאון.
21 צפייה בגלריה
אינטרפרטציה מודרנית לשער הניצחון המקורי, עשויה בטון, זכוכית וגרניט
(צילום: ShutterStock)
קשת הניצחון מחוררת בדנמק
מלבד פרשנות אדריכלית מקומית או מודרנית, נראה שהמושג "שער ניצחון" זוכה גם לפרשנויות בשדה האמנות העכשווית. דוגמה לכך היא "קשת ליוטלנד" שבדנמרק, שתוכננה על ידי A-A Collective, קולקטיב אדריכלי בו חברים אנשי מקצוע מהערים קופנהגן, באזל ו-ורשה. לצד מחקר, כתיבה והוראת אדריכלות, מנסים חברי הקולקטיב למתוח את גבולות המקצוע באמצעות גישה בין-תחומית.
21 צפייה בגלריה
נחנכה ב-2020: קשת הניצחון שמציינת מאה שנים לאיחוד דנמרק ודרום יוטלנד
(צילום: A-A Collective + Frank Cilius)
הקשת שנחנכה ב-2020 מציינת מאה שנים לאיחוד דנמרק עם דרום יוטלנד, המחוז הגדול ביותר במדינה והיחיד שמחובר ליבשת אירופה. האיחוד עם מחוז יוטלנד, שהיה בשליטה גרמנית, נערך בעקבות משאל עם לאחר מלחמת העולם הראשונה. אף על פי שהקשת מסמלת אירוע היסטורי, בדומה לשערי ניצחון אחרים שנדונו כאן, צורתה הלא שגרתית ממצבת אותה גם כאובייקט אמנותי וקונספטואלי.
21 צפייה בגלריה
הקשת נוצרה על הדרך בה עבר מלך דנמרק ב-1920, שנת האיחוד
(צילום: A-A Collective + Frank Cilius)
21 צפייה בגלריה
נקבובי וקליל, אך מאסיבי: קשת הניצחון האמנותית בדנמרק
(צילום: A-A Collective + Frank Cilius)
השער אינו גדול במיוחד ומעוצב כרצף מוטות פלדה אלכסוניים. באתר הקולקטיב מסופר שצורתו תוכננה בהשראת השערים שהוצבו בדרכו של המלך שעבר ברחוב עם שיירה כדי לחגוג את האיחוד ב-1920. "המוטיב החזק של המבנה הוא ההשתנות המתמדת שלו בהתאם למקום ממנו אתה רואה את היצירה. כמו חלום שאי אפשר לתפוס אותו במלואו, השער משתנה ויכול להיראות מאסיבי וגם נקבובי בעת ובעונה אחת", מתארים המתכננים. הם מוסיפים שבבוא הזמן, הצמחים והטבע ישתלטו על המונומנט עד שתתקבל בו תחושה של מבנה הריסות עתיק.
שער מסתובב מעץ ברוסיה
גם את הקשת הזו שבעיר סנט פטרסבורג ברוסיה אפשר להחשיב כיצירת אמנות ואולי אפילו כמשחק ילדים. שער הניצחון שעשוי כולו ממוטות עץ ממוקם בחצר הפנימית של שוק ניקולסקי, מבנה מסחרי שנבנה במקור ב-1789 ושומר בשנים האחרונות. בקומת הקרקע של המבנה ההיסטורי ממוקמות אכסדראות עם קשתות, וכך שער העץ הקונספטואלי שתכנן סטודיו האדריכלים הרוסי KATARSIS ab מזכיר לא רק שערי ניצחון היסטוריים אלא גם את הסביבה הבנויה הקרובה אליו.
העניין שהופך את השער למשובב נפש היא העובדה שהוא מסתובב בציר סביב עצמו כמו קרוסלה בגן שעשועים. היוצרים מסבירים שמדובר במהלך אמנותי שנועד לבחון את הסביבה הקיימת ואולי אפילו להעניק לה פרשנות חדשה. "הרעיון של הפרויקט הוא קודם כל להרהר על המציאות הסובבת, שבה שום דבר אינו קבוע, ואפילו החפץ הקדוש ביותר משנה בקלות את כיוונו".
21 צפייה בגלריה
"מסתובבת כל היום": קשת הניצחון בעיר סנט פטרסברוג
(צילום: KATARSIS ab, grigoriy sokolinsky)
נראה שכוונת המתכננים הייתה לספק פעילות אטרקטיבית לילדים במרחב העירוני. לטענתם למרות השימור שנעשה במבנה והמיקום בליבו של רובע היסטורי חשוב בעיר, החצר שלו נותרה די ריקה וחסרת חיים. "יצרנו ציון דרך אדריכלי קטן כדי לעורר את החזרה לחיים עבור המיקום ההיסטורי התוסס הזה", מתארים האדריכלים באתר ה-Archdaily. "הקשת כל כך פופולרית בקרב ילדים שהיא מסתובבת ללא הפסקה כל היום. את החפץ בגובה כמעט חמישה מטרים יכול לסובב כמעט כל ילד שאפילו יכול לתת טרמפ להורים".
