על מגרש שגודלו 750 מ"ר בהרצליה, עמד בית ישן שיועד להריסה. בני הזוג שקנו אותו הגיעו לארץ ממערב אירופה עם שתי בנותיהם המתבגרות ושני כלביהם, והחליטו להקים עליו את משכנם הישראלי הראשון. הבית שעמד במגרש תוכנן בידי משרד האדריכלים "רוזן ליננברג", ולמרות שרצו ליצור מבנה חדש שיתאים לצרכיהם, משהו בצורתו גרם לבני המשפחה לפנות אל האדריכלים שתכננו את המקור.
"כשהם הגיעו אליי, אמרו בני הזוג שהבית הנוכחי לא מעוצב בסגנון שהם היו בוחרים לעצמם, אבל יש בו משהו מיוחד", מספר האדריכל רון רוזן. "הם כבר היו בתהליכי תכנון עם אדריכל אחר, אבל ביקשו לבסוף לשחזר את המקור בבית החדש. אחרי ההחלטה לעבוד ביחד, התחלנו להכיר אחד את השני. בבתים פרטיים, רוב העבודה הראשונית היא היכרות. עד שאני לא מכיר את הלקוח זה כאילו שאני מתכנן לעצמי, וברגע שאני מרגיש שיש לי מספיק היכרות, פתאום אני רואה שהתכנון הולך לכיוון אחר לגמרי, זורם עם החיים שלהם".
במקרה של הבית שבתמונות, מוקד חייהם של בני המשפחה הוא מוזיקה. "הם לא מנגנים, אבל מאזינים למוזיקה בלי הפסקה ומאוד משקיעים בציוד ובאקוסטיקה. דרכם ובזכותם התוודעתי לתחומים מוזיקליים מודרניים שלא הכרתי בכלל", מסביר רוזן.
"יש המון מפגשים אפשריים בין אדריכלות למוזיקה, שבאים לידי ביטוי בצורות שונות", הוא מרחיב. "פה, רצינו להכניס ריתמיקה ומקצב לחלל, ובחרנו בביטוי תלת ממדי של פסים, אלמנט שחוזר על עצמו בחזיתות ובקירות הבית, בפנים וגם בחוץ, וכן בכמה פריטים בעיצוב הפנים. ברגע שעשיתי לבית סקיצה עם פסים בעל הבית התאהב. הם מגיעים במקצבים שונים, בגדלים ובמרחקים שונים".
הניסיונות המרובים של האדריכלים הפכו לבסוף לפסים אורכיים עשויים מברזל שעליהם פסי טיח, המקיפים את המבנה ומכסים את כל הקירות החיצוניים. בחלל הפנים, באים הפסים לידי ביטוי במקומות שונים, למשל בדלתות החדרים, שבהן אלמנט פסים שמשלב אלומיניום וזכוכית שחורה; בקיר עם פסי עץ ליד האח שנבנה בנגרות מיוחדת; באלמנט גדול מבמבוק עם פסים שניצב בחדר הרחצה של ההורים (ונקנה ב"קנה קש"); ובשטיחים עם דוגמת פסים עדינה ומונוכרומטית.
עם זאת, בקומה אחת בבית אלמנט הפסים לא נוכח - עליית הגג, כ-50 מ"ר גודלה, שמשמשת כחלל לתרגול יוגה ולהרגעות. "זה חלל רחב ידיים, נקי ונעים, שמשמש להרגעה ואין בו פסים כלל", מסביר רוזן. "מהחלון של עליית הגג רואים את הים וגם את מסגד סידנא עלי שעל חוף הרצליה. אני חושב שיש ערך משמעותי לציון נופי חשוב כזה, שנוכח ובולט בנוף ומוסיף לו את אלמנט הזמן".
אשליה אופטית בגרם המדרגות
בבית בסך הכול יותר מ-500 מ"ר בנויים. מתוכם 240 מ"ר בקומת הקרקע, 100 מ"ר במרתף, 150 מ"ר בקומה הראשונה וכ-50 מ"ר, כאמור, בעליית הגג. אל הכניסה מגיעים לאחר הליכה קצרה בדק סגור מקירות בשלושה צדדים, שאלמנט הפסים בולט בו במיוחד. רצפת הדק, קירות הבית, דלת הכניסה השחורה הגדולה והמעקה של המרפסת הקטנה שמעליה – כולם מכוסים פסים בצורות ומחומרים שונים.
דלת הכניסה נפתחת אל מול גרם מדרגות מרשים, בעל צורה גיאומטרית יוצאת דופן. "הצורה הגיאומטרית של המדרגות היא תוצאה של צורת המגרש, מין מלבן עקום כזה, שאחת הצלעות שלו יוצרת זוויות לא ישרות עם האחרות. העקמומיות הזאת יצרה מבנה שהזכיר לנו את העבודות של האומן מאוריץ קורנליס אֵשֵר, שיצר יצירות אמנות מלאות בחידות אופטיות ומדרגות, שלא ברור אם עולים או יורדים בהן.
37 צפייה בגלריה
חלון תקרה מאיר את המדרגות. כשמרימים את המבט רואים את האשלייה האופטית
(צילום: עודד סמדר)
"יצרנו משחק צורני בין החלק העליון של המדרגות, זה שעליו דורכים, שמבוצעות בעץ אלון לבן, לבין התחתית שלהן – החלק שרואים כשמרימים אליו מבט מלמטה – שהשארנו בה את הצורה של המדרגות, מבוצעת בגימור לבן וחלק עשוי בטון, טיח וצבע. התוצאה היא גרם מדרגות פיסולי שבו קשה לדעת מה נמצא למעלה ומה למטה, מחווה לציורים של אשר שכיכבו על הקירות שלנו כשהיינו ילדים".
גרם המדרגות הייחודי גם מואר בשני אופנים מעניינים. ראשית, חלון תקרה שקבוע בראשו ומאיר אותו וגם את עליית הגג. שנית, גוף תאורה מיוחד ונסתר שקבוע מתחת למעקה העץ, לכל אורכו. "יש בפרויקט הזה ירידה יוצאת דופן לפרטים", מספר רוזן. "לרוב אנחנו האדריכלים מתעקשים על הפרטים הקטנים, אבל כאן הדרישה הזאת הייתה הדדית והגיעה גם מהלקוחות. אולי זה קשור לעובדה שהם לא ישראלים".
את ההשלכות של העבודה עם לקוחות אירופאיים מזהה רוזן במקומות נוספים. "הלקוח כאן ממש לא הבין למה להציב מנגל בחצר", הוא נזכר. "עשר פעמים הצעתי לו לתכנן מטבח חוץ, כמו שמקובל בכל בית ישראלי עם חצר, אבל הוא ממש לא הבין את הקטע – למה לעשות עשן בחוץ? הבדל מעניין נוסף היה ברמת התכנון של חללי השירות. בניגוד למקובל בישראל, כאן התבקשנו לתכנן כמעט לכל חדר מעין אחורי קלעים. יש פה מטבח שירות, מרתף עם המון חללי שירות, חדרי ארונות בכמות יוצאת דופן ביחס למה שאנחנו רגילים. תכננו אפילו מלונה מיוחדת לכלבים, עם דלת ייעודית עבורם שמובילה אל החצר. יש גם דלת שמובילה מהמלונה אל הבית ומאפשרת לנקות אותה, אבל רוב הזמן היא נשארת סגורה וזה חלל שנמצא בשימוש של הכלבים בלבד, כמובן עם חימום לחודשי החורף".
מודרנית שקטה
משמאל לכניסה נמצאים המטבח, פינת האוכל והסלון. ויטרינות ענקיות, שנמשכות מהרצפה ועד לתקרה, פותחות את החלל אל הגינה, ורצפת העץ מאלון מולבן מספקת רקע בהיר שעליו עומדים רהיטים שנבחרו בקפידה ויצירות אומנות שלוקטו בגלריות שונות במהלך עיצוב הבית. המטבח הבהיר, של חברת קליינס, מייצג לדברי רוזן הבדל נוסף בין בעלי הבית לבין לקוחות ישראלים. "זה לא חלל מרכזי מבחינתם", הוא מסביר, "הם לא מבשלים הרבה ורואים בו רק אזור פרקטי שמלווה את שאר החלל הציבורי".
בסלון ריהוט מודרני בצבעים ניטרליים, שטיח עם דוגמת פסים ומזנון שגם בו חוזרת אותה דוגמה. לצידו, בפינת האוכל, מכוסה קיר שלם באלמנט נגרות בהיר עשוי פסי עץ, שמכיל גם את האח וכן מדפי נוי שנהנים מתאורה פנימית ייחודית. אל מול אותו קיר ניצבת פינת האוכל, גם היא בצבעים בהירים וטבעיים וגם היא ממוסגרת בשטיח בעל דוגמה עדינה. מעל משתלשל גוף תאורה מתכתי שמשלים את התמונה המודרנית אך הרכה של החלל. בצידה הימני של הקומה נמצאים שירותי אורחים, חדר טלוויזיה, משרד ביתי, חדר שירות כללי וכן מעלית שמחברת בין קומות הבית.
בקומה הראשונה נמצאים חדרי השינה של ההורים ושל הבנות, שכל אחד מהם נהנה מאמבטיה פרטית. בחדרי הילדות בולטת צורת הגג המשופעת, עם קורות חשופות שמשוות לחלל מראה עשיר.
חדר ההורים, ממש כמו החלל הציבורי, מלא בעבודות אומנות ובוויטרינות ענקיות שפותחות אותו אל הגינה. גב המיטה נבנה בתוך נישה ספונת עץ, שיוצרת גם את השידות שליד המיטה, וזוג כורסאות על רקע עבודת אומנות תלת ממדית מספקות פינת ישיבה אינטימית, המשקיפה אל המרפסת הפרטית של בני הזוג.
הוויטרינות הגדולות ממשיכות גם אל חדר הרחצה הגדול, שבו אמבטיית "פרי סטנדינג" צחורה. כמו כל הוויטרינות בבית, גם אלה שבחדר זה מצוידות במערכות הצללה חיצוניות המאפשרות פרטיות מלאה במידת הצורך. פרקט העץ המולבן ממשיך גם כאן, לחלל השינה ולאזור האמבט כאחד, ומתחלף בריצוף עמיד יותר רק בהמשך החדר, מאחורי הקיר עם אלמנט הפסים מבמבוק, שם מצויים המקלחון והשירותים.
החצר עשירה בצמחייה ירוקה, שלמרות דרישותיהם של בעלי הבית, מותאמת לאזור הים התיכון. "עברנו תהליך של להבהיר לבעלי הבית מה מתאים לאקלים הישראלי", מספר רוזן בחיוך. "בהתחלה הם כיוונו לאווירה של חופשה בקריביים, אבל בסוף הגענו לגינה שאין בה כמעט קוקוס".
החצר כוללת פינות ישיבה שונות, אבל כאמור אין בה את מטבח החוץ שמקובל מאוד בבתים פרטיים בישראל. הבריכה מרוצפת באבן מיוחדת שבעל הבית התאהב בה במהלך חופשה באיי סיישל וביקש לייבא לארץ. לדברי האדריכל, היא משמשת לא רק לשחייה ולהנאה, אלא גם כנקודת תצפית על הבית כולו, שההשקעה והמחשבה ניכרת בכל פינה שלו, בפנים ובחוץ כאחד.
