"אני מאוד מאוד אוהב את העבודה שלי", מצהיר המעצב ומלביש החללים גילי אונגר (48), וזה ניכר בהתלהבות ובשטף הדיבור שלו, כשהוא מספר על הפרויקט המיוחד שהלביש ועיצב מהיסוד. "בפרויקט הזה אפשרו לי ממש לחיות את החיים שלי כמעצב, ברמה הכי גבוהה שהכרתי עד עכשיו".
אונגר, אגב, לא מגזים בדבריו. בפרויקט העיצוב המדובר הוא קיבל את האישור להתפרע עם הפנטזיות העיצוביות שלו. הוא טס לאסוף פריטי ריהוט מיוחדים ברחבי העולם ושיגר אותם ארצה, בחר למעלה מ-40 יצירות מרהיבות של אמנים ישראלים, ואת כל הג'אז הזה הוא השלים בזמן שיא של חודשיים וחצי בלבד.
"במאי האחרון קיבלתי שיחת טלפון מבעלים שותפה של חברת שילוח ולוגיסטיקה", הוא מספר. "היא סיפרה שהיא רוצה לעשות מהפך במקום, אבל אמרה שביולי המקום צריך להיות מוכן". לאחר שבלע את הרוק, סידר מחדש את לו"ז העבודה שלו ודחה פרוייקטים אחרים, הוא נרתם למשימה. "כשאני עושה פרויקט אני נותן את הנשמה. כל כולי בפרויקט, אני נוגע בהכל ומעורב עד רמת הקדר וסידור הפרחים בוואזה. הנפש שלי שם באופן טוטאלי".
חופש פעולה יצירתי
אל הלקוחה, שותפה בחברת השילוח הבינלאומית ICL באיירפורט סיטי, התוודע אונגר כבר ב-2014, כששכרה את שירותיו לעיצוב דירתה הפרטית. "עיצבתי לה ולבעלה את הדירה השכורה שלהם במרכז תל אביב", הוא נזכר. "היא חיפשה משהו אחר ושונה בנוף, ועיצבתי לה דירה צבעונית עם הרבה אמנות. מאז, כמו שהיא אומרת, נשארתי לה בתודעה", הוא מחייך.
עיצוב בניין החברה המתנשא לשלוש קומות התחיל לפני כ-6 שנים. אז נתבקש אונגר לעצב את שטח הלובי. אחר כך, לפני כשנה וחצי, עיצב את הקומה הראשונה שהייתה, לדבריו, "מעטפת ריקה", ואז הגיעה השיחה הדחופה שביקשה ממנו לדמיין מחדש גם את קומת ההנהלה, חדרי הישיבות, המסדרונות, החצרות, השירותים – הכל, מהמסד ועד הטפחות.
מעבר לאותו ביקור חשוב שתוכנן, לדבריו של אונגר היה חשוב לבעלת המקום שהמקום יעוצב בהתאם לערכי ה"אני מאמין" של החברה. "בדרך כלל לוגיסטיקה ושילוח נתפסים כתחום אפור ומשעמם. ובאמת כשביקרתי שם בפעם הראשונה ראיתי על הקירות תמונות של מטוסים ומכולות וחשבתי לעצמי שזה כל כך בנאלי", הוא מסביר. "אבל כמו שהחברה מתפתחת וחובקת עולם, עם סניפים גם באירופה, היה חשוב להם להכניס את העולם אליהם. כולל השקעה באוסף אמנות ישראלית מקורית של אמנים צעירים".
39 צפייה בגלריה
חלל הכניסה מתנשא לגובה 12 מטר, ובמרפסות שיבץ אונגר בובות רוואה נוספות
(צילום: שירן כרמל)
לדבריו של אונגר בעלת החברה ביקשה להכניס את ה"וואו פקטור" למקום. "מגיעים לשם אנשים חשובים מהמשק הישראלי, והיא ביקשה להעצים את החוויה ולתת להם ערך מוסף כשהם באים לבקר. וחוץ מלקוחות חיצוניים גם היה לה חשוב להעניק את אותה חוויה לעובדים", הוא מוסיף.
הגבול לא קיים
בקומה השנייה שני חדרי שירותים, דלפק קבלה ולצדו סלון מרווח, חדר ישיבות גדול ומרכזי ומשרדה של הבעלים. על כל אלה, בתוספת שדרוג שטח הכניסה שבחוץ וריענון הלובי, עמל אונגר להלביש ולעצב מחדש, כולל החלפת חיפויים, אינסטלציה, החלפת ריפודים, רכישות אינספור וכמובן צביעה בגוונים הססגוניים המזוהים כל כך עם עבודתו.
תמיד עפת ככה עם צבע?
"אני מרגיש שככל שהשנים עוברות אני חוקר יותר את השפה שבה אני מעצב, עושה שימוש נרחב יותר בצבע ולאט לאט הקירות הלבנים נעלמים. אני לא חושב איך להכניס את הצבע בכוונה או איך 'להפגיז', זה קורה לי באופן טבעי. בעיניי הצבע הוא כלי ביטוי לרגש, שמאפשר לי לנקוט עמדה טוטאלית בעיצוב שלי ולייצר אמירה אישית. אני בוחר את הגוונים בקפידה, חושב איך לשלב אותם ואיפה, מבלי להיכנע למה מקובל או מצופה".
הצבע ניכר כבר בכניסה למבנה, עם שטיח דשא סינטטי רחב שעליו פינת ישיבה וכריות נוי. "השתמשתי בכריות נוי שמתאימות לחוץ, צבעוניות ויפות של קנזו ומיסוני שמשדרגות מאוד את מערכת הישיבה שנרכשה ב'פיק אפ'. התאמתי גם שמשייה ענקית כדי לשדר תחושה של חופשה בוטיקית", מסביר אונגר. "הזמנתי גנן ששילב פרחי פטוניות ועצי דקלים בכניסה, כדי להכניס הרבה צבע ושמחה. מרגישים שהולכים להיכנס לסיפור אחר".
חלל הלובי המתנשא לגובה של כ-12 מטרים, שעיצב אונגר לפני 6 שנים, שודרג ורוענן בעזרת צביעה מחדש של מערכות הישיבה, החלפת הריפוד ואהילי המנורות. מעין אינטרפרטציה פנימית לפינת הישיבה שבחוץ, רק עם שטיח קלאסי בירוק עם עיטורים, במקום דשא, ועוד יותר צבעים והדפסים מרהיבים בכריות הנוי ובעבודות האמנות התלויות, אותן יצר בשיתוף האמן קובי סיבוני. "בפעם הקודמת עיצבתי שם דלפק כניסה, אבל מסתבר שזה לא לובי שמצריך עמדה כזו, לכן חשבתי על הרעיון להציב שם בובות ראווה", אומר המעצב. לדבריו, שילוב הבובות היה חלק מיצירת אווירה מזמינה ושוקקת, עוד לפני שנתקלים בעובדים, כזו שתתכתב עם הצבעוניות ה"פופית" בחלל ועם ציורי הענק שנתלו על הקיר המרכזי בלובי, מעל הספה.
בובות ראווה. זה לא קצת קריפי?
"זו אמנות לכל דבר, והיא לא שונה מהיצירות שתלויות. אגב, ממש לא היה פשוט למצוא אותן. חיפשתי וחיפשתי, וכל מה שראיתי בארץ לא התאים לי. באינטרנט מצאתי חברה הולנדית שמייצרת לבתי עיצוב יוקרתיים כמו דיור ולואי ויטון, ובמקרה היה להם נציג בארץ. אז מיהרתי לקבוע פגישה והזמנתי מהם 11 בובות מהממות, כולל פאות. מטורף".
דווקא הבובות שומרות על מראה נקי בלבן צח, באופן שמאזן את מארג הגוונים והטקסטורות בחלל. הן שובצו בפינות שונות, לדבריו של אונגר כדי לעורר תחושת התרחשות, חלקן אפילו "מציצות" משתי מרפסות מלמעלה, שצופות אל הלובי.
לעצב מלמעלה
מחלל הלובי אל הקומה השנייה במעלית, מגיעים אל דלפק הקבלה, האלמנט הסולידי היחיד בחלל. אונגר עיצב את דלפק הקבלה מחדש בגימור פליז מוזהב, תואם לוגו החברה בכניסה ועל קיר הזכוכית שמאחוריו. לצד הדלפק שתי מנורות תלויות מבית היוצר של סטודיו BEAM. אפילו על המסכים שמבצבצים מעל פני הדלפק הוא חשב, ובחר אותם בגוון לבן ונקי, כמו האגרטל שבו סחלב סגול ומרשים. "רציתי לשדר אלגנטיות ויוקרה ולכן בחרתי להעצים את החומרים על פני הצבע", הוא מסביר.
לצד דלפק הכניסה עוצבה פינת ישיבה נעימה בצבעוניות משובבת, שמתכתבת עם יצירות האמנות שנתלו בחלל. ספת קטיפה בטורקיז עם כריות נוי בשלל טקסטורות: מודפסות, רקומות ועשויות מפרווה מדובללת, מוצבת על שטיח בגוון בהיר ונקי עשוי ממשי-במבוק בטקסטורת פסים עדינה. לצדה שתי כורסאות בגוון קרם מעודן עם ידיות שחורות שמקיפות אותן כמו חגורה אופנתית, ורגליים בדמות כדורים מוזהבים.
39 צפייה בגלריה
במרכז פינת הישיבה פלטת שיש עם רגלי זהב גליות. ברקע תמונה רקומה של גרא דוידי
(צילום: שירן כרמל)
במרכז שולחן קפה עם פלטת שיש בהירה ורגלי זהב בצורת גלים סוערים, עליו קערת פירות מוזהבת עם רגליים כדוריות מזכוכית בגוון ירקרק שקוף ומחזיקי ספרים תואמים, מבית ג'ונתן אדלר. שני שולחנות צד שובצו בפינה. האחד, בין הכורסאות, בגוון ירוק-מים בהיר, עליו אגרטל בגוון קרם בהטבעת עיגולים מוזהבים, והשני לצד הספה, עם פלטה אמורפית מוזהבת ורגל שחורה מברזל. את הפינה משלימה מנורת צד עם צמד רגליים מוזהבות בשילוב כדורי זהב, שלה שני אהילים בהירים.
39 צפייה בגלריה
חדר הישיבות המרכזי נצבע בכחול. במרכז ארון האחסון הוצבה נישה לפינת קפה
(צילום: שירן כרמל)
גולת הכותרת של הסלון הססגוני תלויה על הקיר שבסמוך: עבודת רקמה מרהיבה של האמן גרא דוידי שיצר ורקם על רשת יתושים. על הקיר שמאחורי ספת הטורקיז הצהרה אמנותית של אונגר עצמו, בוגר המחלקה לצילום בבצלאל: צילומים צבעוניים שכמו מספרים סיפורים, שיצר עבור פרויקט הגמר שלו, לפני כ-20 שנה. "מעבר ליצירת פינה אקלקטית, עשירה ושמחה, רציתי ליצור תחושה ביתית ופחות משרדית, נעימה ומזמינה", הוא מציין.
גם שני חדרי השירותים עוצבו, כאמור, מן היסוד. "שיניתי הכל, מלבד שבירת קירות", אומר המעצב. "אריחים חדשים על הקירות, חיפויים חדשים, אסלות ומיכלי הדחה חדשים, אינסטלציה, אפילו התקרות הוחלפו". כל אלה במטרה להרחיק ככל הניתן את מראה השירותים המשרדיים הבנאליים. אונגר החל את השינוי דווקא ברעיון לשילוט מקורי וייחודי לחללים הפונקציונליים. "רכשתי בובות ברבי, בן ובת, לא מהליין של 'החתיכים והחתיכות', אלא דווקא כאלה שיהיה קל להזדהות איתם, והכנסתי אותם לתוך תיבת פרספקס שקופה ועגולה על בסיס בחיתוך CNC, כך שייראו כמו עבודת אמנות", הוא אומר.
שלטי הברבי הם גם רמז מטרים (אם הייתם צריכים כזה, בכל הקשור לעבודתו של אונגר), לצבעוניות המתפרצת שבפנים החלל. "אל תשכחי שהיו לי רק חודשיים וחצי, אז חלק מההחלטות שלי התבססו על דברים שיש במלאי", מסביר אונגר את החלטתו להשתמש בחיפוי בדוגמת מעוינים ובאריחי לבנים מסורתיים, שמעליהם פס דקור עדין. את הטון בחלל נותן הצבע, שמחפה את הקיר ואת התקרה גם יחד ("זה מייצר תחושת המשכיות ואינסופיות").
המעצב בחר בגוונים עזים של ירוק-אבוקדו בשירותי הנשים ובכתום-חמרה בשירותי הגברים. אלה נצבעו בצבעים של בנג'מין מור ("הם נראים ממש כמו חיפוי של מדבקה על הקיר"). בשירותי הנשים מראות במסגרות זהב מעוטרות מאנתרופולוג'י וארון אחסון מתחת לכיורים, בגוון קורל שמשלים את הגוון הירוק. בשירותי הגברים מראות טקסטורליות מבית ג'ונתן אדלר, שידה בצהוב-חרדל ואגרטל בגוון טורקיז, שמשרים אווירה נעימה. לתוספת קריצה בחר המעצב יצירות אמנות מחויכות. אונגר הוסיף שם גם עציץ ירוק וגדול, כדי להסתיר את המשתנות שניצבות בכניסה לחלל.
משרד בסגול מחשמל
אונגר מספר כי במהלך התקופה הקצרה שבה היה צריך לתכנן ולעצב מספר לא מבוטל של חללים, ידע כי הוא יזדקק למספר רב של פריטי ריהוט. "חיפשתי באתר של ג'ונתן אדלר פריטים יפים, וכשביקשתי לרכוש הסתבר לי שרכישות גדולות זמינות רק לתושבי ארה"ב או אירופה", הוא נזכר. "מכיוון שיום העצמאות התקרב וראיתי שיש לפניי כמה ימי חופש, הצעתי לבעלים שאטוס ללונדון וארכוש את כל מה שצריך".
39 צפייה בגלריה
שפע טקסטורות וצבע: שולחן סקוטי משנות ה-30 וכיסאות משוק הפשפשים ביפו
(צילום: שירן כרמל)
כרטיס טיסה אחד ומספר שעות אחר כך, אונגר הגיע לבירת אנגליה. "הרגשתי כאילו אני בחנות ממתקים. עברתי בכל החנויות הכי שוות ורכשתי את כל מה שרציתי", הוא אומר. בנוסף לביקור בחנות של ג'ונתן אדלר, שם רכש, בין השאר, בר משקאות ושנדליר למשרדה של הבעלים, הוא ביקר גם בגלריות עתיקות ורכש שם פריטים נדירים. "קניתי שולחן סקוטי משנת 1930, ועוד שידת מגירות עתיקה, מנורת וינטאג', ארונית ורודה ואגרטל מורנו מדהים", הוא מספר בהתרגשות. את שולחן האוכל העתיק ורחב המידות הוא הפך לשולחן עבודה ייחודי, שאף עבר התאמות וקיצור רגליים עוד בלונדון, לפני ששוגר ארצה. השולחן העתיק והמרהיב הוצב במשרדה של בעלת החברה, לצד כיסאות אורח שנרכשו בשוק הפשפשים של יפו. כל אלה על רקע גוון סגול נועז על קירות החלל.
נראה שבאמת קיבלת חופש יצירתי, מכל הבחינות
"זה לא שלא היו רגעים קשים תוך כדי עבודה. אני רציתי סגול, ככה דמיינתי בעיני רוחי וכך זה היה שלם בעיניי. והיא, לעומת זאת חשבה שהיא מתה (צוחק). אבל התעקשתי ולמזלי הבעלים מבינה את הרעיון של החדשנות והתעוזה והיא זרמה איתי, כי ידעה שבסוף היא תאהב את התוצאה".
למה דווקא סגול?
"בעיניי סגול נותן מגע נשי שהוא עוצמתי. הוא גם גוון מלכותי, כל הכתרים מונחים במוזיאון על רקע בד קטיפה סגול. הוא מסמל איפוק, מלכותיות, עוצמה ואלגנטיות. הוא לא כמו הוורוד, שנחשב ל'גירלי' ולמתקתק, אלא הרבה יותר מעודן ומכובד. זה היה נראה לי הצבע האידיאלי לחלל הזה".
לצד הסגול העוצמתי נבחרו פריטי ריהוט יפהפיים ושובצו בפינות שונות, למראה עשיר ושלם. במרכז החלל נפרס שטיח פרסי רחב, במרכזו השולחן, תחתיו הוצבה שידת המגירות העתיקה. על התקרה הותקנה נברשת מפוארת מבית ג'ונתן אדלר, עם כדורי זכוכית צבעוניים. עוד מבית אדלר, בר משקאות עם חזיתות בדוגמה גיאומטרית בשחור-לבן ושידת וינטאג' בוורוד בוהק, עם רגלי פליז מוזהבות ודקיקות.
מאחורי מחיצת זכוכית נמצא חדר ישיבות קטן, שבו שולחן מחופה בפורניר אקליפטוס מבית פיטרו הכט וסביבו כיסאות של הרמן מילר. בפינה אחרת בחלל חדר כושר פרטי וקטן, וכיתוב ניאון על הקיר, שקורא למוטיבציה: Time is now. היקף החלל משופע ביצירות אמנות שנתלו על הקירות. "האמנות המטורפת הזו מלווה את כל החללים. רכשנו אמנות ישראלית מקורית בזמן שיא של חודשיים. הכל נקנה ישירות מהאמנים, שזה פרגון אדיר ליצירה ישראלית".
את הכל בחרת לבד?
"יש לי יועץ סתרים לאמנות בשם אסף הינדן, בחור צעיר בשנות ה-30 לחייו, שסיים בהצטיינות תואר ראשון במחלקה לצילום בבצלאל. הוא למד גם אמנות ואוצרות באקדמיה המלכותית באנטוורפן. הוא פנה לאמנים ישראלים, ליקט עבודות מעניינות, הראה לי, ואני בחרתי מתוך ההיצע. אבל זו רק האמנות. בנוסף היינו צריכים גם למסגר את התמונות האלה ולחשוב כיצד לתווך בצורה אופטימלית בין היצירה למתבונן. לחלק מהיצירות התאמנו מסגרות קלאסיות, לחלק מסגרות מודרניות ונקיות. אפילו שכרנו תולים מקצועיים שתולים אמנות לגלריות ולמוזיאונים, ולבסוף הוספנו לצד כל יצירה תגים עם שם העבודה, שם האמן והטכניקה".
חדר ישיבות גדול קורץ לבאים עוד מדלפק הכניסה, במבט מימין, צבוע בגוון כחול-אינדיגו מרשים. חיפוי פלטת השולחן הוחלף מעץ בהיר לפורניר אקליפטוס עמוק, עם סיבים מודגשים. במרכזו הוצבו כלים ובהם סידורי עציצים ופרחים. כיסאות בגוון אדום-בריק שנרכשו בהרמן מילר ניצבים סביב השולחן. ארון אחסון בנגרות מותאמת אישית תוכנן והוצב בתוך נישה, כשבמרכזו נישה בחיפוי דמוי שיש. התקרה הטכנית והפשוטה הוחלפה בתקרה לבנה ונקייה, במרכזה תקרה פריקה ואלגנטית עשויה מעץ.
למרות פרק הזמן הקצר שעמד לרשותך, אתה מרוצה מהתוצאה?
"מאוד. אני חושב שההתייחסות שלי כלפי כל חלל היא אמנותית. כבוגר בצלאל אני מתייחס לחללים כמעט כמו לקנבס, ואז עושה את הבחירות שלי, תוך התמקדות בחיבורים, במשקלים, בקומפוזיציות, בשפות העיצוב השונות, בטקסטורות. הבחירות בפריטים מסוימים, ביצירות אמנות מסוימות, ההתאמות והדיוקים – הופכים את התוצר ליצירה אישית שלי. מעצב אחר ודאי היה בוחר בדברים אחרים. בעיניי זה היופי שבאמנות, בעיצוב וביצירה בכלל. החללים שלי הם בבחינת יצירה אישית שלמה ותמיד אני דואג שייצאו לפועל ממש כמו ש'התיישבו' לי בדמיון".
