חלק גדול מעיצוב הבית תלוי טעם אישי. לרוב רצוי להימנע מטרנדים ולהתאים את ה"תפאורה" הביתית לתושבי הבית, אך עם זאת, אי אפשר להתעלם כליל מהנעשה בחלונות הראווה, באינטרנט ובמגזיני העיצוב. הפעם, הבשורה לעונה הקרה ברחבי העולם היא קאמבק אופנתי שמגיע אלינו כל הדרך משנות ה-70 - בד הקטיפה הדרמטי והנעים למגע.
הבד, ששמו הפך במרוצת השנים לשם נרדף למרקם המאוד מסוים שלו, שורד שנים רבות בזירת העיצוב אך כעת השימוש בו נמצא בתנופה של ממש. הבד מככב לאחרונה בחלונות הראווה כחלק מקולקציות טקסטיל של מעצבים מובילים ברחבי העולם - החל מבתי אופנה כמו ארמני, ולנטינו וגוצ'י וכלה במותגי עיצוב הבית דוגמת EDRA ו-BONTEMPI.
האינטרפרטציות והחידושים הם אינסופיים - החל בגבי מיטות מהודרים, דרך ספות, כורסאות, וילונות, כריות נוי ועד חיפויי פנים של ארונות. תופסת את העין במיוחד שידת הבר שהשיקה רשת העיצוב האמריקאית Anthropologie, שכולה מצופה ומרופדת בבד קטיפה והופכת ברגע לגולת הכותרת בכל חלל.
מחתרת הקטיפה
תאמינו או לא, השם "קטיפה" מתייחס לשיטת האריגה ולא מתייחס לבד מסוים. כך, קטיפה יכולה להיעשות מכל סיב שהוא, למרות שכשהוצגה לעולם אי שם בשנת 809 לספירה, יוצרה בלעדית ממשי ולאחר מכן מכותנה. המראה העשיר של הבד מתקבל בעזרת אריגה צפופה ואחידה בעזרת נול מיוחד, כשבסופו של התהליך "נקצרים" חוטי השתי בעזרת סכין ויוצרים פלומה קצרה ורכה. המלאכה המסורתית המאומצת וחומר הגלם היקר שבו השתמשו להפקתה, הפכה את הקטיפה ללוקסוס ממנו נהנו בעיקר משפחות אצולה ובתי מלוכה.
ברבות השנים פותחו טכניקות יצור מודרניות שמאפשרות הפקה של קטיפה סינטטית במחירים עממיים, אך גם היום משהו בהיסטוריה ארוכת השנים שלה מעביר גלי נוסטלגיה במבט ראשון. הן בזכות התנועתיות שלה - שמאפשרת שינוי גוון תוך העברת יד על הפלומה הרכה - והן בזכות העמידות שלה והיכולת שלה לשמור על בידוד אקוסטי ותרמי, מצליחה הקטיפה להעביר חוויה דרמטית, מסתורית ואפילו תיאטרלית, שכן הבד פופולרי בשימוש בחדרי קולנוע ותיאטרון.
עם זאת, לא הכל חלומי בממלכת הקטיפה. זמינות הבד ואפשרויות הייצור הזולות הוזילו אותו מכל הבחינות, כך שעודף שימוש בו הופך לעתים לעדות לטעם רע ומוגזם. ועדיין, בשנים האחרונות הצליחה הקטיפה לטפס חזרה למעלה ולשנות את פניה מבד אתני ו"זקן", לבד בעל מראה מעודכן ומודרני שמפיח רוח חדשה-ישנה בבית.
מגע קטיפתי בחללי הבית
שם המשחק בשילובה של קטיפה בעיצוב הבית הוא איזון. כך, לרוב כדאי להפוך אותה ל"כוכבת הראשית" בחלל, ולהסתפק למשל בנציגות שלה דרך ספה בריפוד קפיטונאז' או בכורסה מרופדת בגוון מעושן. יותר מכך - יותר ויותר מעצבים מוכשרים מצוותים את הבד גם לחללים שאינם קלאסיים או אירופאיים במהותם, ומשלבים קטיפה בבתים בעלי אופי מודרני, כפרי ומחוספס. כמו תמיד, החוכמה היא במינונים. שילוב אלגנטי ועדין יהפוך קטיפה לרלוונטית אפילו בחלל צעיר, קליל ומאוורר.
ומה לגבי שילוב של קטיפה בבתים הישראליים, שסובלים מחום ומעדיפים גוונים נקיים ובהירים? ובכן, בד הקטיפה נחשב הרבה יותר נושם ואוורירי מאשר עור האהוד במיוחד על ישראלים, ומשולב לרוב בחללים ציבוריים למרות שאינו אידיאלי לקיץ המזרח תיכוני. קטיפה יכולה להשתלב במינונים מדויקים גם כבד האפלה או כסיומת לווילון "נשפך".
כאמור, הצורה הבולטת שבה מככבת קטיפה בבית היא בעיקר בצורת בד ריפוד לפריטי ריהוט כמו כורסאות, ספות וכיסאות. עם זאת, יותר ויותר מעצבים "מעזים" לעצב בעזרתה גם את מפתחי הבית, ואפילו לרפד באמצעותה קיר כוח בחדר השינה, למראה מהוקצע ויוקרתי.
אותו אפקט "וואו" שקטיפה מסוגלת לייצר מתלווה לרוב לתחושה כבדה ומסתורית, ולכן לעצב באמצעותה בשפע בחלל מתאפשר רק בחללים גדולים דיים לשאת את אותה כבדות. בתים וידירות מאותגרי-מטראז' יוכלו להסתפק - אם לא ברהיט דומיננטי - בפריטים בסיסיים דוגמת כריות נוי, אהילים, הדום או כריבוליות שיכניסו את תחושת החמימות העוטפת ולא יעמיסו ויזואלית. בנוסף, שילוב בד הקטיפה לצד פריטי טקסטיל אחרים דוגמת כותנה ופשתן, יסייעו לשמור על מראה עדכני ולא מתאמץ.
מגע הקטיפה מקבל פרשנות אחרת, כשהוא "מוצמד" לסגנון אחר, פריט אחר, או לצד גימור אחר. לדוגמה, ספה בגוון ירוק-מרווה מעודן, לצד קירות פודרה או חמרה בהירים, ואביזרי קש - לחיזוק סגנון הבוהו-שיק; או ספה בגוון פודרה, על רקע פלטת גוונים בלבן-שבור, משטחי שיש עדינים וגימורים כמו רגלי מתכת או פריטי דגש בזהב מוברש – למראה מינימליסטי בסגנון הסקנדי-שיק. ספה עמוקה בריפוד קטיפה בגוון כחול רויאל עמוק, כיסאות מינימליסטיים עם רגלי מתכת וריפוד בגוון ירוק-אמרלד, והדום בגוון חמרה, בורדו-יין או סגול-מחשמל – יעירו את הבית מתרדמת החורף, ויבטיחו תחושת חמימות אסתטית.