אפשר לומר כי כל תו צורמני במהלך שיפוץ דירת הגן בזכרון יעקב היה שווה כדי להגיע להרמוניה שבסופו. "בני הזוג רכשו את הדירה לפני כעשור ונכנסו לגור בה מתוך מחשבה לשפץ אחרי מספר חודשים", מספרת האדריכלית ומעצבת הפנים רותם שייקר. "אבל כמו בהרבה מקרים, המצב הזמני הפך לקבוע, ויצא שהמשפחה חיה בבית כמעט עשר שנים מבלי לשפץ. כפועל יוצא הם התרגלו להתנהל בו בצורה מסוימת, מבלי לחשוב האם זה נוח להם או משרת אותם כפי שהיו רוצים".
את השיפוץ החלה המעצבת עם חזון ברור: ליצור מרחב שעובד "באותו הסולם" עבור המשפחה המוזיקלית שחיה בו. שייקר נזכרת שבפגישת העבודה הראשונה, שבה ביקשה מבני המשפחה לפרט את החלומות ואת הצרכים שלהם, היה להם קשה לחשוב מה הם רוצים, כי היה הגיעו עם הרגלים. "היה להם קשה להכיל את המחשבה שאפשר להתנהג בבית הזה גם אחרת", היא מסבירה. "והייתה לנו שיחה מאוד פתוחה, על גבול הפילוסופית, על איך הבית יכול לעצב לנו מחדש את ההתנהגות וההרגלים, להשפיע על מערכת היחסים בין בני הבית, ואפילו לקרב בין בני הבית, להזמין שיחה פתוחה, לעודד משחקים משותפים, להמריץ יצירתיות ומעוף ולתת במה לביטוי אישי".
לחשוב מוזיקלית, לעצב מוזיקלית
בני הזוג, הורים לילדים בני 9 ו-10, הם מוזיקאים יוצרים – האם מנצחת ומנהלת מוזיקלית של להקה במרכז הארץ, והאב יוצר מוזיקה למשחקי מחשב ולאירועי תרבות. שניהם עובדים מהבית, ושכרו בפעם הראשונה את שירותיה של מעצבת כדי לארגן מחדש את המרחב שלהם.
דירת הגן, בגלגולה הקודם, כללה חלל מרכזי שבו מטבח, סלון ושני אזורים מאולתרים בדמות פינת עבודה ואזור בלגן, בסמוך לדלת הכניסה, שבו הצטברו מדי יום פריטים שונים. פינת העבודה הורכבה משולחן כתיבה קטן וכוננית אחסון לספרי תווים, ולצידה ניצב הפסנתר. בנוסף לחלל המרכזי היו בבית שלושה חדרי שינה, מתוכם אחד עבור שני הילדים שביקשו "להפריד כוחות", אחד נוסף ששימש כאולפן הקלטות עבור אב המשפחה, חדר רחצה הורים, חדר רחצה לילדים וחדר כביסה. ארונות המטבח, עם חזיתות בחיפוי עץ מיושן, היו נמוכים וצרים מלהכיל את שלל אביזרי המטבח. לדברי האדריכלית, היה חסר להם אזור ישיבה לארוחות משפחתיות, כי התרגלו לאכול מול הטלוויזיה בסלון. אתגר נוסף, לדבריה, היה העיצוב המיושן והלא אחיד, כמו חיפויי רצפה עם פסיפסים משולבים, גופי תאורה דוגמת שנדלירים קריסטליים ומנורות פלורסנט לבנות, הנמכות גבס דקורטיביות וריהוט כבד. כל אלה בלטו בנומך קומתם, אל מול התקרה הגבוהה שמתנשאת לגובה של כ-3.3 מטרים, שהדגישה את חוסר הפרופורציה בחלל.
"היה לי ברור שהמלאכה מרובה, גם מבחינה תכנונית וגם מבחינה עיצובית", מציינת האדריכלית. "אבל באותה נימה, ידעתי שהמפתח להצלחת הפרויקט טמון בהבנה עמוקה של המוזיקה וההשפעה שלה על בני הבית. המטרה הייתה ליצור מרחב מחיה שיאפשר להם לבטא את עצמם בחופשיות. כל אחד מבני הבית הוא אומן בנפשו, והיה חשוב לי לתת להם את הפלטפורמה להיות יצירתיים, פתוחים במחשבה, ולתכנן מקום שיוכלו לשאוב ממנו השראה. רציתי שהעיצוב ירגיש כמו סימפוניה, שכל אלמנט בו משתלב אחד עם השני. ובמקום להסתפק בסתם תמונה פסנתר או קלידים – להעמיק במחשבה לטובת שינוי שישפיע על הפונקציונליות של הבית, כשהתנועה בין כל האלמנטים תיצור את המקצב הנכון".
ואמנם השיפוץ לא כלל שבירת קירות, למעט באזור אחד שבו היה חדר רחצה גדול וחדר שירות צמוד, והם הופרדו והפכו לחדר שינה עבור הילדה. בנוסף הוקטנו מידותיו של חדר הרחצה הכללי. במהלך השיפוץ הוחלפו תשתיות האינסטלציה והחשמל, והמטבח, פורקו הנמכות הגבס ורצפת הבית חופתה בפרקט עץ אלון טבעי, לתחושת חמימות והומוגניות, וגם כאלמנט אקוסטי.
מטפסים לגובה
את החלל המרכזי תכננה שייקר בקווים מקבילים, מתוך מטרה לייצר תנועה זורמת מחד, ולהגדיר את האזורים השונים מאידך. כל ההתנהלות וההתרחשות בחלל המרכזי נעות בין אותם מקבילים: בקו ראשון ממוקמים הסלון ושולחן האוכל, בקו שני הטלוויזיה, אי האכילה ורהיט הכניסה, בקו שלישי ורביעי המטבח ואילו בקו החמישי אזור העבודה והפסנתר. "הארגון הזה נולד מתוך עולם המוזיקה ויצרתי אותו בדמות חַמְשָׁה, חמשת הקווים האופקיים והמקבילים, שעליהם נכתבים התווים", מסבירה שייקר. תכנון אותם קווים מקבילים הושלם בעזרת הנגרות המותאמת אישית, בגוון אבן. "האלמנט הזה תוכנן במיוחד עבור המשפחה ונולד מתוך האתגר שיש בבית: תקרה גבוהה ורצון לנצל את הנתון הזה", היא מסבירה. לדבריה, הסיבה השנייה שבעטיה יצרה את הסולם, היא הבדלי הגובה המשמעותיים בין בני הבית, שהצריכה גישה לאזורים הגבוהים באחסון גם עבור הנמוכים שבחבורה. "תכננתי ארונות אחסון עם פרופיל מיוחד שלאורכו נע הסולם בחופשיות", היא מסבירה. "הוא 'רץ' לכל אורך הנגרות בחלל הציבורי ובחדר ההורים, ואפילו יש לו 'חנייה' משלו, מעין מקום עגינה בצד המטבח".
מכיוון ששני בני הזוג עובדים מהבית, הם ביקשו מרחב מתאים, עבור כל אחד בנפרד, שבו יוכלו ליצור. לאב היה צורך באולפן הקלטות אקוסטי שיכיל את הציוד וכלי הנגינה שברשותו, ואילו האם ביקשה אזור עבודה שבו תוכל לכתוב מוזיקה, לנגן בפסנתר ולאחסן ספרי תווים. את הפסנתר ביקשה להנגיש גם לשאר דיירי הבית, כך שיזמין את כולם לנגן בחופשיות. בהתאם, הוגדר אזור העבודה שלה עם הכניסה לבית, הכוללת כעת אדנית ירוקה, המשמשת הן לאחסון המפתחות ושאר הפריטים הקטנים, ועבור צמחייה. האלמנט הצומח יוצר הפרדה אלגנטית בין הכניסה לבין אזור העבודה, שעוצב בקווים נקיים בעזרת עבודת נגרות שמיתמרת עד לתקרה. ארונות האחסון בגוון האבן נפתחים במרכזם ויוצרים נישה עבור הפסנתר השחור, עם כוורת מדפים בצדה, שמשמשת לאחסון של ספרי תווים, אוספי דיסקים ותקליטים, לצד שולחן עבודה רחב ושחור.
ספה תכלת ולראשונה - פינת אוכל
המטבח היה תחום בתוך כוך קטן, עם ארונות מיושנים ומעט מקומות אחסון ובני הזוג העידו כי הם מרבים להזמין אוכל, במקום לבשל בו. האדריכלית מציינת כי המחמאה האולטימטיבית שקיבלה, הייתה לראות את בני המשפחה מעלים סטוריז של בישולים ומאפים תוך שהם נהנים מחוויות חדשות.
גם המטבח נוצר בקווים מקבילים. בצדו האחד ארונות גבוהים, מרצפה ועד תקרה, וממול ארונות נמוכים ואי שממשיך את הקו המקביל והנקי, עם כיסאות ישיבה משני צדדיו. שייקר תכננה מקומות אחסון בהם מזווה גדול, לצד מקומות ייעודיים עבור פריטים כמו המטאטא, פח האשפה והתבניות הגדולות. חזיתות המטבח, בגוון ירוק מעושן, מעניקים, לדבריה וייב צעיר ודינמי. היא גם יצרה נישות ייעודיות למכשירי הבישול והאפייה, ופינת קפה עם מדף דקורטיבי.
הסלון מעוצב בסגנון מודרני ובקווים נקיים. "עבור בני הבית זהו המקום שבו מדברים על מוזיקה, ושבו מוצארט, באך וראוול הם חלק בלתי נפרד מהשיחות", מספרת שייקר. "לכן הקפדתי על עיצוב מהודק ואלגנטי, אך בו בעת נוח ואינטימי". עבודת הנגרות, שבה ארונות אחסון ונישה עבור מערכת הבידור והטלוויזיה כמו מרחפת מהרצפה ומנותקת ממנה, כשבתחתית ניצבת מעין במה שחורה, שמשמשת כמדף נוי לצמחים ולאביזרי נוי. "גם כאן דאגתי לשלב את השפה העיצובית המוזיקלית, במה שמזכיר קלידי פסנתר, שחורים לצד לבנים, ומתכתב עם פינת העבודה שבהמשך החלל. וגם כאן הסולם נוכח וממלא תפקיד", מוסיפה שייקר.
מול קיר הנגרות ניצבת ספה פינתית תכולה, ולצדה כורסה מרופדת בבד בגוון חום בהיר ומעודן, שמתכתב עם פריטי העץ שבחלל ועם פריטי הנוי שבגוון חרס. במרכז ניצב שולחן מלבני מעוצב מעץ אלון על שטיח.
בצד הסלון ניצבת פינת האוכל, שבעבר לא הייתה קיימת כלל בדירה. "היה לנו דיון בדבר הצורך בפינת אוכל, כי בני הזוג הבהירו לי שהם ממילא תמיד אכלו בסלון", אומרת שייקר. "אבל אני התעקשתי שהיא יכולה לעשות נפלאות ולשמש להם לארוחות משותפות, לשיעורי בית, למשחקי קופסה, לפאזלים ולעוד כל מיני עבודות יצירה. הבהרתי להם שעיצוב יכול לגרום לשינוי ההתנהגות וההתנהלות בבית, ולשמחתי הם זרמו איתי". לטובת זרימה נוחה בחרה האדריכלית שולחן אוכל עגול מעץ מלא, סביבו כיסאות מרופדים בגוון אפור כהה, ומעליו תלוי גוף תאורה עגול שמורכב מכפיסי עץ.
רוגע בחדרי השינה
הכניסה לסוויטה הזוגית נפתחת בארון עבור המעילים, התיקים ואפילו שואב האבק. בגלגול הקודם לחדר היו חלונות צרים מאוד, ואילו כעת נפערו פתחים גדולים ונוספה דלת שמובילה לחצר. "בעיניי זה אחד הדברים המרכזיים לחוויה אחרת בחדר, ולתחושה של מקום מפלט", מוסיפה האדריכלית. גווני החלל, לרבות פריטי הטקסטיל, מהדהדים את גווני החלל המרכזי: גווני קרם וכחול על המיטה, כמו הספה והכורסה, וארון בגוון אבן עם פרופיל מתכת שחור, שנמתח לכל אורכו, עבור הסולם.
חדר הרחצה הזוגי הוגדל ועוצב במראה מודרני, במקום הסגנון המיושן שאפיין אותו בעבר. כעת הוא מחופה באריחים שחורים ובהירים שמדמים אבן טבעית, שילוב שמזכיר קלידים. ארונית בגוון אגוז משלימה את המראה הנקי ומשווה חמימות למרחב.
חדריהם של הילדים, שקודם לכן חלקו חדר אחד, עוצבו מחדש בעצה אחת עם הדיירים הצעירים. "שניהם מוכשרים כמו ההורים שלהם, שהכניסו בהם יצירה והשראה מגיל צעיר, ולכן הם הביעו רצון כן להשתתף בעיצוב חדרם", מסבירה האדריכלית. סקלת הגוונים בחדרו של הבן נבחרה על ידו, כמו גם יצירתו המפורסמת של האמן ההולנדי אֶשֶר. "היצירה שנקראת 'יחסיות' מציגה גרמי מדרגות אינסופיים שעולים ויורדים בעת ובעונה אחת", מסבירה שייקר. "זה ילד שמאוד מתחבר לשפה גאומטרית מורכבת, מופשטת ואינסופית, והיו לנו שיחות רבות בנוגע לאיזו יצירה תוכל לשקף אותו, עד שזו נבחרה". הגוונים בחדרו, כמו בחדר השינה הזוגי, מגלמים את גווני הבית: כחול וירוק על רקע בהיר.
בחדר השינה של הילדה בולט הגוון הלבן, כמעין קנבס ליצירותיה. "היא מציירת, והיצירות שלה מאופיינות בצבעוניות עזה", אומרת שייקר. זרקור מיוחד ניתן לגיבורי על שציירה על דפים, ואלה אוגדו לפי סדר הא"ב ומוסגרו ליצירה אחת שהוצבה בסמוך למיטתה. לצד המיטה נתלה לוח עץ עם מדפים שנועד להציג בגאווה את יצירות הקומיקס שלה. "באופן כזה החדר מקבל נימה אישית, ונצבע בגוון מיוחד שהופך אותו לחדר שייחודי רק לה", מוסיפה שייקר.
חדר הרחצה הכללי, שמשרת בעיקר את הילדים, חופה באריחי טרצו כהים ובהירים, במשחק הקלידים המוכר. ארון האמבטיה הרחב מכיל את סלי הכביסה. כיור צבעוני בגוון ירוק-זית משלים את החלל הרטוב, ומוסיף נימה ירוקה ומשמחת, בנוסף לעציץ.
החלל האחרון בבית שעבר מתיחת פנים הוא אולפן ההקלטות של האב. מלבד פתרונות אקוסטיים חשובים ושדרוג בעזרת ספוגים ופריטי טקסטיל שתורמים לסאונד בחלל, תוכנן החדר בהתאם לציוד הממוחשב. התוצאה המדויקת מאפשרת לאב להתמקד בעבודה ובעשייה, כשלכל אלמנט יש את המקום הייעודי שלו.
שייקר אומרת לסיום: "ביקשתי מכולם לתאר חוויות מהחיים בבית המחודש, והנה מה שהם כתבו, בין היתר: אני יכולה ללכת יחפה; הבית באמת נשאר תמיד מסודר, ולא בגלל שאני כל כך מסודרת... שיש לכל דבר מקום ויש כל כך הרבה מקומות אחסון; אנחנו סוף סוף יושבים לאכול ארוחות משפחתיות בשולחן עגול מתחת למנורה שעושה לנו צורות וצללים בקיר לצידנו; כשנכנסים אלינו אנשים הביתה - כאלה שאנחנו מכירים וכאלה שלא - אין אחד שלא נפעם מהיופי, המרחב והחום שהבית מקרין, ותמיד נפלטת קריאת התלהבות; הילדים שלנו אוהבים את החדרים שלהם כל כך ובכלל את כל הבית עד שהבן אומר שבכלל לא צריך ללכת לבית מלון, כי הבית שלנו הפך למלון הכי יפה שהוא מכיר; חדר השינה שלנו שמרגיש כמו חדר ביערות הכרמל, עם חוץ שנכנס פנימה ושמיעת ציוץ הציפורים כמו בסרט של הנשיונל ג'אוגרפיק".
