אח ואחות ביקשו להקים להם שני בתים על נחלה משפחתית אחת בת חמישה דונם ביקנעם. הם פנו למשרד האדריכלים נוימן חיינר, שלדברי השותף יפתח חיינר עוסק לא מעט בפרויקטים מהסוג הזה – שילוב של שתי משפחות גרעיניות או יותר על נחלה אחת. "זאת נהייתה ממש התמחות", הוא צוחק. "זה מחייב איזון בין פרטי וציבורי והרבה מחשבה על איפה כל משפחה בנפרד ואיפה הביחד. האחים במקרה הזה ביקשו בתים שיהיו חלק מהמרחב, לא משהו קובייתי סטנדרטי, עם אזורים משותפים שיאפשרו לילדים שלהם לגדול ביחד וגם יכילו מפגשים של המשפחה המורחבת ועדיין, לשמור על האינטימיות של כל משפחה לעצמה. נוסף לכך היה חשוב להם להצניע את הבית ביחס לרחוב ולא ליצור מבנה מנקר עיניים".
האדריכלים תכננו שני מבנים שנראים אורגניים בשטח הטבעי. "כשהתחלנו את התהליך חשבנו על הבתים כאילו הם רועים באחו, ולגמרי במקרה ביום הצילום עבר במקום עדר כבשים שהמחיש את הרעיון", אומר חיינר. "יצרנו אלמנטים אורגניים שההעמדה שלהם לא לגמרי ישרה אלא קצת משוחררת. לתחושה הזאת תורם מאוד תכנון הנוף המקסים של סמדר מור ממשרד מור אבידן, שהצליחה להמשיך את הנוף הטבעי שסובב את השטח אל תוך השטח עצמו וליצור תחושה פראית, למרות שהכול כאן בעצם מעשה ידי אדם".
שני הבתים מלבניים, עם חזית צרה ואטומה יחסית שפונה לרחוב וחזית ארוכה יותר שפונה פנימה, אל המגרש. החזיתות הארוכות הן אלה שפונות צפונה ודרומה, וחיינר מסביר שלצד המחשבה על פרטיות ביחס לרחוב, הכיוונים האלה גם מתאימים מבחינה אקלימית וחוסכים באנרגיה.
עם אופציה להרחבה לילדים בעתיד
כל בית בנוי ממה שהאדריכל מכנה "קליפה" מעוגלת במקצת, ובתוך הקליפות ממוקמים חללי הפנים. הקליפות גדולות יותר מהשטחים הפנימיים וכך יוצרות שטח חוץ מקורה ומאפשרות מעבר הדרגתי בין הפנים והחוץ. בכל אחד מהבתים שולבו גם חצרות פנימיות שמאפשרות אור טבעי ואוורור וגם יוצרות מרחב חוץ אינטימי, שיכול לשרת כל משפחה גרעינית בנפרד, בניגוד לחצר החיצונית הגדולה שמשרתת את שתי המשפחות ביחד.
הקליפות משופעות, כך שבצד המערבי שלהן הן נמוכות יותר ובצד המזרחי, שפונה אל תוך הנחלה, התקרה גבוהה יותר. בקצה הנמוך והסגור יותר, הפונה לרחוב, מוקמו חדרי הילדים, ובקצה בעל התקרות הגבוהות מוקמו החללים הציבוריים, עם חלונות ומפתחים גדולים שיוצרים ערבוב של ממש בין הפנים והחצר. את הפרויקט ניהל רונן סוויסה.
בשני הבתים, מספר חיינר, תוכננה גם פינת משפחה תחומה בספריות שיוצרת אווירה עוטפת יותר מזו של הסלון בעל התקרה הגבוהה ומאפשרת מרחב משוחרר לילדים. המחשבה על הילדים ועל צורכיהם המשתנים הביאה את האדריכלים גם לתכנן הכנה לגלריות עתידיות בשני הבתים, כדי שיהיה אפשר להרחיב את החלק שמשמש כל ילד כשאלה יתבגרו.
בשני הבתים ניצבת דלת הכניסה לבית בתוך פטיו, וברגע שעוברים בה נתקלים מהעבר השני של המבואה בפטיו נוסף שבתוכו בריכת שיקוף קטנה. "האור הטבעי מהפטיו משתנה לפי מזג האוויר, ההשתקפות ותנועת המים, וכך הכניסה מייצרת חוויה מפתיעה בכל פעם מחדש, אפילו בשביל בעלי הבית עצמם", אומר חיינר.
מכאן אפשר לפנות מערבה, אל חדרי הילדים שבמרכזם פטיו נוסף להתכנסויות משפחתיות אינטימיות ("כולל הקרנה של ליגת האלופות על הקירות") או מזרחה, אל המרחב המשותף שאחריו הגינה. בשני הבתים תוכנן חדר מאסטר להורים באגף המשותף של הבית, עם קירות זכוכית שנפתחים לחצר פרטית קטנה ויוצרים כמעט תחושה של שינה בטבע.
אחד בהיר יותר והשני - כהה
בין הבתים יש כמובן גם הבדלים בחלוקה הפנימית, בעיצוב הפנים וגם בחומרי הגמר. הבית הדרומי מחופה מבחוץ בטיח וושפוץ בעל מראה "של פעם", מרוצף בפרקט עץ ומרוהט בדגש על גוונים בהירים, עץ טבעי וטקסטיל רך. בבית הצפוני חשבו בהתחלה הבעלים לחפות את הקירות מבחוץ בסרגלי אלומיניום אבל שינו את דעתם ברגע האחרון ("בזכות התכנון הנכון החזית נראית מעולה גם כך", אומר חיינר). בתוך הבית רצפת בטון שממשיכה גם אל הפטיו והחצר המקורה בחוץ ורהיטים בגוונים קצת יותר כהים.
החומריות של הקליפות החיצוניות זהה. "שקלנו הרבה חלופות, כולל קוריאן, אבל בסוף החלטנו על בטון בחתך דק שמאפשר בידוד תרמי עם שיפועים שיוצרים ניקוז בלי אלמנטים חיצוניים", מסביר חיינר. עם זאת, הכיוון של הפרגולה החיצונית שונה. בבית הדרומי היא נמשכת לכל אורך החזית הצפונית הארוכה וצופה אל הבריכה, ובבית הצפוני היא נמצאת דווקא בחזית המזרחית הצרה יותר ומשקיפה אל מטע הזיתים.
בין הבתים יש שטח משותף גדול במראה טבעי שמועצם בזכות הבחירה של בני המשפחה לשלב בריכת שחייה אקולוגית עם מערכת שמזרימה את המים דרך מפל קטן ואבנים במראה פראי מסביב. הבריכה היא מקום התכנסות משותף לילדים ולהורים בתוך המרחב שמאפשר תחושה של שהות בטבע ואיזון מדויק בין ביחד ולחוד.