כל אמן, בטח בתחילת דרכו, חולם על הרגע בו יכירו בעבודותיו. כשמדובר בפסל או בציור למשל, הצלחה נמדדת במחיר שמוכנים לשלם עליהם, או אם מוסד מוכר מציג אותם בחלליו. אבל איך יודעים ש"עשית את זה" כשמדובר באמנות שימושית? נעם רוזנברג, אמן קרמיקה מרמת גן, חווה את זה כשמסעדת מישלן מפורסמת מפריז איתרה אותו דרך האינסטגרם, שם הפך לכוכב רשת בתחומו, וביקשה להזמין ממנו סטים מיוחדים עבור המנות שלה.
עד לפני שלוש שנים רוזנברג עבד כמעצב גרפי במשרה מלאה. בשעות הערב, בין טיפוח צמחים בדירתו לגידול בנו, הוא יצר בחימר. ההשראות הגיעו מהטבע סביבו - מעולם הצומח ועד לעולם התת ימי - שהפך לקערות, צלחות ופסלי נוי. כדי להראות לחברים את הדברים שהכין, החליט לפתוח תיק עבודות בדמות עמוד אינסטגרם. לצד תמונות שצילם, החל להעלות סרטונים המדגימים את שיטות העבודה שלו, הכוללות הטבעה של צורות כמו הדפסי עלים או צורות של ירקות ובדים בעלי מרקם מיוחד.
הוא נדהם לגלות שמספר העוקבים בעמוד האינסטגרם שלו עולה בלי הפסקה, וללא שום התערבות יזומה מצידו. כיום יש לו למעלה מ-70 אלף עוקבים, והמספרים ממשיכים לגדול. "הייתי כבר שחוק מהעבודה על המחשב והבנתי שמה שאני עושה בזמן הפנוי שלי כל כך ממלא אותי, ובנוסף החלו פניות לשאול איפה אפשר להשיג את הפריטים. החלטתי שאני נותן לזה צ'אנס למרות שזה סבב שני בקריירה", הוא מספר.
אחרי שעזב את עבודתו המסודרת לטובת הקמת מותג עצמאי, העביר בהמשך את פעילותו לחלל עבודה בטרמינל העיצוב בבת ים, חממת עיצוב לאמנים בתחילת דרכם שזוכים להכוונה מקצועית שתאפשר במקביל ליצירה, ללמוד כיצד לנהל עסק. "חשוב לי בתוצאה הסופית שיראו שזה לא מפעל או מכונה יצרו את זה. שיש את טביעת היד שלי, את השוליים הלא מושלמים, את הגלזורה שרואים את הטפטופים שלה. אנשים מקבלים כמובן מאליו שצריך לשלם לאינסטלטור או חשמלאי שמגיעים הביתה ו"יוצאים צדיקים" אם ביקשו 250 ש"ח, אמן שיוצר צלחת שלוקחת לו שעה שעתיים עם ייבוש של כמה ימים, שריפות, טבילה, גלזורה, פחת, שבירות וזמן לימוד ארוך - אם הוא מתמחר צלחת כזו ב 120 ש"ח הוא יוצא יקרן וגרידי. אני מקווה שזו תפיסה שתשתנה".
כשעמודי אינסטגרם אחרים שאוספים פוסטים של עבודות יד החלו לשתף את התכנים שלו, סרטוניו זכו לחשיפה של מאות אלפי צופים והגיעו למיליוני אנשים בכל העולם, מהפיליפינים, דרך דרום אמריקה ועד לטורקיה וטהרן. אחד מהם, שבו הראה כיצד מפית קרושה שעברה אצלו במשפחה הפכה להדפס מיוחד על גבי צלחת, תפס את העין של מנהל מסעדת מישלן בצרפת בשם par Marsan שעקב אחריו מספר חודשים ויצר בעקבותיו קשר.
רוזנברג הוטס לפריז ובאמתחתו מספר דוגמאות, ונפגש עם השפית הלן דארוז, בעלת המסעדה המעוטרת בשני כוכבי מישלן, ומסעדה נוספת בלונדון המקושרת לגורדון רמזי. דארוז, נצר למשפחת מסעדנים ותיקה, נחשבת כאושיית קולינריה מובילה, מהנשים היחידות במטבח הצרפתי העילי, נבחרה כשפית הטובה בעולם לשנת 2015 בתחרות וו קליקו, ומשתתפת כשופטת בגרסה המקבילה של מאסטר שף בצרפתית הנקראת - טופ שף.
"הבאתי איתי במזוודה 20 סמפלים עם דוגמאות וגלזורות שונות, אחר כך היא שלחה לי מפית קרושה שרקמה דודה שלה וכך היא רצתה בעצם להשאיר את המשפחתיות גם על הכלים המוגשים. כל מנה במסעדה יוצאת על כלי מיוחד שמוקדש לה. היא בחרה ארבעה פריטים: צלחת למנת פתיחה של לחמים, כלי לרטבים, וביקשה צלחת אדומה שתתאים למנה עיקרית של דג לבן, ומעמד לנר. סך הכל הכנתי 120 כלים למסעדה, בתהליך עבודה של כמעט חודשיים, בהם כמעט לא ישנתי".
פניות נוספות שקיבל רוזנברג היו משף הפטיסרי זוכה הפרסים סדריק גרולה, איתו נפגש גם כן, ובאופן מפתיע גם מקהל שוחר קרמיקה מאיראן שמרבה להגיב. "קהילה גדולה של קרמיקאיות מטהרן עוקבות אחרי ושואלות אותי שאלות כמו איך להשיג חימר או על דרך העבודה שלי. פעם אחת העליתי סרטון בהשראת 'משחק הדיונון'. היה קטע שהיה צריך לשבור עוגיות בצורה מסוימת, ועשיתי את זה במקום עם חימר. חיפשתי קופסא להשתמש בה ובמקרה נתקלתי באחת בזבל. לקחתי אותה לטובת הסרטון ופתאום קיבלתי המון הודעות בערבית. מסתבר שזה חטיף איראני מאד מוכר, מאיזו עיר שקדושה להם, וזה מה שהפך אותו לוויראלי בעולם הערבי".
