"מגיפת הקורונה עשתה שינוי גדול בתודעה וגרמה לקאמבק גדול של מרפסות", פוסק האדריכל ד"ר גלעד שביד מהפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. ואכן, בתקופות הסגר הארוכות במהלך הקורונה הפכה המרפסת לפריט חובה בכל בית ישראלי. עם הגבלת התנועה מחוץ לבית, הפכה המרפסת למענה הבלעדי לצורך האנושי לאוויר צח ולקשר עם הסביבה החיצונית. מרפסת, כך נראה, הפכה למצרך בסיסי שטורף את הקלפים בעולם הנדל"ן.
במשך חמש השנים האחרונות, הרבה לפני שמגפת הקורונה הגיעה לחופי ישראל, חקר שביד את אותו אלמנט אדריכלי. את הרשמים שלו איגד בספר "מרפסות: עבר, הווה, עתיד" שיצא לאחרונה. "אני מסתכל על מרפסות ומצלם אותן בכל מיני מקומות בהם ביקרתי בעולם", הוא מספר ל-ynet.
בחמש שנות העבודה על ספרו, שביד ניתח כמעט עשרים סוגים של מרפסות ואת התפקידים הפיזיים והחברתיים שלהן. למרות הזווית האדריכלית והנד"לנית של נושא המרפסות והרלוונטיות שלו כיום, סיפורה של המרפסת מתחיל לפני אלפי שנים. התשובה לשאלה היכן הופיעו המרפסות הראשונות בהיסטוריה אינה חד משמעית, אך הוא מסמן שתי אפשרויות לכך.
"התלבטתי מה המרפסת הראשונה שאפשר לדבר עליה, ויש שתי מועמדות טבעיות. אחת היא מרפסת ה'טרסה', שהיא למעשה משטח מעובד שצמוד לבית. המרפסות האלו הופיעו כבר בתרבות הנאטופית שהייתה בארץ ישראל לפני 15 אלף שנה, שזאת תרבות בה עברו מאורח חיים נוודי ליישובי קבע". למרפסות האלה, מוסיף שביד, קדמו טרסות פרימיטיביות שהופיעו בצמוד למערות בכרמל ובגליל.
המועמדת השנייה לתואר המרפסת הוותיקה בעולם מקורה דווקא במדינות מזרח אסיה ואזורים טרופיים אחרים. "בדומה לקופי האדם כמו שימפנזים ואורנגאוטנים שבונים במרומי העצים קינים לטובת שינה בלילה, קרוב לוודאי שאבות האדם עשו את אותו הדבר", הוא מסביר. "הבנייה על עצים היא בנייה קדומה מאוד. כדי לייצר מקום לישון קודם כל ייצרו משטח שעל חלק ממנו בנו. החלק שנותר חשוף איפשר כניסה נוחה לחלק הבנוי. יש עדויות מסין שדבר כזה היה קיים ב-7,000 לפנה"ס. מרפסות על עצים קיימות גם היום בבורנאו, שהוא אי בדרום מזרח אסיה שמחולק בין אינדונזיה, מלזיה וברוניי".
מעבר לשימוש שלהן במגורים, מסביר שביד שלמרפסות היה פן טקסי מרכזי בתרבויות קדומות, כמו בתרבות המאיה ממרכז אמריקה. מבני פולחן הוגבהו על טרסות, דבר שהעניק להן קרבה לשמיים ולאלים ויצר תחושת כבוד ויראה כאשר ההמונים היו צופים בפולחן מלמטה.
זהות, ביטוי אישי וסטטוס
"אחד השימושים החשובים ביותר של מרפסות הוא ביטוי אישי", מסביר שביד. "את הדבר הזה עושים אנשים פרטיים וגם מוסדות. מרפסת של כנסייה לא תיראה כמו מרפסת של בנק, למשל, וזה המקום שבו אפשר להביע את עצמך מול הסביבה מבחינה פוליטית, אמנותית ושיווקית". כך שלטים עם מסר פוליטי, דגלים, עציצים או קישוטים - כולם מתפקדים כשיקוף של יושבי הבית, אלמנט מאוד נפוץ בישראל.
המרפסת מתפקדת גם כסמל סטאטוס חברתי. "אחת הדוגמאות שאני הכי אוהב לכך היא שבט ממרכז אפריקה שנקרא במבה (Bemba). במקור הם גרו בבקתות עגולות, ובגלל חומרי הגלם הבקתות היו אחידות בגודלן ובגובהן. עם זאת, לכל בקתה הייתה מרפסת קטנה שנקראת 'ורנדה', שהפכה גדולה יותר ככל שהמדרג החברתי עלה. כך, אלמנות וצעירים חיו בבקתות ללא מרפסת כלל, ומי שבמעמד הגבוה השקיע ב'ורנדה' גדולה יותר. לראש השבט הייתה המרפסת הגדולה ביותר".
לדבריו של שביד אין הרבה הבדל בין ישראל של 2021 לשבט הבמבה. גם בתרבות העכשווית מרפסת היא סמל סטטוס שמבטא, בין היתר, הון אישי. "המרפסת נודדת מהבקתה האפריקאית עד לגגות של תל-אביב, ומשמשת כמציין חברתי. אם בעבר השאיפה של הישראלי האמיד הייתה בית צמוד קרקע עם גינה גדולה, הרי שכיום השאיפה היא להתיישב בראש מגדל עם מרפסת גדולה. אחד הדברים הכי נחשקים בישראל היא דירת פנטהאוז בתל-אביב, למשל".
חיי החברה הישראלים נמצאים במרפסת
מרפסות מופיעות בגדלים משתנים ובצורות מגוונות בכל פינה בעולם. עם זאת, שביד מציין שבישראל המגוון רחב משמעותית. "המרפסת הנפוצה ביותר אצלנו היא המרפסת הזיזית, שאחד מהיתרונות הגדולים שלה הוא שהיא חשופה מאוד לבריזה. בתקופה שלפני שמזגן היה מותקן בכל בית, למרפסות היה תפקיד אקלימי חשוב בקירור הבית. עם הקמתה של תל-אביב, למשל, תרבות המרפסות הייתה חשובה ביותר. אנשים היו מבלים שם כמה שעות טובות בכל יום, כי בתוך הבית היה חם ולח נורא. במרפסת היו משחקים, אוכלים, מפלרטטים. חלק ניכר מחיי החברה בתל אביב ובמישור החוף הישראלי היה במרפסת".
עם הופעתו של המזגן הביתי וזניחת היתרון האקלימי של המרפסת, הגיעה התופעה הישראלית הכה מוכרת - סגירת מרפסות, שלה גם השלכות אסתטיות לא מוצלחות על נראות הביינים, הרחוב והעיר. "אנחנו מצטיינים בזה בלי שום ספק", קובע שביד. "התופעה הזאת התחילה בסוף שנות החמישים ותפסה תאוצה בשנות השישים והשבעים. ככל שהמזגנים הפכו לפריט מקובל וזול יותר, כך אנשים סגרו מרפסות. יש לזה השפעה מאוד משמעותית על האסתטיקה של הבניין וזה פוגם בקשר של הבית לרחוב".
תופעה ישראלית ייחודית נוספת שמספר עליה שביד היא "מרפסות הסוכה". "זוהי תופעה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר חוץ מבישראל. אחד הדברים המיוחדים שיש כאן הוא אוכלוסייה דתית רחבה שעבורה אחד מהשימושים של מרפסת היא בניית סוכה בחג הסוכות. לסוכה כשרה יש הגדרה מאוד ברורה, ומעבר לגודל המינימלי שלה, היא צריכה להיות פתוחה לשמיים. הדבר הוביל לשלל תוצאות אדריכליות יצירתיות, למשל הבלטה החוצה של מרפסות במקום שיהיו מסודרות אחת מעל השנייה. כך, בישראל יש בניינים שנראים כאילו המרפסות בהם מסודרות מכל הכיוונים בצורה רנדומלית".
העתיד שייך למרפסות
כמו המרפסות הראשונות בהיסטוריה שעוצבו לצרכיו של האדם הקדמון, כך גם המרפסות של העתיד. בפרק האחרון בספרו מנסה לדמיין שביד את התפקידים החדשים שיתווספו לאלמנט האדריכלי המוכר, שיתאפשרו בין היתר הודות לחידושים טכנולוגיים.
"אני חושב שבעתיד הלא רחוק יהיו שימושים חדשים למרפסות שיצמיחו עיצובים מיוחדים. מרפסות ישמשו לנחיתה, המראה או אחסון של רחפנים שיטיסו בני אדם. השימוש הזה עשוי להתגבר על פקקי התנועה האיומים שבישראל, למשל".
18 צפייה בגלריה
הודו: מרפסות גג לייבוש. רוב המרפסות פונות לדרום ובעלות מעקות נמוכים כדי שלא לחסום שמש
(צילום: גלעד שביד )
העתיד הזה קרוב משאנחנו חושבים, לדבריו של שביד. לענקית המכירות באינטרנט, אמזון, כבר יש שירות משלוחים באמצעות רחפנים, וקיימים מספר ניסויים ברחפנים שיכולים להטיס בני אדם, ולמרפסות יש בזה חלק גדול. "השימוש החדש הזה ידרוש שינוי במרפסות קיימות, כמו למשל הצבת גדר ביטחון כדי שאנשים זרים לא יוכלו להיכנס אליך הביתה, או מרפסת נשלפת שלא מאפשרת לאף אחד אחר לנחות לך בבית".
שימוש עתידי נוסף ששביד מונה הוא הפוטנציאל של המרפסות כמקום לגידול מזון, ייצור אנרגיה חשמלית או הפקת מים מהאוויר. "דירות ובניינים בעתיד יהפכו למשהו יותר אוטונומי וקהילתי. ייצור מזון למשל יחסוך שינוע, ובאמצעות ייצור אנרגיה מגדל יכול להפוך לעצמאי ולא תלוי בסביבה. בעתיד עשוי גם התפקיד החברתי של המרפסת לקבל חיזוק, וקהילות שייתמקמו במגדלים יפעלו בחללי המרפסת הפתוחים".
18 צפייה בגלריה
צורות שונות של אלמנט אדריכלי זניח יחסית משפיעות על צורת המבנה כולו
(צילום: גלעד שביד )
