ריח המאפים המתקתק מילא את נחיריה של המעצבת ליבנת כהן מרין משהגיעה לראשונה לבית של משפחה המתגוררת ביישוב קהילתי באזור עמק יזרעאל. "מהר מאוד קלטתי, בלי מילים, את ההתנהלות של המשפחה הזו, שאוהבת לאפות, לבשל ולארח", אומרת מעצבת הפנים ליבנת כהן מרין, בעלת סטודיו LCM. את הבית הישן משנות ה-90, חלק מנכס דו-משפחתי, ששטחו 160 מ"ר המתפרש על פני שטח מגרש בן 350 מ"ר, היא מתארת כמיושן, עם מבנה חצי מעוגל בקצה הפונה לגינה. "לכולם ביישוב יש את אותו מבנה והם מתים להיפטר ממנו", היא אומרת בחיוך.
חזית הבית בן שתי הקומות, שנבנה כחלק ממהלך הרחבה ביישוב, היא עורפית, והגינה האחורית הייתה מוזנחת. "עוד לפני שמנינו את הצרכים של בני המשפחה ראיתי שלא הכל שימושי, שיש צפיפות בבית ואין מקום לנשום, וזה היה האתגר הראשון לפיצוח", היא אומרת. אם המשפחה, עובדת סוציאלית במקצועה וגם קרמיקאית חובבת, ביקשה מכהן מרין לתכנן מחדש את המטבח, כי לדבריה, "הם חיים במטבח". "הבת הגדולה והאב הם בשלנים, הבת האמצעית היא אופה מקצועית, והמטבח מהווה את מרכז הבית, שם מרבים גם לארח", מסבירה המעצבת.
בית זורם לפי עקרונות ה-MA
לדבריה כהן מרין, הלקוחה ביקשה ממנה לאפיין מחדש את מרחב המחייה ולזקק את הפרוגרמה של הבית, כך שתתאים גם לצורכיהם המעודכנים של הילדים הבוגרים. היא מעידה כי למדה הרבה מההתנהלות הביתית - בין השאר מהדרת הטלוויזיה מחדר המגורים, לטובת הפחתת רעשי רקע ועידוד שיח, וכן משילוב חפצים נוסטלגיים בעלי משמעות אישית במרחב הביתי.
"בעצם התחלתי מהסביבה הכפרית והפסטורלית של עמק יזרעאל", מסבירה כהן מרין על ההשראה לתכנון המרחב, "רציתי לעצב בית שכולו שקט, איזון ושלווה, בהתאם ליסודות ה-MA היפניים". המעצבת מסבירה כי בבסיסה של תפיסת החיים היפנית עומדים "החיים עצמם" שממלאים את החלל, תוך שהם מאפשרים זרימה נכונה ואפשרות לגדול ולהתרחב, לפי הצרכים והתרחישים השונים. "יש כמה ערכים חשובים בתכנון שחוצים גבולות: האחד הוא מעברים רחבים שנותנים זרימה, והשני, שהעיצוב חייב להיות פונקציונלי ונוח. יש ערך רב לאנרגיה שעוברת בזרימה. לכן חשוב ששום חלל לא יהיה סגור 'סתם', וגם ליצור זרימה בין החללים, גם אם הם מופרדים", היא מסבירה.
חלוקת הבית הייתה 100 מ"ר בקומת הכניסה, הכוללת סלון, מטבח, פינת אוכל, פינת משפחה, עמדת עבודה, חדר שינה, חדר רחצה וחדר שירות, ו-60 מ"ר בקומה העליונה עבור שלושה חדרי שינה עם מרפסות ושתי מקלחות. כדי לשנות זאת הוגשה בקשה להיתר עבור הרחבת קומת הכניסה ב-20 מ"ר נוספים. "הגשתי היתר כי רציתי לשבור את הצורה המעוגלת בקצה המטבח ולהפוך אותה למלבן, שיהיה שימושי יותר ורחב בהרבה", היא מסבירה. למרות שחצי עיגול הלבנים נהרס, בחרה המעצבת לשמור את המבנה המקושת בכניסה, לדבריה חלק מה-DNA של הסביבה. "רצינו לשמור, מחד, על הצביון של היישוב, ומנגד לחדש ולרענן את החזיתות ואת המפתחים", מסבירה כהן מרין.
הצעד הראשון של המעצבת היה להכניס אור טבעי ואוויר לחלל היה בפתיחת גרם המדרגות הבנוי, והפיכת אזור המדרגות לקליל ואוורירי. "פירקנו את הכל, והפכנו את גוש המדרגות המשולש היצוק למדרגות קלות, דבר שהרחיב ויזואלית ופיזית את החלל כולו", אומרת כהן מרין. גרם המדרגות החדש והמואר נפתח למבואת כניסה, שבה שידת מגירות מתכתית במראה עתיק המקבלת את פני הבאים ומסייעת לארגן את הבלגן.
הקיר הישן שהפריד בין המטבח ובין הסלון, שהוביל למרפסת מקורה, נשבר, והחלל נפתח בעזרת מפתחים ודלתות זכוכית. באזור זה תוכנן חדר אוכל מרווח, במקום פינת האוכל שהוצבה בפאתי המטבח המעוגל. "מטעמי תקציב החלטנו להשאיר את קורת התמיכה המנמיכה, ויצרנו חדר אוכל אינטימי במהותו, עם מעבר שיוצר זרימה", מסבירה כהן מרין. ההנמכה מגדירה את החלל ותוחמת אותו מלמעלה, ואילו דלתות בחלוקת פרופילים בלגיים מכניסות שפע של אור טבעי וממשיכות את רעיון הזרימה מהכניסה ועד לחצר. "פתיחת הקיר אפשרה זרימת אוויר ואנרגיה", מדגישה כהן מרין, "אני קוראת לתופעה הזו 'האלמנט השישי', כזה שלא רואים אותו, אלא מרגישים אותו. מעין ציר של אור שפותח את האנרגיה בבית". להשלמת האווירה המוארת הותקן גוף תאורה מעוצב מעל שולחן האוכל, עשוי מיריעות ראטן א-סימטריות ממוסגרות במתכת שחורה. הגוף הייחודי מעניק נימה נוסטלגית ומשתלב עם הצמחייה שסביבו, תוך שהוא מוסיף לתחושת הרוגע.
"הבית הזה גרם לי להבין את החשיבות הרבה שיש לפן האקלקטי ולעשיית דברים בשלבים. עבודת הלקטנות המוקפדת יצרה בית עם עומק, שמנצח את ממד הזמן, והיא שונה לגמרי מהטרנדים שרואים היום"
מונוכרומטיות משובבת
הלקוחה, שמעידה על עצמה כחובבת סגנון כפרי, שכרה את שירותיה של כהן מרין, שמתמחה דווקא ביצירת בתים מודרניים. "היא סיפרה לי שאהבה את הפרויקטים שלי ושחיפשה מישהי הפוכה ממנה בחשיבה, שתעניק לבית שלה טוויסט אוהב בקווים נקיים ומינימליסטיים", נזכרת המעצבת, "העובדה שהיא ביקשה בעיקר גווני לבן הייתה מאוד מאתגרת עבורי, כחובבת צבע, לכן היה לי חשוב להכניס טקסטורה וליצור רבדים גם דרך ליקוט אמנות מקורית, במקום להשתמש בלבן נקי וחד-ממדי".
כהן מרין בחרה להשתמש בטיח פרנצ'סקה מינרלי מבית נירלט בגוון פשתן ובגימור מחוספס אך מעודן. "הטיח, בגישת טון סור טון, על הקירות שצבועים בגוון זהה, יוצר עומק", היא מסבירה. היא בחרה להשתמש בטיח בחדר המגורים, על קיר המדרגות ועל הקיר שבצדו, הגובל עם בית השכנים. בנוסף, היא בחרה לשבץ בבית חומרים טבעיים, כמו עץ, כותנה וחיפוי אבני בזלת במשטחי החוץ. אלו, לדבריה, שומרים על פשטות עיצובית ומציגים מראה נעים ונטול מניירות. בהתאם לגישה זו חופתה רצפת הבית בעץ תלת שכבתי. "היה לי חשוב שהתוצאה תהיה פרקטית, ולא תדרוש מהלקוח להיות עם המגב כל היום", היא אומרת, "וכמובן לעשות שימוש בחומרים ארציים וטבעיים. מבחינתי להגיע ליישוב קהילתי ולעשות בית נוצץ במיליונים זה תלוש. זה לא שהשיפוץ היה זול, אבל הרעיון היה לאפיין את הבית בצניעות חומרית, באופן פחות מנקר עיניים, ובעזרת אלמנטים שיש להם פשטות טבעית".
זירת הבישול החדשה
המטבח, שבגלגולו הקודם נבנה מעץ מהגוני כבד וקצהו היה מעוגל, הפך למלבני ומשופע בשטחי אחסון בגוון לבן-שבור עם נגיעה של חאקי, המשלים את גוון הקיר. "מכיוון שהבית מאוד נמוך וחשוך, רציתי להכניס כמה שיותר אור, ולכן תוספת הבניה עזרה לנו ליצור מטבח גדול שממשיך החוצה מעבר לפינת האוכל", מסבירה המעצבת. ארונות מטבח מרצפה ועד תקרה מתפרשים על פני קיר אחד, שבו מוטמע גם המקרר בקו אפס, ובקיר הסמוך ארונות תחתונים שמעליהם משטח עבודה לבן וחלון רחב שמשקיף לחצר. בקצה עיצבה כהן מרין פינת קפה במראה נוסטלגי.
אי רחב ידיים מעץ אלון אירופאי, במראה של שולחן נגרים ישן, שעליו משטח קוורץ דמוי שיש קררה, משמש כמקום נוח לישיבה ולשיחה ערה עם המלהטטים בזירת הבישול. האי יוצר חציצה לינארית בין המטבח לבין חדר המגורים, מעליו משתלשל גוף תאורה מתכתי ומוארך, שמדגיש את אורכו. מצדו השני של המטבח נקבעה דלת ויטרינה, שמאפשרת גישה נוחה לחצר, שבה שולחן אירוח ושפע של מקומות ישיבה. גישה נוחה יש גם לחדר האוכל, שמהווה יחידה מוארת ונפרדת.
בלי טלוויזיות: סלון וגם פינת משפחה
מעברו השני של האי ממוקם חדר המגורים, אזור החף מטלוויזיה ומשמש לטובת התכנסות אינטימית. ספה מבד בוקלה, בגוון התואם לגוון הטיח, ניצבת בסמוך לקיר, משני צדדיה כורסאות בגווני חום ואפור. שטיח ארוג בגווני אפור פרוש למרגלותיה, במרכזו שולחן מינימליסטי בעבודת יד של בעלי הבית. החלל מאופיין במראה רגוע ומינימליסטי, עם גופי תאורה שמתמזגים עם התקרה, גוף תאורה עומד מצידה האחד של הספה, וזוג גופי תאורה צמודי-קיר מהצד השני – באופן שעונה על כל תרחישי האירוח והאווירה.
מסדרון רחב ידיים, מימין לכניסה, הפך למשרד ביתי ומוביל לפינת משפחה גדולה, שמהווה מעין סלון משני. ספת שזלונג רחבה ורכה ("קנינו ספה שאפשר לשקוע בה, מלאה בכריות", מדגישה כהן מרין) ניצבת בפינת החדר, לצדה חלון עם אדן רחב לטובת מקום ישיבה מול הנוף. ממולה ניצבת ספרייה גדולה המתפרשת על פני קיר שלם, שבחלקה התחתון ארונות אחסון. בתוכה סודרו ספרים, אוספים משפחתיים ומזכרות שנאספו ממסעות שונים בעולם.
הסיפור דרך אוספים ופריטים ישנים
גם קומת חדרי השינה, כביתר חללי הבית, מאופיינת בסגנון עיצוב מאופק, השומר על פשטות עיצובית, תוך שימוש בטקסטיל רך. כהן מרין מציינת כי אמנם השקיעה רבות בתכנון הבסיס של הבית, כך שיהווה מקום מכיל שזורם עם שינויי סטיילינג והלבשה, אך טרחה לאזן בין העלויות השונות. כך אפשר לראות בחדרי הרחצה אריחי פסים זולים בסטנדרט קבלני, לצד אריחי טרצו אותנטיים לחיפוי הרצפה. "החלונות שעשינו אצל מסגרים מקצועיים בעבודת יד, דלת הכניסה, הרצפה, המטבח – כל אלה עושים את הבית", היא פוסקת, "המערכות של הבית היו יקרות, ולכן מכיוון שלהלבשה לא נותר תקציב, ליקטנו לאט ובסבלנות את הפריטים".
המעצבת מסבירה שדווקא האילוץ להאט ולא לקנות הכל בבת אחת גרם לבית להיות משובח ואיכותי יותר. "היו לנו כל מיני הזדמנויות בדרך: גלריה שנסגרה בקורונה, שממנה רכשנו את ספריית הברזל והבטון בפינת האוכל, גוף התאורה מעל שולחן האוכל שנרכש במכירת חיסול של המעצב איתי בר און ושעון שעשוי מקופסה ישנה שבני הזוג רכשו בעבר בשוק הפשפשים", היא מסבירה.
מנגד, היא העדיפה להשתמש בפריטים רבים שהיו ברשות המשפחה, כמו ריהוט פינת האוכל, פריטים של סבתה של הלקוחה, למשל שידת סקרטר ירוקה בחדרה של הבת, מיטה זוגית בסוויטת ההורים שנצבעה מחדש וארונית בפינת האוכל. "יש דברים שאין להשיג וכולם שואלים אותי מאיפה קניתי. אלה לא בחירות שנעשו רק מטעמי חוסר תקציב, אלא פריטים עם אופי ונוכחות שמוסיפים המון נשמה לבית", היא מוסיפה.
לדבריה, היא תרה בעבודתה אחר הסיפור האישי של לקוחותיה, שלרוב מתעורר לחיים דרך אוספים ופריטים שנאספו בדרך. "הבית הזה גרם לי להבין את החשיבות הרבה שיש לפן האקלקטי ולעשיית דברים בשלבים. עבודת הלקטנות המוקפדת יצרה בית עם עומק, שמנצח את ממד הזמן, והיא שונה לגמרי מהטרנדים שרואים היום, שנדמה כאילו עוצבו בצורת אינסטנט: נכנסים לחנות, קונים הכל ויוצאים. בעיניי היופי האמיתי הוא בחומר שמתיישן בצורה אותנטית, ובהתאם, התוצאה אמיתית ולא מתאמצת", אומרת כהן מרין לסיום.
