שלושה חודשים לאחר שחולץ מהשבי עלה אנדריי קוזלוב על טיסה לוושינגטון עם משלחת חטופים ששוחררו כדי להשמיע את קולם בעולם ולצעוק את זעקתם של אלו שעדיין בשבי חמאס. כשיחזור תחכה לו התחנה הבאה בחייו - דירה מתוקתקת בת שלושה חדרים בבניין חדש במרכז הארץ. הדירה מוכנה למגוריו ממש עד לפרט האחרון, ואת העיצוב והשיפוץ שלה עשה קוזלוב במו ידיו, לצד צוות המתנדבים של "חזית הבית" ולצד עדיה רובינזון, ממייסדות המיזם המספק תכולת בית לדירות מפונים מהעוטף ומהצפון.
"לפני שאנדריי חזר מהשבי הכרתי את יבגניה, אמא שלו", מספרת רובינזון. "היא גרה ברוסיה עם אחיו הקטן של אנדריי, וכשבנה הגדול נחטף היא הגיעה לארץ וקיבלה דירה ברעננה. היא הגיעה אלינו כשאנדריי היה עדיין בשבי. היא הייתה ממש בדאון, וניסינו לעזור לה ולבנה הצעיר לאבזר את הבית שבו הם גרו בזמן הציפיה לשובו".
מרגש: הדירה החדשה של אנדריי קוזלוב
(צילום: עדיה רובינזון)
בתחילת ביוני 2024 חולץ אנדריי מהשבי. מתי פגשת אותו?
"זמן קצר לאחר שהוא חולץ הוא עבר למלון המכביה, ולא חזר לדירת השותפים שבה גר לפני החטיפה. הם שמרו לו על החפצים. יבגניה הגיעה איתו להאנגר שלנו. מתנדבים בהאנגר הראו לו את האינסטגרם שלי ואת העיצובים שלי והוא אהב את מה שאני עושה בדירות. פגשתי אותו והתחלנו להסתובב. גיליתי בחור עם טעם מטורף. הוא אמן בעצמו, מצייר ועוסק בגרפיקה, ויש לו יד מדהימה. ממש היה לנו את אותו טעם, מהקרמיקה ועד הרהיטים".
אנדריי מספר בקצרה בשיחה טרנס־אטלנטית שחוץ מהתעסקות בשיפוץ דירתו והעלאת המודעות לחטופים שעדיין בשבי הוא משתקם בהדרגה. "אני מצייר ואני רוצה להציג את היצירות שלי בתערוכה. התחלתי לכתוב את הספר שלי, על מה שעבר עליי, ואני רוצה לספר את הסיפור שלי בסדרה או בסרט", הוא אומר (באנגלית).
פטיפון וכַן ציור מדירת השותפים הקודמת
קוזלוב, שבינתיים גם נפרד מחברתו ג'ניפר מסטר, עבר לגור לבדו בדירה שקיבל מהמדינה, שהייתה ריקה לגמרי. "עיצבנו לו, גם לבקשתו, דירה עם אופי. לא דירה מודרנית עם קירות לבנים", מוסיפה המעצבת.
מה עשיתם יחד בדירתו החדשה?
"בעזרת המון מתנדבים שבאו וקדחו בנינו ארון, מדפים וספרייה וליקטנו את כל הרהיטים. מובילים מתנדבים הובילו את הציוד לדירה. בפן האישי ממש התחברנו. הוא מצחיק והיה לי כיף איתו בתהליך הזה. הרגשתי שהוא הפך לחבר".
איך התנהלה בחירת הפריטים?
"הראיתי לו דברים שאני אוהבת וכשהוא הסכים - לקחנו. הוא די קרא אותי. רציתי עבורו דירה גברית אבל חמה וביתית. דווקא השילוב של הפריטים הישנים והווינטג' שמצאנו בהאנגר ממש הגניב אותי. בסלון למשל הצבתי מנורה עומדת שהיא מודרנית, אבל שילוב של מנורת המתכת עם רהיטי העץ החום, הוא שיצר את העיצוב האקלקטי. הבית קיבל גם המון פריטים שגורמים לבית להרגיש בית, קופסאות, קרמיקה, כלים. 'חזית הבית' קיבלה אוספים של אנשים במשך שנים וכך זה מרגיש".
מה הוא הביא מדירת השותפים שהייתה לו?
"הוא הביא מהבית שלו פטיפון וכַן ציור. את כל שאר הדברים אנחנו הבאנו".
מה הוא סיפר שהיה לו חסר בשבי?
"בשבי הייתה מאוד חסרה לו האמנות. הוא אוהב מאוד לצייר, אוהב יין ואוהב קפה. דאגנו לו לכל זה. את כן הציור הצבנו לו דווקא בחדר השינה, והוא קיבל עם כן הציור את כל הכלים שהוא צריך כדי ליצור".
בסלון הבית הקדשתם זמן ליצירת קיר כוח גדול.
"אנדריי בעצמו השתתף בצביעת הקיר הגדול בטיח ערבה. רציתי ליצור קיר דומיננטי בסלון שיהיה גב של הספה, וטיח ערבה הוא חיפוי קלאסי, נקי וטבעי. אנדריי ממש לקח איתי חלק בכל התהליך ברמה שאמרתי לו בדיוק מה לקנות באייס, ברגים שהיו חסרים כדי לתלות מדפים. בנוסף, הלכנו ביחד למשתלה כדי לקנות עציצים ובנינו לו ספרייה וארון בעצמנו על ידי מיחזור עצים שהיו בהאנגר. ממש לקחנו מידות, צבענו, שייפנו, מרחנו לכה ובסוף תלינו".
איך עוצב חדר השינה היפה שלו?
"זה מטורף שהכול מתרומות. עם ישראל עוזר לנו והביא את כל התרומות להאנגר. הבאנו לו לחדר השינה שולחן כתיבה מהמם מזכוכית עם פלטה נשלפת מלמטה שרואים בה את ציוד הדי־ג'יי שיש לו. בנוסף, יש על הקיר תמונה עם סיפור מטורף. מצאתי תמונה בגלריה שלנו שממש אהבתי. הוא גם ממש אהב אותה ותלינו אותה בחדר השינה מעל שולחן הכתיבה, ורק אז גילינו שחתימת הצייר זה א. קזלוב, ממש כמו ראשי התיבות שלו. המתנדבים בהאנגר היו בהלם. כאילו זה חיכה לו. אנדריי היה בשוק כשהוא ראה את התמונה והיה בשוק כשראינו מאחור שזו תמונה שהייתה חבויה הרבה זמן. זו תמונת וינטג', עשיתי חיפוש בגוגל אבל לא מצאתי מידע על האמן הזה".
למה החדר הפנוי בבית לא הפך לחדר העבודה בעצם?
"אנדריי בחר להשאיר חדר אחד ריק לאירוח, והעדיף את שולחן המחשב ואת כן הציור להכניס לחדר השינה שלו. הצבנו בחדר הנוסף מיטה, שולחן ושטיח. בעיקר עשינו את זה לאווירה חמימה, כדי שחברים ומשפחה יבואו ויהיה עוד מקום לישון אצלו".
גם בסלון וגם בפינת האוכל הריהוט הוא כבד ולא מאוד אופייני לבחירות של בחור בגילו.
"פינת האוכל היא וינטג'. אני ממש התעקשתי על עץ טבעי כי ידעתי שהכול מסביב יהיה בהיר - הרצפה, הווילונות והקירות, ורציתי לשבור את הלובן עם כהה. זה גם אחד מהאוצרות שמגיעים להאנגר. יש לנו פריטים מטורפים שלא מוצאים בכל חנות עיצוב. מדהים כמה אוספים יש לאנשים".
מה הוא לא רצה להכניס לדירה?
"מצאנו איזו ספה שאהבנו, ממש גדולה ויפה, אבל בגלל שהוא גר בקומה שלישית בלי מעלית, זה לא נכנס בסיבוב של המדרגות, אז היינו צריכים להחזיר ולקחנו ספה אחרת, קטנה יותר. לקחנו ספת עור חומה, שתי כורסאות ושולחן שמשתלב בצורה הרמונית והגיע אליו מתרומה של בית מלון. זה ממש גזע עץ. כשהשולחן הזה הגיע להאנגר, ידעתי שזה יהיה השולחן שלו בסלון. אלה פריטים ששווים המון כסף, גם השטיח, גם הספה בסלון וגם המנורה".
מה הדבר שעמד לנגד עינייך כמעצבת?
"אנדריי הביא איתו הרבה מאוד בגדים והיה מלא בלגן. אמרתי לו 'אתה טס לחו"ל וכשאתה חוזר - הבית יהיה מתוקתק ברמת הספונג'ה, בגדים מקופלים וכוסות בארון'. יום לפני שהוא טס הגענו, וזה היה נטו לסדר, לנקות, לקפל, כדי שיחזור לבית שעומד ומסודר. עמדנו במשימה בהצלחה. לין, מתנדבת שיש לה עסק בשם 'גברת סדר', עזרה לי לקפל את הדברים אצלו בדירה".
לא רק את הדירה של קוזלוב עזרו במיזם ההתנדבותי לרהט ולסדר. במסגרת פעילות המיזם, שהוקם בתחילת המלחמה בעמק חפר, טופלו עד כה 100 מתנדבים בכ־2,000 משפחות. "בכל יום, כ־15 משפחות מגיעות לאסוף ציוד לביתם הזמני", מספרת רובינזון לסיום.
